עכשיו באו הדמעות גם לי

[זוהרה מצליחה החודש]

עכשיו באו הדמעות גם לי ../images/Emo7.gif

כל השבוע הייתי "אייזן בטון". הבטחתי לעצמי שלא אשבר ושדמעות לא יביאו אותי לשום מקום. לכל מי שהתקשר, אמרתי שאני בסדר. מרגישה טוב, מצב רוח אופטימי, יהיה טוב וכו´. אבל עכשיו, כשדיברתי עם חברה שגם עברה גרידה השבוע, קלטתי שיום חמישי היום וביום ראשון אני צריכה לחזור לעבודה. באיזשהו מקום כנראה לא הפנמתי עד הסוף שזה נגמר. זהו, אני לא בהריון יותר. לא שבוע 17 ולא בטיח. רק החזה שלי שדמע השבוע את חלבו החוצה הבין כנראה שלא תהיה כאן בסביבה מי שתינוק ממנו. לא רוצה לראות בעבודה ביום ראשון אנשים עם פרצופי קוקר ספנייל (ויסלחו לי הכלבים החמודים) שמרחמים על חסרת המזל ומצקצקים בלשונם מאחורי גבי. שיאמדו לי את הבטן הריקה. שלא ידברו לידי על תינוקות והריונות כי זה "נורא רגיש לה עכשיו". לא בא לי לחזור לשגרה, למרות שיש בה משהו מנחם. לא רוצה ליפול למטה, אני לא אוהבת את עצמי ככה. רוצה כל כך להיות בעוד זמן מה שזה יהיה רק זיכרון עצוב, אבל יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה לצעוד. רוצה שכבר כל ההורמונים יצאו לי מהגוף ואהיה שוב אני גם פיזית וגם נפשית. זוהרה

 

[salpter]

הבכי שניסת כל כך למנוע

מקורו א. בשינוי ההורמולי שהתרחש בך ואין לך שליטה על זה.(זה ודאי את יודעת. ב. תפקידו לשתוף את הצער הכאב והאובדן , אז על תעצרי זה חשוב. ג. מתוך היכרות עם חברה שהיה לה נפשית לחזור היא קבלה עוד שבוע ימי מחלה מרופא המשפחה , נסי את זקוקה לזה. ביי מחבקת .

 

[רינתילה]

אוי זוהרה... ../images/Emo14.gif

אין לי הרבה מילים. רק שטוב שאת כן מאפשרת לעצמך לבכות. הדמעות אולי לא ישיבו את התינוקת שלך, אבל הן כן יאפשרו לך להתאבל כמו שצריך כדי שתוכלי להמשיך הלאה. אני נורא מקווה שהדרך לא תיהיה ארוכה מידי. המון כוחות וחיבוקים!

רינת.

 

[סוכריה על מקל]

זוהרהלה

החזרה לעבודה ולשגרה כאילו כלום לא קרה היא מאוד קשה. אני זוכרת (להבדיל, אבל בכ"ז) איך אחרי השבעה של אבא שלי חזרתי לעבודה והיה לי כ"כ מוזר שכלום לא השתנה מסביב, שכולם ממשיכים כרגיל, הרוב אפילו לא ניגשו להגיד משהו כי היו נבוכים מדי. בימים הראשונים ריחפתי, אבל אחרי שבוע בערך זה עבר. לחולים שלי שחוזרים לעבודה אחרי הניתוח/טיפולים ופוחדים ממה יגידו עליהם (או להם) בעבודה אני תמיד מזכירה שככל שהם יידחו את זה יותר זה יהיה קשה יותר. כך שלמרות שהנטייה הראשונה שלי היתה להציע לך לקחת עוד קצת חופש, אני לא מציעה את זה. תחזרי לעבודה, תסתלי לכל הפחדנים בעיניים, דברי עם מי שאת רוצה על הנושא הכאוב, ומי שישאל שאלות שלא תרצי לענות עליהן פשוט יקבל ממך את התשובה "על זה אני לא רוצה לדבר עכשיו". תתפלאי כמה שאנשים יודעים להתנהג אם מראים להם איך... אנשים יתייחסו אלייך כמו שאת תתייחסי לעצמך. את לא צריכה לעשות הצגות בשבילם, באמת עברת תקופה קשה מאוד ונורא עצוב לך, אין לך במה להתבייש או מה להסתיר, אבל את בוחרת לחזור לחיים ולשגרה. אני נורא מקווה שבקרוב מאוד הם יסתכלו על הבטן המתעגלת שלך ויתפעלו איך כ"כ מהר כבר נכנסת שוב להריון...

