עמילן עמיד

[גרנד בוטה]

מי גאון של אמא?

"איזה בור"... אתה אמרת. החלק הראשון בפתירה של בעיה, הוא הכרת הבעיה.

 

[פיבונצי1]

חלילה - הבורות מיוחסת לרפואה הממסדית

הבורות מיוחסת לרופאים ודיאטנים להם יש את הידע המדעי ובכל זאת הם הולכים אחרי העדר ועוצמים עיניים למול הידע המדעי החד משמעי.
אני לא מאשים אף חולה שבוחר בתזונה דלת שומנים ועתירת פחמימות בבורות או בשום דבר אחר.
זאת הרי התזונה שרופאים ממליצים עליה ותזונאים ממליצים עליה.
מאד הגיוני שאנשים יקשיבו לרופאים שלהם.
מאד קשה לחולה לקבל ששומן כבש זה בריא ועוד לחם מלא זה רעיל. המלצות הרפואה לאכול לחם מלא במקום שומן רווי, זאת הטעות הכי גדולה בהיסטוריה של הרפואה וההשלכות שלה בלתי נתפסות בכלל.

גם אני התלבטתי בזה בהתחלה. הייתי משוכנע שמדובר בעוד תיאוריית קונספירציה. עוד דיאטת מלפפונים ביום ראשון, וגרנולה ביום שני. ואז שמעתי את טים נואקס. רופא, פרופסור לספורט. זה שכתב את הספר המרכזי ביותר בריצה - "תורת הריצה" טים הוא לא רק מדען. הוא גם רץ מרתון, אולטרתון וטריאתלון איש ברזל. ולמרות 200 קילומטר ריצה בשבוע ולמרות שהוא אכל "תזונה בריאה", תזונה שהוא המליץ להמונים הוא הלך והשמין עד שקיבל סוכרת 2. הוא היה בשוק. הוא לא הבין למה זה קרה לו הרי הוא עשה הכל נכון. גם ד"ר פיטר עתיה (הקטע בתרגום לעברית, מומלץ מאד) עסק בספורט ופיתח את הסינדרום המטבולי. גם הוא לא הבין למה זה קרה לו. הוא הרי עסק בספורט, לא אכל במקדונלדס. הוא עשה הכל לפי הספר

ושמעתי עוד ועוד מדענים והבנתי כי משהו עצום קורה פה. כי תחום התזונה לוהט ושיש שם מחלוקת עצומה שמה שאנו שומעים זה רק קצה הקרחון. הבנתי שאלו שהם בדל פחמימות הם מדעניים מאד רציניים. ואז למדתי על שכל תיאוריית המאזן הקלורי בטעות יסודה. למדתי על תיאוריית האינסולין ותיאוריית ההורמונים. ועדיין לא האמנתי לה. אמרתי לעצמי אני חייב לנסות בעצמי. ורק שניסיתי נדהמתי כל כך מהתוצאות שהיו מנוגדות לכל מה שהכרתי, ואז האסימון נפל לגמרי. במילים אחרות, גם אני לא האמנתי לכל הפרופסורים המכובדים עד שניסיתי על עצמי.

ואז הכל התחבר לי. תזונה קטוגנית זה לא המצאה של אסף. זאת שיטת טיפול ידועה ברפואה. משתמשים בה לטיפול באפילפסיה. זה הוכח כיעיל מאד לגבי סוכרת, השמנה וכל הסינדרום המטבולי. אז למה רופאים לא מציעים אותה לסוכרתיים? אני חושב שחייבים לספר על זה לסוכרתיים, וגם לכאלו שהם עדיין לא סוכרתיים, כדי שלא יפתחו סוכרת ואת כל הסינדרום המטבולי. כמובן אם למרות הידע אדם בוחר להמשיך לצרוך פחמימות אז זכותו. הוא לא בור. הוא פשוט בוחר לאכול פחמימות בדיוק כמו שאנשים עושים בחירות אחרות בחיים שלא בהכרח טובות לבריאות.

 

[TillE]

גם לא צריך ללכת לקיצוניות השניה...

