זה מה שאתה טוען. הענין הוא שלא עולה לטעון.
אף חבור טקסטואלי אינו תלוש ותלוי באויר.
הוא התחבר ע"י אדם שהיה בן תרבות מסוימת, שהיה חבר קהיליה מסוימת, חשב בשפה מסוימת, חי בתקופה מסוימת, אשר בה היה נהוג סגנון הבעה בכתב מסוים, וקים היה ידע מדעי מסוים.
כל האלמנטים המסוימים הללו השאירו עקבות בטקסט, הטביעו בו את חותמם, ונתנים לזהוי.
תחום המחקר הקרוי Textual Criticism מכיל מתודולוגיה לזהוי אלמנטים אלה, ונתוח הטקסט, ובמקרה זה הזהר, יעשה רק בכלים של מחקר מדעי. לא באמצעות אגדות הבל מיתולוגיות.
המחקר המדעי מנתח בטקסט את סגנונות הכתיבה, בטויי שפה, תחביר, מידע מדעי, כולל גאוגרפי, שמצא דרכו לטקסט, מנהגים המתוארים בטקסט, טקסטים שקדמו לטקסט הנחקר, ומגיע למסקנה חד-משמעית:
(1) הארמית בזהר משובשת, והומצאו מלים, פעלים, והטיות פעלים שלא היו מוכרים בארמית שלפני 2000 שנה,
(2) העברית בזהר היא של ימי הביניים,
(3) התחביר בזהר הוא ספרדי,
(4) בזהר שתי מלים זרות ברורות, 'שומרים' (גרדינין, ספרדית) ו'בית-כנסת' (אסנגה, פורטוגזית),
(5) בזהר כ- 30 מנהגים ברורים של ימי הביניים, שלא היו נהוגים בימי רשב"י,
(6) הזהר מאזכר מסורות מאוחרות יותר מימי הרשב"י,
(7) בזהר תאור לא מציאותי של גיאוגרפית ארץ-ישראל, וניכר שמחברו לא ישב בארץ, אלא העתיק את תאורה מספרות תלמודית,
(8) אף אחד מגדולי ישראל אינו מאזכר אותו בחבוריו או במכתביו לפני 1286,
(9) אף אחד מגדולי ישראל לא העיד שראה את כתב היד המקורי אחרי 1286,
(10) אין מסורת מסירה לגבי הזהר,
(11) עדות אשת משה דה-לאון, כפי שנמסרה מפי ר' יצחק דמאן מעכו,
אין לנו אזכור של הזהר, לא במשנה, לא בגמרא, לא בתוספתא, לא ברש"י, לא ברמב"ם, לא ברמב"ן, לא במדרש רבא, לא במדרש תנחומא, לא במשלי שועלים, ולא בשיחת כובסים. אין בכל ים התלמוד ולו אזכור אחד של הזהר, או משפט אחד מתוכו.
איזו ראיות נוספות אתה מחפש?