עם 4 ילדים. להשאר בארץ? לעבור לארצות הברית? לאן?

[קרנולית2]

עם 4 ילדים. להשאר בארץ? לעבור לארצות הברית? לאן?

התבקשתי להתחיל שרשור חדש בעניין זה:
בהמשך לשרשור הקודם בנושא מעבר לארהב עם 4 ילדים ( 15,11,8,5)
מתאפשר לנו לעבור לארהב, צריכים להחליט תוך חודשיים.
מדובר על מזרח ארהב. יש לנו אפשרות לבחור, די גמיש...
בעלי מאודדד רוצה כבר כמה שנים, זו כנראה הזדמנות אחרונה בשל הגיל של הבכור שלי ...
גרנו בקלופורניה לפני 16 שנה למשך שנתיים, הבן הבכור שלי נולד שם, ואז חזרנו לארץ.
רק בשנה האחרונה הסכמתי לשמוע על האפשרות לחזור לארהב.
עצוב לי להגיד את זה אבל אחרי המלחמה האחרונה, אני בחרדות מהמצב הבטחוני בארץ. יש לי 3 בנים והמחשבה לשלוח אותם לצבא בזמן מלחמה מדירה שינה מעייני,גם המצב בארץ עכשיו עם גל הטרור מפחיד, לפחות אותי.

בעוד כחודשיים נצטרך להחליט סופית, להשאר בארץ או לעבור , ואז לאן... קשה להיות במקום הזה כהורה שצריך לחשוב על טובת כולם...
מה דעתכן? אילו הייתם בנקודה שלי ? עם 4 ילדים ואפשרות לבחור....
מישהי מתחרטת שעברה לחול? מה חסר לכם כמשפחה? מי בעד מי נגד? אני יודעת שזו החלטה אישית ויש המון פרמטרים, אבל ככל שיהיה לי יותר מידע יהיה לי יותר קל להחליט וגם לאן לכוון...

תודה

 

[Sinophile]

אפשר לשאול במקום לענות?

קל לי לענות מהמקום שלי שהיה ועדין שונה מאוד משלכם. אמנם עברתי עם 4 ילדים גם כן אבל הם היו מאוד צעירים. מה גם שלי ולבעלי כמעט אין משפחה בישראל ותמיד תמיד חלמנו לנסות לגור בחו״ל ויודעים כיום שהבחירה עבורנו היא לתמיד.
אצלך מדובר במעבר עם בני נוער או כמעט נוער וזה הרבה פחות פשוט משום שהם כבר ברמה זו או אחרת נטועים בישראל.
מענין אותי להבין (כדי למקד):
האם אתם מתכננים רילוקיישן לתקופה מוגבלת (שנתיים/שלוש/חמש)?
האם אתם שוקלים להגר לתמיד?
עד כמה חשובה לכם הקרבה למשפחה מורחבת? האם כל המשפחה המורחבת גרה בישראל או חלקה מתגורר בחו״ל?
האם המעבר הוא כרילוקיישן מטעם העבודה שלך/של בעלך? מה מתכנן לעשות בן הזוג הנלווה?
האם שוחחתם עם הילדים על המעבר? מה היו התגובות שלהם בינתיים?

 

[קרנולית2]

תמיד אפשר

אנחנו לא מגבילים עצמינו בזמן, החשיבה שלי, להגיע לשנתיים שלוש ואז אם טוב להשאר.מבחינת בעלי לא לחזור.
הקירבה למשפחה- זוהי נקודה כואבת. אנחנו גרים רחוב ליד גיסתי והילדים בקשר מצוין.
סבתא אחת לא בחיים וסבתא שנייה לא בקשר איתנו. יש 2 סבים בקשר טוב . אלו הקשרים העיקריים. כל המשפחה בישראל.
המעבר מהעבודה של בעלי, אני אקבל אישור עבודה גם. ואחפש את עצמי
הילדים שומעים על המעבר כבר כמה שנים זה לא חדש להם, כי בעלי מאוד רוצה
הם יודעים שאנחנו שוקלים ברצינות, הגדול שלי לא התלהב מהרעיון, אבל מיום ליום הוא מבין שזה כנראה יקרה.
זה שיחת היום, כל יום בבית.
היינו איתם לפני כמה חודשים בטיול בניו יורק והסברנו להם שיש מצב שנעבור בקרוב.
בגלל שאני כבר הייתי ״בסרט ״ הזה , אמנם לפני 16 שנים ורק עם ילד אחד, אבל אני זוכרת בעיקר את הקושי בחגים.
אני מאלה שחגים חשובים לה, אני עושה כל חג חגיגה גדולה עם בישולים והכנות ואורחים... מאוד אוהבת לארח , הכל אצלי זה הפקה
גם כשגרנו בארהב, היו לנו חברים ישראלים שהגענו איתם. ובחגים עשינו ״הפקות גדולות״ שכרנו חדר,ארוחת ענק לכולם, שולחן ערוך, מתנות, פרחים, ברכות....
אפשר להגיד שלאן שנעבור השכנים שלנו יהנו מאוד ))
מקווה שהצלחתי לצייר פרופיל שלנו...
אני מבינה שיש יתרונות וחסרונות לכאן ושם. קשה לי להחליט בשביל כולם, זו אחריות גדולה. וכל מה שנבחר ישפיע על כולנו.
ומהו בסהכ הרצון שלי? שיהיה לנו טוב

