על העדפת אבא ועל נעליים

[שירלי של תומר]

על העדפת אבא ../images/Emo7.gif ועל נעליים ../images/Emo110.gif

כן כן, החשש הכי גדול שלי מתגשם לי מול העיניים: הילד כבר בגיל שנה מעדיף את אבא

כשהוא על הידיים של אבא הוא לא מוכן לעבור לידיים שלי אבל כשהוא על הידיים שלי בשמחה ובששון הוא עובר לאלו של אבא שלו..... (וזה קרה כבר מספיק פעמים בימים האחרונים כדי שאבין שהתופעה חוזרת על עצמה) ממש מתסכל. למה, למה, ל-מ-ה

ולגבי נעליים - תומר בן שנה וכבר הולך חודש. הוא כבר הולך יציב יחסית ומגיע ל 50-60 צעדים רצופים ללא עצירה או נפילה. האם זה השלב לקנות לו נעלי הליכה טובות? האם ניתן להישאר כרגע עם נעלי טרום הליכה (נעליים רכות כאלו)? תודה, שירלי.

 

[אמנון מרגלית]

אז...בקשר לאבא...../images/Emo43.gif

יקירתי, הידיים של אבא מקרינות ביטחון : הם עבות, שריריות, חזקות. אבא יכול להניף אותו, לשחק איתו תוך הפעלת כח (בלי להכאיב). אין בין זה ובין אהבתו של התינוק אליך - שום דבר. הלא ברגע שהוא ייפול, יחלה, יסבול, אל מי הוא ירוץ אז ? את חברתה של מי הוא יבקש ? אז...קחי את הדברים בפרופורציה...היום זה הוא ומחר זה את העיקר ששניכם אוהבים אחד את השני ואת הילד - קוראים לזה מ ש פ ח ה הרבה בריאות אמנון מרגלית

 

[סיגל היי-טק]

והידים של אמא לא מקרינות בטחון?

אמנון! אני מתפלאה עליך! גם אני מניפה את שגיא באויר, משתוללת איתו, רוקדת איתו, וכל דבר פיזי אחר. לפי דבריך, עוד מעט אלבש את החצאית, אקשור את הסינר למותני, אכנס למטבח ואתחיל לרקוח ריבות לבעלי שיתישב לו בסלון עם העיתון והרגלים למעלה

 

[רותי ע]

יש משהו במה שאמנון כתב... ../images/Emo3.gif

מרגע שעידן התחיל להיות גדול למדי כשאני מנסה להרגיע אותו על הידיים הוא פשוט לא מוצא תנוחה נוחה. לעומת זאת על הכתפיים הרחבות של אבא אפשר יופי לנוח. זו פיזיולוגיה פשוטה.. כך שבערך מגיל שנה+ אבא הפך להיות המרגיע הלאומי בלילות. ואמא לא ממש מתלוננת...

ושירלי-כל כך מבינה את ההרגשה שלך... אצלנו היה בדיוק אותו הדבר. עד גיל שנה וחודשיים אמא היתה הפיבוריטית. מקום 1. ופתאום התהפך הגלגל ומישהו אחר הפל להיות בעדיפות ראשונה. ואז בגיל שנתיים מינוס פתאום השתרר תיקו. היום זה פעם ככה ופעם ככה, לפי מצב הרוח ומזג האוויר. וכל השלבים האלו הם מצבים טבעיים ותקינים בהחלט. לגבי נעליים-הגיע הזמן. ואלפנטן מומלץ. עכשיו תוכלי לקנות במבצעי סוף עונה. ועד הקיץ כבר תקני סנדלים מידה אחת יותר..

 

[חגית של אורן]

גם אצלנו המצב דומה

בשעות העירות של אורן - ישר לאמא, אם קיבלה מכה - ישר לאמא. אבל אין כמו אבא להרדמות. בעלי מצליח במקום שאני נכשלת, הוא מרגיע אותה ומרדים אותה בכייף. ולא לדבר על זה שכשאני איננה, אז הוא מסתדר איתה נהדר. בקשר לנעליים, גם אנחנו ממליצים על אלפנטן של נמרוד ואם את גרה באזור תל-אביב, אז יש חנות מפעל ברח´ קיבוץ גלויות וניתן לרכוש שם 2 זוגות ב- 169 ש"ח (מחיר של זוג אחד בחנות)

 

[חגית של אורן]

