על ילדים מיוחדים ועל שילוב

להדסה,

כרגע יש לי משלב חדש, ולכן אני מלמדת אותו כיצד צריך לשלב. זו הפעם הראשונה השנה שנכנסתי לביה"ס, ומקווה שלא אצטרך עוד הרבה. זה עולה לי בבריאות...
 

Navva

New member
ולי יש עוד שאלה

מה בדיוק תפקיד הסיע/ת בזמן שיעור פרונטלי כמו חשבון?
 
לנאוה

בשרשור הקודם כתבתי דף תצפית על דניאל, שם היה שיעור חשבון והמשלבת התערבה אך ורק כשהכללים החברתיים לא קיבלו התייחסות. (מצרפת) בזמן השיעור המשלבת לא מלמדת את הילד חשבון, היא עוזרת לו להבין את הדרישות שדורשים ממנו המורים והילדים כאחד. היא עוזרת לו בהתנהלות. אם הילד שלי היה עם פיגור, עדיין הייתי שולחת אותו לבי"ס רגיל, מכיוון שבעזרת השילוב עם הילדים הרגילים והפנמת הכללים החברתיים שתמיד יצטרך אותם, גם בבגרותו, הוא יוכל ללמוד אך ורק באיזור מכיל ומאוד מאוד רגיל. אם הילד לא מצליח להיתחבר לשיעור חשבון,קשה לו...אני מאמינה שכל ילד, לא רק ילד אוטיסט, עדיף בשבילו לא להיות מתוסכל מהלימודים ולצאת מהכיתה באותה השעה. אבל אני חוזרת לשילוב הילדים האוטיסטים דווקא, ילד אוטיסט, כמו ילד עיוור, כמו ילד עם סי.פי, כמו כל ילד אחר, צריך עזרים לנכותו. הנכות של הילד הינה קודים חברתיים, את הקודים האלה הוא יכול ללמוד אך ורק באמצעות תיווך ובמסגרת רגילה. את כסא הגלגלים הוא מקבל בדמות המשלב/ת, היא המכשיר התומך בו. אני חושבת שזה פשע לקחת מעיוור את מקל ההליכה ומהנכה את כסא הגלגלים. אני חושבת שזה פשע לקחת מילד אוטיסט את המשלבת. יותר גרוע, בתקנה החדשה/ישנה נאמר שיש כאן אפליה בין אלה שאין להם לאלה שיש להם, ואני טוענת שאפילו ילד אחד יינצל, , יצליח יקום וייעמוד על רגליו אפילו בזכות השקעת ההורים שלו, אז אומר דייני. כשהבן שלי היה קטן, הוא היה צורח כל אימת שמישהו התקרב אליו. כל מי שהכיר אותו לא המליץ על שילובו אלא להפך, המליצו שישאר בגן לילדים אוטיסטים, אני ראיתי את היכולות שלו, ראיתי שהוא מסוגל, שלחתי אותו לחינוך רגיל, והוא התפתח במהירות, השפה שלו התפתחה, והוא התחיל לדבר כמו כל הילדים. ולמרות חוסר הרצון לשלבו מצד משרד החינוך, כי הוא לא התאים, לא אשכח את המפקחת אומרת לי שלא תתן לי לדפוק את הילד שלי. היום, כשלפעמים אני רוצה לוותר, בחינוך המיוחד לא מוכנים לקבל אותו, מכיוון שלדעתם הוא לא מתאים לשם. את מבינה למה ששילוב יכול לגרום? אני מכירה ילד שהיה בחינוך המיוחד עם פיגור קל, בבי"ס לחינוך מיוחד, כבר היה גדול, היו לו התפרצויות כשהוא נשכב על הריצפה וצורח... ההורים החליטו לעשות מעשה, ועברו לשלב אותו בכיתה רגילה בבי"ס רגיל, ולמרות הפחד והאזהרות מצד גורמים בביה"ס, בכל זאת ניסו... לילד היה חדר שאירגנו בשבילו בביה"ס לשיעורים שהוא לא יכול להשאר בכיתה, היתה לו משלבת לכל שעות הלימודים, וראו זה פלא, התקפות הזעם עברו, נהיו לו חברים חדשים שביקשו להיות בחברתו. וזה לא נס, זה פשוט עבודה נכונה. ילדים עם בעיה חברתית, הפתרון לבעיה שלהם היא חברתית בלבד! הגשנו בג"ץ וזכינו, מכיוון שהמדינה עדיין לא השכילה לאמץ את החלטת בג"ץ, יש ילדים שלא יכולים להיות משולבים, כי להורים שלהם אין אפשרות לממן את השילוב.
 
