על הקשר שבין הערכה עצמית למציאת זוגיות

[Elle992]

אני כל כך מצב טוטאל לוס בכל הקשור לקשרים

חברתיים שכל דבר כמעט שיאמרו לי אני אעשה "כן" עם הראש, כי גם אני לא יודעת מה נכון ומה לא נכון כי לא יצא לי להתנסות בקשרים שכאלה וגם כי יש מצב שהצד השני(את במקרה הזה) צודקים כי בכל זאת אני לא אוכל לדעת אם את טועה או לא אם לא אתנסה ואראה איך זה הולך...

אבל אני קצת חושבת שלאנשים יש נטייה להתחבר לאחרים שמקרינים עיניין כלשהו, זה יכול להיות מראה שמושך זה יכול להיות שפת גוף שנראת מעניינית/מושכת את הצד השני וזה יכול גם להיות סגנון דיבור שיצליח לקצור לא מעט מבטים/נסיונות הכרות,

אני מאמינה שבאיזה שהוא אופן שפת הגוף וצורת ההתנהגות שלנו כן משפיעים על הסביבה ואיך שאנחנו 'נתפסים' בעיניי החברה. וזה כמובן תקף למציאת זוגיות,

 

[מנומשת27]

מסכימה ולא מסכימה

אני לא חושבת שמה שהמחברת אומרת הוא: ככל שתאהבו את עצמכם יותר, כך יהיה לכם קל יותר למצוא בן/ת-זוג. לטעמי האמירה שלה קצת שונה: ככל שתאהבו את עצמכם יותר כך תפחיתו את הנטייה שלכם לבחור בקשרים שיזיקו לכם/תיטו לבחור בקשרים שיטיבו אתכם.

והאמירה הזו לא לגמרי מדויקת בעיני. אין אנאלוגיה הפוכה בין אהבה עצמית להרס עצמי, ואהבה עצמית ובטחון עצמי הם לא מה שימנעו ממישהי או מישהו לחזור על אותן טעויות המתוארות בכתבה. אני נוטה להסכים שקיים קשר בין הערכה עצמית ירודה לבין נהיה אחרי אובייקטים רומנטיים לא מושגים, או לחילופין, בחירה באובייקט רומנטי מתעלל/לא מושך/מנוכר רגשית וכו', אבל כניסה למערכת יחסים יציבה ומספקת היא פונקציה של עוד גורמים (להוציא המנעות מפרטנרים מזיקים).