עיצוב הזיכרון.

[Yoavsagi]

עיצוב הזיכרון.

יושב אני בדשא אחרי מבחן בהיסטוריה ושומע את חבריי מדברים על המבחן שנערך בנושא "מאורעות מלחמת הועלם השנייה והשואה", ושומע איך תלמידים אומרים בקרירות וללא שום רגש - "נו, אז מה כתבתם בחסידי אומות עולם?" או- "שכחתי, כמה יהודים הושמדו באוסטריה? שיט! טעיתי" והבנתי שאיפהשהוא, טעינו בשיטת החינוך, פיספנו את העיקרון, הרי רעיון הלימודים הוא לא לשמוע מספרים או לשנן שמות של חסידי אומות עולם, הרעיון הוא גם לא לבכות בטקסים מריקודים אמנותיים, כל אלה רק מטשטשים את העיקר, או כמו שמישהו בשירשור קודם כתב "לא קולעים למטרה" אז רציתי לשאול אותכם: מהי המטרה

מהם המטרות החינוכיות והלקחים שאנחנו צריכים לקחת מהסתכלות לאחור? לאן אנחנו רוצים ללכת, ואיך אנחנו מייצרים מסגרת חינוכית פורמאלית שמצליחה להגשים את המטרה הזאת? שאלה כבדה קצת, אבל אשמח עם תענו בברכה. יואב שגי

 

[matanpt]

אנחנו למדנו את נושא השואה

בצורה של טבלאות, קיוותי שמשהו השתפר - אבל אני רואה ששום דבר לא השתנה. אנסה להכניס קישור לאותו תיאור של המורה שמלמד בחו"ל על השואה.

 

[בני הרשקוביץ]

לי קשה להביע דיעה

אני גדלתי בבית של ניצולי שואה המידע, הרגש, העצב, השיקום המשפחתי התערבב אחד בשני, ומיצד שני הורי התנהגו אלינו הילדים עם שמחת חיים. בבית ספר לימדו לפני טקסים כמו "יום השואה" או "עשרה בטבת" אני חייתי את זה, אז אין לי דיעה.

 

[Yoavsagi]

ואתה לא יכול

להביא ביקורת על הדרך בה הזיכרון נמשך במערכת החינוך?

 

[בני הרשקוביץ]

אני מונע מעצמי להעביר ביקורת

על מערכת החינוך. אפילו ששלושה מבני עשו "מסע לפולין", הבת נימנעה עקרונית. בן זקונים עדיין לפני החלטה על "מסע פולין".

 

[limon1977]

לימודים

אצלנו בביה"ס לא התייחסו הרבה לנושא לימדו חלק רשמי בעיקר על הגזירות שלפני על המניעים אבל לא הייתה התייחסות ממשית לא נתנו לנו להתבטא לפי דעתי בגלל שזה לא כ"כ עניין את התלמידות. בשביל הרוב הנסיעה הייתה בשביל הנסיעה את רוב המידע שלי קראתי בספרים באנציקלופדיות ומהמשפחה למדנו את הספר השואה ומשמעותה. אותי זה עניין מאז ומתמיד אבל הבעיה שלא כולם מעוניינים לשמוע.

 

[p a l o m a]

לימון../images/Emo45.gif../images/Emo13.gif

 

[גיא בר און מקורי]

מערכת החינוך מלמדת ללמוד כמו

רובוט לזכור ולאחר המבחן לשכוח !! מה שמערכת החינוך רוצה זה לא בני אדם אלה ציונים מה שיראו בעולם ישראל יש לה ציונים גבוהים וזאת המטרה שלהם !! יש תלמידים כמוני למשל שמתעניינים מאוד בנושא השואה ורואים את לימודי השואה מעבר לציון אלה שמשמעותי מאוד אך הרוב לומד בשביל להוציא את ה90 ולא ללמוד בשביל לדעת! גם המורים מלמדים לציון ולא לשם למידה לכן לצערי מערכת החינוך לא פועלת כראוי בלימוד השואה אנחנו לפי דעתי בדבר הראשון להוציא את החומר מבחינת הבגרות כי כאשר יוציאו את זה זה לא יהיה במרוץ אחרי הציון לפי דעתי צריך לשלב את לימודי השואה עם ביקור ב"יד ושם" הבאת ניצולי שואה ולימודים ממקור ראשון להביא סרטים על השואה וללמד את השואה בפחות חומר עיוני אלה יותר לספר לשמוע להקשיב ולקלוט !! גם דרך ספר שזה נכון אבל לא רק! זאת דעתי

 

[yoitamar]

