hungry penguin
New member
עמדות ימניות בשעה ה25- ומועדון קרב
אני איש של שירשורים קצרים. אני שמח, ד"א, שאף-אחד לא מיהר להניח דברים על ההסברים שלי (כמו לאמר שהם מגוחכים) לפני שהוא שמע אותם. אז קודם כל, השעה ה25-. שמתם לב לדגלים בכל פינה? לחמש דקות שנוצלו בהשקפה על ההשאריות של בנייני התאומים? לסנטמנטליות בנושא? לקטע הפתיחה הארוך? אין ספק שספייק לי אוהב את ניו-יורק מאוד. אין ספק שהוא גם אוהב את ארה"ב (הפדרלית) עצמה. עכשיו, למרות שלאומיות אינה תופעה ימנית גרידא, אני חושב שהיום השמאל העולמי די מגנה את התופעה. וכיוון שהלאומיות קורנת בשעה ה25-, אז כבר יש לי יסוד לבנות עליו את התיאוריה שמדובר בסרט ימני. שמעתי פעם תיאוריה די מורכבת על זה שהסרט מעביר ביקורת על מדיניות החוץ של ארה"ב דווקא. שבעצם מונטי משקף את ארה"ב, איך שכל מה שקרה לו זה בעצם באשמתו, ושלוקח מלא זמן עד שהוא מבין את זה... כאילו 9-11 הוא תוצר של התנהגות ארה"ב. התיאוריה נופלת בכמה מקומות. קודם כל, הספר והתסריט נכתבו לפני 9-11. שנית, המטאפורה לא מתחברת לקטע האדיר בסוף של חיים אלטנרטיביים שתלויים בצעד אחד. כך שממש לא סביר שנורטון בנה על רעיון שמאלני נסתר כשהוא בחר להשתתף. בעיקרון אני חושב שקשה לסווג את הסרט מבחינת יחסי חוץ. הוא לא ניצי ולא יונה. הימניות שלו מתבטאת דווקא בשמרנות. הרבה מאוד בדיאלוג של פראנק (בארי פפר). כשהוא מדבר על זה שצריך לעבוד קשה כדי להשיג כסף - די מנוגד לתפיסה הסוציאליטית של הדמוקרטים בארה"ב. גם הקטע המדהים מול המראה בטח לא יתקבל בחיבוק בחוגים ליברלים. למרות שהוא בא לפייס, יש שם יותר מידי תקיפיות עדתיות. מה עוד? קצת על האסקפיזם והנתק של הנוער. על מהגרים לא רצויים. על דו-לאומיות (זוכרים את הקטע שמונטי יורד על נט בגלל שהיא עשתה קעקוע של פורטו-ריקו?). התסריטאי ללא ספק שמרני. בקיצור, זה לא סרט תעמולה ימני בסגנון רקוויאם לחלום או לב אמיץ, אבל הוא ימני. זה לא סרט שאוליבר סטון היה עושה. ולגבי פייט קלאב השווה. אני אתחיל בזה שהסרט כמה טוב שהוא לא יהיה, עיוות לחלוטין את הרעיונות של הספר. בספר, למשל, הם משמידים גלריה לאומנות ולא בנקים. אז יש את התוספת ההוליוודית שמנסה להפוך את הסיפור ליותר שמאלני - אבל היא לא ממש מצליחה. אם משהו, היא מבלבלת אנשים מסכנים שמנסים לנתח את העלילה בלי לקרוא את הספר. כולכם תסכימו שהסרט תוקף בצורה ברוטלית צרכנות עיוורת. כשקונים משהו כחלק מהתרבות. כקונפורמיסטים. סתם דוגמה אישית: כשאנשים הולכים לראות עשר פעמים את שר הטבעות, כי בכל פינה אומרים לך שזו יצירת מופת. אבל בסופו של דבר, זה סרט בינוני ומטה. או כשקונים ציור מודרני כי אילפו אותך לחשוב שיוצא משם רגש חזק ויופי סמוי, אבל באמת אין שם כלום. במילים אחרות, לקנות דברים שאתם לא צריכים. אני לא צריך לספר לכם - הכל נמצא בסרט ובספר. זה כבר רעיון קפיטליסטי. צרכנים קונים מה שהם צריכים - מה שאומר שדברים מיותרים שהמדינה היתה עושה לא מיוצרים. וכך קפיטליזם יעיל יותר. צרכנים טיפשים - מורידים מהיעילות של קפיטליזם. דרך אחרת להמחיש את זה: תחשבו על צרכנים עשירים שקונים יהלומים. במקרה שאתם לא מודעים לכך, יהלומים לא נדירים בכלל. הם גם לא כל-כך יפים. בעלי עניין יוצרים