על ילדים מיוחדים ועל שילוב

אני מתחילה שירשור שנכתב כאן למטה ושאנחנו מהפורום השכן השתלטנו עליו, כך שלא היה מקום לתגובות שלכם. אני החלטתי לפתוח שרשור חדש דווקא בגלל שאני רוצה לשמוע את דעתכם ואת הנסיון שלכם עם שילובים כאלה במערכת החינוך. אני יכולה לספר את הסיפור שלי ולהגיד שלולא השילוב, דניאל לא היה מתפקד כל כך יפה היום. הוא לומד בכיתה רגילה, יש לו חברים, כשהוא יורד למכולת השכונתית, הוא פוגש את הילדה שהוא מאוהב בה מהכיתה, או שהוא פוגש את הילדים שהוא משחק איתם בהפסקה. החברים מהכיתה כל הזמן רוצים לבוא אליו כי מאוד כיף אצלו, מה גם שהם למדו לאהוב לשחק איתו. למרות שקשה לו, הוא משקיע ועובד קשה מאוד ואפילו מצליח. (מי שראה את התוכנית על השילוב ב"זה הזמן" אז הוא היה הילד שסיפר על הקושי שלו) מבחינה תקשורתית וריגשית דניאל מאוד נמוך בתפקודו, אך מבחינה קוגניטיבית, הוא מחונן. אני מאמינה בחשיבות השילוב לא רק בגלל שיש לי ילד כל כך מדהים, אלא בגלל שזה מחנך את ילדינו לסובלנות וקבלת האחר. אתם בחרתם ללמוד חינוך מיוחד, למה? לא בגלל שרציתם לעזור לילדים מיוחדים עם קשיים? לא בגלל שרציתם שהחברה תלמד לקבל אותם? אני סקרנית לשמוע מנסיונכם לגבי השילוב, ומקווה שאתם תהיו מספיק פתוחים לקבל את נסיוני. למנהלת הפורום, אני חושבת שבשרשור הקודם היו כמה צלילים צורמים, זכותך להגיד את אשר את חושבת, ואני מקבלת את דברייך. אבל, אני רוצה לנסות ולגרום לך להפתח בנושא. לא אמרת דבר שהיה בו טעם לפגם, ואפילו אני קראתי מדברייך שאת בעד שילוב אבל לא בכל מחיר. העניין הוא שעל המחיר אנחנו מתווכחות ולא על המהות. עמליה
 
ואני רוצה לספר לכם, כיצד אנחנו באמת

משלבים ולמה המדינה לעולם לא תתן את המענה לכך... מסמך שילוב לעיונכם:
 
מאוד מסכימה

ואני אומרת שוב רק על ידי שילוב הבן שלי וכ"כ הרבה ילדים יכולים להתקדם.את הקודים החברתיים שאין להם אפשר לרכוש רק בחברה רגילה,רק בכיתה רגילה.. למפקחת ולחברייה טוב מאוד שאפיק בחינוך המיוחד,מבודד מכולם-טוב לה!רע לנו!!
 