מה שאתה מספר נשמע לי מוזר

א.משום שעיצוב הזיכרון הוא לא רק תפקידה של מערכת החינוך. ב.משום שהעיצוב נעשה ע"י חוויות בלתי פורמליות כמו מפגשים עם ניצולים, מסעות לפולין, ביקורים ביד ושם והצגות. ג.החברה מגדירה את המטרות מדי יום ביומו ועיצוב הזיכרון נעשה ביחס לאירועים אקטואליים. דיון בשיעור אזרחות או היסטוריה על הטלאי הכתום של המתנחלים הוא לא פחות עיצוב זיכרון השואה מאשר שיעור פורמלי בהיסטוריה. ד.השאלה שלך היא שטחית. אם אתה באמת רוצה לדעת מהם המסרים שאתה מקבל בדרך לא מודעת ממערכת החינוך, תקרא את מאמרה של נעימה ברזל "תפיסת הגבורה בשואה בין זיכרון לאומי קולקטיבי לזיכרון לאומי מופרט" שהתפרסם ב"דפים לחקר השואה" בהוצאת אוניברסיטת חיפה, מאסף טז, עמ' 89 - 124, שהתפרסם בשנת 1999 לדעתי. כתב העת נמצא בספריה האוניברסיטאית הקרובה לביתך, אבל אם אין לך יכולת לקרוא את המאמר, אני משער שלא אעשה עוול רב אם אגיד שטיעונה המרכזי הוא שבעבר (שנות החמישים) הייתה תפיסת שואה של גבורה, שהחליפה אותה תפיסה לא פחות בעייתית של גבורת העמידה, כלומר כל מי שחי בגטו היה גיבור, והתפיסה הזאת גורמת לכולנו לחשוב כמו קורבנות ליצור איזשהו קשר לאומי חזק, מתוך הכרה שהעולם כולו נגדנו. אם החומר שמעבירה מערכת החינוך היה באמת נקלט, זה מה שהיית אמור לחשוב. אם אתה שותף לביקורתי על המאמר, אתה אינך חושב כך אלא מבין שהיחס של כל אדם לשואה משתנה על פי ההווה ושהנספים והניצולים נתפסים ע"י כולנו כגיבורים, שלא לומר גיבורים לאומיים.

 

[Butza]

יואב.

בתור תלמידה בכיתה י"ב שהיסטוריה חלק ב' כבר מאחוריה, (ציון סביר משו, אבל לא שאלת) אני אומרת לך שמשרד החינוך "פספס" הרבה דברים בשיטה החינוכית, או יותר נכון הוא עוד לא "תפס" כיצד לחנך את תלמישי ישראל, בעיקר בנושא המורשת וההיסטוריה של העם היהודי והתרבות הישראלית. אך אני חייבת לבוא להגנתה של התוכנית הלימודית של היסטוריה ב', שמתחילה מסוף מלחמת העולם הראשונה (מבוא) ומסתיימת בסוף מלחמת העולם השנייה. היא תוכנית מעניינת, שנוגעת בכל תלמיד באשר הוא מכיוון שמדובר כאן בהיסטוריה שאף ילד יהודי\ישראלי לא יכול להישאר אדיש אליה. אז נכון שזה מאוד מקומם לשמוע הערות כמו שנתת כאן דוגמא ("רגע, אז בדכאו זה היה רק במשאיות או גם בגז?") אבל נושא השואה הוא אחד הנושאים הגדולים ביותר מבחינת החומר, והנושא שנלמד בצורה הכי מעמיקה והכי מעניינת שיש, אפילו המורה המרדים והמונוטוני ביותר בעולם- יכול לרתק כיתה ממוצעת של 40ילדים כשהוא מלמד את שלבי הפיתרון הסופי. גם תלמיד ממוצע בכיתה י"ב\י"א שלא יבחר לנסוע לפולין מכל סיבה שהיא, "מועשר", כי הלמידה להיסטוריה ב' מבהירה לך כמה מעט ידעת. תלמיד שיבחר כן לנסוע, (כמוני למשל) מגיע עם רקע מצוין למקום שהוא הולך לראות, הוא מבין את הדברים בצורה עמוקה יותר, הוא לא מגיע "רייק"- אלא עם ידע, וידע זה כוח. בהצלחה, מקווה שיהיה לך מורה נהדר להיסטוריה כמו שלי היה.

 

[Yoavsagi]

אני בגילך (-:

גם אני בעזרת השם והמנהלת עברתי לי"ב... ושאלתי הייתה נתונה פחות לשיעורי היסטוריה ויותר לאיך אנחנו אמורים לתפוס את השואה ואיך אמורים להנחיל אותה לדורות הבאים, אי אפשר להביא רק נתונים, מוחו של ילד לא יכול להסיק מסקנות מנתונים בלבד או מטקסים בלבד...

