על "עזרה" של בן הזוג עם הילדים וטרמינולוגיה

[michal@gal]

שפה משנה מציאות

הטרמינולוגיה שהופכת את האבא לעוזר של אמא מנציחה את המצב, גם כשבפועל זה לא ככה.
אם נתאמץ להשתמש בטרמינולוגיה המתאימה, יש סיכוי שזה יחלחל גם למציאות בפועל.
&nbsp
&nbsp
בדיוק כמו שלקרוא לנשים "בנות", בסיטואציות שבהן לעולם לא היית קוראת לגברים "בנים", זו טרמינולוגיה שמקטינה את הנשים. זה בתת מודע.

 

[mykal]

אהמממ

זה יהיה נכון, כשזו תהיה תנועה גדולה ומשמעית,
כאשר למשל "התקשורת" תיקח את זה על עצמה.
אם רק "פרפרי אהבה" תתיחס לזה, וגם אז רק
במקומות שהיא מרגישה שלא מתאים,--לא יקרה כלום,
אני רואה בפורומים--את הנשים המכנות את בני זוגן,
בכל מיני כינויים, בעיני זה סוג של התפתלות--כדי לארגן מחדש את המיקום--
זה לא משנה מהותית שום דבר.
בעולמינו חלים שינויים ברורים בתפקידים המשפחתיים-- ויקח עוד זמן,
עד שהדברים יתיצבו במיקום ובמינון הראוי.

אגב, בביתינו באמת יש שיויון באחריות בהרבה תחומים,
ואישית יש דברים שלי עקרוניים ואני לא משחררת, ולא אשמתו בשום צורה.
ונראה לי שתפקידים נלקחים גם בחברה ע"י אנשים, לפי מה שהם רואים כרצון/יעוד/מקום שחשוב להם.
ואותו הדבר קורה גם בבית, (כשמדובר בנורמליזציה).

 

[michal@gal]

אפשר להתחיל בקטן

אם נחכה שהתקשורת תיקח שינויים על עצמה, רוב הדברים לא ישתנו.
&nbsp
בהתחלה השינוי בטרמינולוגיה ירגיש לנו מוזר, סוג של התפתלות, ובהדרגה זה יהפך למינוח המקובל.
אם אנחנו לא נתחיל את השינוי, זה לא יקרה.

 

[mykal]

מסכימה עקרונית,

אלא שאנחנו נמצאות במקום אחר בחיינו.
אני כבר הפסקתי ללחום/לעשות/לשנות את העולם.
&nbsp
ואיך בעלי/בן זוגי/חברי לחיים אומר לי--היית מחנכת 40 שנה,
עכשיו את בפנסיה--אז תנוחי.
נכון שמפעם לפעם אני "מועדת" ובכ"ז אומרת וחושבת לחולל שינוי--
עכשיו תור מישהוא אחר.

 

[אישה בחופשה]

והכי מרגיז בעיני לקרוא לנשים "בננות"

 

[mykal]

הכי מרגיז "בננות"?

וכינוי כמו "נשמה" או במקום "לאה" לאהל'ה",
כשמעולם לא נקראה כך, אבל מישהו בדרך זו
מבקש "להקטין" , כשאת בחנות, ומנסה לברר והמוכר
מקטין בשביל להיות כביכול אדיב.
כל מקום שמנסה להקטין אותך באופן האישי, כדי להשיג משהו,
זה לא נחמדות, וזה אותי מרגיז מאוד.
לצערי, אני גם לא אדישה, ומגיבה.

 

[debby12]

זה עוד קיים?

לדעתי לא שמעתי את הביטוי הזה מאז כיתה ו' (יחד עם הכינוי המגעיל "קאצ'קעס")

 

[michal@gal]

לא שמעתי את הביטוי כבר הרבה זמן

אבל אני לא נמצאת במקומות שבהם יש רוב נשי כבר הרבה זמן.

