על מה אתם/ן מצטערים/מתחרטים
- פותח הנושא שרון123
- פורסם בתאריך
עדנית המקורית
New member
אפשר הצעה?
כפי שכתבת,הורות אכן מזמנת אין ספור הזדמנויות ליסורי מצפון ורגשות אשמה. זה נכון לכל הורה,גם מבלי שחווה שכול של ילד. ואכן הכל הרבה יותר עוצמתי במקרה הזה. אני מציעה לשאול את השאלה: מה אני מרגיש/ה שעשיתי טוב? איפה הצלחתי? באיזה תחום אני שלם עם עצמי ועם מי שאני? מה הדברים הנכונים והטובים שנתתי לילד שלי ושעליהם אני מוקיר/ה את עצמי? יש לי תחושה שזה מקדם יותר מאשר הצער והחרטה. מה דעתכם?
כפי שכתבת,הורות אכן מזמנת אין ספור הזדמנויות ליסורי מצפון ורגשות אשמה. זה נכון לכל הורה,גם מבלי שחווה שכול של ילד. ואכן הכל הרבה יותר עוצמתי במקרה הזה. אני מציעה לשאול את השאלה: מה אני מרגיש/ה שעשיתי טוב? איפה הצלחתי? באיזה תחום אני שלם עם עצמי ועם מי שאני? מה הדברים הנכונים והטובים שנתתי לילד שלי ושעליהם אני מוקיר/ה את עצמי? יש לי תחושה שזה מקדם יותר מאשר הצער והחרטה. מה דעתכם?
אענה בשני חלקים
לשאלה של שרון שלמעשה הוכתבה, אני לא מתחרטת על כלום, גידלתי ילד לתפארת עד גיל 3 הוא לא ידע לא מטפלת, לא מעון אפילו לא בייביסיטר. תמיד תמיד הייתי שם בשבילו. בכיתה ג' אחרי שעברתי לעבוד במשרה מלאה והמורה צלצלה לשאול אם היה שינוי בבית כי הילד לא מתנהג כרגיל עזבתי מיד את העבודה וחזרתי לחצי משרה עד התיכון. 4.5 שנים ליוויתי אותו במלחמתו העיקשת כל רגע כל דקה, לא נשאר טיפול שלא בדקנו, תרופה שלא התעניינו מאות שעות אינטרנט, יעוצים, מלחמות כנגד כל העולם, כספים רבים זרמו מכיסנו לכבות עוד שריפה, לקנות עוד זמן. מחקתי את עצמי כדי להפוך לאמא של רונן. לא הייתי עושה שום דבר אחרת. ולעדנית המקורית, לו הייתי רוצה יעוץ מקצועי הייתי פונה אליו, הפורום הזה במהותו משרת אותי מתוך הכאב של השכול. אם זה המקרה שלך את מוזמנת לכתוב כאמא שכולה. אם לא, אני אישית הייתי מעדיפה להמנע מעצות מקצועיות או הכוונה כפי שאת עושה כאן. אני מחפשת את הפתרונות שבאים מהלב ולא מהראש, מהניסין של כל אחת ולא מספרי הלימוד. תודה על הכוונה הטובה אבל לא. אילנה, אמא של רונן.
לשאלה של שרון שלמעשה הוכתבה, אני לא מתחרטת על כלום, גידלתי ילד לתפארת עד גיל 3 הוא לא ידע לא מטפלת, לא מעון אפילו לא בייביסיטר. תמיד תמיד הייתי שם בשבילו. בכיתה ג' אחרי שעברתי לעבוד במשרה מלאה והמורה צלצלה לשאול אם היה שינוי בבית כי הילד לא מתנהג כרגיל עזבתי מיד את העבודה וחזרתי לחצי משרה עד התיכון. 4.5 שנים ליוויתי אותו במלחמתו העיקשת כל רגע כל דקה, לא נשאר טיפול שלא בדקנו, תרופה שלא התעניינו מאות שעות אינטרנט, יעוצים, מלחמות כנגד כל העולם, כספים רבים זרמו מכיסנו לכבות עוד שריפה, לקנות עוד זמן. מחקתי את עצמי כדי להפוך לאמא של רונן. לא הייתי עושה שום דבר אחרת. ולעדנית המקורית, לו הייתי רוצה יעוץ מקצועי הייתי פונה אליו, הפורום הזה במהותו משרת אותי מתוך הכאב של השכול. אם זה המקרה שלך את מוזמנת לכתוב כאמא שכולה. אם לא, אני אישית הייתי מעדיפה להמנע מעצות מקצועיות או הכוונה כפי שאת עושה כאן. אני מחפשת את הפתרונות שבאים מהלב ולא מהראש, מהניסין של כל אחת ולא מספרי הלימוד. תודה על הכוונה הטובה אבל לא. אילנה, אמא של רונן.
