לכן דיברתי עם בעלי בנושא וביקשתי ממנו להגיד לה איכשהו לא
להביא כלום, אבל זה לא עוזר ולא עומד במבחן המציאות. היא עדיין מביאה, היא לא קשובה. היא כאילו חיה בעולם של עצמה, ואם בא לה להביא ולה זה נעים - היא תעשה את זה, לא משנה מה אני חושבת. זה מראש חסר סיכוי. ובעלי לא מסוגל להגיד בפשטות וישירות, הוא בחיים לא יגיד לה שהיא מביאה דברים שאין בהם צורך, כי היא תעלב. ובאופן עקיף היא לא מבינה. אז זה אבוד מראש.
פעם חשבתי שלאמא, שלא כמו לחמים, אפשר לומר הכל. בזמן האחרון אני נוכחת לדעת שגם זה לא נכון, לפחות אצלי. ולצערי כאן זה דברים יותר משמעותיים מהבאת מתנות סתמיות. בסך הכל כשהכוונה טובה אבל מחטיאה את המטרה, כולם מפסידים. חבל, עם קצת התעניינות לגבי מה היינו רוצים לקבל לחג כזה או אחר או ליומולדת, זה היה אחרת...