עלבונות ומחמאות

[להבה ירוקה]

הבנתי. זה נשמע הגיוני באמת

אז זה אומר שצריך לשנות את הסכימה העצמית איכשהו. איך מעלים בטחון עצמי?

 

[osmolit2]

התקלה...

אני לא יודעת איך, אבל בכל זאת אני יודעת שאני מנסה. נשמע לא מובן? אני מאמינה שהכל קשור בהכל, ויש דברים שמשתנים "על הדרך". אם אני בטיפול, ואם אני לומדת את עצמי, ואם אני דואגת עכשיו יותר מקודם להיות בקשרים חיוביים, ואם אני מחפשת בעצמי את הטוב... כל זה יוביל להרבה דברים, ובניהם בטחון עצמי. וכמו ההודעה הקודמת שלי בפורום הזה על תקופת הנעורים ועכשיו- צריך המון סבלנות. ויום אחד גם על בטחון עצמי אני אסמן

ותודה לך

 

[b u t t e r f l y17]

אני מגיבה בכלליות

[כי גם ככה זה קשה]

מחמאות- לא מסתדרת איתן. מחמאות לא גורמות לי להרגיש טוב עם עצמי. מעדיפה לא לקבל אותן. כשהן מגיעות ממישהו שלא ממש קרוב אליי, אני מחייכת ואומרת תודה. אבל כמו שהן נכנסו הן גם יוצאות במהירות. יש חברות שיודעות שפשוט עדיף לא להחמיא

עלבונות- קיבלתי הרבה בחיים שלי. וקשה לי למדוד אותם בסולם, ולהגיד מה היה הכי מגעיל. אני לא ממש זוכרת אחד לאחד [וגם מעדיפה שלא לזכור] אבל ברמות מאוד מעליבות ופוגעות גם הגעתי למצבים של חתכים.

 

[ירגזי כחול]

בטרפליי, עשית לי לחשוב...

פתאום משהו נראה לי מאוד לא הגיוני. (ויכול להיות שזה כבר עלה פה - לא קראתי ואין לי זמן לקרוא הכל... אבל בכל זאת אני אגיד.) איך זה יכול להיות שכל כך רבים מאיתנו לא מקבלים מחמאות - פשוט לא מקשיבים להן, מתעלמים מהן - ועלבונות אנחנו לוקחים (או יכולים לקחת, או נותנים לעצמינו לקחת) כל כך עמוק פנימה...?

 

[ניאו30]

לא משפט מגעיל ולא מחמאה אבל...

אתמול הסתובבתי קצת עם ידידה,הלכנו ודיברנו קצת ואז התחלתי לשאול אותה כל מיני שאלות על דברים מסויימים ולא חשובים,ואז היא אומרת לי משהו כמו "אתה יודע שיש לך לפעמים שאלות של ילד?שאתה מתנהג כמו ילד ושואל שאלות בכלל לא חשובות שבכלל לא צריכות לעניין אותך כי הן לא קשורות אלייך". אמרתי לה "אולי זה משום שאני עדיין מרגיש כמו ילד" והיא ענתה "אבל אתה כבר מעל גיל 30,וכשאנשים שומעים על מישהו שמתנהג ככה הם חושבים שמשהו לא בסדר איתו".המעניין שהיא בעצמה עובדת עם ילדים,אבל יש בה משהו מאוד עצור,סגור ו"מבוגר".מאז ומתמיד "נמשכתי" לאנשים שיש בתוכם סתירות פנימיות ומאפייני אופי מורכבים. סיפרתי על זה כי בדיוק שזה נאמר לי אתמול חשבתי על השרשור הזה,וחשבתי שהיו לי שתי אפשרויות-להעלב או לראות את זה כמחמאה.קודם כל מאז ומתמיד ראיתי משפט כזה כמחמאה,ולא סתם אלא באמת-אני חושב באמת ובתמים שילדים הם אנשים טובים יותר,מהרבה בחינות חוץ אולי מהמודעות,שאולי זה בדיוק מה שהופך אותם לכאלו טובים.אבל בהתחלה,ישר אחרי שזה נאמר,היה איזה רגע שקצת נעלבתי קלות(טוב,זה בכל זאת אני

),אבל מיד אחר כך חשבתי על זה בלב,ואמרתי לעצמי שזה בכלל לא מעליב אותי,ואני באמת צריך לראות את זה כמחמאה!אמרתי לה גם שלא אכפת לי כבר יותר מה אנשים חושבים עליי,אולי קצת בכל זאת,אבל זה לא יכתיב לי יותר את מי שאני אהיה כמו פעם,אז בזה זה הסתיים ויצאתי בהרגשה טובה יותר כי כל מקרה כזה מקרב אותי יותר ויותר לעבר שלמות פנימית וקבלה עצמית בכלל,והדרך לשם עוברת במקום בו לא נעלב יותר ממה שאנשים אומרים כי מה שחשוב באמת זה לא מה אחרים חושבים עלינו אלא מה אנחנו חושבים על עצמינו.

 

[להבה ירוקה]

אז הצלחת שלא לקבל את זה כעלבון

אבל האם הבנת שזו מחמאה?

 

[ניאו30]

הכל בעיניי המתבונן...

זאת שאמרה לי כנראה חושבת ש"להיות ילדותי" זו תכונה שלילית. אני חושב שבדיוק ההפך,ולכן רואה זאת כמחמאה,באופן אישי,אבל מכיוון שעדייין לא סיגלתי לי את היכולת לא להיות מושפע לגמרי מהסביבה הרי שגם השליליות של הדבר שנתפסת על ידי אחרים מחלחלת אליי.הרצון שלי הוא שאני אהיה אדון מוחלט למחשבות שלי,כלומר שמחמאות/עלבונות ישמחו או יעציבו אותי לרגע אבל לא ישנו את המחשבות שלי,כלומר את אלו הראשוניות, האינטואיטיביות ובדרך כלל גם אלו שמאפיינות אותך באמת,כמו אצלי המחשבה שלהתנהג כמו ילד זה דבר חיובי ולא שלילי.

 

[להבה ירוקה]

מסכימה. זו גם השאיפה שלי ../images/Emo13.gif

 

[כולם אוהבים את ישראל]

אני מסכים ש...(עלבון)

אני מסכים ש...(עלבון) הכי גדול במחינתי הוא עלבון על המראה והצורה החיצונית שלי כי דבר כזה יכול לקעקע אותי לימים ושבועות וגם לדכא אותי וכדומה ללא ספק זה העלבון הכי קשה בשבילי כי שנים אני כבר מנסה לבנות לי ביטחון עצמי... ויכולים להרוס לי אותו בקלות

 

[להבה ירוקה]

בחיי, אם זה היה סקר -

אז היו 100% משיבים על תשובה אחת. כולנו כתבנו על רגישות גבוהה לגבי המראה החיצוני שלנו. טוב, אם ככה, אז אני פותחת נושא בפני עצמו.