עדנית המקורית
New member
לאילנה
אני מכבדת את בקשתך.
אני מכבדת את בקשתך.
WOW שרון את מגזימה אבל תודה עשית לי את היום
הרבה פעמים קורה שאני יושבת עם בעלי ושותקת. לפעמים הוא שואל למה את שקטה כל כך? והתשובה הנצחית : כנראה שאין לי משהו חכם להגיד אז עדיף לשתוק. אני כותבת מהלב, לפעמים אני לא חושבת פעמיים ואח"כ מצטערת אבל מה שאני חושבת נשפך לנייר, סליחה על המקלדת. אני רוצה להוסיף 2 דברים, כן יש משהו שאני מתחרטת עליו ולא קשור ספציפית לרונן לכן לא חשבתי על זה אתמול. אני מתחרטת שלא הבאנו יותר ילדים, היו שיקולים לכאן ולכאן והחלטנו שלא, לקראת גיל 40 חשבנו שהיה פנצ'ר ושמחנו אבל זה נגמר בכלום. בדיעבד טעיתי ועל כן אני מתחרטת. דבר שני דווקא ביום הקשה כך כך "יום המשפחה" (כשילדי היו קטנים זה היה יום האם) וכל הטררם סביב מצאתי את עצמי נוסעת הביתה וכשהגעתי לצומת של בית העלמין הוא פרוס מולי לפני הפניה שמאלה חייכתי חיוך רחב כשנזכרתי שבאחד מימי האם רונן קנה לי אגרטל עם ורד שהיה אמור להיות ריחני. מכיוון שעד שהגעתי הביתה הריח התנדף רונן השפריץ עליו מספר פעמים מהבושם הכי יקר שהיה לי , את זה סיפר לי הבן הגדול הרבה אחרי. הזכרון התמים הזה העלה חיוך ביחד עם הדמעה על הורד שלא אקבל היום יחד עם "אמא יקרה לי, יקרה". תהיו חזקות אמהות יקרות
אילנה, אמא של רונן
הרבה פעמים קורה שאני יושבת עם בעלי ושותקת. לפעמים הוא שואל למה את שקטה כל כך? והתשובה הנצחית : כנראה שאין לי משהו חכם להגיד אז עדיף לשתוק. אני כותבת מהלב, לפעמים אני לא חושבת פעמיים ואח"כ מצטערת אבל מה שאני חושבת נשפך לנייר, סליחה על המקלדת. אני רוצה להוסיף 2 דברים, כן יש משהו שאני מתחרטת עליו ולא קשור ספציפית לרונן לכן לא חשבתי על זה אתמול. אני מתחרטת שלא הבאנו יותר ילדים, היו שיקולים לכאן ולכאן והחלטנו שלא, לקראת גיל 40 חשבנו שהיה פנצ'ר ושמחנו אבל זה נגמר בכלום. בדיעבד טעיתי ועל כן אני מתחרטת. דבר שני דווקא ביום הקשה כך כך "יום המשפחה" (כשילדי היו קטנים זה היה יום האם) וכל הטררם סביב מצאתי את עצמי נוסעת הביתה וכשהגעתי לצומת של בית העלמין הוא פרוס מולי לפני הפניה שמאלה חייכתי חיוך רחב כשנזכרתי שבאחד מימי האם רונן קנה לי אגרטל עם ורד שהיה אמור להיות ריחני. מכיוון שעד שהגעתי הביתה הריח התנדף רונן השפריץ עליו מספר פעמים מהבושם הכי יקר שהיה לי , את זה סיפר לי הבן הגדול הרבה אחרי. הזכרון התמים הזה העלה חיוך ביחד עם הדמעה על הורד שלא אקבל היום יחד עם "אמא יקרה לי, יקרה". תהיו חזקות אמהות יקרות
../images/Emo14.gifלורד שחסר../images/Emo141.gif
שתי נקודות כואבות. גם אני בתקופה האחרונה בלבטים הקשים של כן או לא עוד ילדים. הכל כל כך מסובך. אצלנו זה גם כרוך בטיפולים מיוחדים כדי שהתינוק יהיה בריא
אני יודעת שאנחנו "צריכים" עוד ילד אחד לפחות, אבל מחכה חודש ועוד אחד ועוד אחד במקום לקדם את הנושא. קשה לי עם זה. הדברים שלך נגעו לי ישר בלב
שתי נקודות כואבות. גם אני בתקופה האחרונה בלבטים הקשים של כן או לא עוד ילדים. הכל כל כך מסובך. אצלנו זה גם כרוך בטיפולים מיוחדים כדי שהתינוק יהיה בריא
מבינה היטב את הלבטים ובכל זאת.....
