על החיים שנחתכים.

אורי_ח

New member
על החיים שנחתכים.

בעקבות אחת מהצד, בעקבות מיכל, עדנה, אחות של מתן, בעקבות... נקודה שלא הרביתי לחשוב עליה, על התובנה הזו שיש חיים שאנו נולדים אליהם, ויש חיים שאנו בוחרים אותם אחרי... נער הייתי כשנהרג יואב והמחשבות הללו לא נתעוררו בי אז. רק אחרי שנים רבות, בעקבות אירועים שחלו בזמן בגרותי, כאילו נזרקתי שנים לאחור, כדי לעסוק בשאלה הזו של הבחירה. לעסוק, משמע לא בתיאוריה, אלא בי עצמי, בחיי שלי הממשיים. עדנה´לה יקרה, אמרת משפט שאולי קצת הובלע בין הדברים: "לפני כמה ימים התגבשה בי איזו הבנה"... הרשי לי לשאול: איך זה שפתאום...? מה קרה אצלך, ואולי מה צריך לקרות כדי שתתגבש ההבנה הזו? התשובה עשויה להיות מרתקת ואולי חשובה לאנשים, כאן ועכשיו, שאסונם הטרי קורע אותם לגזרים בין העולמות. וחוץ מזה מחבק אותך המון, אימא של אייל החכמה, הרגישה, הנדיבה, ומברך אותך לשבת של שלום ושלוה. ולכולם כאן, שבת שלום ממני! מאורי
 
לאורי ולעדנה ולכולם - שבת שלום !

עדנה, אמא יקרה, לא יודעת איך פיספסתי את דבריך מלפני יומיים (חזרתי לחפש אותם אחרי ההתיחסות של אורי ) חבל, אבל, את נהדרת איך את אומרת את הדברים שלי. ההבנה הזו של ´להמשיך את החיים´ התיסכול והיטלטלות בין ה´כן´ וה´לא´ ההבנה שמי שהייתי ´לפני´ לא תחזור לעולם ! ולאהוב את מי שאני ´אחרי´ ההחלטה להמשיך את החיים - ולהמשיך לחיות ולא חיים שהם בעצם כעין ´מוות´ - מכירה את הנקודה שאת מדברת עליה. ולך אורי היקר, מבחינתי אי אפשר לשים את האצבע על רגע מסוים. אבל כאשר התאהבתי - הבינותי שבחרתי בחיים. כאשר נגמרה ה´אגדה´ ולא קרה לי כלום - הבנתי ששוב בחרתי בחיים. כאשר נסעתי לטיול בחו"ל - הבנתי שבחרתי כאשר קניתי בגד חדש כי סתם בא לי ... כאשר פתאום התנגן לי שיר בלב... הרבה כעס היה בי בבעלי לאחר שנפטר שלא עמד בהבטחה שלנו זה לזו אחרי שהבן נהרג - לבחור בחיים. הוא נתן לצער להשתלט עליו ולקחת אותו אל הילד. מסכן שכזה - הוא לא רואה את הנכדים הנהדרים שנולדו לו לאחר מותו. הפסד גדול. ואתה יודע מה, אצלי הבחירה בחיים היא יום יום. בכל בוקר כאשר אני מתעוררת אני מחליטה לעצמי - היום אני בוחרת לחיות ! למה בחיים ? אני לא יודעת. זו הבחירה שלי. שבת שלום יקרים, כמה טוב שישנו המקום הנהדר הזה לשוחח איתכם.
 

אורי_ח

New member
כל כך יפה ומרגש!

ההתאהבות והמסע הבגד החדש והשיר שמתנגן הבוקר שמעיר אותך אל יום חדש אכן, זו בחירה שהיא צירוף של הרבה רגעים ולא תולדה של רגע מסויים! מקווה שיהיה/שהיה לך נופש מהנה חג שמח! ממני, אורי נ.ב. בכל זאת מתעקש לקנא בך על הנכדים הנהדרים. מה, אסור? אינשאללה, בקרוב גם אצלי,
בלי נדר!
 