 

[סאני המצליחה]

בובונת שלי... ../images/Emo24.gif

רק דיברנו.... ואני "הפלתי" עליך את כל ההתלבטויות והבעיות שלי....

אמרתי ואמשיך לומר לך שוב ושוב, שאומנם הפסדת בקרב אבל עדיין לא במלחמה. ויהיה. מבטיחה שיהיה. ואני לא מבטיחה דברים שאני לא בטוחה בטוחה שהם יקרו. יש לך בעל מקסים מקסים, וכלבה מתוקה הכי בעולם, אמא תומכת שזה חשוב, וגם אנחנו כאן

וחוצ´מיזה, שאת עכשיו יפייפיה

אחרי המספרה. אין לך תירוץ של "מוזנחת". אבל מותר לבכות. וגם ששמרת על "פאסון", אמרתי לך זאת. מור ואפילו צריך לבכות. כי זה מה שמרוקן את הלב שההרגשה הנוראית הזו. ואני יודעת היטב היטב, על בשרי ושדי מהו חלב שנוזל...

ואין מי שילגום ממנו.

אני יודעת.... אני יכולה רק לחבק אותך חזק חזק, אפילו פיזית אם רק תרצי. ולהיות כאן בשבילך מתי שרק תרצי. תמיד תמיד שלך.

סאני.

 

[רומי 007]

זוהרה´לה ובקשה קטנה מנועם

אני מוכרחה לומר לך משהו: אל תכריחי את עצמך להתמודד עם הסיפור הכואב שאת עוברת בדרך "רציונלית" ולפי נוסחאות קבועות מראש. מה שאת עוברת זה קטע ריגשי קשה מאוד ומותר לך ורצוי אפילו לבכות ולהוציא את כל הכאב החוצה. בעצמך את רואה שככל שניסית "לשלוט בעצמך" זה יוצא החוצה שבוע מאוחר יותר. זה טבעי ונורמלי, אני מאוד דומה לך: מדחיקה ומנסה "לא לחשוב על זה" ו"לחשוב קדימה" אבל אם לא נותנים לגוף ולנפש את הזמן שלהם זה חוזר אח"כ בכל מיני צורות אחרות (עייפות, עצבנות, דיכאון). לכן - קחי עוד ימי חופש כי זה לא עובד לפי מתכון ידוע מראש. לחזור לעבודה זה גם חשוב ואפילו נחוץ, כדי לחזור לשגרה אבל אי אפשר לחזור מיד לשגרה. אל תהיי סופרוומן עכשיו. ועוד משהו : בכלל לא רלוונטי מה יגידו עליך בפנים או מאחורי גבך בעבודה. את לא זקוקה לרחמים רק לתמיכה ולהבנה ואת זה ממילא בעבודה אין מי שיספק לך. אני מאוד חושבת עליך בימים האחרונים ומשתתפת בכאבך ויש לך ד"ש מניצן (זוכרת? מהפורום הישן). שתינו בטוחות שתתגברי ותצליחי בקרוב אבל תני לעצמך זמן להרפא. ואפרופו - נועם: ניצן נכנסה לכאן מספר פעמים אך אינה מצליחה להרשם ולהכנס כדי להגיב. היא מבקשת שתכתבי לה איך בדיוק ניתן להצטרף לפורום.

 

[עמית@]

אין לי מה להוסיף, ככה לפעמים

כשאני מסתכלת על דף מלא במילים אני קצת כושלת בעצמי. את בטח יודעת את אשר על ליבי, כתבתי לך לא פעם. מחבקת עמית

 

[נועם@בת]

../images/Emo32.gif כל ההסברים

נמצאים כאן בשרשרת ההודעות. נועם

 

[חבר של צומפי]

זהרה יקרות

העיניין הוא שאת חכמה מידי ז"א יתכן ומחכה לעצמך בסיבוב. את כל הזמן במחשבתי,בגלל האיבוד ובגלל בכלל. אני עוברת משהו מסוג אחר ומקיאה את נשמתי בלילה.ובבקר מתעקשת לא לדבר על זה עם בעלי. זה מוכרח לצאת החוצה עם עצמך זה לא מוגדר בזמן אין לזה מקום אני יודעת איזה רגשות מופעלים אוטומטית מהסביבה כשמאבדים משהו. את צודקת אפשר לוותר עם התיאורים הפלסטיים אפשר להשאיר את החוויה מאחור. אבל זה לא פתור עד הסוף בטח שיבואו בקרוב ימים אחרים בטח שתהרי שוב ובכל זאת זמן זה יהיה מוקדש לתחזוק ושמירה על התחזוקה. אפשר לבנות עלייך בינינים אין ספק באשר ליכולתך אבל לא במיידי. זה מסוכן מה שאני כותבת כי אני בעיקר מעידה על עצמי . הלוואי ויכלתי לאמר לך יותר. אני יודעת שיהיה פה ילד שלם ויהיה חלב בשפע כי הנשמה רוצה לתת. צריך להבריא לאט לאט יכול נוכל אפשר לתת לך חיבוק?

