הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית פועלים/2004
תחפושות שונות הזברה מנסה ללבוש בספור החדש – כתונת פסים, המתאים לפורים.
״אלוהים ברא את הזברה פשוט ערומה, הביט בה ושאל: את מרוצה זברה, מה?”
הזברה אינה מרוצה: “קר לי, היא השיבה ואני מתביישת, תלביש אותי מיד, אני מאד מבקשת” האל מציע לה בגד אחר בגד, אך לה סיבות משלה לסירוב ללבוש אותם. לאלוהים היא קוראת בשמותיו הרבים: “כל יכול” “אל מלא רחמים” “ריבונו של עולם” ועוד ועוד.
השיחה בין הזברה לאל מטובלת בשפע מובאות מן המקורות: “אם אין אני לי, מי…” “על זה אתה מסוגל להגיד כי טוב?” “זה הגיל חביבה, אני בא בימים” בסופו של דבר מקבלת הזברה בשמחה את הבגד המרופט, יד שניה שהוא מציע לה: “תודה אב יקר, הבגד מקסים! תראו מה קיבלתי, כתונת פסים!”
זהו סיפור שהוא משא-ומתן שירי-אלגורי, בין זברה לבין יוצרה.
ספרים רבים עוסקים במסר המוכר, שבשפת הילדים אנחנו מנסחים אותו בפשטות רבה: “מה שיוצא, אני מרוצה”. הזברה מטפסת למדרגה גבוהה יותר, היא לומדת להעריך ולאהוב: את עצמה, את מה שקבלה ואת מי שנתן לה.