שבת שלום לכולם. בחירות החיים,

יש האומרים (ואמונתי בכך), ש 40 יום עד שנשמה מוצאת את מקומה החדש ולא זו בלבד, היא בוחרת לאן להגיע. בהשאלה יש לנו חוש וקצת לבחור על פי קטלוג לאן להמשיך הלאה. יש גם המאמינים כי כח עליון לא נותן לנו קשיים שאנו לא יכולים לעמוד בהם, גם אם המשמע שהאדם בוחר לסיים את חייו. אפשר להמשיך ולומר בענין היעוד ותכלית החיים אבל, הכל כמיקשה מבחינתי. כשקראתי על התובנה וההבנה, הרגשתי כאילו אני יודעת על מה אתם מדברים. זה כאילו נופל אסימון שהעביר לנו דרך המודעות משהו שתמיד ידענו. אם תפסקנה התובנות להתגבש להן משמע אנחנו לא בין החיים. כל תובנה מעבירה אותי לפחות, מדרגה אחת קדימה. בדיוק כמו התובנה שאתם יודעים על מה אני מדברת. וגם, צריך להיות אנשים מאד רגישים ואמיתיים כדי להגיע לתובנות, כי זה רצון להמשיך הלאה. כמובן כל הנאמר לעיל מחשבתי אני. שבת שקטה ורגועה
 
../images/Emo41.gif ואם בלפני ואחרי עסקינן

אז... יצאתי לי הבוקר לקניות לסופר. ופתאום!! נכון, פתאום, ראיתי המון נרות חנוכה. הם הרי לא הוצגו אתמול, הם היו שם כבר כמה ימים. הם הרי לא הוצגו אתמול, הם הרי כל השנים. אבל אני, מאז נפילתו של אמיר, פשוט לא ראיתי אותם. והיום, נכנסתי לסופר, ומצאתי שלל של נרות יפים לחנוכה, קצרים וארוכים, צבעוניים וחד צבע, דקים ועבים, רק לבחור ולקשט את הבית. ואור גדול נכנס לנשמתי. אז... שתהיה לכולכם שבת שלום. וכן, חג חנוכה שמח.
ועדנה...אני אוהבת אותך גם מלפני...ובמיוחד אחרי...
 

מיכל@בר

New member
לפני ואחרי הספירה..

וכך, מסתבר, נופלות להן התובנות כמו אסימונים. אחת אחת. ומה שהיה לא מה שיהיה, אבל הוא יהיה אחרת.. שונה, עם כלים אחרים. האחרי בא מתוך בחירה, כמו שכתבו כאן עדנה ואחת מהצד. וכמו שכתבה אמא של ג.. האהבה, קניית בגד, כל דבר הוא בחירה. השורה האחרונה היא הבחירה בחיים. מה שלא היה נתון לשיקולנו קודם. והלן, הנרות הצבעוניים האלה שראית ועשו לך אור בנשמה... שלא ראית אותם לפני שנה ויותר, וואוו, זה עושה באמת אור בנשמה לדעת שאפשר. שאפשר שהלב יתמלא בשמחה. שמותר. שזה בסדר. רגישת האוזן, את מדברת על תובנות ועל המשך הלאה, ואורי ששואל איך זה קורה ביום אחד. וגם אני אומרת שזו הבנה שמתגבשת לה במשך זמן, ואז אפשר להצביע עליה ולומר: הנה היא... אז לכולם שבת טובה
 

benni (mac)

New member
אותן תובנות ,אותו הלפני ואחרי...

כשאני כותב פה לפעמים , אני כותב בעצם לעצמי...וכשאני כתבתי - "החוכמה בדיעבד" ואמנם שייכתי את זה לנחום , אותה "חוכמה בדיעבד" בעצם, מספרת לי היום , על אז. מוזר לי להבין ולקבל , את העובדה , שילד,בעצם אין לו את הכלים,לעשות-לבחור, את הבחירות והתובנות האלו , או יותר נכון , לפחות לי לא היו את היכולות האלו. שבת טובה לכולכן וכולכם.
 