אשליה שמדובר במחצב נדיר במינו, כדי לעלות את ערכו בעיני העשירים. העשירים, שלא באמת צריכים את היהליום, קונים אותו, והכסף הולך לעובדים. בקיצור, צרכנות עיוורת לקחה כסף מעשירים והביאה אותו לעובדים. סוציאליזם. פייט קלאב אומר פאק צרכנות עיוורת. קפיטליזם. עוד, זוכרים את הדיאלוג של טיילר פיט עם נורטון בבאר בהתחלה? הוא אומר לו, "עוני, אלימות, פשע - כל אלו לא מטרידים אותי." זה נשמע לכם כמו משהו שיצא מהפה של שמאלן? אני לא יודע עד כמה אתם מתעניינים, אבל יש תופעה של ימין עולמי חדש. מי שקורא בלוגי-מלחמה (war-blogs) מכיר את התופעה. והימין הזה מאוד מסתדר עם האמירה של טיילר. עוני? שיילכו לעבוד. אלימות? בכיף. אני מפחד לפתוח את הפה בעניין הגבריות. "אנחנו דור שגודל ע"י נשים. אני תוהה אם עוד אישה זה באמת מה שאנחנו צריכים?" קיצר, ימין. יש הרבה פלגים בימין כמו שיש גם בשמאל. ואי-אפשר לתפוס כל מילה ולסווג אותה פוליטית. אבל בגדול, הסרט ימני. לא שמרני, אבל ימני. אין לזה שם אחר. מי שאוהב את הסרטים ושמאלן בטח יעדיף לחשוב שהם שמאלניים - או לפחות לא ימניים. אני אומר לכם, כבר עכשיו, על תעשו את זה לעצמכם. יש סרטים טובים בשני הצדדים. לא צריך לשקר ולהתעלם מהאמת. ראיתי את פרידה (יש שם קמאו נחמד של נורטון, ד"א). סרט מעולה, אבל קומוניסטי. אני לא משקר לעצמי ואומר שהוא לא קומוניסטי. הוא סרט מצויין אבל שמאלן. ככה העולם בנוי. הטיב של סרט לא תלוי בעמדה הפוליטית שלו. פשוט תקבלו את זה שהסרטים האלו ימניים, ותעריכו אותם כך. לא חסרים סרטים שמאלנים חזקים. ומי שרוצה להתעצבן עוד, אז תדעו שפורסט גאמפ ממש, אבל ממש, סרט ימני.
אני איש של שירשורים קצרים. אני שמח, ד"א, שאף-אחד לא מיהר להניח דברים על ההסברים שלי (כמו לאמר שהם מגוחכים) לפני שהוא שמע אותם. אז קודם כל, השעה ה25-. שמתם לב לדגלים בכל פינה? לחמש דקות שנוצלו בהשקפה על ההשאריות של בנייני התאומים? לסנטמנטליות בנושא? לקטע הפתיחה הארוך? אין ספק שספייק לי אוהב את ניו-יורק מאוד. אין ספק שהוא גם אוהב את ארה"ב (הפדרלית) עצמה. עכשיו, למרות שלאומיות אינה תופעה ימנית גרידא, אני חושב שהיום השמאל העולמי די מגנה את התופעה. וכיוון שהלאומיות קורנת בשעה ה25-, אז כבר יש לי יסוד לבנות עליו את התיאוריה שמדובר בסרט ימני. שמעתי פעם תיאוריה די מורכבת על זה שהסרט מעביר ביקורת על מדיניות החוץ של ארה"ב דווקא. שבעצם מונטי משקף את ארה"ב, איך שכל מה שקרה לו זה בעצם באשמתו, ושלוקח מלא זמן עד שהוא מבין את זה... כאילו 9-11 הוא תוצר של התנהגות ארה"ב. התיאוריה נופלת בכמה מקומות. קודם כל, הספר והתסריט נכתבו לפני 9-11. שנית, המטאפורה לא מתחברת לקטע האדיר בסוף של חיים אלטנרטיביים שתלויים בצעד אחד. כך שממש לא סביר שנורטון בנה על רעיון שמאלני נסתר כשהוא בחר להשתתף. בעיקרון אני חושב שקשה לסווג את הסרט מבחינת יחסי חוץ. הוא לא ניצי ולא יונה. הימניות שלו מתבטאת דווקא בשמרנות. הרבה מאוד בדיאלוג של פראנק (בארי פפר). כשהוא מדבר על זה שצריך לעבוד קשה כדי להשיג כסף - די מנוגד לתפיסה הסוציאליטית של הדמוקרטים בארה"ב. גם הקטע המדהים מול המראה בטח לא יתקבל בחיבוק בחוגים ליברלים. למרות שהוא בא לפייס, יש שם יותר מידי תקיפיות עדתיות. מה