והנה זה יוצא...[בבקשה תקראו]
הכל התחיל לפני בערך יותר משנה,ליאל קיבלה מכתב שכתבתי לה דרך חברה שלה שהכרתי [במקרה] ואז התקשרה אליי,אח"כ עוד פעם..וככה הקשר שלנו התחיל. עם הזמן המנהלת שהייתה באותו הזמן של הפורום של ליאל לא יכלה להמשיך לנהל את הפורום-גם מפאת חוסר זמן וגם מכל מני סיבות אחרות,בין היתר היא חשבה שאני פשוט ראוייה הרבה יותר לנהל את הפורום ולהיות חלק מתפוז. התחלתי לנהל את הפורום לפני כחצי שעה-ועל הניהול,אני חושבת שאין אחד שיכול להגיד חסרונות שעשיתי בפורום,כיום יש יותר הודעות,יותר אנשים קבועים,יותר שרשורים קבועים ומגוונים וכ'ו... במשך תקופה ארוכה ומסויימת החלטתי שכדי 'להרים' את הפורום אני אדאג לפתוח דיון/משחק/סקר חדש לפחות פעם ביום,ובאמת עשיתי את זה במשך כמה חודשים,הייתי חושבת שעות על גבי שעות מתכננת דברים בשביל הפורום.. בחנוכה אפילו ארגנתי לליאל את ה"מפגש מעריצים" הראשון שלה.. ולפני כחודש היא הגיעה לבצפר שלי כדי לראות הרצאה שעשיתי עלייה,ורק כעת כשאני עושה 1+1 אני מחברת הכל ומבינה שזה היה בעיקר בשביל יחסי ציבור..כי היא עשתה כל מני דברים שלא סיפרתי לאף אחד כדי לא "להרוס את השם שלה" [ואני גם לא אפרט כאן,כי אני חושבת שגם ככה ההודעה הזאת תהיה מספיק מגעילה ואני אשנא את עצמי על כך.],כל מני דברים שגרמו לה רק להיות יותר מפורסמת,ואתם יודעים מה-לגיטימי מבחינתי.זמרת-צריכה יחסי ציבור-עשיתי את זה,ואני חושבת שאפילו הרבה מעבר לזה. כל מי שהכיר אותי יודע שאת החיים שלי הייתי מקריבה למענה, לא פעם 'הגנתי' עליה ועל 'השם שלה' רק בשביל שלא יצא בשום מקום [לפחות עד כמה שהיה בשליטתי] שהיא מגעילה/אנוכית וכ'ו,ובמקום כלשהו-גם אני הייתי בהכחשה עצמית. הסיפור הוא כזה- למפגש מעריצים ליאל הגיעה עם המנהלת שלה ומאז התחלתי להיות איתה בקשר, באחת הפעמים הראשונות שדיברתי איתה היא ביקשה ממני ש"מעתה והלאה,כל דבר שאני רוצה לדבר עם ליאל בקשר לפגישות וכ'ו יהיה רקדרכה,כי כשליאל מגיעה לארץ-היא צריכה להיות עם החברים שלה,להנות ולנוח"[המשפט הזה בעצמו פגע בי,אבל אני בטוחה שרובכם תחשבו שזה תינוקי מצדי..] בעצם,מאז אותה השיחה-לא התקשרתי יותר לליאל.כבר שלושה חודשים עברו מאז ואפילו שיחת טלפון אחת עם ליאל לא הייתה לי. [ואני אציין שלפני זה הייתי בקשר עם ליאל לפחות פעם בחודש] יש ילדה בפורום שהיא חולת סרטן,החלטתי לנסות,ליזום ולארגן שליאל תגיע לפגוש אותה.זאת ילדה שחולה בסרטן כבר מעל 9 שנים ולסרטן הזה אין,נכון להיום,תרופת מרפא,אני יודעת שהיא אחת הפעילות הותיקות ביותר בפורום,היא לא ראתה את ליאל מעולם ובכלל,גם לניצן וגם לליאל חשבתי שזה יהיה טוב לפגוש אחת את השנייה.. התקשרתי אל המנהלת שלה והיא אמרה לי "בטח שנעשה את זה,אני רואה את זה כמצווה מוסרית"..השיחה הזאת הייתה כבר לפני כמה שבועות. המנהלת של ליאל מסרה לי את התאריכים שליאל תהיה בח"ול..ואמרה לי באיזה תאריכים יהיה לה נוח שליאל תיפגש איתה ושאברר עם אמא של אותה הילדה,היא אמרה אפילו שאברר ואולי היא תוכל להגיע עם ליאל יום לפני הניתוח כדי "לתת לילדה כח",הכל נשמע אופטימי ומאוד יפה,לא?! התקשרתי אל האמא של אותה הילדה והיא אמרה לי מה התאריך של הניתוח-יצא שבניתוח שלה ליאל לא תוכל להספיק יום לפני ולא יום אחרי..כי זה יצא בדיוק בארבעה הימים היחידים שליאל הייתה בח"ול באותו החודש. אז היא אמרה לי "את יודעת מה,בשביל שזה יקרה וזה כל כך מעשה חשוב,אני אנסה להקדים את הניתוח".כבר למחרת היום אמא של אותה הילדה התקשרה אליי ואמרה לי שהקדימה את התאריך של הניתוח,התקשרתי למנהלת של ליאל וסיכמנו שהיא תגיע אל אותה הילדה יום אחרי הניתוח,ביום שלישי.