גם אצלנו זה ככה

בשעות העירות של אורן - ישר לאמא, אם קיבלה מכה - ישר לאמא. אבל אין כמו אבא להרדמות. בעלי מצליח במקום שאני נכשלת, הוא מרגיע אותה ומרדים אותה בכייף. ולא לדבר על זה שכשאני איננה, אז הוא מסתדר איתה נהדר. בקשר לנעליים, גם אנחנו ממליצים על אלפנטן של נמרוד ואם את גרה באזור תל-אביב, אז יש חנות מפעל ברח´ קיבוץ גלויות וניתן לרכוש שם 2 זוגות ב- 169 ש"ח (מחיר של זוג אחד בחנות)

 

[אמנון מרגלית]

זה ממש לא בא ממני...../images/Emo43.gif

ההצעות הנ"ל לא באו ממני ולא תמצאי אותי רומז אפילו... כל מה שאמרתי שיש הבדל פיזי (וברוך השם שיש הבדל כזה) בין הגודל הפיזי של היידים/כתפיים של אבא ושל אמא... אוי ואבוי אם לאשתי היו כתפיים רחבות וידיים שריריות...אז הסטירות היו ממש כואבות... הרבה בריאות

אמנון מרגלית

 

[סיגל היי-טק]

../images/Emo6.gif

 

[zimes]

אז... בקשר לידים של אמא

דולבון שלי, יש לו קטע, כשהוא לא רעב/צמא, אבל אולי עייף, שהוא עובר מציץ לציץ שוב ושוב. זה כמעט משחק. אבל בגלל העבר שלנו, קשה לי, אם הוא רוצה לינוק, לסרב לו. וכך - מחמת הספק - כל יום יש כמה אפיזודות של משחק שכזה. לפעמים, זה כן נמאס, ואחרי המון פעמים, אני מוכנה להאמין שזה לא ענין של רעב, ואני מנסה סתם לחבק אותו, או להחזיק אותו על הידיים. עד שלא התחלתי להשתולל אתו ממש - לסובב, להפוך, לדגדג, הוא לא שיתף פעולה. בדגע שהתחלתי עם הקונצים, הוא התחיל לצחוק, ולהיות סופסוף מרוצה.

 

[סיגל היי-טק]

אל נא יתעצב ליבך. העלי חיוך על פניך

היפות וזכרי

את נמצאת עם תומר רוב היום, כך כשאבא מגיע, הוא מהווה אטרקציה לתומר. חוץ מזה, אמרתנו שברגע שאישך נכנס הביתה אתם מעבירים משמרות, אז למה הקיטורים? וד"א - אנחנו ניפגש השבוע? מיכל של הדר ואני מדברות על זה, ואת ואנכי אמרנו שנעשה לנו מנהג, לא?

 

[אבא של מוריה]

נעליים

היי שירלי, חמישים שישים צעדים זו כבר הליכה רצינית, ומנסיון אני יכול להמליץ על נעליים שבנמרוד מייבאים וגם מייצרים, והן נקראות אלפנטן (elephanten). העדפת האב, שקשה לך עכשיו כל-כך, היא הזדמנות מצוינת לעבודה עצמית. למעשה, זוהי הבחירה בהורות. אני מאמין שההורות היא מחויבות חד-צדדית, ללא תנאי. את בחרת להיות אם לתומר, ואילו הוא קיבל זאת כעובדה מוגמרת. לכן לא מדובר כאן בקשר הדדי ושוויוני, וכאשר את מקנאה או מרגישה נבגדת את למעשה מטילה עליו משא כבד שעשוי לפגום בקשר. אני חושב שאם תחליטי לבחור באחריות החד-צדדית של ההורות, תהיי מאושרת מכך שהוא יוצר קשרים מיוחדים עם אחרים. כעת עם אביו, ועוד מעט עם שאר קרובי המשפחה, ועם חברים, ובקרוב גם יעבור לגור עם החברה שלו. דווקא הוויתור על ההדדיות הוא מה שבעתיד עשוי ליצור את הקשר היחיד במינו בינך לבינו, שאינו עומד בתחרות עם אף קשר אחר. דרור

 

[חגית של אורן]

דרור - ממש לא מסכימה איתך

מה זאת אומרת? את בחרת להיות אם לתומר, ואילו הוא קיבל זאת כעובדה מוגמרת

לא הבנתי את דבריך??? בגלל שאנחנו בהריון פיזית אז זה מתוך בחירה והבעל מתוך עובדה שקבענו לו??? ברובה המשפחות ההריון מגיע כהחלטה משותפת להביא ילד לעולם, לפחות אצלנו זה היה ככה. מכאן שהאחריות לגידולו של הילד/ה משותפת לכל אורך הדרך. אני אשמח אם תסביר את דבריך

 

[עירית ל]

אני חושבת שהכוונה היתה

שתומר לא בחר להוולד לשירלי ולכן היא צריכה להשמר מלהעמיס עליו רגשות "בגידה".