Diana M

New member
שילוב

שלום עמליה וברוכה הבאה לכאן. אני מעדיפה דווקא להתחיל עם השורות המסיימות של הודעתך המרגשת הנותנת הצצה קטנה לעולמו של דניאל. אני לא מורה לחינוך מיוחד. אני יועצת חינוכית בהכשרתי ועוסקת שנים רבות בשילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. הרבה לפני פרק ד' בחוק חינוך מיוחד ועוד קודם נפתחו המתיאות לצורך יישום החוק. על פי תפיסתי, לשילוב פנים רבות והוא נכון לאוכלוסיות רבות ולא רק לילדי הספקטרום האוטיסטי. אוכלוסיית הספקטרום זו רק אוכלוסיה אחת בה מטפל האגף לחינוך מיוחד. ההבדל בראיה ביני לבין המגיבים כאן הוא בכך שאני רואה מערכת, בצורה די מפוכחת כך אני מקווה ואילו מרבית המגיבים רואים את המקרה הפרטי שלהם וממנו מקישים לגבי הכלל. קראת נכון את דברי. אני בעד שילוב ללא שום צל של ספק. אני מאמינה שלכל אדם הזכות הטבעית לחיות משולב באופן מלא ככל הניתן בקהילה הטבעית שלו,הקהילה בה הוא חי. מכאן שזכותו של ילד ללמוד בבית הספר בו לומדים שכניו לרחוב, לבנין. לחיות עם אותם ילדים אותם הוא פוגש ביום-יום. אני מאמינה באמונה שלמה כי הסיכוי של ילד בעל צרכים מיוחדים לרכוש כלים שיסייעו לו בהשתלבות בחיי היום-יום העכשויים והעתידיים, גדול יותר כאשר הוא מתנסה הלכה למעשה במורטוריום האמיתי של החיים שזו הסביבה הכוללת כמובן מסגרת לימודים נורמטיבית. כעת אחרי שהכרזתי בקול ברור על אמונותי וכוונותי אני מתפנה לאמר כי החלק השני של אמונתי שהתגבשו מתוך נסיון מקצועי ארוך שנים: "שילוב בראש ובראשנה אך לא בכל מחיר" ושוב, כאן זה לא פורום אוטיזם, פי.די.די ואספרגר. להזכירכם, כאן פורום חינוך מיוחד. כאשר אני מדברת על שילוב אני רואה אוכלוסיות של מפגרים, נפגעי נפש, עיוורים, חרשים, נכויות מורכבות ועוד וכן..גם אוטיסטים. ולא אחת אנו פוגשים ילדים/נערים הסובלים מלקויות מורכבות הכוללות גם וגם וגם.. השאלה האמיתית מבחינתי אינה שילוב כן או לא. מפני שאני מאמינה כי ברירת המחדל אמורה להיות חינוך רגיל. השאלה מבחינתי היא מתן המענה ההולם ביותר לצרכי הילד בעל הצרכים המיוחדים המסויים מאוד. כי מה שנכון עבור האחד לאו דווקא יתאים לאחר. בחיי המקצועיים כבר ראיתי ילדים אוטיסטים מצליחים להשתלב וילדים ליקויי למידה הזקוקים למסגרות מיוחדות. לשאלתך, מרבית העוסקים בתחום עושים עבודתם בצורה נאמנה ומתוך תחושת מחוייבות מלאה לילד ומשפחתו. ישנם כמובן גם יוצאים מן הכלל ולא לטובה. מנסיוני, לא תמיד "לעזור לילד להתגבר על קשיים" כפי שכתבת משמעו לשלבו בחינוך הרגיל. כשילד בן תשע מוחזר שוב בתום כתה ב' לכתה א' על מנת לתת לו בכל זאת "סיכוי" נוסף להשתלב בחינוך הרגיל כי כך המליצה המאבחנת הפרטית שהוריו פנו אליה וזו דרישתם, אנו אנשי המקצוע מתחום החינוך המיוחד לא תמיד נחשוב כי זו אכן ההלמצה שתעזור לילד. לעיתים במצב בו ילדים מסוגלים להגיע למסגרת רק עם ליווי ונדרשים עבורם תנאים של חדר מבודד עם דלת אקוסטית שלא מאפשרת כניסת רעשים לחדר וההורים עדיין מתעקשים על כך שהדבר הכי נכון לילד זה להיות בחינוך רגיל, אנחנו אנשי המקצוע לעיתים חושבים אחרת ומאמינים כי במסגרת הולמת יותר ניתן היה לסייע לילד הזה להתמודד טוב יותר עם הקשיים ולהכין אותו בצורה מקצועית ויעילה יותר לחיים. ו"החיים" זה לא תמיד החיים הנורמטיביים, המוכרים שהוריו שואפים אליהם עבורו, לעיתים "החיים" שלו יראו אולי אחרת ואין זה אומר שהם יהיו פחותי ערך. לכן אם את שואלת אותי האם שילוב מלא תמיד בכל מחיר, התשובה היא לא. יש סוגים ורמות שונות של שילוב לאחד נכון להיות בבית ספר לחינוך מיוחד ולהשתלב פעם בשבוע חוג ציור רגיל, לשני נכון להיות בכתת חינוך מיוחד ולהשתלב בשיעורי חשבון ואמנות בכתה רגילה ושלישי נכון להיות כל השבוע בכתה רגילה ולקבל תמיכה בתוך הכתה ומחוץ לכתה. מי קובע? חוקית ועדת ההשמה. אך אני מאמינה שלהורים יש מקום רחב וגדול בקבלת ההחלטה ויש להשאיר להם את ההחלטה הסופית. האם ההחלטות שמתקבלות תמיד נכונות? לא. לכן חייב להתקיים דיאלוג קבוע בין אנשי המקצוע וההורים תוך שיתוף פעולה, אחרת איני רואה סיכוי לקידום ממשי. הורה לא פחות מהילד הוא "לקוח" של מערכת החינוך והמערכת צריכה ללמוד לעבוד עם הורים תוך שיתוף פעולה. לא כולם יודעים לעשות זאת ולא אחת קורה מצב של "אנחנו נגדם" לשני הכיוונים. מצב מצער ביותר. בענין הסייעות, אני עומדת איתנה בדעתי כי הסייעת צריכה להיות חלק מהמערכת ובעלת הכשרה מתאימה. מה שלא קורה כיום ועל כך יש להלחם. ומילה לסיום, בפורום הזה לא מקובלת התלהמות. גם כאשר מדובר בהורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. אמפטיה להורים ולמצבם, בתפיסה שלי אינה מתן לגיטימציה להתנהגות לא מתורבתת ולא נימוסית. גם כאשר מדובר באינטרנט המאפשר בחסות האנונמיות לתת דרור לסוג ביטוי שאני בספק אם חלק מהכותבים היו מרשים לעצמם לעשות בו שימוש בזהותם האמיתית. מותר להתנגד. למחות, לא לקבל. מתבקש לכבד את זכותם של האחרים לחשוב אחרת ולכתוב אחרת. בעתיד אבקש שהתגובות תהיינה לגופו של ענין לא לגופו של כותב. למען הסר ספק אין כוונתי אליך כמובן אלא לחלק מהמגיבים. דיאנה
 