 

[אIרה הכפIלה]

אני קוראת לבנות התאומות שלי בננות

זה התחיל בעיקר כי הן מאד אוהבות בננות ואז הייתי קוראת להן בננה 1 ובננה 2 ( על משקל דבר 1 ודבר 2 מחתול תעלול )
ועכשיו זה פשוט השתרש
במקום בנות בואו לאכול, למשל , אקרא להן בננות . בעיני זה חמוד ולא מקטין

 

[אישה בחופשה]

האם היית קוראת כך לקבוצת אמהות?

או לקולגות בעבודה ?
זה ההבדל בגישה ולמי את קוראת כך

 

[hatalya]

הרווחת. מקווה שזה ימשך..

זה באמת עיניין של החלטה ושיוויוניות. מבחינתי הסמנטיקה לא שווה הרבה. אם החלטתם על הורות שיוויונית ושניכם עומדים בזה כל הכבוד לכם! אני חשבתי שזה מה שיהיה, בפועל זה לא המצב.

 

[פרפרי אהבה]

שוויוני זה עניין יחסי

מן הסתם אני יותר איתה כי אני בחופשת לידה אבל הוא באמת נותן את כל כולו אליה ברגע שמגיע הבייתה. אני מאוד גאה בו כי הוא מגיע מבית שהאבא בקושי היה נוכח בחיי הילדים שלו כשהיו קטנים ויודעת כמה חשוב לו שזה יהיה אחרת.

 

[debby12]

אני בעדך, אבל בכל זאת אשאל כמה שאלות - קחי אותן כמראה....

את בטוחה שאת לא מתנדבת לקחת 100% מהאחריות על עצמך? אני שואלת כי היו לי בעבר כמה חברות שסיפרו סיפור דומה לשלך - שהאחריות היא 100% עליהן

אבל, במבט שלי מהצד, נראה היה שהאחריות היתה 100% עליהן כי הן *לא סמכו* על בני הזוג שלהן כהורה אחראי. וגם את בני הזוג שלהן זה תסכל שהן לא סמכו עליהם ולא שחררו ולו מילימטר מהאחריות לידי האבות.

זה הרגיש כאילו הן הציבו רף טיפול מסוים בילדים, ואם לבן הזוג היה סגנון שונה - מבחינתן זה נתפס כאילו הוא "לא אחראי"

אני לא מכירה את הנסיבות אצלכם כמובן - אבל רציתי לחלוק...

 

[michal@gal]

כל כך נכון

 

[מ י כ ל10]

תלוי בגיל

בינקות הוא טיפל בילדים, אבל האחריות הייתה לגמרי שלי. בילדות כבר הייתה חלוקה של האחריות, ולא רק של הטיפול.
וכן, כשהוא עושה דברים בבית, עם הילדים ובכל תחום אחר שאני מסרבת לקחת עליו אחריות (כספים, בילויים, תכנון חופשות ושבתות ובאופן כללי ניווט חיינו) הוא עוזר לי (במלוא מובן המילה) ואני מודה לו (כל פעם מחדש), בדיוק כמו שאני עוזרת לו בכל פעם שאני עושה דברים בבית, עם הילדים ושאר דברים שלו לא בא להתעסק איתם, והוא מודה לי (כל פעם מחדש).

 

[mykal]

אבל בדיוק זאת

החלוקה בבית, בלי ההגדרה של עוזר/ת.
לכל אחד בבית יש תפקיד שהוא ממלא ואחראי לו.
אם אני מתקשה במילוי התפקיד --יש שותפים לעשיה.
בלי ההגדרה של עזרה.
בחברה מסוימת שאני נמצאת--(חבורת פנסיונרים מאותו מקום עבודה)
נטלתי לעצמי תפקיד לארגן מפגשים. אני זו שקובעת זמן ומקום--
ולא רק אני מתקשרת לכולם--מגייסת חבר/ה או שנים--ומתחלקים--
אז הם עוזרים לי? הם עוזרים לעצמם גם הם רוצים בענין.
גם בבית--אם יש לי ילד שיש לו תפקיד ולא יכול למלא אותו כי...
ואני מבצעת עזרתי לו?
למה זה כ"כ מפריע ואנחנו נדחקות לומר --עוזר--או לא עוזר...