 

[חנה גונן]

כן יש פיספוס

ברגע ששמים את הדגש על נתונים יבשים בלי להעצים את המסר האנושי-מוסרי-יהודי מאחוריהם,מסר אוניברסלי לסובלנות,התוכנית בנושא צריכה שינוי מהיסוד. שלך חנה גונן

 

[deebeebee]

המסר היהודי האנושי

נמצא בסיפורים של האנשים עצמם, כל אחד ואחת וסיפורם. מה שהמחיש לי את הזוועות היה סיפורים של קרובי משפחה שנחשפו בפני. כמו כן עדויות של ניצולים שעשו עימנו חסד ונפתחו לפנינו. אני מתרגמת עדויות עבור יד ושם, ולמרות המשותף ביניהם, כל סיפור מציג פן אחד ומכל עדות שתרגמתי עד היום למדתי המון על מה שבאמת קרה שם בשטח.עם כל סיפור אני לומדת דברים חדשים.

 

[ישרון]

לימוד היסטוריה ועיצוב הזיכרון

אכן הדברים אמנם כרוכים אחד בשני אך בכל זאת אין ביניהם לבין ההבנה הבסיסית הרבה מן המשותף. נכון שלימודי ההיסטוריה חשובים אך כאשר לומדים היסטוריה אין זה משנה מהותית בלימוד הכולל כמה יהודים הושמדו בכל אתר ואתר,החשוב הוא הבנת המאורע ההיסטורי בכללותו,ניסיון להבין את מימדי האירוע,את התהליכים שלו,את התהליכים שגרמו לו.אכן כבן לניצולי שואה קשה לי לרדת לרמת ידע שכזאת מאחר ולי כפרט היה חשוב לגלות כל פרט ופרט בקשר המישפחתי הפרטי שלי לשואה ומהאסון הפרטי יצאתי ללמוד ולהבין היכן הוא מונח בתוך ה"אמת ההיסטורית".

 

[ILM]

שאלה קשה שאלת יואב

" איך אמורים להנחיל אותה לדורות הבאים " זוהי אם כל השאלות . כנער צעיר הקדש מעט מזמנך לניצול שואה , עזור לו במטלותיו היומיות , צא עימו לשתות כוס קפה ( על חשבונך מן הסתם ) אם אפשר , ברגע שתחדור לליבו , ינבעו הסיפורים אותם תרשום תערוך ותדפיס. תעביר הקובץ לפורום ולספריית בית ספרך .ויכול להיות שאם תמצא חן בעיני הניצול שעמו התידדת תוכל להזמינו להרצאה / שיחה על הנושא בכיתתך סמוך ללמוד החומר בכיתה . האמן לי " טוב משמע אזניים ממראה עיניים " החוויה שיעברו השומעים לא תשווה למסע לפולין . ואם יוותר לך זמן, זה קורה אחת לשנה בערב יום הזיכרון לשואה עורכים הניצולים טקס ( כמו בעמך למשל ) עשה מאמץ קטן להיות נוכח הבא חברים עמך. העוצמה החוויה עולה על כל דמיון (אם תרצה אפרט ) . אולי הכי קל יהיה אם את צעדך הראשון תתחיל מהטקס . תוכל " להכנס לאווירה " על משקל הפתגם " גם נהר גדול מתחיל מיובל קטן" מקווה שעזרתי לך במעט

 

[noamjen]

אתה מגדיר בו שתי בעיות ענקיות:

