עמיתים יקרים

היי עמית

מה שלומך? כיף לפגוש אותך בפורום. הבלוג : - http://www.nomind.co.il/blog.asp?=78 אם לא תצליח אפשר להכנס דרך גוגל ל - נומיינד - ושם בבלוגים אפשר למצוא אותי או דרך הפייסבוק שלי. אהבתי את האתר שלך. דש לכולם טלירויטל
 

ינוקא1

New member
היי.

מסכים חלקית : נכון שלפעמים יש לאנשים חוסר אמון , אבל לא הייתי מגדיר זאת ככעס. חשוב להבין כי מגיעים אלינו אנשים במצוקה , אנשים חולים שכואב להם. פעמים רבות הם מגיעים אלינו אחרי שניסו כבר את כל מה שהרופא היה יכול להציע להם , עם פתולוגיה שכבר נמצאת שנים ארוכות , והם משקיעים כסף רב מכיסם הפרטי על משהו שאינם יודעים אם יעבוד או לא. טבעי ומובן שיהיה להם חוסר אמון , אבל זה לא שהם לא מאמינים בנו - זה משהו שמשקף את ההתלבטות הפנימית שנמצאת בתוכם. כי אם אנחנו עכשיו היינו צריכים להשקיע סכום גדול על משהו שאנחנו לא בטוחים אם יעזור או לא (שזה בעצם לקחת הימור) , ולהשקיע בזה זמן כל שבוע - הגיוני וברור שהיינו קצת "עצבניים". לעומת זאת מערכת הבריאות המערבית נחשבת "מדעית" , וגם מסובסדת , אז זה לא נחשב לקחת הימור - זה נחשב לעשות משהו מובן מאליו. ממילא אין למישהו מה להתעצבן אם הלך לרפואה מערבית. כי גם אם הרופא פישל זה פחות מעצבן מאשר משהו שלא היית "חייב" לעשות ושילמת עליו הרבה ובסוף לא עזר. אם הרופא פישל זה סוג של "גזירה משמיים". כמו כן נוסיף להימור הזה שבכל כתבה על רפואה משלימה \ רפואה סינית יופיע צמד המילים "היזהרו משרלטנים" בתוספת כל מיני הוראות איך להיזהר משרלטנים. זה עוד יותר מוסיף לעצבנות ולחששות - מי אמר שמי שמטפל בי הוא מטפל טוב ולא שרלטן ? מי אמר לי שאני לא זורק כאן כסף וזמן ועלול להתאכזב ? מי אמר לי שלא מנצלים אותי ? בקופת חולים זה יותר קל כי "הרופא אמר". אבל בקליניקה פרטית זה קיים הרבה יותר. אני חושב שזה ממש לא קשור לשאר התחומים של הרפואה הטבעית. אני אישית בדקתי הרבה שיטות וגם משלב בעבודתי שיטות "לא סיניות". לא ראיתי שברפואה סינית יש יותר הצלחות מאשר בהרבה שיטות אחרות. באופו כללי ראיתי שמטפלים עם נסיון הם מטפלים טובים - גם אם השיטה שלמדו היא שיטה של כמה חודשים. אני לא חושב שצריך להיות "סנובים" ואני לא חושב שבידול משאר ענפי הרפואה הטבעית זה מה שיקדם אותנו. מה שבאמת יקדם אותנו כמטפלים זה לא לשים דגש על השיטה , אלא על ההתפתחות האישית שלנו ועל יחסי האנוש שלנו. להתיחס למטופלים שלנו בהבנה. לא משנה כמה נראה לנו שהם כועסים ,להבין שהם לא כועסים עלינו. בשלושת השנים שאני מטפל ראיתי שהעבודה הקשה באמת היא לא "איך לטפל" אלא "איך להתיחס למטופל". וכדי לדעת איך להתיחס לאדם אחר , אני צריך להיות מאוד מודע לעצמי ולתחושותי קודם כל. לא לקחת דברים באופן אישי. לכבד את המטופל : להתיחס אליו עם הרבה כבוד כאדם , להתיחס אליו בהכרת תודה על כך שהוא בא ונותן בנו אמון. גם אם נראה לנו שהוא לא מתנהג בדיוק כפי שאנו מצפים שיתנהג - לא לנסות לשנות אותו , ולא לנסות לחנך אותו !!!!!11 לא להסתכל עליו מלמעלה למטה אלא לקבל אותו בצורה מוחלטת כפי שהוא. רק מתוך כך יצא הפתח לשינוי אצל המטופל , ואלינו יבואו מטופלים. יש לרפואה סינית יתרון אחד משמעותי בעיני על פני מטפלים בשיטות אחרות , וזה שההכשרה היא 4 שנים - זה יוצר תהליך הבשלה בריא יותר ואופי טוב יותר של מטפל מאשר מטפל שלמד רק שנה (לא משנה באיזו שיטה) , כי מישהו שלומד 4 שנים יוצר אצלו מחויבות לתחום הטיפולי ועובר תהליך. לכן אין לי שום בעיה לראות מטפלים בשיטות אחרות כשווים אלי - אם גם הם עושים מסלול של 4 שנים , ואם גם הם לומדים רפואה מערבית בצורה רצינית ומעמיקה , וכמובן אם הם טובים בשיטות שהתמקצעו בהן והשקיעו את מספר השעות הנדרש. (אני חושב שזה גם צריך להיות הכיוון להסדרת הרפואה המשלימה בישראל. כל מכללה המלמדת רפואה משלימה במשך 4 שנים ועונה על קריטריונים מסוימים של שעות , איכות מורים ותכני לימודים תוכר כמכללה שיכולה להעניק תואר ברפואה משלימה. וזה לא משנה אם זו מכללה של רפואה סינית או של תחום אחר).
 