היא אמרה לי שתהיה איתי בקשר ביום שני ותתאם איתי דברים סופיים. שוב,הכל אופטימי וחשבתי שהכל מסתדר כמו שצריך. יום שני הגיע-אין שום טלפון מהמנהלת של ליאל. פה כבר התחלתי לחשוש שמשהו לא בסדר.. אני לקחתי את המשימה הזאת ממש ברצינות,וגם אני בעצמי הייתי צריכה להגיד לאמא שלי מתי כל זה קורה כדי שגם אני אגיע באותו היום.. הייתי ממש עצובה ולא ידעתי מה לעשות, הגיע יום שלישי והתקשרתי אלייה. היא לא הזכירה בכלל שהיו אמורות באותו היום להגיע לבית החולים לבקר את הילדה,היא אמרה לי ישר שזה יקרה ביום חמישי.בסדר,שתקתי. הגיע יום חמישי ואני מתקשרת אלייה,ואז היא אמרה לי "הדרי ,מאמי, תתקשרי אליי בבקשה עוד שעה". מתקשרת כעבור שעה-והיא מספרת לי כמה דברים שהשתנו בדקה ה90 והיא הייתה צריכה לבטל לליאל המון דברים כי אנשים משוויץ מגיעים לליאל,אז שזה יקרה ביום ראשון ושאצור איתה קשר ביום שבת.שוב,בסדר,שותקת. מגיע יום שבת,מתקשרת אלייה בערב,פעם אחת-לא עונה,פעם שנייה-לא עונה. הכל התחיל להיות חשוד יותר ויותר. ביום ראשון היו לאמא שלי המון דברים לעשות ולמרות זאת התעקשתי ואפילו רבתי איתה בשביל שתפנה מקום לקחת אותי אל אותה הילדה באותו היום.. [אמא שלי ממש התאכזבה ממני מהעובדה שרבתי איתה בגלל "המנהלת של ליאל"] יום ראשון מגיע-ולא התקשרה ואפילו לא ענתה למייל שלי. מגיע הצהריים והחלטתי להתקשר,והיא אמרה:"אני בדיוק התכוונתי להתקשר אלייך,מחר ליאל תגיע לת"א ואז אנחנו נבקר אותה" ואני שאלתי "מתי זה יהיה בערך?" והיא ענתה "בשעות אחה"צ המאוחרות,בין 18:00 ל19:00,תתקשרי אליי מחר כדי לתאם הכל."אוקיי,שוב שותקת,כאילו שיש לי ברירה. מגיע יום שני,מתקשרת אלייה ברבע לאחת והיא אמרה לי:"אני בדיוק במדידות עם ליאל,אני אתקשר אלייך עוד שעה,טוב מותק?" ואני עוד שאלתי אותה:"את בטוחה שאת תתקשרי אליי?" והיא אמרה :"כן כן".. עברה שעה,עברו שעתיים..ואני מרגע לרגע התחלתי לחשוש יותר ויותר.. בארבע אמא שלי התקשרה שתכף אנחנו צריכות לצאת והתקשרתי לאירית. ואז היא אמרה לי שליאל חולה והיא לא רוצה שהיא תדביק את הילדה והן גם יוצאות עכשיו לרופא,אז כשהיא תבריא הן יבואו לבקר אותה.פה כבר הייתי אדישה,לא יכלתי יותר,אמרתי לה "אוקיי,תמסרי לליאל שתרגיש טוב". וידעתי שפה זה כבר הסוף לחלוטין,לפחות מבחינתי. ניסיתי לעשות ככל שביכולתי והגעתי מהנסיון של המעשה הזה לקרשים,לא הוצאתי דמעות פעם אחת ולא פעמיים,והכל בשביל לשמח ילדה שממש לא יזיק לה לראות את אחד האנשים שהיא מעריצה.[מיותר לציין שזה מעשה ספציפי,אבל היו כבר כמה וכמה פעמים שבכיתי בגלל המנהלת שלה.] האמון שלי בליאל ובה ירד לחלוטין,הקשר שלי עם ליאל התנתק לחלוטין. בלי להסס חשבתי שלפחות אם התחלתי משהו אני כן אעשה משהו, לקחתי את הדיסק האהוב עליי של ליאל והחלטתי לתת אותו לאותה הילדה ולהגיד שליאל נתנה לי אותו במיוחד בשביל לתת לה. בדרך אל הילדה הזאת אמא שלי אמרה לי שהיא ידעה כבר מהרגע הראשון שהיא דחתה אותי שהיא לא רוצה להגיע וסתם היא דוחה,ושאני לא צריכה להגיע למצב שאני בוכה בגלל שאני מעריצה מישהי,ושאני עשיתי מה שיכלתי. היא גם אמרה לי שהיא חושבת שהיום עברתי ת'בצפר של החיים-אמרה ואפילו צדקה. כשהגענו לבית של אותה הילדה,ישר נתתי לה את הדיסק ואמרתי שהוא מליאל. ואז אמא שלה אמרה :"אני יכולה לפחות לספר לה?" אמרתי לה:"אני מעדיפה שלא,בכל זאת עכשיו נתתי לה דיסק ואמרתי שהוא ממנה.." ואז אמא שלה אמרה:"אני חושבת שהיא צריכה לדעת מה עשית למענה" ואז היא פנתה אל הילדה [שהיא כבדת שמיעה,אז בגלל זה היא לא שמעה כשדיברנו חלש..]ואמרה לה