עוד? קצת על האסקפיזם והנתק של הנוער. על מהגרים לא רצויים. על דו-לאומיות (זוכרים את הקטע שמונטי יורד על נט בגלל שהיא עשתה קעקוע של פורטו-ריקו?). התסריטאי ללא ספק שמרני. בקיצור, זה לא סרט תעמולה ימני בסגנון רקוויאם לחלום או לב אמיץ, אבל הוא ימני. זה לא סרט שאוליבר סטון היה עושה. ולגבי פייט קלאב השווה. אני אתחיל בזה שהסרט כמה טוב שהוא לא יהיה, עיוות לחלוטין את הרעיונות של הספר. בספר, למשל, הם משמידים גלריה לאומנות ולא בנקים. אז יש את התוספת ההוליוודית שמנסה להפוך את הסיפור ליותר שמאלני - אבל היא לא ממש מצליחה. אם משהו, היא מבלבלת אנשים מסכנים שמנסים לנתח את העלילה בלי לקרוא את הספר. כולכם תסכימו שהסרט תוקף בצורה ברוטלית צרכנות עיוורת. כשקונים משהו כחלק מהתרבות. כקונפורמיסטים. סתם דוגמה אישית: כשאנשים הולכים לראות עשר פעמים את שר הטבעות, כי בכל פינה אומרים לך שזו יצירת מופת. אבל בסופו של דבר, זה סרט בינוני ומטה. או כשקונים ציור מודרני כי אילפו אותך לחשוב שיוצא משם רגש חזק ויופי סמוי, אבל באמת אין שם כלום. במילים אחרות, לקנות דברים שאתם לא צריכים. אני לא צריך לספר לכם - הכל נמצא בסרט ובספר. זה כבר רעיון קפיטליסטי. צרכנים קונים מה שהם צריכים - מה שאומר שדברים מיותרים שהמדינה היתה עושה לא מיוצרים. וכך קפיטליזם יעיל יותר. צרכנים טיפשים - מורידים מהיעילות של קפיטליזם. דרך אחרת להמחיש את זה: תחשבו על צרכנים עשירים שקונים יהלומים. במקרה שאתם לא מודעים לכך, יהלומים לא נדירים בכלל. הם גם לא כל-כך יפים. בעלי עניין יוצרים אשליה שמדובר במחצב נדיר במינו, כדי לעלות את ערכו בעיני העשירים. העשירים, שלא באמת צריכים את היהליום, קונים אותו, והכסף הולך לעובדים. בקיצור, צרכנות עיוורת לקחה כסף מעשירים והביאה אותו לעובדים. סוציאליזם. פייט קלאב אומר פאק צרכנות עיוורת. קפיטליזם. עוד, זוכרים את הדיאלוג של טיילר פיט עם נורטון בבאר בהתחלה? הוא אומר לו, "עוני, אלימות, פשע - כל אלו לא מטרידים אותי." זה נשמע לכם כמו משהו שיצא מהפה של שמאלן? אני לא יודע עד כמה אתם מתעניינים, אבל יש תופעה של ימין עולמי חדש. מי שקורא בלוגי-מלחמה (war-blogs) מכיר את התופעה. והימין הזה מאוד מסתדר עם האמירה של טיילר. עוני? שיילכו לעבוד. אלימות? בכיף. אני מפחד לפתוח את הפה בעניין הגבריות. "אנחנו דור שגודל ע"י נשים. אני תוהה אם עוד אישה זה באמת מה שאנחנו צריכים?" קיצר, ימין. יש הרבה פלגים בימין כמו שיש גם בשמאל. ואי-אפשר לתפוס כל מילה ולסווג אותה פוליטית. אבל בגדול, הסרט ימני. לא שמרני, אבל ימני. אין לזה שם אחר. מי שאוהב את הסרטים ושמאלן בטח יעדיף לחשוב שהם שמאלניים - או לפחות לא ימניים. אני אומר לכם, כבר עכשיו, על תעשו את זה לעצמכם. יש סרטים טובים בשני הצדדים. לא צריך לשקר ולהתעלם מהאמת. ראיתי את פרידה (יש שם קמאו נחמד של נורטון, ד"א). סרט מעולה, אבל קומוניסטי. אני לא משקר לעצמי ואומר שהוא לא קומוניסטי. הוא סרט מצויין אבל שמאלן. ככה העולם בנוי. הטיב של סרט לא תלוי בעמדה הפוליטית שלו. פשוט תקבלו את זה שהסרטים האלו ימניים, ותעריכו אותם כך. לא חסרים סרטים שמאלנים חזקים. ומי שרוצה להתעצבן עוד, אז תדעו שפורסט גאמפ ממש, אבל ממש, סרט ימני.