RanLoel

New member
שלום יוסף

אמרת פה הרבה דברים ובעיקר עשית סלט מהדברים שנאמרו לפני...
נתת הסבר יפה לנושא הכעס והמירמור אצל מטופלים מאוכזבים. ובכל זאת, אני לא חושב שיש את אותו כעס או אותו מירמור כלפי פסיכולוגים או פיזיותרפיסטים. ולמה זה קורה? בגלל שעדיין לא קיימת לגיטימיות מלאה לשיטת הטיפול שלנו, בעיקר מצד הרופאים. רופא ימליץ למטופל לגשת לפסיכולוג או לפיזיותרפיסט במקרה הצורך מתוך אמונה שלמה שזה עשוי לעזור. מבחינת הרפואה המשלימה, הרבה מהרופאים עדיין לא רואים ברפואה המשלימה אופציה אמיתית. הרבה מהם ישלחו מטופלים לטיפול טבעי מחוסר ברירה או במילים בוטות יותר "במטרה לסתום למטופל את הפה". אני רואה את זה על בסיס יומי. והמטופלים קולטים את זה. רק אם נצליח למצב את הרפואה הסינית כאופציה לגיטימית, הכעס והמירמור יעלמו. וכדי למצב את הרפואה הסינית כאופציה לגיטימית יש להפרידה משאר תחומי הרפואה הטבעית. ואין כאן שום התנשאות ואין כאן שום השוואה לשיטות טיפול אחרות ואין כאן קביעה שלנו יש יותר הצלחות מלאחרים. ממש לא. ואני גם לא מזלזל בחשיבות ההתפתחות האישית ויחסי האנוש שאתה מדבר עליהם. אבל, וכאן בא אבל גדול מאוד, בכדי להגיע למצב שבו מכירים בנו, חייבת להיות סטנדרטיזיציה. חייב להיות בסיס אחיד שעליו מושתתת שיטת הטיפול. גם בתחום הפסיכולוגיה יש אין סוף זרמים ושיטות ובכל זאת הבסיס אחיד. טיפולים טבעיים אחרים כמו הומיאופטיה או נטורופתיה או פרחי באך פשוט בנויים על בסיס אחר. על תובנות אחרות. על מפות אחרות. על ראיית עולם שונה. רני אייל דיבר על זה בכנס האחרון של מכבי טבעי והיה מאוד מעניין לשמוע אותו. להגיד שתפקידן היחיד של 4 שנות הלימוד הוא לייצר מחוייבות לתחום הטיפולי זה לא מדוייק ואפילו מכעיס! רן
 

ינוקא1

New member
סלט זה טעים.