 

[Sinophile]

תודה על התשובות, הפתיחות והכנות

אני מאוד מתקשה לענות לך.
אני באופן אישי מתקשה לחיות בלימבו, וחשוב לי מאוד שהמטרות שעומדות בפני ושהצבתי לעצמי הן ברורות. הידיעה המוצקה והברורה מה אני רוצה בחיים עבור המשפחה שלי ומה המטרות שלי (אגב, גם על דרך השלילה של לדעת מה לא) עזרה לי תמיד להתגבר על הקשיים שבדרך ועדיין עוזרת לי (כי גם היום אנחנו לא בהכרח נחים על זרי הדפנה ועדיין משלמים מחירים לא פשוטים בשל הבחירות שלנו).
הקשיים ברילוקיישן או בהגירה הם לא קלים להתמודדות. המצב שלכם באופן ספציפי מורכב (משפחה, גילאי הילדים) ולכן צריך להיות לכם מאוד ברור למה אתם עושים את זה ולמה זה מספיק חשוב לכם ומצדיק את המחירים שתשלמו בשל כך.
מאחלת לך מכל הלב בהצלחה. שתצליחו לבחור נכון ולהתנהל נכון וכמו שאמרת - שיהיה לכם טוב

 

[קסם מעשית]

עונה לך

האם את מבינה שהבן הבכור שלך יצטרך לחזור לשרת בצה"ל עוד 3 שנים? גם אם אתם תשארו לגור מחוץ לגבולות מדינת ישראל, הבן שלך הבכור שלך מחויב גיוס אם הוא עוזב את הארץ אחרי גיל 14, אם אתם עוזבים כי את לא רוצה שהבנים שלך ישרתו בצה"ל הייתי שוקלת את כל תהליך ההגירה מחדש.
התייחסת רק לילדיך, אבל מה איתך ובעלך? לא ציינת מה אתם עושים למחייתכם, והעצה הכי חשובה שאני יכולה לתת לך, היא לבדוק מה כל אחד מבני הזוג יכול לעשות מבחינה תעסוקתית בארה"ב, לא לעבור ולהגיד יהיה בסדר. יש תעודות שצריך לתרגם, מקצועות שצריךלעבור בהם בחינות (דוגמא אחת היא הוראה), לסדר ויזות, ולמצוא עבודה זה לא פשוט בכלל, בשום מקום בעולם.

אני עשיתי את המעבר בתור ילדה בת 13, ובתור אימא עם שתי קטנטנות... מתחרטת על המעבר הראשון (עשיתי אותו עם הורי כמובן) לא מתחרטת על השני.

 

[קרנולית2]

לפי מה שהבנתי הגיל הוא 16 ולא 14

זו לא הסיבה העיקרית, דווקא כן רוצה שישרתו, אבל לא בזמן מלחמה לצערי , אני לא יכולה לבחור .
לפי מה שהיה עד היום, כל אחד מהם יהיה בזמן מלחמה...
בעלי מסודר מבחינת עבודה. אני עצמאית. - יכולה להמשיך במקצוע שלי- יועצת זוגית ומגשרת. או למצוא גוב אצל בעלי.
זו לא בעיה- יש לי עוד כמה אופציות. גם לגבי הויזה - כבר בדקתי ואקבל.
&nbsp
צבטת לי בלב כשאמרת שעל המעבר כילדה את מתחרטת.