רופאים ודיאטנים הם לא בורים. והראיות בנוגע ליתרונות תזונה דלת פחמימות אמנם הולכות ומתרבות, אבל הן עדיין לא חותכות מספיק כדי ליצור שינוי ממסדי אמיתי. זה תהליך שלוקח זמן, ולא כדאי ולא חכם ולא ראוי לתקוף את אלה שמשתכנעים לאט.
באופן כללי תחום התזונה הוא אחד מתחומי המחקר המדעי הקשים ביותר. בעיקר כי מאד קשה "לשלוט במשתנים", מאד קשה למדוד השפעות לאורך זמן ארוך וב בעת להיות מסוגלים להפריד בדיוק איזו השפעה נוצרה מאיזה גורם. נוסיף לכך שמדובר בתחום מחקר חדש יחסית ולא עתיר במשאבים. אז יש רב ממצאים לא חד משמעיים, והרבה ממצאים סותרים, והרבה תאוריות וגישות שעוד לא סוננו ונבדקו והרבה שאלות שלא הוכרעו. לא כל רופא שלא מכיר ביתרונותיה של תזונה קטוגנית הוא אידיוט, וכדאי להבין ולהכיל את מורכבות הנושא במקום לתקוף את הצד שכנגד.

 

[פיבונצי1]

כוח השכנוע העצום של תיאוריית ההורמונים

זה בתיאוריה ביוכימית וניבויים הלא אינטואיטיבים שהיא נותנת שמנוגדים לניבויים של הרפואה הרגילה.
לא בניסויים קורלטיביים שמצריכים בידוד משתנים והם אף פעם לא סיבתיים.
כלומר תיאוריית ההורמונים זאת התיאוריה היחידה בתזונה לה יש בסיס מדעי סיבתי מוצק באופן שמאפשר לספק ניבויים ודרכי טיפול בבעיות רפואיות. כל אחד יכול לבדוק אותה על עצמו. בעוד התיאוריה שהרפואה הרגילה מאמינה בה חסרת ביסוס.

תיאוריית ההורמונים שוללת את הטענה שהשמנה נובעת מכך שאוכלים יותר ומתעמלים פחות.
היא שוללת את הטענה שהשמנה היא המקור לסוכרת.
היא שוללת את הטענה שהדרך של חולי סוכרת להרזות היא דרך דיאטה דלת קלוריות ופעילות גופנית.

אם זה היה נכון, תינוקות לא היו משמינים וכנראה שגם חתולים שאוכלים מזון תעשייתי בו הרבה תירס (כי בשר זה יקר) לא היו משמינים ולא היו מקבלים סוכרת. ראית פעם אריה בטבע שמן? גם שהם בעונה מצויינת בה יש המון טרף הם לא משמינים וחתולים שאוכלים אוכל תעשייתי משמינים.

התיאוריה ההורמונלית טוענת שמשקל הוא גודל מווסת. שהמקור להשמנה הוא תקלה במנגון הוייסות. וסת מרכזי הוא אינסולין. תפקיד האינסולין הוא לא רק להוריד את הסוכר בדם אלא גם לאגור שומן. שיש אינסולין בדם משמינים. שאין אינסולין בדם מרזים. כאשר מפתחים עמידות לאינסולין, (היינו הגוף מפריש יותר ויותר אינסולין כדי להוריד רמות סוכר) וכאשר אוכלים פחמימות, הולכים ומשמינים. מדוע? כי הגוף צריך להפריש הרבה אינסולין כדי להוריד את רמת הסוכר בדם. אינסולין גבוה = השמנה. העמידות לאינסולין הולכת וגוברת עד שמקבלים סוכרת 2. הלבלב מפריש את מקסימום האינסולין שהוא יכול וזה לא מספיק כדי להוריד את רמת הסוכר בדם. אז ההשמנה נעצרת ואז סוכרת 2 מתחילה.

בניסוי הבא בדקו טיפול באינסולין לחולי סוכרת 2..במשך חצי שנה..
http://care.diabetesjournals.org/content/16/1/21.full.pdf

הסוכר באמת ירד להם. אבל מה קרה? הם השמינו בחצי שנה קרוב ל-8.7 קילוגרם, למרות שבמהלך הטיפול הם שמרו על דיאטה והורידו 300 קלוריות פחות!
תיאוריית המאזן הקלורי מופרכת לגמרי! האינסולין השמין אותם!