אני אישית אוהב סלט שמורכב מכמה ירקות ולא רק מעגבניות או רק מלפפונים - אני אוהב סלט שמכיל בתוכו גם עגבניות גם מלפפונים גם קצת בצל ירוק ,לימון , שמן ומלח. כנ"ל בנושא שיטות טיפול , אני חושב ששילוב טוב עושה טוב. (לעומת זאת שילוב לא נכון יוצר משהו לא טעים). בקשר ללגיטמיות - הלגיטימיות שלנו תצמח מהצלחות טיפוליות וגם ממחקרים שיראו שרפואה סינית עוזרת בשיפור אמיתי בבעיות שונות. דווקא למטפלים בקופות החולים שהרופאים עוקבים אחריהם יש תפקיד חשוב במהלך הזה - אם הרופאים יראו שמטופל שהם שלחו למכבי טבעי אפילו רק "כדי לסתום לו את הפה" , שב עם שיפור משמעותי ואמיתי , תהיה לגיטמציה יותר גדולה והם יפנו עוד ועוד מטופלים , זה גם יפתח את הדלת להשוואת מעמדינו למעמד של פיזיותרפיסטים , למשל. אם הרופאים יראו פעם פעמיים ושלוש שהם שלחו מטופלים ונאדה , אז הם לא ישלחו יותר. זה פשוט מאוד. זה מה שיגרום לשילוב אמיתי ולהערכה שלנו - לא כל מיני בחינות וסטנדרטים. זה ממש לא סוד שאני מתנגד בצורה מאוד נחרצת לגישה אותה הוביל רני אייל. הזכרת פסיכולוגים וזו דוגמה מצויינת. יש מאמר שכדאי לך לקרוא שמסביר בדיוק מה קורה אצלם. הדגש מבחינתי לא צריך להיות על שיטה ועל סטנדרטיזציה , אלא על תוצאות והתפתחות. ברגע שהופכים את הסטנדרטיזציה לערך מקודש , התוצאה תהיה בהכרח יצירה של "ממסד" והתאבנות תוך כדי דחיה של כיוונים חדשים - שאולי הם יעילים יותר. (אפשר לקרוא גם את המשך הסיפור עם הפסיכולוגים ) אני חושב שצריך לאפשר חופש מלא או כמעט מלא למכללות ללמד מה שנראה להם , תוך כדי שמירה על קריטריונים בסיסיים - לימודי רפואה מערבית ברמה נאותה , רמת מורים , מספר שעות , ושעות של נסיון קליני. זה יבטיח אבולוציה טובה של המערכת , זה יבטיח שבסופו של דבר השיטות הטובות יותר הן אלו שתשרודנה. זה ימנע ממסד מנוון. ההבדל בין רפואה סינית לתחומים מדעיים הוא שרפואה סינית היא "מסורת" בסופו של דבר. כיום אני לא דוקר לפי השיטה הסינית הרגילה , ולדעתי התוצאות שלי טובות הרבה יותר מבעבר. מי שיצמד למסורת , יגיד "זה לא סיני" ובכך יסגור את הדיון. לעומת זאת מי שבא עם ראש פתוח , יהיה מוכן לבדוק ולחקור - אולי יש כאן משהו ? כאשר אתה נותן "חופש" , אתה מאפשר התפתחות , אתה מאפשר אבולוציה , אתה מאפשר שהשיטות הטובות תתפוסנה את מקומן הראוי והשיטות הפחות טובות ידחו הצידה. בתחומים מדעיים ההתפתחות והאבולוציה נעשית דרך מעבדות המחקר , אבל בדבר שהוא מסורת אין מעבדות מחקר וקיים סיכוי טוב שסטנדרטיזציה תוביל לסגירות ופנאטיות שאיננה ענינית. גם בסין עצמה קיימות לא מעט גישות לדיקור שהתפתחו מתוך נסיון קליני של אנשים. ב"סינית" יש ראיונות עם כמה כאלו. דווקא בגלל חוסר הסטנדרטיזציה שהיה קיים בסין , כאשר כל מורה לימד את תלמידו בלי לדפוק חשבון , זכינו לעושר הזה. יש צורך לדעתי בהסדרת התחום , אבל הקריטריון להסדרה צריך להיות משך ההכשרה , תוכנית ההכשרה , נסיון קליני ועוד. יצירה של שבלונה היא טעות. לא ליצור אחידות , לאפשר יחודיות.
 
