אלישוע הומיאופת קלסי
New member
שוט ער.
נדמה לי שבעולם הפורומים והמדיה הזו, זה בולט במיוחד. אדם כותב וכל הזמן צריך לזכור שיש מי שקורא בצד השני. מה לכתוב כמה לכתוב, איך זה יראה וישמע , בעצם איך אפשר לשמוע. ודרך המילים לנסות לחוש את הלך הרוח של הכותב. האם בעודו כותב הוא כועס, חינני, פוחד, מתלוצץ. ונדמה לך שאתה כותב לאחד אך רבבות קוראים בפוטנציה. זה מדהים. אז הכותב יושב וחושב מי יקרא אותי ? מה חש אדם שיושב ומנמק תשובה כשהוא לוקח בחשבון שכל העולם קורא אותה. וכל העולם הם כל אלה שלא כותבים. כמו עירית שפתאום צצה כשהענין נגע להפניית מתעניינת אל פורום שאינו של האגודה. פתאום קם לו קול דומם. ואתה אומר לעצמך, וואלה קוראים עוקבים. אז אתה נבהל ונרתע לאחור. זו מעין פרנויה כזו. אתה מתחבא מאחורי מסיכה ( ולא סתם ביקרה אותנו נערה עם מסיכה ). כמה דברים היו יכולים להאמר או להראות. זו מדיה מוגבלת. היא עומדת להתפתח ואנו נהיה עליה. זה ה iya שלנו. לכן באה דממה. לכן בא הבחור עם האוזניים, וקול השקט הפנימי של גלי, והתופים הרועמים. כמו שממה רועמת. ולפעמים היא עצומה מתופים. אתמול נפגשתי עם גברת שהכרתי פעם לפני שנים רבות, עת הייתי מאוהב עד כאב בביתה. היא לא זכרה אותי. לפני כ 12 שנים עת היתי סטז'ר במרפאת מורי, היא הגיעה והופנתה אלי. מיד זיהיתי אותה. גם אז היא לא זיהתה אותי. כשנכנסה לחדר והתיישבה אמרתי לה שאנחנו מכירים וקישרה. הסברתי לה שהפגישה מבקשת פתיחות וכנות עמוקים. מה אתם חושבים שעשתה ? קמה הודתה לי נבוכה והלכה. זה ליוה אותי הרבה זמן אחר כך. אולי לא הייתי צריך להזכיר לה, היא לא זכרה אותי. מצד שני חשתי שאני מוכרח להזכיר. רציתי שתדע שאלישוע הומיאופת. בליבי פנימה קיויתי שתשאר, אך כך זה הסתיים אז, עד אתמול. אני עם המטופלת הקודמת. 4 דקות לפני תום המועד מודיעים לי שהמטופלת הבאה ממתינה ולחוצה בזמן ( מזכיר לכם מההיפריקום והקרצינוזין ? ), יצאתי לרגע לחדר ההמתנה להביא דבר ובין כל הממתינים זיהיתי מיד פנים מוכרות. וידעתי שזו היא, ונזכרתי כי לפני כשבוע ביתה חלפה לרגע במחשבתי. הזמנתי אותה פנימה כמו כל אחד אחר, היא נכנסה בהתרעמות על שגזלו לה דקות. והיא מתיישבת מולי באי נחת רוצה ללכת. ואני מזהה אותה ואומר לעצמי, עוד פעם ? האם לספר לה או לא. היא לא מזהה אותי גם הפעם. ושוב הדילמה והחלטתי להמתין. אם הגיעה אלי בסבירות כזו עלי להיות במקום ולבלום את פי ולחכות עד הרגע האחרון. והיא סיפרה לי הכל אפילו שלפני כ 10 שנים הייתה אצל הומיאופת אחר שאמר לה שהוא מכיר אותה ואת ביתה ושלא הייתה מוכנה להחשף בשום פנים ואופן, ובכלל ובכלל. והיא סיפרה לי מה עלה בגורלה של זו שאהבתי, לשכונה שפעם שרצתי בה, לפרצופים שראיתי ומאז אף פעם לא. וכבר לא היה חשוב לי אם תדע שזה אני או לא. היא אצלי בשביל להבריא, המסלול היה צריך להיות להיות כזה. כדי לראות שדמויות שהערצת וחששת מפניהם בעבר כבר לא מפחידות. אפילו החמלה עולה. אני מקווה שיום אחד אחרי שתחלים ותבטח בי, זה יצא לאור ואפילו נצחק על זה. מה היה השוטר צריך לעשות. אולי השוטר הוא השכל, מה שמבדיל בין טיפשות וגאונות זה איכות השוטר. קיבלתי שאי אפשר למנוע את קיומו אך בהחלט ניתן להגמיש אותו ולהפוך אותו לבן ברית אמיתי. ובצליל "שוטר" יש שתי איכויות, שוט מלשון מגלב ושוט מלשון שייט. נדמה לי שהיום היה לנו ניק בשם מושיטה