עם יד על הלב

[mother cat]

בדיוק מה שרציתי לכתוב...

 

[poly1982]

ברור שאחרת

אבל אני באמת רוצה להאמין שלא פחות. אבל, כאמור, אדע רק ביולי ואדווח לכן אז

לדעתי בכלל אי אפשר לאהוב שני ילדים (גם אם שניהם שלך) באותו אופן. ילדים הם שונים זה מזה וגם את משתנה בזמן שעובר בין לידה של אחד לשני. כך שהנסיון ליצור שיוון מלא, תמיד נראה לי לא רלוונטי עבורי. לאמא שלי יש קשר מסוג אחד איתי וקשר מאוד שונה עם אחי הגדול, ואת שנינו היא אוהבת אהבת נפש. לכל אחד מאיתנו היא קרובה באופן אחר לגמרי. האם זה אומר שהיא אוהבת אחד מאיתנו יותר ואחד פחות? לא, אבל כן בצורה אחרת. אנחנו פשוט לא מתעסקים בשאלת הכמות.
מקווה שאצליח להנחיל את זה הלאה גם לבת של בן זוגי, גם כשיוולד התינוק.
ברור שיהיו שינויים אחרי שהצוציק יוולד. אבל הרי את לא אוהבת את הבן הגדול שלך פחות רק בגלל שנולדה לו אחות קטנה, נכון?
למה זה אמור להיות שונה עם ילדים שאינם ביולוגיים? אני באמת לא שואלת ממקום שיפוטי, אני רק לא מבינה למה נקודת ההנחה היא שהקשר "חייב" להיות פחות טוב או פחות עוצמתי בעקבות כניסה של ילד חדש למשפחה.
אבל אולי אני נאיבית

 

[azaria]

לא כניסת הילד החדש גורמת. אלא ההבדל המנטלי

שוב, אהבתך לילדה הקיימת לא משתנה.
מה שמשתנה זה קנה המידה שלך.
כי ילד שלך מתחבר לנפש ולקרביים שלך במקומות אחרים ובצורה אחרת. ורק אז את רואה פתאום שהחיבור הנוכחי עם הילדה הקיימת הוא שונה.

כרגע, לפני הלידה פשוט אין לך ילד משלך, ולכן אין לך מול מה להשוות את רגשותייך כלפי הילדה הקיימת.

זה קצת כמו מישהו שיש לו טלוויזיה צבעונית והוא מרוצה ממנה. הוא לא יכול להבין (אם מעולם לא חווה מיזוג) שכאשר יכניס מזגן מרכזי לבית הוא יהיה מרוצה מהמיזוג בצורה שונה ממה שהוא מרוצה מהטלוויזיה.
כי הרי שניהם מכשירים, אז מה כבר יכול להיות ההבדל?
(טוב, אולי לא הדוגמא הכי טובה. בגלל זה זה רק "קצת" כמו.)

ועוד דבר:
גם כלפי הילד שלך עצמך שאת תלדי - לא בטוח שתהיי מאוהבת ומחוברת אליו כבר מן השניה הראשונה. לפעמים זה לוקח זמן מה. לפעמים אפילו ימים או שבועות(!!!). וזה בסדר וטבעי. אז אל תרגישי רע עם עצמך אם לא יהיה לך חיבור "שלא יאומן" כבר בשניה הראשונה. זה יפה לאגדות, אבל במציאות לא תמיד קורה מיד.
ולא לדאוג. זה יבוא. קצת יותר מהר או קצת יותר לאט, אבל בסופו של דבר זה מגיע.

 

[poly1982]

יכול להיות שאת צודקת

אני רק לא בטוחה שזה נכון תמיד. יש לי את אמא שלי בתור דוגמא, כשהאחיינצ'יק שלי נולד כולם התקשרו להגיד לה מזל טוב על זה שהיא סוף סוף סבתא, והתשובה שלה (שתאמיני לי נאמרה בכוונה מלאה לגמרי) היתה - מה זאת אומרת, אני סבתא כבר די הרבה זמן.
היא התכוונה לבת של בן זוגי אם זה לא היה ברור. הילדה קוראת לה סבתא.
אולי זה אחרת כי כאן זו הורות ולא סבתאות, אבל כאמור, זו הכוונה שלי. את עניין קנה המידה שמשתנה אין לי כרגע דרך לדעת, זה נכון.
ובכל מקרה - ההשוואה למכשירי חשמל הצליחה לשעשע אותי

ולגבי מה שכתבת על החיבור לצוציק הצפוי בקיץ: אני מנסה לא להתעסק בפן הרגשי יותר ממה שחייבים. לא שאין לי בכלל פנטזיות על איך יראה הקשר ביננו, אבל אני משתדלת להתעלם מהן. גם ככה צצו לי כל מיני חרדות בעקבות ההריון (ואם יגידו לי בסקירה הבאה שמשהו לא תקין? ואם אחטוף טוקסופלזמה? ואם הלידה תסתבך ובסוף ינתחו אותי? ואם ואם ואם...), וזה מספיק מלחיץ אותי, אז אני באמת משתדלת לא להכניס את עצמי לסרטים מיותרים לגבי מה יהיה מבחינה רגשית. ממילא אין מה לעשות עם זה קודם וגם אין ממש איך להתכונן לזה כנראה, בניגוד לדברים אחרים, "טכניים" יותר, שאפשר לתכנן קדימה.
נקווה לטוב

 

[azaria]

אז אנצל הזדמנות לברכה שלמדתי פעם.