הזרקת אינסולין יכול לגרום להשמנה באיזור נקודתי, היכן שמזריקים. תראה כאן תמונות של אדם סוכרת 1 שהזריק בשני מקומות בטן. תראה את גושי השומן בבטן.
http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMicm1101527

כלומר אינסולין הוא זה שמשמין אותנו. לכן, לתת לחולה סוכרת 2 אינסולין או תרופה שמעודדת הפרשת אינסולין, זה כמו לתת לאלכוהליסט וייסקי, במקום לגמול אותו מהאלכוהול. זה רק יהפוך אותו לעמיד יותר לאינסולין. הרי עודף האינסולין בדם זה מה שגרם לו לסוכרת מלכתחילה. הדרך היחידה שיש לה סיכוי אמיתי לעזור לסוכרתי הינה דרך תפריט שיוריד לו את רמות האינסולין בדם. זאת אומרת, לאכול הרבה שומן, חלבון במתינות, ומעט מאד פחמימות. הפוך ממה שהרפואה הרגילה ממליצה. זאת תזונה שסוכרתיים, בפעם הראשונה כבר לא רעבים בה. הם מרזים. פרופיל השומנים בדם משתפר. הכל מנוגד לאינטואיציה ולתפיסות הרפואה המערבית

ההמלצות בשנות השיבעים לעבור לתזונה עתירת פחמימות ודלות שומנים, כי שומן רווי זה רע היו הרות אסון. מדובר על טעות שהובילה לשואה בריאותית. כי במקום השומן, נכנסו לתפריט הפחמימות שהעלו סוכר ואינסולין בדם וגרמו לעמידות לאינסולין ולמגפת סוכרת ולכל הסינדרום המטבולי.

אני יודע שזה בלתי נתפס לשמוע. אבל שאני שומע על תזונאים שמציעים לאלו עם סוכרת 2 תפריט עם לחם מלא ולא מציעים להם גם את האופציה היחידה שיכולה לעזור לסוכרתיים, אני טוען שהם לא מקצועיים. יכול להיות שסוכרתי לא ירצה לוותר על פחמימות. אבל לפחות, שיציעו לו את האופציה שבעיני היא התזונה היחידה שיכולה לעזור לסוכרתיים ולכלל הציבור.

כמובן, שמעתי אנשים שאומרים לי, שבלי פחמימות אין להם חיים. זכותם לבחור כך. יש אנשים שאומרים שבלי סיגריה אין להם חיים. זכותם. אבל פחמימות בשביל אנשים עמידים לאינסולין וסוכרתיים, זה דבר רעיל יותר מאשר סיגריה. וחייבים להסביר לסוכרתיים את האלטרנטיבות.

 

[שחר עולה]

לא לאכול כמעט פחממות עבורי זוהי קיצוניות ,

קיבלתי היום במייל מאמר של רואי הניג על איזון אכילה ריגשית ומאוד התחברתי לכתוב ש "לא להילחם ראש בראש עם הדחף, הצורך או התשוקה לאכול משהו! כי אז יש שתי אפשרויות
הראשונה היא שלא הצליח להביס את הדחף, הצורך והתשוקה האלה ופשוט נאכל.
האפשרות השנייה היא שאכן נצליח להימנע מאכילה, אך סביר שנעשה זאת תוך כדי דיכוי עצמי והרגשת תסכול עזה ולאחר זמן מה נמצא משהו אחר לאכול או משהו אחר מזיק לעשות."
ולכן אני נשארת וניצמדת לתפריט שנתנה לי הדיאטנית שאפשר לאכול מעט פחממות בעלי אינדקס גליקמי נמוך בכל ארוחה וזה לכשעצמו די קשה עבורי. אך הרבה יותר שפוי לי מאשר לא לאכול פחממות ולהיות רעב כל היום.
אבל - כל הכבוד לאלו שמצליחים לא לאכול כמעט פחממות במשך תקופות ארוכות .

 

[אבו זקן]

יפה שראית את האור

שמעת, קראת או ראית גם רופאים ומדענים שחושבים אחרת?

 

[mrkorr]

דלי פחמימות יקרים

התגובה שלי לא הייתה מכוונת לעצם העניין של תזונה כזו או אחרת, אלא לרצף התגובות האוהדות שנתתם אחד לשני.
עשיתם שם ממש פוצי מוצי וזה הרעיד לי את בלוטת הציניות.
לא כיוונתי למישהו מסוים מיכם ואני מרגיש צורך להתנצל על כך שזה לא היה ברור מספיק.

אסף, אתה יכול לכתוב כמה שאתה רוצה בפורום הזה ובכל פורום שתבחר - לא ענייני וזה לא מהווה שום איום.
התכוונתי שאת הפוצי מוצי החנפני, שבו כל אחד מיכם תיאר כמה השני צודק, תשמרו לבלוג שלכם.
כמובן שאני לא משטרת התגובות, תיכתבו מה שאתם רוצים, איפה שאתם רוצים, אבל אל תצפו רק לתגובות אוהדות כשאתם כותבים בפורומים אחרים.