או משהו כזה מיוחד, ולפני כן דולפינים ולוויתנים ומים, שיוט שכזה. אלוהים, כמה מכשולים אדם מציב לעצמו על מנת להגשים יעוד. לשוט את הדרך הזו. ומה שצריך להיות יהיה בלי מאמץ מיוחד. ראיתי. סתם הריהורים. דנה בהתחלה הצעתי לך את הפורום כבלוג. בואו נכתוב בלי לפחד. בואו נתפרע. לא משנה מה יגידו או יחשבו. בלי קללות ואיומים. הכל מותר. אולי לשנות את שם הבית או את המתכונת שלו. כי הומיאופתים קלאסים אחרים עלולים אולי להתנגד או כל מיני כאלה. כי העיניינים והאנשים כאן מאוחדים אומנם על ידי הומיאופתיה בכל מיני צורות אבל אנו עוסקים כאן בכל מיני עיניינים ולא דווקא הומיאופתיה לשמה. ההומיאופתיה היא בבסיס אבל עלולים לקום ולומר שהפורום הזה אינו מייצג את ההומיאופתיה אלא את אלישוע. אם תכנסו לפורומים אחרים תראו שהדינמיקה שם אחרת לחלוטין. אין שם כלום פרט לחילופי אינפורמציה יבשה ומנוכרת. שום דבר מעשי ממשי שיכול אדם להשתמש בו. ועם זאת אני יודע שמתחת למעטה הזה ישנו עולם ומלואו. כמו אצל ברג, שהוציא את הסודות, הכניס אל חדר המיטות. האמת במערומיה ( עסקנו בנושא הזה ), כמו שזה, אך אצל אלישוע. אצל ההומיאופתים אסור למטפל להיות. אסור לו לחוש או לבטוח בתחושות הבטן שלו. מין מדיום כזה קר, ממוחשב, שנחתך בדיאגרמות וגרפים שקובעים רמדיס. סימפטומים של ראש אוזניים, אוהב קר שונא חם. השוטר אצל ההומיאופתים מאוד נוקשה, הוא נשמר שלא להתערבב עם המטופל. שלא יווצר מצב שבו הוא בוחר רמדי עבור עצמו ולא עבור המטופל. לוקח הרבה מאוד שנים בשביל להבחין ולהפנים שהוא והמטופל היינו האך. ומה שהופיע בפניו זו בבואתו. והדבר הזה נכון לכל דבר שמקיף אותו ואנו אותו. שבת של פרשת בהר.
נדמה לי שבעולם הפורומים והמדיה הזו, זה בולט במיוחד. אדם כותב וכל הזמן צריך לזכור שיש מי שקורא בצד השני. מה לכתוב כמה לכתוב, איך זה יראה וישמע , בעצם איך אפשר לשמוע. ודרך המילים לנסות לחוש את הלך הרוח של הכותב. האם בעודו כותב הוא כועס, חינני, פוחד, מתלוצץ. ונדמה לך שאתה כותב לאחד אך רבבות קוראים בפוטנציה. זה מדהים. אז הכותב יושב וחושב מי יקרא אותי ? מה חש אדם שיושב ומנמק תשובה כשהוא לוקח בחשבון שכל העולם קורא אותה. וכל העולם הם כל אלה שלא כותבים. כמו עירית שפתאום צצה כשהענין נגע להפניית מתעניינת אל פורום שאינו של האגודה. פתאום קם לו קול דומם. ואתה אומר לעצמך, וואלה קוראים עוקבים. אז אתה נבהל ונרתע לאחור. זו מעין פרנויה כזו. אתה מתחבא מאחורי מסיכה ( ולא סתם ביקרה אותנו נערה עם מסיכה ). כמה דברים היו יכולים להאמר או להראות. זו מדיה מוגבלת. היא עומדת להתפתח ואנו נהיה עליה. זה ה iya שלנו. לכן באה דממה. לכן בא הבחור עם האוזניים, וקול השקט הפנימי של גלי, והתופים הרועמים. כמו שממה רועמת. ולפעמים היא עצומה מתופים. אתמול נפגשתי עם גברת שהכרתי פעם לפני שנים רבות, עת הייתי מאוהב עד כאב בביתה. היא לא זכרה אותי. לפני כ 12 שנים עת היתי סטז'ר במרפאת מורי, היא הגיעה והופנתה אלי. מיד זיהיתי אותה. גם אז היא לא זיהתה אותי. כשנכנסה לחדר והתיישבה אמרתי לה שאנחנו מכירים וקישרה. הסברתי לה שהפגישה מבקשת פתיחות וכנות עמוקים. מה אתם חושבים שעשתה ? קמה הודתה לי נבוכה והלכה. זה ליוה אותי הרבה זמן אחר כך. אולי לא הייתי צריך להזכיר לה, היא לא זכרה אותי. מצד שני חשתי שאני מוכרח להזכיר. רציתי שתדע שאלישוע הומיאופת. בליבי פנימה קיויתי שתשאר, אך כך זה הסתיים אז, עד אתמול. אני עם המטופלת הקודמת. 