עם יד על הלב

[Natural5]

עם יד על הלב

קל יותר לקבל, לאהוב, להחליק כשלשני הצדדים יש ילד/ים מנישואין קודמים. נכון או לא נכון? מצטדקים, זה לא מקום בשבילכם!

 

[מנסה ומתנסה]

ואיך בדיוק מישהו שלא בדיוק במצבך...

המשפחתי , יכול לערוך את ההשוואה ?
(מישהו שחווה מצב משפחתי ספציפי, וכעת
נמצא במצב משפחתי ספציפי אחר).

 

[Natural5]

אשאל שוב..

אולי הניסוח שלי לא מוביל לדו שיח שאני רוצה בו.. אשאל שוב: האם אתם מוצאים שקל יותר לאהוב ולקבל את ילדיו של בן הזוג כשגם לכם יש ילדים מנישואים קודמים? אם רק לבן הזוג ילדים מנישואים קודמים ולכם אין קשה לכם יותר לקבל/ לוותר/ לאהוב את ילדיו? זה פתיח לדיון ארוך..

 

[mother cat]

אבל איך אנחנו יכולים לדעת?

את מבקשת מאיתנו להשוות מצב אמיתי - כל אחד את מצבו האמיתי, למצב היפותטי שהוא לא חווה. איך אפשר לעשות את זה?

ובכל זאת אני מנסה... לי אין ילדים מנישואים קודמים - אילה נישואי הראשונים. לבעלי שניים מנישואין ראשונים. קשה לי לענות על אם אני הייתי מקבלת ואוהבת יותר את ילדי החורגים אם הייתי באה לקשר עם ילדים משלי מנישואין ראשונים, אבל אני כן חושבת שלבעלי היה קל יותר להבין את הקשיים שלי והרגשות שלי אם המצב היה כזה, כי הוא היה חווה משהו דומה. כרגע אנחנו במצב שיש 4 ילדים בבית. מבחינתו יש לו 4 ילדים והוא אוהב את כולם... מבחינתי, יש לי שני ילדים שלי, ושני ילדים חורגים, ואני מתנצלת אם זה נשמע נורא קר ומגעיל, אבל כן, אני אוהבת את ילדי בצורה וברמה אחרת לגמרי מאשר את ילדי החורגים. זה לא אומר שאני מפלה בינהם, זה לא אומר שאני דואגת לילדי יותר או עושה בשבילהם יותר, אבל עמוק בבטן, הילדים שלי הם הילדים שלי, והילדים החורגים הם לא... הנה, רגע של כנות לראשון בבוקר. לבעלי קשה להבין ולקבל את זה, ואולי היה לו קל יותר אם גם הוא היה חווה "ילדים חורגים".

עוזר לדיון?

 

[azaria]

הוא חווה הבדל דומה באהבת עצמו ואהבתו אליך

על כל כמה שהוא אוהב אותך, הוא עצמו יותר יקר לליבו. האותו "עמוק בבטן" הוא עצמו, הוא עצמו. ואת, לא הוא עצמו. If you see what I mean.
אני מקווה שאת ההבדל הזה גם הוא יבין, ואולי אפילו יראה את הדמיון בין זה לבין יחסייך לילדים.

 

[mother cat]

i see what you mean

אבל אני בספק אם הוא יבין... הוא מאילה אם ההצהרות הגדולות שיטען שהוא אוהב אותי יותר מאשר את עצמו...

 

[azaria]

ואני בטוח שיש לך המון דוגמאות שיחזקו טענה זו

למשל איך מרוב אהבה אליך הוא משאיר את השירותים איך שנוח לו, כדי שלא תתבלבלי.
או איך הוא מקריב את עצמו ורואה כדורגל בזמן שאת במטבח כדי שלא יפריע לך.
או כל מיני דוגמאות שאולי קצת יותר מתאימות לחיים הפרטיים שלכם.

 

[mother cat]

חחחחחחחח כן אני יכולה לחשוב על דוגמאות...

 

[Natural5]

תורם ותורם לדיון

לי ולבעלי בן משותף ושני בנים נוספים יש לו מנישואים קודמים, במשמורת משותפת. בעלי יודע על רגשותיי ומבין כמה שניתן, כמו אצלך הוא לא נמצא בנעליים דומות לשלי. לא ידעתי כמה מסובך זה יהיה לי, כמה אכעס ואתמרמר (בליבי פנימה) על הקרבה המרובה איתם. אחרי שבת יחד אני בהקלה גדולה וגועל מעצמי.. כי ככה לא נכון, לחכות ששבת תעבור.. במיוחד כשמדובר בכל שבת שנייה.