ולעצם העניין של התזונה, כפי שכתבתם בתגובות שלכם:
לא כולם סכרתיים שמנים!
לא כולם סכרתיים סוג 2!
לא כל סוג 2 הוא שמן טוחן פחמימות.
הזרקת אינסולין לא משמינה!!! זאת דמגוגיה. זה טיעון כל כך טפשי! הרי אם כך היה, מרפאות הסוכרת היו מוצפות בטייפ 1 שמנים, וזה לא כך בכלל!!!
מה שמשמין זו אכילה מוגזמת בעקבות תחושה שאינסולין מאזן הכל - וזה כבר משתנה בין אדם לאדם.
אני טייפ 1, מזריק אינסולין ואוכל פחמימות (לא הרבה, אבל בטח לא "דל") ושומר על משקלי כבר עשור וחצי מאז שחליתי.

מרוב רצון לשכנע אתם מתעלמים מכל מה שאינו תזונה.
למשל, מישהו כתב שמגיפת סוג 2 היא בגלל ריבוי הפחמימות ובגלל הדיאטות עם הפחמימות המורכבות (לא ציטוט מדויק).
מה עם אלו שאוכלים נכון אבל נמנעים מפעילות גופנית?
מה עם גנטיקה? יכול להיות שהגורו סופרמן שרץ תריאטלונים הוא בן למשפחה עם היסטוריה גנטית לא טובה בתחום הבלוטות?

וכמובן מי שאינו מסכים עמכם חייב להיות מקוטלג בדרכים מזלזלות: "אוכלי-פחמימות-מורכבות"
הטקסטים שלכם מתנשאים ויהירים (פרט לבודדים) ולא כולכם באמת נייטרלים.
אני מבין שיש מאות לינקים לכל מיני אנשים שמפרסמים חוות דעת אינטלקטואליות וציטוטים מספרות הרפואה, אבל יש גם מאות כאלו שתומכות בצד השני: למשל בנוגע לשומן הרווי או לפחמימות המורכבות.

אני לא נגד אף אחד מיכם, אני נגד הקיצוניות שאומרת שפחמימות זה רעל, פשוט דמגוגיה וניסיונות הפחדה.
זה לא רעל!
זה לא דומה לכך שאדם חולה ציליאק יאכל "רק" כף של גלוטן.
במיקרה של ציליאק החולה ייסבול כאבים ואם לא יימנע מגלוטן יהרוג את עצמו.
במיקרה של סוכרת מאוזנת, 2-3-4 כפות של אורז או פרוסת לחם מלא או לא משנה איזו פחמימה, לא ייהרגו אותנו.
לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך ואפילו לא ייגרמו לשום סיבוך סוכרתי.

אני לא מתייחס לקיצוניות השנייה של ריבוי פחמימות כתזונה טובה או מאוזנת!!!

כל פעם שאני מגיב לכם, אתם עונים אותו דבר, היינו: אם אתה לא איתנו - אתה אחד שמרבה בפחמימות.
אז אני לא איתכם ולא איתם. אני באמצע.
מכירים את המטוטלת? אתם מרימים אותה לקצה, וכשיהיה זעזוע מספיק בשביל שהיא תשתחרר - אתם בסכנה למצוא את עצמכם בקיצוניות השנייה.
לדעתי, בחיים וגם בסוכרת וגם בתזונה, הקיצוניות היא לא מצב בריא.

 

[מאותגר לבלבית]

