עלילות משפחת בעלי

mekarov

New member
קראתי-תודה

אני אלך לפי האינטואיציה מה שנקרא-לא מדובשו ולא מעוקצו אנמיך ציפיות אך גם במקביל המעיט ביחס הכבוד ובנתינה בשום מקרה לא אתן לזה להרוס לי ולבעלי את מערכת היחסים הם לא שווים שנריב בגללם בינתיים חמי לא מדבר איתנו ואין לי מושג למה
 

bertap

New member
למקרוב

בנוסף לרמת הצפיות שלך תרד אולי תשב ותדבר עם חמך ותנו את האוירה
 

amitmom

New member
מקרוב..אני מבינה את בעיתך

ואפילו מזדהה אבל למדתי לא לקחת מהחממות (חם+חמה) כלום. למדתי שעל כל "עזרה" אני אשלם כפול 2 ולי זה לא התאים. כיום הם מציעים עזרה אבל אני הודעתי לבעלי שאפילו אם אני אחנק מרוב חובות אני לא אקח אפילו שקל אחד מהם. גם מהורי אני לא אקח אגורה אבל לא מאותה הסיבה. הורי הגיעו אל הנחלה והרווחה רק עכשיו ואני לא אהיה זאת שתמנע מהם לבלות, לסוע לחו"ל ולבזבז. אבל לילדי אני אעזור הרבה יותר..כי אני חושבת שאם יש את היכולת אז צריך לעזור במיוחד לאור המצב הכלכלי הקשה.
 

ר של ניב

New member
הבעיה מוכרת, גם ההורים של בעלי אותו

בזמנו אמא שלו הבטיחה שאם יהיו קשיים כלכליים שלא יפסיק את הלימודים והיא תשלם לו את זה. את הלימודים שלי ההורים שילמו ואת שלו לא שילמו עד היום, הוא לומד באוניברסיטה הפתוחה. לאחר שהבנק עשה בעיות פנינו אליהם והיא אמרה שהיא לא יכולה לעזור לנו, לא הסכימו לחתום על מסגרת. כמובן שגם אז ההורים שלי עזרו. אבל בעלי כן כועס עליהם, וגם אמר להם באותו זמן מה הוא חושב על זה. אין לך הרבה מה לעשות, אני משתדלת ליצור יחסים טובים עם החמות והחם שלי, ואת מה שאני חושבת עליהם אני אומרת לבעלי. הוא לא תמיד פותר את הדברים, אבל לפעמים אומר להם מה דעתו. אנחנו החלטנו למען השלום בית שאני אחליט לגבי המשפחה שלי והוא לגבי המשפחה שלו. וכך היה שבסוכות הלכנו למשפחה שלו לאחר שהוא החליט, למרות שכעסנו שנינו מאוד על אמא שלו. הוא רצה לכב את אביו שעוזר לנו הרבה כאשר הרכב צריך ללכת למוסך. אל תצפי מהם לאותו דבר כמו ההורים שלך, ואז חייך יהיו הרבה יותר קלים. עם הזמן תלמדי. היום אני גם אומרת לאמא שלי שמתלוננת עליהם שרק היא עוזרת, שאני לא מצפה ומה שנשאר לי זה או שרק היא תעזור או שאף אחד לא יעזור. אני גם יודעת שהם היו עוזרים לי יותר אם ההורים שלו היו עוזרים לנו גם. אבל אני אף פעם לא חושבת שמישהו חייב לי משהו. בהצלחה בחיי הנישואין.
 

בולי27

New member
למיקרוב!

אני מבינה את הבעיה שלך. אבל אני חושבת שאת צריכה לבודד פה את מה שבאמת מציק לך. הרי מה שבאמת מרגיז אותך זה לא שהם לא עוזרים, אלא שבעלך לא מתעמת איתם, לא כועס עליהם אף פעם, והם מקבלים את אותו יחס שהורייך מקבלים למרות שההורים שלך עוזרים לכם עם הרבה אהבה? נכון? האם אני צודקת? כי אם כן אז אני יכולה להגיד לך (מנסיוני לצערי) שאת מוציאה עליהם כעס שאמור להיות מכוון לבעלך. אבל... אני לא רוצה שתחשבי שזה בסדר לריב עם בעלך על הנושא הזה כי זו לא אשמתו שיש לו הורים כאלו. הם ההורים שלו הם המשפחה שלו וזה מה שיש. מה שאת יכולה כן לעשות, זה להנמיך ציפיות מהם. לא להניח להם להתערב, אם הם מתערבים אז לומר להם בעדינות שאתם לא אוהבים שמתערבים לכם בעינינים הפרטיים שלכם. ואם הם כן מציאים לכם עזרה, תגידי להם לא תודה! (בשביל מה לך להתאכזב כשהם יחזרו בהם מהבטחתם?) זה תהליך ארוך, לא ביום אחד אבל בסוף תרגישי הרבה פחות זועמת. נ.ב תלמדו להחליט החלטות בלי להסתמך על מה שהם אומרים לכם. בהצלחה...
 
למעלה