 

[mother cat]

המממ.... אבל אני לא חושבת שהדיון יעזור לך

אם אני מבינה נכון מה שאת מנסה לאמר זה שאם לך היו ילדים שלך מנישואין קודים היה לך קל יותר לקבל את ילדיו שלו ולאהוב אותם?
לא יודעת. יכול להיות שעצם העובדה שבעלך בעמדה דומה יעזור לו להבין אותך ויוריד קצת לחצים ממך. אבל בכנות, אני לא חושבת שזו הבעיה.

אני חושבת שאת צריכה לעבוד עם עצמך על מה מפריע לך ולנסות להבין, לקבל, ולשנות כדי שיהיה טוב. כפי שאמרת - כל שבת שניה... ואני מקווה שגם במהלך השבוע... ואני רוצה לקוות שיש קשר טוב בין בעלך לבניו ושאת שמחה על הקשר הטוב. אבל מה מפריע לך? שזה גוזל מזמנך איתו? או שמשהו בבנים עצמם? תנסי לפרק את התחושות ולראות מה עושים איתם.

ואם זה מעודד אותך - ילדי החורגים אתנו 24*7... אמם נפטרה אז אין לי שבת שניה, או שלישית, או כלום. כל הזמן אתנו. וכן, לפעמים הייתי שמחה שקצת ילכו לאנשהו... פעם באיזה מאה שנה קורה שיש להם תכניות בשבת ואנחנו נשארים לבד רק אני ובעלי והקטנים שלנו, וזו חוויה נהדרת. אבל הצד השני זה שאני רואה את הקשר החם והעמוק בין הקטנים לאחיהם הגדולים וזה מחמם לי את הלב... איך הקשר בין בנך לבין אחיו?

וסתם כי אני רוצה לשתף בזה איפהשהו אז אני אספר פה - בימי חמישי אני אוספת את הקטנה ולוקחת אותה לחוג, וחמותי אוספת את הגדול שלי מהגן ונשארת איתו בבית שלי עד שאנחנו חוזרים. ביום חמישי האחרון היו פקקי אימה בגלל הפגנת החרדים. נתקעתי בפקק. גם חמותי. בשלב כלשהו הבנתי שאני לא אגיע בזמן לגן והתקשרתי הביתה. הבן הגדול של בעלי ענה לי וביקשתי שירוץ לקחת את הקטנה מהגן והוא הלך. ניסיתי להתקשר לחמותי שלא ענתה לי ולא ידעתי אם תגיע בזמן או לא. בערך 15 דקות מסגירת הגן של הגדול התקשרתי הביתה, הבת של בעלי ענתה ואמרה לי שהיא, אחיה הגדול, ושני הקטנים כולם יחד בסלון משחקים ושגם סבתא עוד לא הגיעה - אז היא מיוזמתה הלכה להביא את הגדול שלי מהגן. בקיצור - פשוט תענוג שהם ככה לקחו אחריות ודאגו לקטנים

 

[azaria]

זו ראשית הדיווידנדים על שאתם עושים משהו נכון.

 

[Natural5]

אכו, בודקת ומפרקת, מה בדיוק מפריע לי

מניחה שז השהות הארוכה (הגדול שלו לא לומד בימי ו׳ וזו שבת שמתחילה ביום חמישי אחה׳צ עד יום א׳), החיכוך הפיסי כמעט בחלל אחד, 5 נפשות. כששוהים בתוך הבית מסיבה זו או אחרת רוב השבת אני מרגישה איך החיוך שלי הופך להיות כיווץ בקיבה.. ואין לאן לברוח. יש רגעי אחדות, יש יחסים נהדרים של הבן המשותף עם האחים הגדולים. יש.. אני לא מצליחה ממש להבין כל פעם מה הופך אותי לעצבנית. יודעת שזה נקרא רע אבל ככה זה, פשוט לא בא לי להיות בקרבתם זמן כל כך ממושך.. וזה שאני ׳מחותנת׳ גם איתם מייצר לי אנטי. אכן, קשה להשוות. זה שאת איתם 24/7 בהחלט מעורר השראה והערצה..

 

[azaria]

אפילו מלימונים אפשר לעשות לימונדה. אולי גם את

החיים נתנו לך את ילדו שאינם שלך.
זה כבר מצב נתון ועדיף שתמצאי איך להפיק ממנו את המיטב, במקום לסבול פעמיים בכל סופ"ש שני.
גם מעצם נוכחותם וגם מהגועל העצמי על תחושותייך.

אז ראשית, רגשותייך טבעיות, מובנות, ולגיטימיות, ואין שום צורך לחוש גועל. קבלי את עצמך באהבה ותלמדי לחיות עם מי ואיך שאת.

ושנית - תחשבי, אולי ביחד עם בן זוגך, על דרכים לשנות את ההתנהלות בסופ"שים עם ילדיו כדי שיהיו יותר מהנים ופחות קשים מבחינתך (ואני מניח שגם מבחינתם).