דיאנה שלום,

אני מנסה להבין מה את כותבת... אם לא כל ילד בר שילוב, איזה ילדים כן... איזה קריטריונים בעינייך חשובים כדי להחליט מי מתאים להיות משולב, ומי לא?
 

Diana M

New member
שלום עמליה../images/Emo20.gif

הקריטריון פשוט מאוד. מי שמסוגל להפיק תועלת לימודית-אקדמית וחברתית ולו במידה מינימלית סבירה. מי שזקוק למאה אחוזים של תוכנית לימודים אישית שאין לה קשר לתוכנית הלימודים של הכתה וליווי מלא בזמן השיעורים ובין השיעורים, אני בספק האם ניתן לכנות את עצם ההימצאות הפיזית שלו בבית הספר, שילוב. זו דעתי.
 

Diana M

New member
אני חושבת שאם תקראי את הודעתי

הקודמת בנושא לא יהיה צורך בשאלה זו.
 
דיאנה

את עובדת עם ילדים מהחינוך המיוחד,את בטח מכירה כמה כואב המקום שלנו כהורים.אני אמא לשני ילדים על הספקטרום האוטיסטי,הגדול שלי הוא ילד שעוד מעט יחגוג תשע שנים שלומד בבית ספר לילדים עם אוטיזם.שהיה בגן התחלנו שילוב שכשל בגלל כמה סיבות בייחוד בגלל שלא היו לאפיק מספיק שעות שילוב ואנחנו השתכנענו לזנוח את התותחים.. אפיק מוכן ובשל לשילוב,אבל הוא יצטרך לפחות בשלב הראשוני-שנה שנתיים ראושנות שילוב של מאה אחוז מהזמן-הוא ילד עם לקות ובעייה.לילד עם כיסא גלגלים היית לוקחת את הכיסא לחלק מהזמן?אני בטחה שלא.אז אל תקחי לאפיק את ה"כיסא גלגלים" שלו.אפיק חייב ללמוד במערכת הרגילה על מנת ללמוד את טבע השיחה,את התקשורת הנכונה ואת הקודים החברתיים בבית הספר שלו,הוא לא יכול לרכוש כלים כאלו.לא ברור לי מדוע את מצדדת בהחלטה כ"כ מכוערת ונפשעת-הילד שלי לא יהיה מסוגל להשתלב אם לא יהיה איתו משלבת 100 אחוז מהזמן.הילד שלי עדיין לא יודע איך להתמודד עם חרדות,הוא מצא את עצמו כבר מספר פעמים קורבן להתעללות של ילדים אחרים ואני לא אאפשר לו להיות חשוף אלייה שוב כי לך ולחברייך במשרד החינוך זה לא נראה שנממן משלבת מהכסף שלנו ונשלים שעות. את הכעסת אותי עם התגובה שלך והעובדה שבאים לכאן הורים ומסבירים לך ואת עדיין בעמדה שלך הכ"כ לא רגישה ומבינה.כואב ונשבר הלב שצריך להלחם באנשים שאמורים להיות מכוחותינו
 