שיהיו לך הריון ולידה משעממים.
לאור ה- אם ואם ואם את בטח מבינה שזו אכן ברכה.

ואגב, אני

ולא

.
לא שזה מפריע לי, אז באמת שאין צורך להתנצל או להרגיש רע.
פשוט יותר נוח לי בעיניים להבין שמדובר בי כשמדברים עלי בלשון זכר.

 

[poly1982]

תודה, וסליחה

אני כנראה ב"ווייב" של פורום הריון ולידה ושם זה 99% נשים... הנחתי שגם פה

 

[מ י ר י 2 2]

בעיני יש משהו במה שאת אומרת

אני חושבת, שהעובדה שפגשתי את הילדים של בעלי כשכבר הייתי אמא בעצמי, העלתה את היכולת שלי לאמפתיה אליהם. בתור אמא היה לי ברור שיש כאן שני ילדים קטנים, שנקלעו לסיטואציית חיים מורכבת, בדיוק כמו שהבן שלי נקלע לסיטואציה כזו. זה מאוד הבהיר לי כמה שהם לא בחרו במצב הזה, שאנחנו בחרנו אותו עבורם, וכמה אחריות יש לנו לסייע להם להתמודד.
כבר הייתי מתורגלת בלוותר על הצרכים שלי בפני הצרכים של הילדים (זה בעיני משמעותי בעיקר כשהם קטנים). בנוסף, יש משהו באינסטינקטים האמאהים שמתעורר בתוכך כשאת הופכת לאמא, וניתן לקשר אותו באופן חלקי גם לילדים שהם לא שלך, בעיקר בקשר ליכולת להבין מה הם צריכים גם כשהם לא בדיוק מבינים את זה.
יחד עם זה, אני מסכימה עם מה שנאמר כאן - זה לא רלוונטי לגביך. זה כמו שאני אגיד לחברה שלי שלא התגרשה מעולם "נכון שלך יותר קל לנהוג בשוויוניות בין הילדים שלך?" כנראה שזה נכון, אבל זה לא עוזר לי. אני נמצאת בסיטואציה שלי ולא של אחרים, ועלי מוטלת החובה למצוא את הדרך ואת הכח בתוכי לא להפלות בין הילדים.
לכן, מעבר לכך שאולי זה יגרום לך פחות לכעוס על עצמך ועל רגשותייך, אני לא חושבת שזה עוזר לך להתמודד. ואני חושבת ששם המקום בו את צריכה לשאול ולהתייעץ.

 

[Natural5]

אני מתחזקת מעט מהעובדה

שזוגיות שניה עם ילדים בכל צד מלכתחילה מביאה איתה יותר אמפטיה וסימפטיה לילדי הצד השני. ביום יום אני לא משתפת איש בעומק התמודדויות היום יום, כך יוצא. ׳באתי׳ לכאן ולפני הכל פרקתי. בוודאי, זו בחירה שלי ואני לומדת לחיות בנעליי כל יום. ברור שלא זה המקום להתחזק ממנו, כי משפחות מורכבות יש מסוגים שונים וכל אחד והתמודדותו הוא. אני בהחלט רוצה ומנסה להשיג יותר השלמה שלי ופתרונות למציאות שישנה. רציתי ׳להראות׳ שלי קשה חותר (;

 

[זהב טה ו ר]

לך קשה יותר? לך??

במה את בוחרת? בבית עם 5 מתבגרים או רק עם 2?


(טוב - האמת היא שלפחות מבחינתנו צרת רבים חצי נחמה...)

 

[Natural5]

מממ.. 2 מספיקקקק לי (;

 

[זהב טה ו ר]

עם יד על הלב

היה לנו יותר קל
אם היינו נפגשים כשהיינו צעירים יותר, ומביאים ילד משותף, שיאחד בין הילדים שלי ושלו.
או אם היינו נפגשים כשהילדים היו צעירים, והיה קל לחבר ביניהם ע"י בילויים משותפים בגן השעשועים.
אבל אלו לא דברים שיקרו, מאוחר מדי עבורנו. אז אנחנו פשוט לא חושבים על זה. אוהבים את מה שיש, וזהו.