 

[קסם מעשית]

אני מאוד מתחרטת על המעבר שלי כילדה, ורק עכשיו אני

מתחילה להשתחרר מהכעס על ההורים שלי על שגרמו לי לעזוב את החיים שלי. בגלל שכל כך כעסתי (כמובן שגם התרגשתי והייתי סקרנית) ההתאקלמות שלי הייתה קשה מאוד, מה שהציל אותי היה הצופים הישראלים והידיעה שאחזור להתגייס. מאז זרמו המון מים בירקון, ואני חושבת שהדרך בה הם עשו את המעבר הייתה נוראית, אבל המעבר זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים (ולפעמים תוהה מה היה קורה אם הייתי נשארת בארץ) זה רק הסיפור האישי שלי, יש עוד המון סיפורי התאקלמות שונים, אבל בשורה התחתונה, בגיל הנעורים קשה לעבור לארץ אחרת, למנטליות אחרת, ולעזוב מאחור את החברים והסביבה התומכת.

בקשר אלייך, בד"כ נשים בזמן הרילוקשיין נוטות לוותר על עצמן והקריירה שלהם כדי לשמור על המשפחה ולתמוך בבעל ובילדים, זה מובן וטיבעי וחשוב, אבל צריך להתכונן לזה נפשית.
אם את מעוניינת להמשיך לעבוד במקצוע שלך, תבדקי אילו תעודות והסמכות צריך במקום אליו תעברו, לכל מדינה יש דרישות שונות לבעלי מקצוע שונים, במקרים שונים צריך אפילו לעשות קורסים או לעבור מבחנים כדי שתוכלי לחזור לעסוק במה שאת בארץ. אחרי שתקבלי ויזה דרך אגב, את צריכה לקבל אישור עבודה, זה גם תהליך שלוקח זמן, וגם לחפש עבודה.

רילוקשיין יכול להיות נפלא! רילוקשיין זו חוויה מדהימה לכל המשפחה! כדי שהוא יהיה מוצלח צריך להתכונן מראש ולהכין שיעורי בית.

 

[קרנולית2]

תודה, לכן אני כאן, מכינה שעורי בית

 

[forglemmigej]

השאלה שלי היא כזו

למה אתם רוצים לעזוב או לנסוע לכמה שנים , האם יש לך עבודה בארץ, אם כן ,האם היא טובה, האם לבעלך עבודה טובה בארץ, למה הכוונה הוא רוצה , למה הוא רוצה , האם מוצעת לו עבודה פצצה באמריקה שתזניק אתכם לרמות חדשות, מה עם הילדים , יש להם חיי חברה כבר, אלו לא תינוקות שלוקחים לפליידייט , הילדים של היום יש להם מלה חזקה בהרבה דברים, צריך להתחשב בהם גם , האם יש לך עבודה שתוכלי למצוא באמריקה את עצמך בה, או שתצטרכי להתפשר ולמה בעצם להתפשר, האם יש לכם חיי חברה בארץ, האם את יודעת שכאשר עוזבים חיי החברה מתמוססים לגמרי ,ככה זה אי אפשר לשמור עליהם בשלט רחוק אפילו עם סקייפ, מיילים ועוד כל מיני טקטיקות, תצטרכי לבנות חיי חברה חדשים, האם זה בראש שלך להתחיל הכל מהתחלה .
אני עברתי לחו"ל כשילדי היו די גדולים למקום שלא מדברים בו אנגלית אבל הייתי חייבת את השינוי הזה ,כי אחרת הייתי מתמוטטת נפשית לאחר שעברתי גרושים מאד טראומתיים , עכשו, הבן הקטן שלי מאד חברותי הוא ימצא חברים גם באי בודד עם שני פינגוינים, הגדול פחות , האם זו היתה החלטה טובה, בדיעבד לא , לא הייתי עושה זאת היום בשום אופן . הדיעבד זה מה שקובע את הבחירות שלנו ,זו הבעיה.

 

[orilina]

חמש האגורות שלי

קודם כל לבדוק טוב טוב לאיפה אתם יכולים / רוצים לעבור - יש פה בפורומים אנשים שלא עשו שיעורי בית לגבי מקום המגורים ועכשיו מצטערים נורא . שנית - לבדוק האם מבחינה כלכלית על משכורת אחת מובטחת (של הבן זוג במקרה שלך) אפשר להחזיק בית , רכבים, חוגים, בתי ספר (בהנחה שאתם הולכים על פרטי ), קניות, טיולים , חסכון (?) וכד'. מנסיון שלי ושל נשים אחרות , אלא אם את מגיעה לעבודה שמחכה לך , בשנה הראשונה למעבר מאוד קשה להתחיל לעבוד, מדובר בשנה מטלטלת מאוד מבחינה רגשית.
אם מגיעים למקום שעושה לכם נעים ואין לחץ כלכלי - יותר קל להתאקלם והמעבר פחות טראומטי לכולם.
בהצלחה

 

[קרנולית2]

את מחזרקת את ההרגשה שלי שזה קשה...