לא טוענים שפחמימה היא רעל

אלא שריבוי היסטרי של פחמימות פשוטות (=תרבות האכילה במערב כיום) לעומת חוסר פעילות גופנית, הם שילוב בעייתי, שנמצא בבסיס התרבות מקרי הסכרת.
ולעניין סכרתיים (סוג 1 בעיקר), אני מסכים שצריך איזון, אבל כשאני מדבר על איזון, אני מתכוון לכך שמנסים לשאוף שבמקסימום המקרים קצב התפרקות הגלוקוז בגוף שלי יחפוף לקצב התפרקות האינסולין (שהוא מוכתב ויחסית קשיח\קבוע). המטרה היא לשמור על טווח גלוקוז בדם כמה שיותר נורמאלי (=של גוף עם לבלב תקין).
זו משימה שקל יותר לעמוד בה כאשר התפריט הוא דל פחמימות, אבל אני לא מגביל זאת לתפריט דל פחמימות בלבד.
כמו כן, כאשר אני שומר על תפריט דל פחמימות, אני גם לאט לאט נגמל מהחשק (המיותר) לפחמימות מיותרות.
אורז זה אחלה אוכל... אם אתה סיני שהולך לעבוד פיזית בשדות. הוא זקוק לאנרגיה זמינה ומהר. אם פניך מועדות למשרד, וישבנך מועד לכסא ב-8 השעות הקרובות, אני לא חושב שאתה זקוק לפחמימות בצורה של דגנים, עמילן וכו'. מספיקות פחמימות מעטות ומורכבות (כגון לדוגמה בעגבניה) והחלבונים והשומנים שבארוחה.
אם אתה הולך להתאמן בחדר כושר, אז תעמיס דלק, אורז, דגנים... (במידה).
זו דעתי.
אני בעד תפריט שהוא דל+ פחמימות (הפלוס הוא כיוון שאני לא חושב שצריך להיות כול הזמן דל בפחמ'), חלבונים על פי משקל גוף, שומנים מהחי במידה, ולהרבות בשומנים מהצומח (אבוקדו, טחינה, זית ועוד).

לגבי אסף, אנ חושב שהוא מנגיש מידע חשוב מאוד לאנשים שאולי לא היו מגיעים אליו (למידע) ובאופן יוצא מהכלל.
תקרא לזה פוצי מוצי (מצידי תקרא לזה יוסל'ה), אבל כול הכבוד לו.

 

[תומרונתם]

הו... דווקא כן...

זה בדיוק מה שנכתב כאן, ולכן ההתרעמות...

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=408&messageid=173371565

 

[מאותגר לבלבית]

התנסחות בוטה של אחד. לא צריך לעשות עניין.

אולם אני חוזר ואומר, השילוב בין כמות הפחמימות וחוסר הפעילות הוא בהחלט בעייתי מאוד ("רעיל" בלשון ירוקעיניים).
מה עוד, שפחמימות רבות ממכרות מבחינת הטעם, ומתפרקות מהר מאוד ולכן גם הרעב חוזר מהר... יוצרות מעגל "קסמים" בעייתי.

מחד, אני בהחלט יכול להבין (וחולק) את האנטיגוניזם שיש כלפי פחמימות, ובנושא זה אני נמצא בצידו של דר ברנשטיין של המתרס.
מאידך, אל לו לסכרתי לחיות בחצי התכחשות לעובדה שהוא סכרתי, ולדעתי לא אמורים "לחיות עם ולהרגיש בלי" בגלל שאפשר לכסות הכול ע"י אינסולין כמו שחלק חושבים שצריך... ה"כיסוי" אינו מדויק ובעקבותיו גם האיזון.

שורה תחתונה, כול הכבוד לאסף ואשתו !

 

[י ר ו ק ע י נ י י ם]

אוכלי-פחמימות-מורכבות זה לא מזלזל

בדיוק כפי שלקרוא לי ולשכמותי אוכלי-מעט-פחמימות זה לא מזלזל. זו פשוט עובדה, ולא שולית אלא חשובה במחלוקת ביננו.
אכילת פחמימות מורכבות היא לב ליבה של ההמלצה הרפואית הסטנדרטית לסוכרת בענייני תזונה: פחמימות מורכבות הן בסדר, פחמימות פשוטות - לא.
המלצה הזו מטפלת בשיאים של הסוכר אחרי ארוחות: פחמימות יהפכו לסוכר בצורה איטית, וכך לא יהיה שיא גבוה.
היא אינה מטפלת ברמה הגבוהה של הסוכר באופן כללי בגופו של סוכרתי, רמה גבוהה שנגרמת מכל סוג של פחמימה,
ולכן השתמשתי ב"אוכלי פחמימות-מורכבות" כאינדיקציה למחלוקת בין אוכלי-מעט-פחמימות (מרוצה?) למי שתזונתו לפי ההמלצה הרפואית הסטנדרטית.

אנחנו לא מדברים על "2-3-4 כפות אורז". אנו מדברים על כמות הפחמימות היומית באופן כללי.
גם בקרב אוכלי מעט פחמימות יש מנעד גבוה של אפשרויות: מאפס-פחמימות, ברנשטיין, אטקינס, פליאו, LCHF, שנבדלים אחד מהשני ברמת הפחמימות או ברשימת המזונות המותרים\מומלצים.
יש גם מי שמחשיב 150 גרם פחמימות ביום דיאטה-מיעוטת פחמימות, ולאחרים זה יהיה הרבה.
אישית נראה לי שזה גם תלוי בפעילות גופנית: מי שעושה כזו יכול להרשות לעצמו קצת יותר פחמימות ממי שלא עושה פעילות כזו, ועדיין להיות בריא.

