עלי כותרת
אני עלי כותרת. עשה בי 'אוהב, לא אוהב'. ואתה אמרת: 'יש שירים שיש להם הריח שלך' . עד אותו היום לא ידעה שלשירים יש ריח. חשבה שריח מצוי רק בזיכרון או בהחמצה. לא משנה בכלל אם היה זה ערב חג 'ראש השנה בחוץ' - כשדנה ברגר שרה את 'גן מאיר' או יום של חול הרי היא זוכרת את החושך, זוכרת איך 'בפנים הכל נובל לי', זוכרת גם 'אמת פשוטה'. שקט גדול מה הוא? בטח תקרא לו ריקנות. היא יכולה הייתה לחשוב על תהום. אתה קראת לזה 'אני'. אני קוראת לו הימצאות. אוהבת מילים, כן. 'מה את כותבת'? מילים. 'רגע, אבל מה זה? זו שירה? אפשר להלחין את זה?' לא. 'הא, בטח פרוזה'. אפשר בקלות למצוא חן בעיניי, אם משחקים נכון במילים. זה בטח ילדותי. אני לא רוצה פרחים, כי אני אוהבת מילים. כן, הבו לי מילים או כרובית ואני נרגעת מייד. אלה מילותיי, שאין להן הגדרה. מילותיי החופשיות מחיפוש נוקשה של מסגור, של תהום, של 'אני'. 'יש שירים שיש להם הריח שלך'. רגע של התאהבות מגיע בדרך כלל בגלל רגע שיכול להיזכר כהכי טיפשי בערך, למי שלא היה שם. כמו למשל, אדם שאומר לאהובתו 'יש לשיר הריח שלך', ולא אומר 'אֶת' לפני המילה הריח. מה זה אומר עליו? הוא יודע כללי עברית של מושא ישיר ועקיף. האם יהפוך גם אותך למושא אהבתו? למה את בכלל חושבת שזה אומר משהו? כלום, תהום. (לפעמים המילים הקטנות הן סתם. אסור להגיד את זה לידן, משום שהן עלולות להעלב, אבל לפעמים הן סתם. פעם מישהו שר לי 'בליבך אני נשאר כמו שיר'. הוא שר את זה לפניי לכל החברות שלו). מה ייחודי בך? אני זוכרת אמת פשוטה. אני אמת פשוטה מכוסה בטלאים של שכחות מורכבות. אני לא מורכבת, אלה החלקיקים של השכחה שיוצרים בי סבך של ניגודים. אני עלי כותרת. עשה בי 'אוהב, לא אוהב'. (27.7.2008)
אני עלי כותרת. עשה בי 'אוהב, לא אוהב'. ואתה אמרת: 'יש שירים שיש להם הריח שלך' . עד אותו היום לא ידעה שלשירים יש ריח. חשבה שריח מצוי רק בזיכרון או בהחמצה. לא משנה בכלל אם היה זה ערב חג 'ראש השנה בחוץ' - כשדנה ברגר שרה את 'גן מאיר' או יום של חול הרי היא זוכרת את החושך, זוכרת איך 'בפנים הכל נובל לי', זוכרת גם 'אמת פשוטה'. שקט גדול מה הוא? בטח תקרא לו ריקנות. היא יכולה הייתה לחשוב על תהום. אתה קראת לזה 'אני'. אני קוראת לו הימצאות. אוהבת מילים, כן. 'מה את כותבת'? מילים. 'רגע, אבל מה זה? זו שירה? אפשר להלחין את זה?' לא. 'הא, בטח פרוזה'. אפשר בקלות למצוא חן בעיניי, אם משחקים נכון במילים. זה בטח ילדותי. אני לא רוצה פרחים, כי אני אוהבת מילים. כן, הבו לי מילים או כרובית ואני נרגעת מייד. אלה מילותיי, שאין להן הגדרה. מילותיי החופשיות מחיפוש נוקשה של מסגור, של תהום, של 'אני'. 'יש שירים שיש להם הריח שלך'. רגע של התאהבות מגיע בדרך כלל בגלל רגע שיכול להיזכר כהכי טיפשי בערך, למי שלא היה שם. כמו למשל, אדם שאומר לאהובתו 'יש לשיר הריח שלך', ולא אומר 'אֶת' לפני המילה הריח. מה זה אומר עליו? הוא יודע כללי עברית של מושא ישיר ועקיף. האם יהפוך גם אותך למושא אהבתו? למה את בכלל חושבת שזה אומר משהו? כלום, תהום. (לפעמים המילים הקטנות הן סתם. אסור להגיד את זה לידן, משום שהן עלולות להעלב, אבל לפעמים הן סתם. פעם מישהו שר לי 'בליבך אני נשאר כמו שיר'. הוא שר את זה לפניי לכל החברות שלו). מה ייחודי בך? אני זוכרת אמת פשוטה. אני אמת פשוטה מכוסה בטלאים של שכחות מורכבות. אני לא מורכבת, אלה החלקיקים של השכחה שיוצרים בי סבך של ניגודים. אני עלי כותרת. עשה בי 'אוהב, לא אוהב'. (27.7.2008)