Diana M

New member
עילייוש

עילייוש דבריך נוגעים עמוק ללב ומעולם לא היתה לי כוונה לגרום לך או להורה אחר תחושה של מועקה או כעס. אני חושבת שאם בנך יכול להשתלב במסגרת רגילה וזקוק לשם לכך ל30 ש"ש סייעת הרי שעליו לקבל את השעות ממשרד החינוך. את אינך אמורה לממן שעות אלה. יתכן ובמקרה שלכם אתם יכולים. הורים רבים שאני מכירה אינם יכולים. האם זה אומר כי לבנם מגיע פחות? איני חושבת כך. ברגע שמתקבלת החלטה מקצועית שאכן יש צורך לשלב ילד ולשם כך הוא נזקק לX שעות סייעת על המדינה לדאוג לקיום התנאי הזה. זה כל מה שאני אומרת. ברור לי שאותך מעניין הילד האישי שלך ושאין לך זמן או רצון להמתין לכך שימצאו התקציבים המתאימים ומהמקום הזה אני בהחלט מבינה אותך. אני דיברתי מהמקום של ראיה רחבה ומהמקום הזה אני רואה נחיצות שהמדינה תקח על עצמה אחריות מלאה ושינתן מענה הולם לכל ילד באוכלוסיה ולא רק למי שיד הוריו משגת. אני בעדך, לא נגדך. צר לי אם דברי הכעיסו אותך. דיאנה
 
קודם כל קוראים לי

קוראים לי טליה. לבת שלי קוראים עיליי. דיאנה את באמת חושבת שהבן שלי יקבל במדינת ישראל את כל השעות שילוב שהוא זכאי להם?אני מאוד מעורבת בעיניין,מדברת עם הורים ומעולם לא יצא לי לשמוע כל ילד שקיבל את מלוא השעות-כל הילדים שאני מכירה משולבים,עם סייעת לאורך כמעט כל השבוע שמשלימה את השעות. אמרת שאת יודעת מה הקושי של ילדים עם אספרגר,הילד שלי יכול ללכת לוועדת שילוב ולדבר עם היושבים שם ברמה גבוהה,עם קשר עין להוסיף בדיחות,ג'סטות וכל מה שרק תרצי-ילד רגיל.שרואים ילד כזה אוטומטית מורידם לו את השכועת-ןכבר נאמר לנו שהוא לא הולך לקבל שילוב מלא-רחוק מכך.הם לא רואים אותו אחר הצהריים כאן למטה,לא יודע איך לשחק מחבואים,לא רואים אותו שהוא בוכה וקרוע שלא מבין מדוע ילדים לא רוצים בחברתו,לא רואים אותו תחת התקפי הלחץ והחרדה שלו. דיאנה תגידי לי מה אני כאמא אמורה לעשות שיתנו לבן שלי X שעות וביום שהמשלבת לא תהיה ילדים מהכיתה של אפיק יציקו לו,המחנכת לא תשים לב ואפיק יכנס להתקף חרדה וירוץ להתחבא בשירותים (מה שכבר קרה!!)איך אני אמורה לשלוח את הילד שלי לבית הספר בלי דאגה?אני אשב בעבודה אכולת דאגה ופחד-ככה שילוב אמור להעשות? הבן שלי מתאים לשילוב-כולם אומרים את זה.אבל לשלוח אותו לימים שלמים שבהם יהיה לבד-זה להפקיר אותו. איזה מענה המדינה נותנת לילד שלי?איזה מענה???אנחנו נאבקים על כל דבר הכי קטן גם עבור הבן שלי וגם עבור הקטנה שלי שהיא אוטיסטית קלאסית-עדיין כל דבר מלווה במאבקים. איפה יש ראייה רחבה?ראייה רחבה זה לתת לכל ילד שיש לו לקות/נכות את היכולת להשתלב במערכת החינוך הרגילה,את הזכות לקבל עזרה ותמיכה מהמערכת.
 