כן כמו שכתבתי, אין לנו הגבלה של שנים, אנחנו כאלה שעוברים דירות כל הזמן, אמנם בתוך השכונה , אבל הרבה... החשיבה שלנו, יהיה טוב נשאר, ואם לא נחזור.
לא עושים עניין גם בעניין עבודה, שנינו עצמאיים 16 שנה , זה לא חלק שמדאיג אותי.
בעלי נמצא בצומת דרכים שבה קיבל הצעה למשהו שהוא מאוד רוצה- ובאותה הזדמנות הוא יכול לעשות רילוקיישן- הוא יכול גם לקחת את ההצעה ולהשאר בארץ, אבל הוא מאוד רוצה לעבור. למה? כי היינו כבר ברילוקיישן והוא היה מאוד מאושר. גם לי היה כיף- לא בהתחלה- היה לי קשה בהתחלה , נסענו כשהייתי בהריון והיה קשה מנטלית... אבל אחרי שהסתדרנו היה כיף...
יש לנו חיי חברה וגם לילדים יש.
החלק שמעסיק אותי, זה הילדים, הלימודים, השפה, חיי חברה, ומשפחה
&nbsp

 

[ניריתסקוטלנד]

אין לי הרבה מה לאוסיף על מה שנכתב מעלי.

אני חושבת שהשאלות הנוספת שנשאלו הן נכונות, למרות שאת מחפשת תשובות

אבל שיש לך עוד שאלות לענות את יותר ממוקדת.
משום מה, יש לי הרגשה שכבר החלטתם, אבל את צריכה את פוש האחרון. את מכירה את נושא ההגירה וכמו שכתבת, כל אחד מאיתנו שונה.

אני עזבתי את הישראל כי בעלי הסקוטי לא מצא את עצמו בישראל. עזבתי בלב כבד מאוד מהצד המשפחתי/חברתי. היום אני לא מצטערת על הצד הזה, זה הציל את המשפחה הקטנה שלי.

המון בהצלחה לכם, ואנחנו כאן לעזור במה שנוכל

 

[ניריתסקוטלנד]

אין לי מה להוסיף (אני לא מצליחה לעשות עריכה משום מה)

 

[קרנולית2]

תודה

 

[alphadelta]

אם רק הייתה תשובה אחת נכונה

ונוסחת קסם לחיות הכי טוב שאפשר, כולנו היינו עושים זאת. האם אני אישית מאושרת מהמעבר לארצות הברית? בהחלט. אבל זאת אני. וזה מה שטוב לי ולנו. נעשיתי אמא פה, בארצות הברית. כך שמעולם לא גידלתי ילדים בישראל. אין לי דרך לדעת איך הייתה נראת המשפחה שלנו לו היינו חיים בארץ. אבל אני גם לא מתעסקת בזה. הלוואי שהייתה לי תשובה בשבילך. אבל אין לי. אבל אני כן יודעת שלשאול שאלות זה נהדר. ולגדל ילדים תוך כדי שאלת שאלות זה משובח. התשובות? הן באות. רק צריך לדעת מה לשאול

 

[קרנולית2]

אני לומדת מכל התגובות שלכן

וככה עולות לי עוד ועוד שאלות
המידע שאתן מספקות לי בהחלט עוזר לי ומקדם אותי לעוד ועוד בירורים.
תודה

 

[noaronen1]

