תודה על התגובה
אכן המעבר הוא אישי ויותר מזה חוויות של מעבר לאיזור אחר ותרבות אחרת ניתפסים בצורה אחרת ע"י כל אדם.
גם אנחנו (כמו רבים? אחרים אני משער) חושבים על ניסיון של חזרה לישראל.
את ורבים אחרים טוענים שהחיים קשים מהפן הכלכלי. השאלה שלי היא האם גם לאותם אנשי הייטק? אני מתאר לעצמי שאתם נופלים לתוך הקטגוריה הזאת (אני מסיק זאת מפאלו אלטו אולם יתכן שאני טועה).
שהרי כשאני מבקר בישראל פעם בשנה, במשך 8+ השנים האחרונות, תמיד ראיתי אנשים מבלים, וקונים והכל עמוס קונים בכל מקום, ורכבים חדשים (לאו דווקא ליסינג) ונדלן - אנשים קונים נדלן במחירים מופקעים. אני שואל - אם ככ קשה כמו שכולם אומרים (וכולם אומרים...) אז מאיפה הכסף? אחד הדברים שאני מסיק (ויש סיכוי שאני טועה בגדול) זה שאנשי ההיטק המנוסים יותר בתעשיה, לא יפגעו בצורה ניכרת מהגזרות הכלכליות או ממחירים יחסית גבוהים. ואולי רק אותם אני רואה מפזרים כספים ללא היכר ?
.כמה אני רחוק בניחוש שלי?
חינוך שונה - זאת אומרת פחות טוב? זה אחד החששות שלי (יש עוד חששות בהמשך
. אנחנו גרים בסן דייגו. החינוך בשכונה שלנו די טוב (בלשון המעטה). אני לעיתים קרובות מתמוגג מהקוריקולום, מעורבות ההורים, תלמידים, מורים ומנהלים בנעשה. לא הכל דבש. גם פה מידי פעם יש מעשי בולינג שנילקחים ברצינות רבה וממוגרים במיידית. המוטו של המנהלים זה לוודא שכיף לתלמידים להגיע לביס. ככ הרבה אנשים מדברים על בעיית החינוך בישראל. זה באמת כך? אי אפשר למצוא איזו בועה עם חינוך מעט שונה? טוב יותר ?
אני לא אוהב את המילה להסתגל בקונטקסט שלמעלה. להסתגל למשהו פחות טוב (by definition) זה בהכרח להתפשר. האם זה באמת מה שאנחנו רוצים? להתפשר בחינוך לילדנו?
אמרת ישראל זה הבית שלנו. וחשוב שילדנו יגדלו בישראל. האם זה שווה את ההתפשרות הזאת? ה"בית" וה"חשוב הזה" - בראיה יותר מפוקחת שבאה יותר מהרציונל ופחות מהאמוציונל - האם ההתפשרות הזאת נכונה?
שוב - לא הכל דבש בארהב. אבל אנחנו לא באמת חיים ב"ארהב הממוצעת" . אנחנו חיים במעין בועה שנמצאת הרבה מעל האמריקאי הממוצע. ובזאת, אנחנו מקנים לילדים שלו (so far) הרבה יותר ממה שישראל מציעה. במעבר לישראל אנו גוזרים על ילדנו חינוך פחות טוב. נו טוב - אבל יש ככ הרבה ילדים בישראל שמסתדרים עם החינוך הפחות טוב - אבל האם זאת באמת חצי נחמה?
איך את מרגישה לגבי מה שכתבתי למעלה?
3 שנים נישמע כמו המון זמן. אתם לא מהגרים, אתם כן אמורים לדעת who is who in the zoo די מהר. האם יהיה לכם קל לחזור (אני לא מדבר על הפאן ההגירתי אלא על בית שהשארתם מאחור, עבודה שמחכה לכם שוב בזרועות פתוחות ובכלל עוד כסף לשרוף על כזה מעבר?).
אחד הדברים שהבריחו אותי מישראל (מצטער על השורש ברח אבל זה היה ממש כך) היא תרבות העבודה/עבדות בהייטק. לא יכלתי לקיים חיי משפחה תקינים. זה נכון לכל החברות שעבדתי בהן וגם משיחות עם חברים הבנתי ששום דבר לא השתנה. תמיד היתה הבנה (שכנראה עדיין קיימת) שיש להשאר במשרד עד אחרי הצהריים המאוחרות מאוד מאוד (AKA ערב) . לשמחתי המצב שונה בתכלית כאן. האם הייתם צריכים להתמודד עם משהו דומה במעבר חזרה?
לגבי הזמן הפנוי - אני מבין אתכם ומשתתף בצערכם. ממצב של יומיים פנויים של סופש בארהב - להגיע למצב שאין זמן פנוי לחלוטין ... די מבאס.
לגבי הילדים - זה מפתיע אותי שעדיין יש קשיים. כנראה שעליי להתאים ציפיות כשיבוא היום. מה חסר להם בישראל? אחד היתרונות שאני רואה בישראל זה הקלות יחסית ליצירת קשרים אחרי בי"ס. לפחות זה מה שאני רואה כאן ומנסה להשוות לילדות שלי.
האם ישנם דברים שאתם מצטערים שלא עשיתם במסגרת ההכנה של הילדים למעבר?
זהו לבינתיים - יהיה לי עוד דברים אחכ