 

[mother cat]

כמה יפה כתבת. פשוט, נכון וקולע. במקום הסיפורים שלי...

 

[Natural5]

לא הכל שחורלבן

היישום הוא המורכב ביותר. נפלא לומר שגם מלימון אפשר להפיק לימונדה. ליישם זה העניין. אפשט ככה: מספיקה טיפת שתן בכוס תה...יש רגעים יפים ואני חלק/רוב הזמן (במהלך השבוע ובכל סופ׳ש שני כשהם באים) נהנית מהזמן, ׳רוכבת על ה׳יש׳. הם חלק מחיי כמה שנים. יש טוב בכל רע ולהפך.העניים הוא החוק ההתמדה (; מספיקה הטיפה הקטנה של השתן.. ואז אני מרגישה שאני לא מסוגלת להיות יותר לידם, צריכה חמצן. לא מסוגת להכיל יותר.. סופשבוע זה ארוך במיוחד. החלק הלבן הוא הגדילה שלי, הזכות ללמוד להנות בכל רגע הווה נתון מה - presents שלו. לא סתם ההווה נקרא באנגלית: present moment... להתמקד בטוב. הנה, תוך כדי כתיבה אני יודעת שכשאתחיל לזהות בפעם הבאה מחנק אמצא דרכים להתאוורר (; לפני שהבלון יתפוצץ. תודה

 

[chili3]

לגלות את הרגע לפני ולקחת מרחק

זה הכי נכון.
ובגדול לא חושבת שזה היה משנה אם היו לך ילדים מנישואים קודמים או לא
הרי זוגיות ומשפחה היא לא שוויון בכל מקרה ואי אפשר להשוות את המשקלים על מוזניים
וזה לא היה הופך את זה ליותר קל כך או כך.
כשהילדים לא שלנו, סף הסבלנות שלנו הוא אחר (לטוב ולרע) מפלס האהבה שלנו שונה וכו'
זה הגיוני וטבעי
השאלה היא רק איך מקלים/יוצרים פרטיות וכו'
הטיפ של לגלות רגע לפני הפיצוץ, הוא הכי רלוונטי
ואולי להרשות לעצמך לעשות משהו לבד כשהילדים שלו אצלכם, קפה עם חברה/הליכה רגלית
לא כל פעם, אבל כן במסגרת המקום שאת יכולה לפרגן לעצמך ולתת לעצמך זמן שהוא רק את

 

[mother cat]

 

[Natural5]

כן..

עד כמה שניתן במסגרת האפשרויות (;

 

[poly1982]

לא מצטדקת בכלל

אבל מרגישה ברת מזל עד מאוד שזו לא הסיטואציה אצלנו.
עוד אין לי ילדים משלי (הראשון בדרך). לבעלי יש בת מנישואין קודמים ואנחנו יחד כבר כמעט עשור, מאז שהיא קטנטונת בת 3.5. אני אוהבת את הילדה אהבת נפש, גם כשהיא מעצבנת, חצופה, בלגיניסטית ולא עושה שיעורים (אחח, גיל ההתבגרות... נידון בהרחבה בשרשור קודם שפתחתי).

אבל ברור לי שזו אני ואני לא בעמדה לשפוט. אמא שלה (האקסית של בעלי) טענה באזניי, וגם באזני הילדה לצערי הרב, שכשיהיו לי ילדים משלי האהבה שלי אליה תפחת. אולי זה נכון, אני מקווה מאוד מאוד שלא.

בכל מקרה - יתכן ודווקא במקרה שלי קל לי יותר להגיד את כל הדברים האלה בגלל שלא באתי עם ילדים משלי. אולי דווקא בגלל שאנחנו מתפקדים כמשפחה הרבה זמן, עוד מלפני שחשבתי אפילו על להיכנס להריון, אז היה לי קל יותר ללמוד לאהוב אותה ולהרגיש שהיא חלק ממני, ואז בתקווה, כשיגיע הצוציק בקיץ, זה ישפיע על היחסים שלנו פחות.

כמו כן, ברור לי שמבחינתה התינוק זה סוג של שואה הגרעינית, ובשנים שהיינו רק שלושתינו היה מאוד קל וכיף. עכשיו יהיה מורכב וקשה יותר כי תהיה תחרות. אבל לכי תדעי אם זה היה אחרת לו היו לי ילדים משלי שלא מבן הזוג הזה (טכנית זה היה אפשרי, אבל בפועל לא כי בן זוגי ואני נפגשנו כשהייתי ממש בתחילת התואר הראשון. יש גבול לכל תעלול)

 

[azaria]

אהבתך אליה לא תפחת, אך את ילדייך תאהבי אחרת.