גם אם נתייחס רק לאנשים בריאים, אנו טוענים שהתזונה המערבית הסטנדרטית, שלפי ימליצו תזונאים על משטר תזונה "בריא" , מפוצצת בפחמימות ברמה שהן מזיקות לגוף בטווח הארוך,
כך שמה שהוא "אמצע" עבורך עדיין מאוד כנראה עדיין יהיה "המון" במונחים של דוגלי תזונה מעוטת פחמימות.

 

[י ר ו ק ע י נ י י ם]

ובקשר לאורז

גם בקרב אוכלי תזונה דלת-פחמימות היחס אליו שונה.
חלקם נמנעים ממנו, חלקם אוכלים אותו במתינות.
הוא שונה מחיטה ודומיה, וכך גם היחס אליו.

יש פוסט מצוין על ה"פרדוקס האסיאני" - הרבה אורז, ואין את מגיפות המערב (השמנה, סוכרת, בעיות לב), בבלוג של מרק היסון.
לכאורה פרדוקס שהוא אנטי-דל-פחמימות, אבל יש שם הסבר מאוד הגיוני ל"פרדוקס" הזה.
במידה ויש לך סבלנות - קרא אותו. מאוד מעניין לדעתי,
אבל אם אין לך סבלנות זאת הפסקה האחרונה ממנו, שמסכמת אותו.
תרגמתי אותו, כדי להגיש לך אותו (את האורז?

) לעוס:
"אז, כמו כל (פרדוקס) אחר לפניו, הפרדוקס האסיאני מתמוטט: למעשה אין פרדוקס.
ארצות אסיאניות ממשיכות להתבסס (אם הן אכן מתבססות על משהו) על תזונה מרובת אורז בעזרת הרבה פעילות אירובית נמוכת-דרגה המשפרת את הרגישות לאינסולין,
מזון דחוס בחומרים מזינים המתלווה לאורז, ובגלל שהאורז הוא הדגן הכי פחות מזיק."

 

[תומרונתם]

די... לא יפה...

 

[IrisPeleg]

יש הרבה קוראים ומשתתפים בפורום

לא חייבים להסכים עם השיטה של ד"ר ברנשטיין כדי להעריך את מה שאתה עושה ותורם.

תמיד צריך עוד עיניים כדי להגדיל את הידע.
מי שלא מרוצה שלא יעשה. לא חובה.

גם אני לא אוכלת בשיטה הזאת, אבל מאד מעריכה את ההשפעה שלך אצל אחרים.
אני גם לא משתמשת בעמילן עמיד אחרי שקראתי מה שכתבת.
זאת לא סיבה להשמיץ כל דבר וש פה נטיה כזאת.

אין דעה חד משמעית.

כל אחד צריך לקחת מה שמתאים וטוב לו.

מי שזה לא מתאים לו, מוזמן לעבור להודעה הבאה.

 

[ladybug4NLP]

שלום אסף - אני דווקא ניסיתי והנה התוצאות:

מצאתי קמח תפוחי אדמה שבצד השני שלו כתוב potato starch
הנה הערכים:
אנרגיה: 213
חלבונים 0.15,
שומנים 0
נתרן 0

האם אפשר לפי זה להכניס אותו לקטגוריה של עמילן עמיד?

המוצר הוא מתוצרת חברת "הנמל", נרכש ברשת אושר עד ומחירו רק 4.70 ל-500 גר'

וגם לבדיקה במיקרו:
2 כפות חומר, בכמה מים וכמה דקות זה ה"כמה דקות"?

אני שמתי 2 כפות עם אמדן של לפחות כפול או פי 3 מים ל-3 דקות FULL במיקרו.
יצא ג'ל אבל לא הומוגני.

מה אתה אומר? החומר מתאים?

 

[תומרונתם]

חס וכרפס!!

איך נראה לך שאתה לא חביב הפורום?
I beg to differ.
נכון, לא כולנו חסידי דל-פחמימות, אבל דעותיך נשמעות כאן תמיד ואני מאוד מקווה שאתה לא מרגיש מנוע מלכתוב כאן ולשתף בדעותיך.