Diana M

New member
נעים מאוד טליה

אני יכולה רק להסכים עם כל מילה שכתבת. לבנך מגיע ללכת לבית הספר ולקבל מענה הולם ולך מגיע להיות רגועה ולדעת שלא הפקרת את בנך במקום לא מוגן. לשם כך נדרשים שינוים רבים. סייעת צמודה לא תספיק. לשם כך מערכת החינוך צריכה לפתח מדיניות ברורה של הכלה. במסגרתה תעשה עבודה לעומק בנושא קבלת שונות. יש צורך להקטין כתות כך שתהייה סביבה לימודית מותאמת במסגרתה המורים יכולו להתייחס לכל תלמיד על פי הצרכים שלו. לילדים כמו בנך שלא זקוקים לתח"י לימודי צריך להיות תח"י טיפולי אם התייחסות להפסקות. כיום בגילו יתכן וסייעת עדיין מצליחה לתת מענה בהפסקות. לא ירחק היום בו הוא ירגיש אי נוחות עם זה שצמודה אליו כל הזמן מישהי בזמן ההפסקות. לכן המענה חייב להיות רחב יותר. מחזקת את ידייך בהתמודדות ושוב, אני מאוד איתך וחלילה לא נגדך. דיאנה
 
דיאנה

אי אפשר להפוך הכל ממצב של כמעט כלום לאוטופיה מוחלטת.נכון שהמדינה ומערכת החינוך צרכה לתת יותר.אבל עכשיו אנחנו נאבקים על המעט שנותנים לנו-על סייעת שאני מכיסי הפרטי מביאה ועל השלמת השעות-שללא ספק הבן שלי זקוק לה כמו אוויר לנשימה-בלעדייה השילוב יכשל.המערכת לא מתחשבת לא בבן שלי,לא בלקות שלו ולא בצרכים שלו. אני לא חושבת על מה יהיה בעוד כמה שנים,אני חושבת על ההווה.אם אני אחשוב אני אשקע בדכאון וכאב כאמא לשני ילדים על הספקטרום אני מלאה בדאגות גם ככה.אני בהחלט מקווה שאפיק יגיע לגיל שבו לא יזדקק לסייעת,כרגע הוא זקוק,למרות שיש רגעים שזה מפריע ומציק-הוא לא מוכן בעצמו ללכת לבית הספר הרגיל ללא הסייעת שלו.היום,בשנה הקרובה הוא זקוק לסייעת וצריך אותה.מה יהיה אחר כך?נחיה ונראה,יש את האופציה של סייעת צמודה תמיד.בכל מקרה הנקודה היא שהילד שלי זקוק לשילוב מלא-ואת זה לא רק שלא נותנים לנו גם לקחו לנו את הזכות והאפשרות להשלים לו את השעות.
 