חייבים לשמור על סטנדרט אחיד בין מכללות

אחרת יהיה ברדק וכל אחד יעשה מה שבראש שלו- כמו למשל לימודי דיקור בשנה, או משהו חדש- לימודי דיקור וקבלת תעודת "מומחה" לאחר 6 חודשים. היחודיות שאתה כל כך מקדש נשמרת לך בתום 4 שנות לימוד. למדת רפואה סינית. זה מה שבחרת. זה מה שאתה צריך ללמוד. אחר כך תעשה ותלמד ותתפתח לאן שאתה רוצה, תעשה לך סלטים טעימים שיערבו גם פירות ואם אתה רוצה אתה יכול גם להוסיף יוגורט. איך שבא לך. אבל זה ממש לא צריך להיות חלק מהלימוד הבסיסי. כשלומדים רפואה סינית- צריך ללמוד רפואה סינית. כשלומדים הומיאופתיה- צריך ללמוד הומיאופתיה. כשלומדים רפואה מערבית- צריך ללמוד רפואה מערבית. את הסלטים תלמד לעשות אחר כך, אם זה מה שאתה רוצה לעשות. שזה כמובן בסדר, ממש כמו שזה בסדר להישאר בתחום אחד.
 

ינוקא1

New member
שבוע טוב.