מיכל@בר

New member
היי בני... וטוב לראות אותך..

תמיד אני מנסה להכנס לראש של ילד כשקורה אסון, ולחשוב מה עובר לו בראש, מה הוא מבין, מה אומרים לו, מה לא אומרים לו, איך הוא משתמש בכלים הקטנים שלו כדי לנסות להבין מה שקורה סביבו, כשהוא מרגיש שהאווירה בבית כבר לא אותה אווירה שהיתה. כשקראתי את ספרה של רעיה הרניק "אחי אחי" התקרבתי הכי הרבה למה שעובר בראשו של ילד. שבת טובה גם לך.
 

רחלי27

New member
לחיות בדווקא?

זה יכל להיות? מין דווקא לחיות, דווקא להצליח, דווקא להמשיך קדימה.. לפעמים ניראה לי שאני פשוט מוכרחה. כנגד שניים שהלכו נישארו שניים, זה הגיוני שכאן צריך אותי יותר מישם. אז אני בוחרת את הכאן.. ולצאת ולהיות שמחה ולישמור לבד על עצמי. לקבוע תור לרופא ,להתעמל, לשמור על "פיגורה", לקרא בישביל לחשוב ביחד עם מי שכבר הלך... זה לא ככ מיסתדר לי. אולי אני בתקופה קצת יותר מסובכת ,,,איבדנו ביום השנה את בן דוד של בעלי גם בתאונת דרכים ושוב לענות תשובות לילדים שקצת יותר מבינים.. זה ברור שבוחרים..אבל ..זו בחירה נכונה..כן, לא? אני לא מאמינה שפתאום עולות לי השאלות האלו.. סתם מחשבות שכניראה המיים האפרפרים מהשטיפה בסלון מזרימים לי למוח.... חג האור מגיע....שיביא לנו ולו קרן אחת של בהירות מחשבה....בתוך הביבול הזה... ככה זה?? כמה אפשר ליפול בחיים?? למה הוא בנוי ככה המצב רוח שלנו?? מספיק..שבת שלום!!
 
../images/Emo24.gif רחלי הנהדרת

כל כך אהבתי את הגדרתך לחיות בדווקא. כן אני קונה את זה. מסכימה לדווקא לחיות בשביל מי שנשארו ובשביל עצמי. הרי כל זמן שאני חיה מישהו זוכר אותם ... שבת מנוחה לך (כי שלום אין לנו !) ורד ע.
 

נ.תהילה

New member
על ילדים ומה שאצלם בראש

כמו אצל המבוגרים, כך אצל הילדים, מהבחינה שהכל משתנה מאדם לאדם וממקרה למקרה. אבל יכולה לספר איך אצלי היה- מה "עבר לי בראש" בתור ילדה. הייתי ילדה בת 5, שהאחות היחידה שלה, והקרובה אליה בגיל (שנה וחצי מתחתיי) ובנפש , נפטרה. עד כמה הבנתי שהיא לא תחזור אלינו וכל המשתמע מכך? לא הרבה. והאי-התמודדות הזאת- בסופו של דבר חזרה אלי... ועוד איך היא חזרה אלי! בהפתעה. לא נראה לי שכשהייתי בת 5 היו לי כלים ב-כ-ל-ל. הבנתי שמשהו השתנה, אבל לא כ"כ מה. אני מרגישה שאני מברברת פה ולא מרוכזת וכותבת שטויות אז אני מפסיקה מיד. מה שניסיתי להגיד הוא שכשאתה ילד אתה לא מסוגל להתמודד, אז האבל מושהה עד לגיל יותר מאוחר, ובגיל היותר מאוחר הזה בין אם זה מתאים לך או לא תצטרך להתמודד עם כל החרא (אופס, לא נוהגת לדבר כך) שצף פתאום בהפתעה. זייהו חברים שבוע טוב ומבורך שיהיה לכולנו. מזאת שלא רוצה לחשוב מה היא כתבה בתוכן של ההודעה
 