arditisidi

New member
דיון מרתק

אני חייבת להגיד שאני מסכימה עם דיאנה. יש ילדים שירוויחו משילוב ויש כאלה שגם יכולים להפסיד - להתחיל בנסיגה או פשוט "לאבד" זמן של השקעה אישית ומותאמת לבעיה שלהם. הכי חשוב לבדוק כל מקרה לגופו כשכמובן, טובת הילד מנחה אותנו. רציתי לשתף אתכם בגישה מעניינת של בי"ס וייצמן (בי"ס רגיל ומשלב) ובי"ס אופק (בי"ס לילדים בעלי פיגור שכלי) בהרצליה. בתי הספר הללו לא קוראים לשיעורים משותפים בין אוכלוסיית הילדים הרגילים לאוכלוסיית החינוך המיוחד שילוב אלא השתלבות מתוך האמונה ששני הצדדים מרוויחים משיתוף פעולה שכזה. מטרת שני בתי הספר היא בסופו של דבר להתאחד למשטח אחד משוף. לגבי ילד שחייב ללמוד להשתלב בחברה בכל מחיר, זה מזכיר לי (ולהבדיל כמובן) את הויכוח הנצחי לגבי ליקויי שמיעה וחרשים - האם ללמד אותם שפה אוראלית כדי שיוכלו להשתלב בחברה או שפת סימנים שהרבה יותר טבעית וקלה להם ללמידה. מחקרים מראים שילדים חרשים שלמדו את השפה המדוברת במסגרות משלבות הראו הרבה יותר קשיים רגשיים ובעיות חברתיות מילדים חרשים שלמדו את שפת הסימנים במסגרת מיוחדת לילדים חרשים ולכן היה להם קל יותר להשתלב חברתית וללמוד את השפה. אז מה אנחנו רוצים? ילדים משולבים או ילדים מאושרים? שוב אני אומרת, זו שאלה קשה מאוד ואין לי תשובה חד משמעית. אני גם לא משווה את לקות השמיעה לכל לקות אחרת אבל לדעתי, יש לבחון כל מקרה לגופו. כל ילד הוא שונה ביכולותיו ושאיפותיו ומגיב אחרת בסביבות שונות. ככלל, אני תמיד מעדיפה להישאר במקום טוב באמצע אם זה אפשרי...
 

Diana M

New member
תודה על השיתוף ובהקשר לחרשים

בארצות הברית חיה קהילה מאוד מפותחת ומשגשת של חרשים. ישנה גם אוניברסיטה המיועדת לחרשים. אחד הדיונים המרתקים בפורום זה לפני מספר שנים עסק בכתבה על זוג נשים לסביות שבחרו להביא לעולם ילד אך התעקשו על ילד חרש בלבד שישתלב בקלות בתרבות קהילת החרשים. מביאה קישור לדיון. שם ניתן למצוא גם קישור לכתבה בנושא. ברוכה הבאה, דיאנה
 

arditisidi

New member
לא יאומן...

קראתי את השירשור ונורא הצטערתי שהוא מלפני 4 שנים כי כל כמה הודעות הרגשתי צורך להצטרף לדיון ולהגיב... אבל לא הייתה מצורפת הכתבה ובאמת מעניין אותי לקרוא אותה. יש דרך לאתר אותה? דעתי האישית, לא מספיק להיות ילד לשתי אימהות לסביות בחברה שעדיין לא קיבלה זאת כנורמה (ואני לא שופטת לכאן או לכאן אלא מציינת עובדה קיימת), אלא גם "להנדס" אותו גנטית להיות חרש? זה כמו לתת לו נקודת פתיחה בעולם לא קל שהיא פחותה בהרבה משאר הילדים. הילד הזה יצטרך להילחם בשונות ובדעות קדומות כל חייו ואין לי ספק שזה יגביל אותו לעומת ולמרות הפוטנציאל שאיתו נולד. זה נראה לי מקום שהחברה שלנו הולכת לקראתו בהרבה תחומים (הנדסה גנטית, שכפולים גנטיים וכו') שממנו צריך מאוד מאוד להיזהר כי הגבול הוא דק ואנחנו משחקים אותה אלוהים ומחליטים החלטות שלא מקומנו להחליט. יש הבדל גדול בין בדיקות בזמן ההריון כדי לוודא התפתחות תקינה של העובר לבין להחליט מראש איזה סוג עובר אני רוצה ליהיה לי.. זו דעתי. אורית
 
דיאנה,את יודעת מה זו תסמונת אספרגר?

עבדת ילדים שלוקים בתסמונת זאת?! אני לא מבינה אותך.. הבן שלי מחונן אני אומרת לך עכשיו,הוא לא צריך עזרה בחשבון ותורה-הוא יכול ללמד בעצמו את המורה.הוא זקוק לעזרה בתיווך ושילוב וביצירת קשר עם ילדים אחרים,בהבנה ופענוח קודים חברתיים וסיטוציות חברתיות שונות. אני באמת בהלם ממה שאני קוראת את באמת חושבת שהעיניין הוא עזרה בלימודים?!
 
למעלה