4 דקות לפני תום המועד מודיעים לי שהמטופלת הבאה ממתינה ולחוצה בזמן ( מזכיר לכם מההיפריקום והקרצינוזין ? ), יצאתי לרגע לחדר ההמתנה להביא דבר ובין כל הממתינים זיהיתי מיד פנים מוכרות. וידעתי שזו היא, ונזכרתי כי לפני כשבוע ביתה חלפה לרגע במחשבתי. הזמנתי אותה פנימה כמו כל אחד אחר, היא נכנסה בהתרעמות על שגזלו לה דקות. והיא מתיישבת מולי באי נחת רוצה ללכת. ואני מזהה אותה ואומר לעצמי, עוד פעם ? האם לספר לה או לא. היא לא מזהה אותי גם הפעם. ושוב הדילמה והחלטתי להמתין. אם הגיעה אלי בסבירות כזו עלי להיות במקום ולבלום את פי ולחכות עד הרגע האחרון. והיא סיפרה לי הכל אפילו שלפני כ 10 שנים הייתה אצל הומיאופת אחר שאמר לה שהוא מכיר אותה ואת ביתה ושלא הייתה מוכנה להחשף בשום פנים ואופן, ובכלל ובכלל. והיא סיפרה לי מה עלה בגורלה של זו שאהבתי, לשכונה שפעם שרצתי בה, לפרצופים שראיתי ומאז אף פעם לא. וכבר לא היה חשוב לי אם תדע שזה אני או לא. היא אצלי בשביל להבריא, המסלול היה צריך להיות להיות כזה. כדי לראות שדמויות שהערצת וחששת מפניהם בעבר כבר לא מפחידות. אפילו החמלה עולה. אני מקווה שיום אחד אחרי שתחלים ותבטח בי, זה יצא לאור ואפילו נצחק על זה. מה היה השוטר צריך לעשות. אולי השוטר הוא השכל, מה שמבדיל בין טיפשות וגאונות זה איכות השוטר. קיבלתי שאי אפשר למנוע את קיומו אך בהחלט ניתן להגמיש אותו ולהפוך אותו לבן ברית אמיתי. ובצליל "שוטר" יש שתי איכויות, שוט מלשון מגלב ושוט מלשון שייט. נדמה לי שהיום היה לנו ניק בשם מושיטה או משהו כזה מיוחד, ולפני כן דולפינים ולוויתנים ומים, שיוט שכזה. אלוהים, כמה מכשולים אדם מציב לעצמו על מנת להגשים יעוד. לשוט את הדרך הזו. ומה שצריך להיות יהיה בלי מאמץ מיוחד. ראיתי. סתם הריהורים. דנה בהתחלה הצעתי לך את הפורום כבלוג. בואו נכתוב בלי לפחד. בואו נתפרע. לא משנה מה יגידו או יחשבו. בלי קללות ואיומים. הכל מותר. אולי לשנות את שם הבית או את המתכונת שלו. כי הומיאופתים קלאסים אחרים עלולים אולי להתנגד או כל מיני כאלה. כי העיניינים והאנשים כאן מאוחדים אומנם על ידי הומיאופתיה בכל מיני צורות אבל אנו עוסקים כאן בכל מיני עיניינים ולא דווקא הומיאופתיה לשמה. ההומיאופתיה היא בבסיס אבל עלולים לקום ולומר שהפורום הזה אינו מייצג את ההומיאופתיה אלא את אלישוע. אם תכנסו לפורומים אחרים תראו שהדינמיקה שם אחרת לחלוטין. אין שם כלום פרט לחילופי אינפורמציה יבשה ומנוכרת. שום דבר מעשי ממשי שיכול אדם להשתמש בו. ועם זאת אני יודע שמתחת למעטה הזה ישנו עולם ומלואו. כמו אצל ברג, שהוציא את הסודות, הכניס אל חדר המיטות. האמת במערומיה ( עסקנו בנושא הזה ), כמו שזה, אך אצל אלישוע. אצל ההומיאופתים אסור למטפל להיות. אסור לו לחוש או לבטוח בתחושות הבטן שלו. מין מדיום כזה קר, ממוחשב, שנחתך בדיאגרמות וגרפים שקובעים רמדיס. סימפטומים של ראש אוזניים, אוהב קר שונא חם. השוטר אצל ההומיאופתים מאוד נוקשה, הוא נשמר שלא להתערבב עם המטופל. שלא יווצר מצב שבו הוא בוחר רמדי עבור עצמו ולא עבור המטופל. לוקח הרבה מאוד שנים בשביל להבחין ולהפנים שהוא והמטופל היינו האך. ומה שהופיע בפניו זו בבואתו. והדבר הזה נכון לכל דבר שמקיף אותו ואנו אותו. שבת של פרשת בהר.
אהבתי לקרוא את אלי.