אני אומר ואמרתי תמיד - מה שעקרוני מאוד בעיני זה לימודי 4 שנים. מבחינתי לא נכון שאדם יטפל או יהיה מוכר כמטפל בלי לימודי 4 שנים - הנדסת תוכנה לומדים ב4 שנים , אז כדי לטפל בבני אדם נסתפק בפחות מזה ? אני חושב שמשך הזמן הוא מאוד עקרוני בשביל ההבשלה של האדם כמטפל. מי שמלמדים דיקור בשנה הם פושעים - אין לי דרך אחרת להגדיר את זה. בקשר לזה שיש הרבה שיטות שהן פחות מ4 שנים - מסכים. אבל כדי להוציא תואר ברפואה משלימה אני לא חושב שזה צריך להיות פחות מ4 שנים שכוללות בתוכן נסיון קליני. מכסימום לא לומדים רק תחום אחד אלא כמה תחומים - כמו שכאשר לומדים רפואה סינית משלבים בזה צמחים ומגע ותזונה וכו' , וכמו שכאשר לומדים נטרופתיה משלבים בזה צמחים ומגע ותזונה וכו' וכו' וכל זה עוד לפני שדיברנו בכלל על רפואה מערבית. אם רוצים למלא 4 שנים בכלים טיפוליים מועילים - אין שום בעיה. יש המון המון שיטות מענינות וטובות ואני בכיף הייתי יכול ללמוד עוד 4 שנים (אם רק היה לי כסף . . .
) אם מישהו למד עיסוי במשך שנה הוא יוכל להיות מעסה בספא - אבל כדי לטפל בקופת חולים באנשים וכדי להציג את עצמינו כאנשים שיכולים לרפא דברים , אני חושב שלדרוש 4 שנות לימודים עם התנסות קלינית וידע במגוון שיטות זה משהו מתבקש. זה לא משנה אם זו נטרופתיה , או הומאופתיה או רפואה סינית או רפואה אינדיאנית. בקשר ל"יחודיות" - את יכולה לקרוא באתר שלך כתבה על השיטה של דר' טאנג (אם זכרוני לא מטעה אותי) - כתוב שם שהוא לא משתמש באבחנת לשון ודופק , ושהוא משתמש בעוד נקודות רבות מאוד שאינם על המרידיאנים המוכרים , באותה מידה את יכולה להגיד שגם הרפואה שלו היא לא "סינית" - אז השיטה שלו כן סינית רק כי יש לו עיניים מלוכסנות ? היום אני עושה דיקור ומתבסס על שיטה שפיתחתי בעזרת כמה שיטות אחרות המסייעת לי להרגיש את המרידיאנים וחסימות בהם. מה שמשנה זה לא האם אני סיני או לא , ולא האם השיטה סינית או לא , אלא האם היא עובדת בצורה טובה. תאמיני לי שבשיטה בה אני עובד היום אני מבין הרבה דברים ברפואה הסינית שלא יכולתי להבין בלי זה. (אגב , את יודעת מה זה אומר שנקודה מסוימת היא נקודת "אשנב לרקיע" ? אז אני היום מבין שאלו נקודות בהן חלק מהמרידיאן יוצא החוצה מהגוף ועושה סיבוב בתוך ההילה שלנו ! ! ! אני מסוגל גם להרגיש אותם לפעמים). אבל בואי נחזור לעניין שלנו : אנחנו מדברים על חוק שאמור להגן על הציבור מפני שרלטנים. לעשות חוק רק בעניין הדיקור זה נראה לי קצת מטופש כאשר ישנם כל כך הרבה תחומים שהם לא דיקור (אז נעשה : "חוק ההומאופתיה , חוק הנטרופתיה , חוק שיטת פאולה , חוק העיסוי , חוק הרפלקסולוגיה , חוק שיטת גרינברג ..." ) האם זה נראה לך הגיוני וטובת הציבור ? הגיוני לכלול את כל הרפואה המשלימה ביחד ! לדעתי זה מה שכדאי שיהיה : מטפל ברפואה משלימה צריך לעבור : 1. לימודים של 4 שנים לפי השיטות שהוא לומד ודרישות המכללה. 2. לימודי רפואה מערבית בהיקף מכובד - כאן אני מאוד בעד שיהיה מבחן אחיד לכולם מטעם משרד הבריאות. כי הרפואה המערבית היא אחת (לפחות ברמה שלנו). 3. שהמכללה תהיה מאושרת ושתהיה וועדה מקצועית שתאשר את ההגיון בתוכנית הלימודים ותאשר שהמורים ראויים ללמד. 4. שיהיה על המכללות פיקוח על ידי רואה חשבון שיאשר שהמכללה לא עומדת לפשוט רגל. מי שיעבור את כל הדרישות הללו , אני בעד שיקבל תואר (לא חובה תואר אקדמי , אבל תואר שיתן זכויות המקבילות לתואר אקדמי). כמובן שבתואר הזה תהיינה כתובות השיטות הספציפיות בהן התמקצע אותו מטפל. זה פשוט , זה הגיוני , זה מאפשר הרבה "חופש" והתפתחות , וזה טובת הציבור.
 

RanLoel

New member
ועדיין לא הצלחת להבהיר את עמדתך....

למה נראה לך מטופש לעשות חוק רק בעניין הדיקור? איך אני, מטפל ברפואה סינית, אמור לקחת אחריות על הומאופתיה או נטורופתיה או כל תחום אחר אותו לא למדתי ואינני מכיר? הדיון אינו עוסק בארבע שנות הלימוד. הנושא הזה מוסכם על כולם פה. הדרך להפוך למטפל היא ארוכה. על זה אין עוררין. הדיון הוא על הידע הבסיסי של הרפואה הסינית. גם דר'טאן וגם מאסטר טונג וגם כל מפתחי השיטות למיניהן התחילו מהבסיס. מהאנטומיה הסינית. מהכתבים העתיקים. מידע נצבר. ואני לא יוצא נגד ה"חופש" ונגד ההתפתחות. להיפך. כדי שתוכל להתפתח ולגדול, כדי שתוכל לפתח את שיטות הטיפול שלך עצמך, אתה חייב בסיס רחב ומוצק. אתה קובע בסעיף מספר 3 שהמכללה צריכה להיות מאושרת ושתהיה וועדה מקצועית שתאשר את ההגיון בתוכנית הלימודים. מאושרת על סמך מה? על איזה הגיון אתה בדיוק מדבר? אני נורא מנסה אבל באמת שאני לא מצליח להבין אותך
שבוע טוב, רן
 

ינוקא1

New member
היי רן.