 

[עמית@]

אינשם.

אפשר לתת לך חיבוק? (אחרי שחיבקתי את זוהרה) אפשר לנסות במעט וללא הצלחה להקל על העול שחופר בתוכך. שמונע ממך לחלוק עם האיש. שמכריח אותך לבלוע ולהקיא. לא מנסה לפרש אותך רק לנסות, לא יודעת להביע את מה שאני מרגישה כל פעם שאני קוראת מקבץ מילים שאת רושמת. בכל זאת חיבוק עמית

 

[חבר של צומפי]

עמיתי

קבלתי חיבוק נפלא חם ומבין. בזמן האחרון אני מרגישה שאני מקבלת ומקבלת מכן. זה נורא לא לבד וזה מיישר אותי ברגע תודה

 

[סאני המצליחה]

כואב לי עליך ../images/Emo47.gif מלכת הדרום...

ואת יודעת את זה. אני משתדלת להיות שם בשבילך, כמו שאת תמיד שם בשבילי

הלוואי והייתי יכולה לומר מילים שינחמו.... אבל אין לי....

כי אני יודעת היטב מהו כאב האובדן. אומנם אין כאב זה שווה לרעהו, וכל אחת ועוצמת הכאב שלה, וכל אחת ודרך ההתמודדות שלה, והלוואי ויכולנו לומר שזהו. לא יהיו יותר כאבים. אבל הכל בגדר מישאלה. אני שולחת לך

דב ענקי וחם ממני. מחבקת חזק חזק במקום שהכי כואב. ומוסיפה גם

רטובה ממני. שלך תמיד. סאני.

 

[נוג]

../images/Emo14.gif זוהרה

הי, קודם כול

תוציא את כל הכאב החוצה בכי צעקות ,כל מה שרק עוזר לפרוק את הכאב והמשא. אני מכירה את התחושה ומבטים ויודעת לאין כל דרך לשנות את מה שקרה. שולחת לך המון כוחות ועוד

נוג

 

[נועם@בת]

טוב שבאו הדמעות יפתי

הן הרי היו צריכות להגיע. והם יבואו שוב ושוב בזמן הקרוב,יחד עם הכאב שצובט בסופיות של ההריון הזה. ויהיו הפרצופים המרחמים, אבל מה לעשות, הרי אין לאן ללכת. את יכולה להכנס עכשיו אל מתחת לשמיכה ולצאת באביב, בטח שאת יכולה, השאלה אם זה שווה לך? ירחמו, יאהבו, יצקצקו בלשונם או יחבקו. זה הכל במחוץ. עכשיו זה את מול עצמך מפנים, את מול האיש שלך. את והאין שבך. את והיש שעוד יבוא. יהיה עוד בכי, יהיה עוד כאב. לא מבטיחה לך גן של ורידים יפתי. רק יודעת שיהיה עוד ניצן אחד שלך שיפרח על אמת בקרוב. מחבקת מכאן,

ומגוננת עד כמה שאפשר. כולנו שולות ידים לגונן, אבל בסופו של דבר רק את והכוח שלך יצליחו לעבור את השבוע הקרוב- אף על פי כן ולמרות הכל.

נועם

 

[יונית החיננית @]

אוי זוהרה זה עושה לי רע לשמוע אותך

במצב כזה ... את היית הבחורה הכי שמחה ומאושרת בעולם עד לפני חודש אז למה למה ...זה ניגמר רע ??????? למה זה מגיע לנו ???? הריי ההריון בא גם ככה בקושי רב ... אני כ"כ מבינה לליבך ומציעה שתילכי לרופא להוציא עוד שבוע מחלה מגיע לך וזה יעשה לך רק טוב .. מאחלת לך הריון חדש בקרוב מאוד [אני מאמינה שיהיה ]...והיתעוששות מהירה ! אוהבת

יונית

 

[taly_k]

זוהרה גם אני הייתי בסרט הזה

גם אני עברתי הפלה בשבוע 15 וכשחזרתי לעבודה אף אחד לא ידע איך לדבר איתי ומה להגיד לי וזה כואב. כואב מאוד. אבל מתגברים ועוברים את זה אני כבר 6 חודשים אחרי זה. כיצד התרחשה ההפלה שלך האם ההריון הוא לאחר IVF ? תהיי חזקה ותעברי גם את זה. בהצלחה, טלי

 

[זוהרה מצליחה החודש]

טלי - הבהרה

קודם כל עצוב לי לשמוע שגם את עברת דבר נורא שכזה. מאחלת לך הצלחה בקרוב. ההפלה שלי היא "רצונית". באופן "רצוני" ופרדוקסלי ויתרתי על הדבר שרציתי בו יותר מכל דבר אחר בעולם. העוברית הקטנה שלנו היתה עם מום קשה ונאלצנו לקבל החלטה כואבת ולהפסיק את ההריון הזה, שהוא שני במספר עבורי. גם ההריון הראשון הסתיים בהפלה נדחית בשבוע 10. אני לא מטופלת IVF. "מסתפקת" בגונל והזרעות.