1- לימודי היסטוריה בביה"ס, ובמיוחד לימודי היסטוריה לבגרות הם בושה! יותר חשוב ללמוד מספרים תהליכים, כל הדגש הוא על שינון ולא על הבנה. אבל זה לא הפורום המתאים אז נעבור לבעיה השניה הבעיה השניה היא באמת הנושא של איך זוכרים את השואה. אני למדתי היסטוריה בתוכנית ניסויית שכמובן הופסקה כי פתאום חבורה של מושבניקים קיבלה ציון ממוצע של 8 בבגרויות וכמעט ולא היה מישהו שלא עבר. בתוכנית שלנו היינו צריכים (בין השאר) לכתוב מאמרים. בגלל שהנושא הזה, של זיכרון השואה ועיצובו הכי עניין אותי ולא יכולתי לכתוב עבודה בהיסטוריה על מה קורה היום בישראל, החלטתי לבדוק מה קרה באוכלוסית יהודי ארה"ב כי כמונו (הדור השני והשלישי) הם לא חיו את השואה בעצמם, אלא שמעו על זה מקרובים או מהחדשות וכו'. מבחינתי הבעיה הרצינית היא שיהודים החליטו שהשואה היא רק שלהם. בשנות ה-70 הרבה קבוצות אתניות התחילו להילחם על הכרה בינ"ל לזכויותיהם המיוחדות, וליהודים היה את הדבר הכי טוב- השואה! ואפשר לראות היום איך מישהו מבקר את ישראל, לדוגמה על התעללות של חיילים בפלסטינאים ומה שאומרים בתוגבה זה "שתקו איפה הייתם כשהייתה השואה?!" השואה היא לא פשע נגד יהודים אלא נגד שונים! אני הייתי בפולין ובאושוויץ יש ציטוט של היטלר שאומר שצריך לנקות את העולם מצוענים, שחורים ויהודים. צוענים לא היו הרבה, גם לא הרבה שחורים ככה שבעצם הבעיה היחידה האמיתית הייתה יהודים. אפ היו 30 מיליון שחורים באירופה אף אחד לא יכול להגיד בוודאות אם גם אותם היו משמידים בצורה שיטתית, אבל לפי מה שנראה מציטוטים וכתבים שונים של נאצים- הגיוני מאוד שכן. אני יכולה לכתוב עוד המון על הנושא אם מישהו מתעניין (כילול ציטוט של אלי וויזל שבעיני הוא נורא ומראה בדיוק איך יהודים משתמשים בשואה לצרכיהם הפוליטיים), אבל הנקודה התחתונה היא שהשואה לא שייכת ליהודים, ובטח לא שייכת לנו כישראל (הרי היטלר הרג יהודים גם לא ציוניים). בתור הקורבנות העיקריים שלה, כן יש ליהודים זכות לדרוש ליצוג יתר בטקסים וכו', אבל לדעתי התפקיד העיקרי של יהודים בכלל וכל מי שכואב לו מה היה שם זה לראותא ת זה כמה שזה באמת היה ולא לריב על תשומת לב עולמית אלא לדאוג ששנאה עיוורת שכזו לא תחזור אי פעם! לא משנה באיזה מספרים!

 

[michelle2113]

בתור מישהי שסיימה לפני חודשיים י"ב

אני חייבת להגיד שיש הרבה בדבריך. אני מאוד מאוד מתעניינת בלימודי השואה. אם לומר את האמת, זה אולי הנושא היחידי לו הקשבתי בשיערוי הסטוריה. מערכת החינוך יצרה תוכנית לימודים לבגרות בלבד. המורה שלימודה אותי, לימדה אותי לשנן חומר ולא העבירה אותו בדרך בה אני אתחבר לחומר ואזכור אותו מפני שהוא עניין אותי והיה חשוב לי. לא הבנתי על מה אתה מתרעם, אם זה על הבורות בנושא של חבריך או על כך שהם למדו את הנושא ע"י שינון החומר. אין לי ספק שהדבר לא משנה, הרי שהטעות פה היא של המערכת. אין לי עוד מילים. הלוואי ויכולתי ללמוד לעומק על הנושא ולהעשיר את ידיעותי בו מאשר בתולדות המלחמה הקרה.

 

[Yoavsagi]

אני מתרעם...

על תוצאות סוג הלימוד הזה, שמוציא תלמידים שזיכרון השואה מעוצב אצלם בצורה מספרית ידיעתית לגמרי, מנותקת לגמרי מהעולם המציאותי, מהרגש, או מניסיון לקחת משהו מעבר חוץ מרגש לאומנות מיותר.

 

[מנקלה]

אני קצת... יותר מבוגרת ממך,

ואני מתחברת מאוד להרגשתך. לדעתי, רק אנשים רגישים ולא "טכנאי" חינוך (שלא באשמתם, אגב. זו בעיה מערכתית!) יכולים להעביר נושא חשוב באופן מעמיק ומעצב. כל לימודי ההיסטוריה של בני בכורי, טובים ומעמיקים ככל שהיו, שהרי הייתה לו מורה מעולה, לא השתוו להכנה המופלאה שנערכה למשלחת שלו לפני המסע לפולין. ובמסע עצמו, אשת העדות הייתה בהירה ופשוטה להפליא, והצליחה לגעת בכל אחד ואחת מהילדים בצורה בלתי אמצעית. לדעתי, חשוב עד מאוד להגיע לכל ניצול וניצולה, לחבקם, להביאם אל בתי הספר ולהשלים את הדברים ביציאה למבט בתמונה אנושית מוסרית רחבה הרבה יותר ממה שקורה בפועל. טקסים למיניהם? אינדוקטרינציה? חשוב, אבל לא רק! קודם כל אנחנו בני אדם!

 

[michelle2113]

מדברייך פתאום התבהר לי...

שאם לא יהיה שינוי בתפיסת הלימוד ובתוכנית, השואה תשכח מהר מאוד שהרי הניצולים כל כך מעטים והולכים ומתמעטים ואם הדור הזה והבא אחריו וכן הלאה לא ילמדו את השואה בדרך משמעותית יותר העובדת על הרגש ולא על שינון, הזכרון פשוט יעלם.