 

[מ י כ ל10]

אני לא מבינה

המילה "עוזר" מפריעה לך?
לי היא לא מפריעה.
כל הדוגמות שלך הן לגמרי עזרה, בעיניי. ואני בעד. מעדיפה אנשים עוזרים על פני מי שנתקע רק במילוי תפקידו.
&nbsp
ואם זאת רק חלוקת תפקידים, אז לכאורה אין בעיה להגדיר שתפקיד האם לטפל בתינוק. אם היא מניקה אז גם כך היא זאת שנשארת בבית ב-99.99% מהמקרים, והילד קשור אליה יותר, ויש לה יותר מיומנויות טיפול בו. אפשר לחלוק על מי צריך להחליף את החיתול, אבל כשמחליפים חיתול 8 פעמים ביום (עניין שגרתי בתקופה הראשונה), אז הפער במיומנות בין מי שמחליף פעם ביום לזה שמחליף 7 ביום הוא עצום. כתוצאה התינוק בוכה פחות אצל מי שמיומן ומחליף בזריזות, ומכאן הדרך מאוד קצרה ל"תן לי, אני אחליף לו", ועוד יותר קצרה ל"קחי, תחליפי לו" ומשם ל"הוא עשה קקי" ול"נראה לי שהוא עשה קקי". עם כל תקוותי לשיוויון, חלוקה ושיתוף, כל מה שהיה בהתחלה היה לגמרי בגדר "עזרה". גם אם אחותי החזיקה את בתי הצורחת על הידיים זאת הייתה עזרה. אותו דבר.

 

[mykal]

יופי! אם כך

איננו חלוקות בדעתינו, וחזרנו לפוסט הראשון
שפתחה פרפרית, לה הפריע המילה "עוזר"
ובדיוק למה שאת כתבת כאן בתגובה אלי--
אני כיונתי. אז תודה לך ומקוה שפרפרית תסכים.

 

[חייבתלהגיב]

הדרך ל"תן לי, אני אחליף לו" ממש לא קצרה.

והתשובה ל"קחי, תחליפי לו" היא "תחליף לו אתה". לא ממש מסובך.

 

[עדיקים]

בעלי פעיל מאוד עם הילדים

וזה כמעט כל חלקו במטלות הבית.
כשרק נולדו מכיוון שהנקתי הנקה מלאה לא עזבתי אותם כמעט בכלל עד שחזרתי לעבוד אבל מרגע שחזרתי לעבודה במשרה מלאה מכיוון שהוא היה הרבה יותר פנוי ממני הוא גם טיפל בהם הרבה יותר ממני. עם הזמן הוא פחות זמין, אני יותר פנויה (מבחירה) והילדים גם גדלו והרבה יותר עצמאים אבל עדיין יש דברים שהם תפקיד שלו עם הילדים והוא עושה את זה בשמחה. יש גם דברים שרק אני עושה עם הילדים וזה בסדר. לפעמים הוא מתלונן על דברים שאני לא עושה איתם ואני מסבירה לו שגם הוא מבחירה עושה דברים שמתאימים לו יותר.
מעצבן אותי שאנשים מחשבנים ומעירים כמה הוא עושה עם הילדים ושהוא משהו מיוחד בקטע הזה. זו תרומתו לבית, עבודות בית הוא שונא לעשות ולכן אני לוקחת על עצמי כמעט הכל. מאז ומתמיד היה ככה. גם כשהיינו רווקים.
מעצבן אותי בעיקר במשפחה שלו ושלי שכל הזמן מהללים את מה שהוא עושה עם הילדים ושזה לא ברור ולא מובן מאליו. אני תמיד משבחת אותו בנושא אבל מסבירה לכולם שאולי יש דברים שהוא עושה יותר מאחרים אבל יש דברים בבית שהוא עושה פחות וזה בסדר. זה מה שמתאים לנו ועובד מעולה.
עוזר לי? ברור שהוא לא עוזר לי אנחנו צוות שמנהל בית וכל אחד תורם לבית. בפרנסה, בתחזוקת הבית ובגידול הילדים