 

[הרמוניה]

הלואי והיתה לי כמוסת זמן שהיתה

יכולה להעביר אותך במהירות לשלב אחר.... אבל כנראה שאין מנוס מלצעוד בדרך הארוכה והמפרכת הזאת. תני לעצמך לבכות ולהתאבל-כי רק כך תוכלי בסוף להגיע למקום שליו יותר. הרבה אהבה הרמוניה

 

[yaelhul]

זוהרה יקירתי, ללא מילים, רק זה:

1.

2.

3.

4.

5.

7.

8.

9.

10.

11.

12.

13.

14.

+

15.

......

אלה השלבים שאני מחזיקה לך אצבעות בשבילם. שולחת

ים. יעל

 

[מרב.]

זוהרינה אהובה,

המון דברים מתפרצים לי בבת אחת ואני צריכה לעשות סדר בראש... איך אפשר לא להישבר אחרי דבר כזה, זוהרה? איך אפשר לחשוב אפילו שלא תצפי לדמעות? נכון שהיית אופטימית, נשמעת מלאת רוח חיים- ואני התפלאתי, אבל לא אמרתי דבר. הרי לא ממש אפשר להאמין שזה נגמר, נכון? אובדן של מישהו, של משהו, אינו חד משמעי, כי הלב עוד ממשיך להרגיש אותו, גם אחרי שנמוג ועבר לעולם שכולו טוב. זוהרה, תני לעצמך, תאפשרי לעצמך. צאי מהקוים הנוקשים, מהתכנונים, מהציפיות, פשוט תני לרגשות להתערבל ולסעור ולרתוח, ורק אז- לשקוע. וזה לא קורה בהזמנה, תוך יום יומיים, הלב הוא שקובע את זמן הבישול. החזה שלך בכה, אבל הלב לא בכה מספיק, תני לעצמך את ההצדקה לבכות עד שלא תוכלי יותר... זוהרה, השגרה והעבודה אכן ברוכות, אבל הכאב עוד לא נזל החוצה, ועם הכאב הזה לא טוב שתלכי לעבודה, אני בטוחה שיבינו, את יודעת שתהיה לך שם אוזן קשבת. והרצון שלך להתנקות הוא טוב, הוא יעזור בהמשך, אבל דומה שקמת מהר מדי מישיבה שפופה, ועכשיו הסחרחורת תוקפת אותך ושחור בעיניים ואת חייבת לשבת ולנוח- אחרת תפלי. ועוד משהו, בקשר לאנשים. אנשים לא יודעים איך להתמודד עם אסון שקרה לאחר, עם בשורה רעה. כי בין חברים טובים ואוהבים שלך, הדבר שונה, אבל בעבודה, כשהעבודה קוראת והשגרה מושכת, וצחקוקים שגרתיים רגילים ובדיחות משרד ישנות- זה נראה רע, ואף אחד לא יודע איך לנהוג ולתת כבוד לאובדן שלך- ואני בטוחה שירצו ולא ידעו איך. התחלתי עכשיו לכתוב לך על סיפור עצוב שאירע במקום העבודה שלי ואז הבנתי שאני לא רוצה שתדעי מה קרה, ורק רוצה שתביני את מה שמאחורי הסיפור- שאף אחד לא באמת יודע איך להתנהג, רוצים לכבד, אבל לא יודעים איך, כי בכל זאת זה מקום עבודה ולא כולם מכירים אותך. הכי חשוב שתחזרי לשם חזקה מספיק כדי לא להפגין רחמים על עצמך, וכך תראי לאנשים שאת לא זקוקה לרחמים, וכמו שסוכריה אמרה- כשמראים לאנשים איך רוצים שינהגו, הם לומדים את זה טוב מאוד ומהר. סליחה שהשתפכתי, אמרתי שיש הרבה על ליבי. הלב שלי בוכה איתך, יקרה שלי, ובקרוב, מתי שזה יבוא, את תעמדי שוב על רגלייך ויהיה לך כוח לחתור שוב, ולהצלחי. מחבקת חזק, מרב