 

[אורית ג.]

שירלי חמודה אל תבכי ../images/Emo142.gif

זה רק עוד שלב בדרך להרחבת עולם האנשים שהוא סומך עליהם. שלב מצויין בדרך אל הגן. ובסיס איתן להתחיל לעבוד על הילד הבא

לגבי נעליים - אני בגיל (ובהליכה) הזו לא קניתי כלל נעליים "רגילות" (לשני הילדים) אלא נעליים מבד עם סוליית פלסטיק דקה וסקוצ´ים כמובן של "פו הדב" (ראיתי בשילב ובעוד חנויות, בערך 60 ש"ח) - אולי זה מה שאת קוראת נעלי "טרום הליכה". לדעי הלא-מקצועית הכי טוב זה יחף אך מכיון שאי אפשר יחפם על המדרכה ומכיון שרחמים על הגרביים ומכונת הכביסה - אני מנעילה נעליים כאלה. עד... שהילד עובר את מידה 5 (זה המקסימום נדמה לי). וכל האמירות על "להחזיק טוב את הרגל" או "כאבי גב" וכו´ ששמעתי מאנשים - אינן מקובלות עלי כלל וכלל כי הכי טוב בעיני זו נעל שלא מרגישים אותה - ומה שהכי קל ודק עונה על זה.

 

[גילגיל אם הבנים]

הי שירלי

לגבי העדפת האב אין לי מה לאמר כי הבנים שלי עדיין לא למדו שיש גם אבא בסיפור. אני רק מחכה שזה יקרה ! לגבי הנעליים, גור שלי התחיל ללכת בגיל 10.5 חודשים לפחות חודשיים נתתי לו ללכת יחף (עם גרביים)עד שלא היתה ברירה (התחיל החורף )הנעליים שהמליצו לך הם באמת נעליים טובות (רכות וקלות)לנו יש משהו אחר. לדעתי בבית אפשר שימשיך ללכת יחף זה הכי טוב לכפות הרגליים.

 

[יונית ש]

אבל.. הוא עשה בחירה טובה לא?

הוא בחר בבחיר ליבך..

יקירתי עכשיו ברצינות זו בטח תקופה חוץ מזה כמו שכתבו הרי הוא איתך רב היום כך שאילן זה פשוט בן אדם שהוא מתגעגע אליו. ובטח שהוא לא אוהב אותך פחות. ראיתי איך הוא מסתכל על שניכם באותה הערצה. אין לך מה לדאוג תהני לך קצת מהשלווה והיידים הפנויות..

ולעניין הנעלים, קטונתי עדיין ליעץ בנושא. אני רק גאה בכך שאת עדיין סופרת צעדים.. כל הכבוד. מתגעגעת מאוד מאוד יונית

 

[אמא של שירה1]

אצלנו אבא זה לכמה דקות ומיד רוצים

את אמא... ואם נחזור לדיון שהיה פה על עזרת הגברים אז זה דיי מובן, אבא בקושי נמצא, אבא לא קם בלילה, אבא הוא שעשוע לכמה דקות ואח"כ חוזרים לאמא (אמנון - כשאני כותבת אבא אני מתכוונת אבא של שירה לא כל האבות בעולם

)

 

[אתיש]

אצלינו

בכלל לא מכירים את אבא...(סתם) אבל אין כמו אמא ויערה רוצה רק את אמא ומסרבת ללכת לאבא גם כשאבא רוצה לרדת איתה קצת לגינה (וזה כמעט ולא קורה) היא צריכה שאמא תצטרף.. אז תהנו כולכן מהרגע שהילד רוצה את אבא

 

[נילי של ס&כ]

וזיגמונד פרויד היה אומר...

חכי חכי, מותק. בגיל שלוש הם נהיים אדיפליים, ואז אבא לא קיים, ורוצים רק את אמא. רק שכשהוא יבין שאי אפשר לסלק את אבא הוא שוב יעדיף אותו. טוב, אולי זה לא ממש מנחם, אבל בין גיל שנתיים וחצי לשלוש וחצי הילד כולו שלך....

 

[קוטפת פרחים]

איפה פרוייד? איפה???

בגיל שלוש הילדה אמורה לאהוב רק את אבא... פחחחחחחחחחחחח אני כבר שנתיים מחכה... והיא רוצה רק את אמא! אבא שלה נעלב קצת (אמרתי לו שזה פונקציה של השקעה - אז הוא נעלב יותר) אבל בגיל הצעיר הם יותר רוצים להיות על אבא כי אמא מסמלת את המשמעת, השגרה, לטוב ולפחות טוב... אבל אל תדאגי, אמא יש רק אחת!