כמה דברים

אז כמובן שבסופו של יום ההחלטה שלכם.
לעבור לשנתיים כשהיית עם ילד קטן זו חוויה שונה מאשר להחליט שעוברים וכנראה לא חוזרים.
המקום היחידי שהייתי עושה בדק בית - הוא הבן הגדול. כאן מאד קשה לייצר קשרים בבית הספר בגיל הזה, הילדים רצים משיעור לשיעור אין הפסקות ולגדולים לא קל לעזוב את החברים בארץ זה גיל לא פשוט. ואז עוד שנה הוא יתחיל לומר לכם שהוא רוצה לחזור. אם הוא לא הטיפוס החברתי סיפור אחר.
לגבי האחרים - אם הם יודעים על התהליך כבר לדעתי זה פחות סיפור לעבור איתם. כמובן שכמו בכל מעבר יהיה קשיי מעבר, לכל משפחה יש כי זה מעבר, גם כשעוברים בתוך ישראל מישוב לישוב להרבה משפחות זה לא פשוט. אז בוודאי שלארץ אחרת. אבל! אם את תשדרי להם שאת מאמינה בהחלטה שקיבלתם ולא תשדרי נד נד הם יהיו איתכם, גם אם יהיו קשיים. ילדים מריחים את החששות.
לגבי חגים? כל אחד והחבילה שלו, לבעלי ולי טוב עם השקט ורחוק מהחגים עם משפחה מורחבת, יצרנו לנו מסורת משפחתית שלנו. אם חגים זה דבר שחשוב לך תייצרי אותם בחו"ל. אולי הבחירה צריכה להיות לגור באזור שיש בו קהילה ישראלית. את יכולה להיכנס לאתר הצופים, לראות איפה יש שבטי צופים ושם גם תמצאי קהילות גדולות שחוגגות חגים ביחד. יש אחרים בפורום שיספרו לך שהם חוגגים חגים עם משפחות לא יהודיות ומאד נהנים מזה. וכך גם לכם יצא לחגוג חגים שהם לא יהודיים עם החברים שלכם - זה בסך הכל מאד כיף לכולם. שוב, אם זה צריך להיות בעברית עם ישראלים או יהודים תכווני לקהילות שכאלו.
&nbsp
מקווה שזה קצת עוזר.
ממליצה לשבת ביחד ולהחליט מה הדברים שהכי חשובים לך ולבעלך במעבר ולעבוד משם.

 

[קרנולית2]

בהחלט נשב על זה

ונעשה חשיבה, עכשיו יש לי גם יותר מידע ,מה חשוב ומה לבדוק טוב ?!
עזר בהחלט !
אני בטח אחזור לכאן עם עוד שאלות...
ואשתף אתכן בהתפתחות
מי יודע אולי עוד אפגוש את חלקכן...

 

[noaronen1]

את יכולה גם להישאר...

אני חייבת לציין, שהרבה בנות שהצטרפו לפורום הזה לפני המעבר למדו המון וזה מאוד עזר להם לאחר המעבר.
נשמח לראות אותך כאן.

 

[Mottek]

מנסה לעזור מכיוון שונה

עברתי לכאן בלי ילדים, וילדי נולדו כאן בארה"ב, כך בחרתי.
בעלי לעומת זאת נולד להורים ישראלים. ההורים (שניהם ישראלים) נפגשו בארה"ב, התחתנו והקימו כאן משפחה. לאחר 20+ שנות שהות בארה"ב הם הגיעו למסקנה שצריך לחזור לישראל. יחד איתם היו 4 בנים שלא דיברו כמעט מילה בעברית. בעלי ואחיו הגדול היו בני 14-15. שני האחים הצעירים יותר היו בני 8-9.
להגיד לך שהיה להם קל? ממש ממש לא. הם הגיעו ישר לבית ספר תיכון, לתוך כל הלחץ של הבגרויות (בעלי היה בכיתה ט אחיו לכיתה י). בעלי מספר שהוא היה יושב בשיעורים ולא מבין שום דבר. כל החוויה זכורה להם כסיוט מתמשך. בעלי בסופו דבר סיים תיכון עם בגרות בממוצע של 60 בערך. האח הגדול השלים בגרות באקסטרני. אבל לשניהם עד היום יש עדיין טעויות כתיב, והם מתבלבלים בין זכר לנקבה, וגם אוצר המילים שלהם לא עשיר במיוחד.
בעלי עזב שבועיים אחרי השחרור מהצבא וחזר לארה"ב ללמוד באוניברסיטה. כמה שנים מאוחר יותר גם האח הגדול הצטרף. שני האחים הקטנים הם הרבה יותר ישראלים ויותר נטועים בארץ, למרות ששניהם עברו לארה"ב למספר שנים בכדי ללכת לאוניברסיטה ולהוציא תואר.
מבחינת המשפחה, הם הרוויחו סבים ודודים ובני דודים. מצד שני, מכיוון שאנחנו גרים בחו"ל, לא היינו בהלוויות של הסבים ופיספסנו את החתונה של האח הקטן. לאח הזה יש ילד בן 3 ועוד תינוקת שנולדה לפני חודשים שעוד לא ראינו. את הילדה הגדולה שלהם ראינו כשהיא היתה בת שנתיים, ומאז לא (היום היא בת 6). עצוב.
כמו שכבר אמרו לך, ההחלטה היא רק של המשפחה שלכם.
אני רק חייבת לשאול שאלה אחת ברשותך. אם הבן הגדול יחליט שהוא רוצה לחזור לישראל ולשרת בצבא כחייל בודד. איך את תרגישי? איפה תרצו להיות? האם תשארו בחו"ל או שתחזרו ביחד איתו כדי שלא יהיה חייל בודד.