אורי_ח

New member
אחות קטנה, הדברים שלך בכלל

לא שטויות. כשאנו ילדים-נערים ומאבדים אחות/אבא/סבתא/ידיד קרוב/חיית מחמד (אני מכליל, אך אין כוונתי לומר שהכל היינו הך), באמת הכלים שלנו להתמודד עם האובדן אינם כשל מבוגר. הקושי מחמיר משום שלעיתים ההורים שלנו בעצמם במצוקה קשה ואינם יודעים כיצד לסייע לנו. אולי הם אף מטושטשים באותו זמן מכדי לזהות שאנו, הילדים, שרויים במצוקה. ולכן ההתפרצות נדחית לשנים מאוחרות יותר. הביטוי של האבל מושהה, אך תמיד עדיף מאוחר מאשר בכלל לא. אחרי העצמת הכאב וביטויו בדרכים שונות צפויה הקלה, באה "מנוחה ליגע", אפשר להתפנות לחיים... חג חנוכה שמח לך והרבה אור לאורך המנהרה!!
 

מיכל@בר

New member
תודה תהילה על הדברים שכתבת,

שכך אפשר להבין את השהיית ההתמודדות, מה שבני קרא לו "בדיעבד", ואיך בעצם עברת את הבום הזה.
 
אורי יקר.....ויקרים גם כולם.......

"הלחצת" אותי...מאופו לי לדעת להגיד איך? יודעת רק שזה קשור ביכולת להרגיש מחדש....לאהוב...גם את עצמי..... (מביאה לך קריצה אמא של ג´, שאף אחד לא יראה). חושבת שבסך הכל עברתי ועוברת אותם תהליכים כמו כל מי שחווה שכול....אולי רק בשלב מוקדם הבנתי כמה דברים עיקריים לגבי: אהבתי את החיים לפני....ואני אוהבת אותם גם אחרי. אין לי שום רגשי אשם בקשר לכך.... האמנתי ועדיין, שאני יודעת הכי טוב, מה נכון וטוב לי ...ועלי לדבוק בנכון לי ולדחות "בעדינות" הצעות עזרה שאינן מתאימות לי....וככה נהגתי ועודני.... ידעתי שעלי למצוא משמעות קיומית באופן דחוף, כדי שיהיה לי בשביל מה לקום בבוקר.... ומצאתי. שכל הספרים והפסיכולוגים והקרובים שטוענים שעלי להיפרד מהבן שלי, טועים בגדול!!!! ופרידות כמו שכתוב בספרים כבר עשיתי בעבר.....נפרדתי מאבי ומאחי כדי להמשיך הלאה.... אבל למה להיפרד מבן? איך אפשר בכלל? כדי להמשיך? לאן להמשיך? לבן אחר? ואז הבנתי לעצמי שבעצם אני צריכה לעשות הפרדה ולא להיפרד........ומכאן התחיל אצלי איזה תהליך של בחירה מחדש בחיים.......והחיים האלה של האחרי....יש להם דינמיקה משלהם....יש בהם נפילות ותהומות וטיפוס ועליות.....ויש שיאי גיהינום ויש גם שיאי אושר...... ובכל זאת אני אוהבת אותם.....ואני גם אוהבת את עצמי בהם. ואורי יקר והלן ומיכל ואמא של ג ושולה (אהלן יקרה)וכולכם.......בכנות אין לי מושג, אם אפשר ללמוד בעניין הזה משהו ממישהו אחר.......אני מאמינה שכל אחד יודע ללכת בדרך המתאימה לו....... ויודעת אני שהכי הרבה עזר לי, לראות ולהכיר אנשים שחוו אובדן והמשיכו לחיות ולחייך....זה נתן לי תיקווה שאפשר....... כמו שהלן כותבת, על נרות חנוכה שפתאום התגלו לה בשלל צבעים וצורות...והאור על משמעותיו השונות נכנס לה לנשמה.......חיבוק גדול לך יקרה, על האור הזה שמגיע אלייך וממך. כמו אורי יקר, שקם יום אחד והוכיח שהוא יכול להכל ולכולם....שהוא ינהל את החיים ולא יאפשר לחיים לנהל אותו....אורי שיודע גם לתת ברוחב לב ובאהבה כנה. כמו אמא של ג´ שידעה לגעת ברגש ולהתאהב מחדש......ממני, קיבלת ישר דוז פואה וגל הערכה בדואר תחושתי. כמו מיכל שבדרך שלה, השכילה גם לתרום לאחרים מיכולותיה וכוחותיה..... מורידה אני את הכובע כבר מזמן יקרה.....וכל פעם מחדש משתאה מהיכולת הזאת..... כמו עוד רבים וטובים שכאן...שבחרו לגעת בחיים ולהמשיך. זה מה שנותן לי המון כוחות. הידיעה שאפשר, הידיעה שאני בחברה טובה...... טוב, לפעמים יוצא לי ארוך כזה.......עכשיו אשתוק שבוע לפחות. ובכלל, תודה על המחמאות...... חג שמיח וצבעוני......
 
