טוסברהינדא
New member
על בורקסים והנדסה
לאחר שלימד עצמו לרקוח עוגות בחושות לפי העין (הן יוצאות לו מצוינות), החליט הבכור להעמיק ב"מהמטבח באהבה" הותיק של רות סירקיס. בצק שמרים כבר הכין, והפעם, מסתבר, הגיע זמן להכין בורקס! את הבצק על כל קיפוליו הכין אמש. את הבלילה (גבינות קשקבל, בולגרית ושני חלמונים) - היום. "אמא, את יודעת שאני הכי טוב בחשבון בכיתה, נכון?" "נכון" "אבל אני לא טוב בהנדסה..." [א-נו, גם הראיה המרחבית של אמא שלו לא משהו] "... אפשר להיות חשבונאי (תרגום: מתמטיקאי) ולא לדעת הנדסה?" "אני חושבת שכן, אבל בד"כ זה הולך יחד" "אוף!" זעק הילד, שתכנן להזדקן כמתמטיקאי ונראה היה לו שחלומו מתנפץ לנגד עיניו "אבל אני פשוט לא מבין הנדסה"! בינתיים, בין משפט אחד למישנהו, הוא ממשיך לעסוק בהכנת הבורקס, והנה הגיע לשלב שבו עליו להשתמש ב-100 גר' קשקבל. אימו מגישה לו גוש משולש גדול של קשקבל (שצורתו כפירמידה ישרת זווית). הוא מסתכל בתווית שעל האריזה: 200 גר'. הוא צריך חצי. אימו האהבלה (אני) חשבה לייעץ לו לחתוך את הפירמידה לא באמת במרכז, אלא קרוב לצד העבה, כי עובייה משתנה, אך בטרם הספיקה לומר את דברה העמיד הילד את הפירמידה על צידה והראה לי שהוא עומד לחצות אותה לאורכה ולא לרוחבה. "תביני" אומר לי הילד נטול הראיה המרחבית "אם אני צריך לחצות את הגבינה באמצע ולהיות צודק, אני חייב לחתוך אותה ככה ולא ככה"....
לאחר שלימד עצמו לרקוח עוגות בחושות לפי העין (הן יוצאות לו מצוינות), החליט הבכור להעמיק ב"מהמטבח באהבה" הותיק של רות סירקיס. בצק שמרים כבר הכין, והפעם, מסתבר, הגיע זמן להכין בורקס! את הבצק על כל קיפוליו הכין אמש. את הבלילה (גבינות קשקבל, בולגרית ושני חלמונים) - היום. "אמא, את יודעת שאני הכי טוב בחשבון בכיתה, נכון?" "נכון" "אבל אני לא טוב בהנדסה..." [א-נו, גם הראיה המרחבית של אמא שלו לא משהו] "... אפשר להיות חשבונאי (תרגום: מתמטיקאי) ולא לדעת הנדסה?" "אני חושבת שכן, אבל בד"כ זה הולך יחד" "אוף!" זעק הילד, שתכנן להזדקן כמתמטיקאי ונראה היה לו שחלומו מתנפץ לנגד עיניו "אבל אני פשוט לא מבין הנדסה"! בינתיים, בין משפט אחד למישנהו, הוא ממשיך לעסוק בהכנת הבורקס, והנה הגיע לשלב שבו עליו להשתמש ב-100 גר' קשקבל. אימו מגישה לו גוש משולש גדול של קשקבל (שצורתו כפירמידה ישרת זווית). הוא מסתכל בתווית שעל האריזה: 200 גר'. הוא צריך חצי. אימו האהבלה (אני) חשבה לייעץ לו לחתוך את הפירמידה לא באמת במרכז, אלא קרוב לצד העבה, כי עובייה משתנה, אך בטרם הספיקה לומר את דברה העמיד הילד את הפירמידה על צידה והראה לי שהוא עומד לחצות אותה לאורכה ולא לרוחבה. "תביני" אומר לי הילד נטול הראיה המרחבית "אם אני צריך לחצות את הגבינה באמצע ולהיות צודק, אני חייב לחתוך אותה ככה ולא ככה"....
