אוקי טעיתי, זה מה שהפסיכיאטרית אמרה
And why was Sayed a transsexual? According to Girgis, the disorder is thought to be caused by stress-related hormonal changes when the child is still in the womb. או בעברית: הפסיכיאטרית סלוה ג'רגיס, שטפלה בטרנסית המצרית שעליה עשו את הכתבה, אומרת שחושבים ש"אי הלימה מגדרית" (הבעיה של הטרנסקסואלים), נובעת משינויים הורמונליים הקשורים למצבי לחץ, כשהעובר עדיין ברחם. זה ההסבר שיערה כתבה פעם שהוא הרווח ביותר. אני מניח שהיא קראה כמה מאמרים שאני לא קראתי, אז היא תוכל להרחיב קצת יותר. אני בינתיים אנסה להסביר מה אני מבין מכל זה, ואני כבר מזהיר אותך שהתפיסה שלי ושל יערה "קצת" שונות. יערה הפנתה אותי למחקר שבדק אזור מסוים במוח אצל שש טרנסקסואליות שעברו ניתוח לאחר המוות. כולן טרנסיות - כלומר "מזכר לנקבה" (כמו הבת שלך). מדובר בבלוטה (אם אני לא טועה) בגודל של מילימטר וחצי. הבלוטה הזאת כנראה קשורה להפרשת הורמוני מין מסוימים, כמו ההורמון שאחראי על ייצור החלב, לפי מה ששמעתי ממישהי אחרת (ג'ני קין, מדענית פמיניסטית שחוקרת את הקשר בין מדעי הטבע ומגדר), אם אני לא טועה. הבלוטה הזאת גדולה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים, ואצל גברים הטרוסקסואלים מאשר אצל הומוסקסואלים. אצל ששת הטרנסיות, אם אינני טועה, הבלוטה נמצאה בגודל דומה לזה שאצל הנשים. החוקרים שללו את האפשרות שמדובר בהשפעה של ההורמונים ה"נקביים" שהטרנסיות קיבלו במהלך חייהן, בין השאר בטענה שחלק מהטרנסיות שנבדקו הפסיקו לקחת הורמונים במשך כמה שנים לפני מותן, ועדיין אותה בלוטה נשארה בגודל דומה לזה של נשים גנטיות. המסקנה של החוקרים, היא שזהות המגדר של הטרנסיות קשורה לבלוטה הזאת. או במלים אחרות: המקור לטרנסקסואליות הוא פיזיולוגי, שינוי מזערי במבנה המוח, שדומה יותר ל"מוח של נשים", מאשר "למוח של גברים". יערה אמצה את המסקנה הזאת בחום ובהתלהבות. אחת הבעיות היא, שעד כמה שאני מבין אפשר לבדוק את הבלוטה הזאת רק לאחר המוות, כלומר אי אפשר לשלוח את הבת שלך לבדיקה ולהחליט אם היא "טרנסית אמיתית" או "לא" (אני אישית לא בטוח שזה כ"כ נורא, תארי לך שמישהי תהיה עם זהות של בת והכל, ופתאום יתברר שהבלוטה המסוימת היא בגודל גברי, ולכל לא יאשרו לה לקחת הורמונים ולעבור ניתוח, זה טוב או רע? אבל אלו ההרהורים שלי). איך נוצר השינוי הפיזיולוגי הזה (אם את מכירה את סיפור הכרומוזומים, את יכולה לדלג על הפסקה הבאה)? כידוע המין (לא המגדר!) של העובר נקבע על ידי כרומוזום מסוים. כרומוזומים הם שרשראות של חלבונים שנושאים את המידע הגנטי שלנו, כלומר את כל הכונות שעוברות מההורים לילדיהם, יש 23 זוגות של כרומוזומים בכל תא של כל יצור אנושי, והזוגות האלה זהים בכל התאים של אותו יצור - כי הם נוצרו משני התאים הראשונים של העובר מיד אחרי ההפריה. בכל זוג אחד התאים בא מהאמא והשני מהאבא. בזוג שקובע את המין האמא תמיד נותנת כרומוזום מסוג X, והאבא יכול "לתת" או כרומוזום X, שאז הזוג יהיה XX ותיוצר נקבה, או כרומוזום Y, שאז יוולד זכר. יש גם וריאציות נדירות יחסית (אבל נפוצות יותר מטרנסיוּת), של XXY, YYX, ואפילו XO - הכרומוזום השני הוא "נייטרלי". כל אלה (ומצבים אחרים) מובילים ללידת אינטרסקסים, ילדים שפיזיולוגית הם לא לגמרי זכרים או נקבות. הכרומוזומים שקובעים את המין הגנטי מביאים להפרשת הורמונים מסוימים כשהעובר ברחם. הפרשה זו קובעת אם העובר יפתח רחם, שחלות, דגדגן ופות, ויהפוך לנקבה, או שלא יתפתח רחם, ה"שחלות" יהפכו לאשכים, ירדו בסוף ההריון ל"שפתי הפות" שמתפתחות לשק האשכים, וה"דגדגן" יגדל, יתאחד עם צינור השתן, ויווצר פין - שאז יווצר זכר (בעצם, הניתוח לשינוי מין "הופך" את התהליך הזה"). הזכר, בדרך כלל, גם יפתח בהמשך חייו סימני מין משניים (זקן, קול...) הנקבה תפתח שדיים ותקבל מחזור וכו'. יש אינטרסקסים שאברי המין שלהם אינם כשל זכר נורמלי ולא כשל נקבה נורמלית, ויש שהדבר מתבטא אצלם רק בהבדל בהפרשת ההורמונים בגיל ההתבגרות, באי-התפתחות מינית רגילה, איזשהו "שיבוש בתכנה". לעתים יש נשים שלא מצליחות ללדת, ורק כשהן מגיעות לטיפול פרויות הן מגלות שהפרשת ההורמונים שלהן יוצאת דופן, כלומר שהן אינטרסקסיות. אבל ההגדרה של טרנסקסואליות היא שהגוף, כולל הפרשת ההורמונים, הוא גוף של זכר "רגיל" או נקבה "רגילים": ההתבגרות המינית היא "רגילה" טרנסיות ממין זכר מפתחות זרע, מופיע שער גוף, קול משתנה וכו', וממין נקבה מקבלות וסת, שדיים וכן הלאה. ההסבר שיערה תארה כהסבר הרווח למצב הזה הוא, שמתישהו בזמן ההריון, העובר של הטרנסקסואל/ית קיבל הורמונים רחקים, או ברמות אחרות, ממה שהיה צריך לקבל. אלו הביאו להתפתחות השונה של אותה בלוטה במוח, וזו הביאה לזהות המגדר השונה שלו.