עדנה היקרה

פתרת לי את התעלומה ! עד עכשיו לא ידעתי מהיכן הגיע אלי הגל החם והמחבק... רק שלא תפסיקי לכתוב כי לדעתי את גדולה שבוע טוב ורד ע.
 
עדנה ../images/Emo41.gif כל כך הרבה חום

ואהבה... וואוו...איזה כייף לי.. וכל יום כאשר אדליק נרות צבעוניים במשך השבוע, אחשוב עליך יקרה. את נכנסת להסגר של שבוע?...מה נשכת מישהו?...
 

אורי_ח

New member
../images/Emo24.gif + מלאן אורות וצבע לך

הלנקה יקרה ואת עדנה, מה אוסיף ואומר, הבאת לנו את זה בגדול. משו משו. מה חשבת? בכוונה הלחצתי אותך!
 
לעדנה.

למדני אלוהי, ברך והתפלל על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל, על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום, לדעת, ליחל, להכשל. למד את שפתותי ברכה ושיר הלל בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל, לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל. (לאה גולדברג) לך
ולכל אלה שבוחרים לאהוב את החיים
 
נגיד שעבר שבוע......

אז שמחה שפתרתי תעלומה.... ושאהיה בנרות חנוכה.....רוצה להיות השמש
....זה הציור בשגיאת הגיה.. ואת השיר אוהבת ומודה.. ויודעת להבין את המשמעות..אבל קצת תמהה מהצד..את גם כלולה בבוחרים בחיים, או שרק מאחלת לאחרים?
 
כן. נגיד שעבר שבוע..

את שואלת אם אני כלולה.. יש לזה תשובה קצרה. כן! יש לזה גם תשובה ארוכה, שממשיכה להיכתב, קצת בכל יום.. יש ימים שמוחקת.. יש ימים ששותקת.. יש ימים שממשיכה לכתוב. בסוף. בתמצית. זו האהבה. לבחור בחיים באמת, זה לבחור באהבה. לבוא מאהבה. להפתח לאהבה. לאהוב את החיים. לאהוב את עצמך. לחיות את הגם וגם הזה. עם ההבנה.. עם ההפנמה.. עם הקבלה. לקחת מהכאב ומהאין, את הכוח לעשות את הבחירה מחדש. ולא לוותר על האושר. (זה כלול במחיר של הבחירה
) תגידי.. ראית פעם יער שצומח אחרי שריפה? בידנו אור ואש..
זה גם בשביל שבוע שעבר.. אחת שמוכנה להיות כל נר ו/או שמש ובלבד שהחושך יגורש.
 
למעלה