לבת דודה של עודד יש ילד שחולה במחלה גנטית מאוד קשה הכבד לא מעכל חלבון והוא זקוק לתרופה לכל החיים כדי לחיות. יש 2 ילדים כאלה בארץ ומעטים בעולם כולם מתחת לגיל 10. אחריו נולדה להם בהפריה ילדה בריאה שהים היא בת 5. הריון טבעי נוסף לפני שכשנה התגלה כפגום והיה צורך בהפלה, כרגע הם בנסיונות הפריה בפעם השניה אבל הם צעירים באמצע שנות ה-30 יש להם זמן. קחי את הזמן שלך, בלי לחץ, החלטה קשה ואת צריכה להיות שלמה איתה. אני שתם פושעת, ילדתי בגיל 22 ו-25 ויכולתי ללדת לפחות עוד ילד אחד או שניים בלי הרבה מאמץ, לו רק יכולתי לדעת ......
לבת דודה של עודד יש ילד שחולה במחלה גנטית מאוד קשה הכבד לא מעכל חלבון והוא זקוק לתרופה לכל החיים כדי לחיות. יש 2 ילדים כאלה בארץ ומעטים בעולם כולם מתחת לגיל 10. אחריו נולדה להם בהפריה ילדה בריאה שהים היא בת 5. הריון טבעי נוסף לפני שכשנה התגלה כפגום והיה צורך בהפלה, כרגע הם בנסיונות הפריה בפעם השניה אבל הם צעירים באמצע שנות ה-30 יש להם זמן. קחי את הזמן שלך, בלי לחץ, החלטה קשה ואת צריכה להיות שלמה איתה. אני שתם פושעת, ילדתי בגיל 22 ו-25 ויכולתי ללדת לפחות עוד ילד אחד או שניים בלי הרבה מאמץ, לו רק יכולתי לדעת ......
דנה של רותם
New member
הי מה איתי, אפשר להצטרף?
למרות שארוחת בוקר בעייתית בשבילי..........
למרות שארוחת בוקר בעייתית בשבילי..........
דעתי היא
שיש שני מישורים להתמודדות שלנו - האחד הוא להביט קדימה, והשני שלא ניתן להימנע ממנו, הוא להביט גם אחרוה. לפחות אצלי, יש לא מעט דברים שאני חושבת "מה היה קורה אם?" "אולי היינו יכולים לעשות משהו אחרת?" אני ממש לא שוקעת ברגשות הקשים ובחרטות, אבל לדעתי דווקא השיחה עליהן, כאן במקום התומך הזה, בו כל אחת מאיתנו מבינה את אחותה, היא מאד חשובה ומשחררת. לשאלתך, אני מרגישה שהרוב הגדול של מה שעשיתי היה טוב, הצלחתי בהמון דברים(אני אשמח לפרט בשירשור אחר), ורוב הזמן אני שלמה עם עצמי. ובכל זאת, הייסורים תמיד שם.
שיש שני מישורים להתמודדות שלנו - האחד הוא להביט קדימה, והשני שלא ניתן להימנע ממנו, הוא להביט גם אחרוה. לפחות אצלי, יש לא מעט דברים שאני חושבת "מה היה קורה אם?" "אולי היינו יכולים לעשות משהו אחרת?" אני ממש לא שוקעת ברגשות הקשים ובחרטות, אבל לדעתי דווקא השיחה עליהן, כאן במקום התומך הזה, בו כל אחת מאיתנו מבינה את אחותה, היא מאד חשובה ומשחררת. לשאלתך, אני מרגישה שהרוב הגדול של מה שעשיתי היה טוב, הצלחתי בהמון דברים(אני אשמח לפרט בשירשור אחר), ורוב הזמן אני שלמה עם עצמי. ובכל זאת, הייסורים תמיד שם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.