קודם כל מי שלוקח אחריות על חוק זה לא אתה אלא המחוקק. בהנחה שהחוק בא למנוע שרלטנות ברפואה משלימה , אני חושב שכדאי לעשות חוק שיקיף כמה שיותר ולא חוק אחד לתחום אחד. בקשר לידע הבסיסי של הרפואה הסינית - כידוע לך גם אני למדתי , אומנם רק ארבע שנים , אבל בכל זאת למדתי קצת. אני מעריך מאוד את הידע הזה ולא מזלזל בו. עם זאת הידע הסיני נחשב עבורי למקור השראה והוא לא משהו שאינני יכול לערער עליו. הסיבה היא כי למדתי "להרגיש" והיום אני מסוגל להרגיש את המרידיאנים , ואני יודע בבירור כי הידע הסיני הוא חלקי. מפות המרידיאנים הן חלקיות , וכבר כתבו את זה הרבה לפני - גם מצונגה וגם תלמידו ריוקו אנדו שהרחיב את המפות של מצונגה. מה שאני הגעתי גם כן (שלא כתוב עדיין בשום מקום) זה לשיטה מסודרת של דיקור לפי הרגשה. כשהלכתי ללמוד רפואה סינית חשבתי שזה מה שאני אלמד - להרגיש את המרידיאנים ולדקור. בפועל מה שמקבלים כשלומדים רפואה סינית זה המון ידע תיאורטי , שאתה צריך לקבל אותו כעובדה. אתה צריך לשנן ספרים וקלאסיקות ותפקודי נקודות והכל טוב ויפה , אבל בעיני זה לא זה. אם אני הייתי מלמד , הייתי פשוט מלמד אנשים בעיקר להרגיש צ'י - אפשר ללמד זאת על ידי תרגול לחיצה על נקודות (וזו השיטה של "טאו שיאצו") . אפשר ללמד זאת על ידי תרגול של הילינג. אפשר ללמד זאת על ידי תרגול מסיבי של צ'י גונג , אפשר ללמד זאת על ידי דמיון מודרך. אם הייתי מלמד דיקור הייתי משתדל ללמד ובעיקר לתרגל את כל הטכניקות הללו ביחד. (וגם זה לא היה יוצא פחות מארבע שנים). לא הייתי מלמד בכלל תפקודי נקודות , לא הייתי מלמד בכלל איתורי נקודות. הייתי כן מלמד טכניקות מגע , הייתי מלמד לפתח יכולת חישה , ובעיקר הייתי אומר לאנשים לתרגל הרבה הרבה בצורה סזיפית את הדברים הכי פשוטים כמו לחיצה על נקודות. זה גם מה שאני בעצמי עשיתי במשך בערך שנה אחרי סוף הלימודים - לא דקרתי ולא עשיתי טווינא אלא רק עשיתי פרסינג ופרסינג נידינג. בשלב מאוחר יותר חזרתי לטווינא ולדיקור כשהבנתי איך מתוך הרגשת המרידיאנים אני יכול לדקור. ביחד עם הלחיצות תרגלתי הילינג שזה גם מאוד מסייע להרגיש צ'י , ואחר כך הוספתי את הקריסטלים - לא למדתי את תחום הקריסטלים בשום מקום , זה היה המשך טבעי של היכולת לחוש צ'י. הכי הכי חשוב - הייתי מלמד אנשים לסמוך על תחושותיהם ולבטוח במה שהם מרגישים. כשאלמד את הטכניקות שלי לאנשים אחרים אשתדל מאוד לא לתקן אף אחד. כי דרך התרגול הטעויות יעלמו בסופו של דבר. הביטחון בתחושותינו זה המפתח הכי חשוב. כמו כן צ'י ותודעה הם שני דברים שלא נפרדים , ובהכרח יכולת תפיסת הצ'י דורשת מודעות גדולה יותר לעצמינו ולתחושות שלנו - גם את זה חובה לפתח. גם בתחום הזה מצאתי ואספתי טכניקות שדורשות עבודה סזיפית ויומיומית , אבל מביאות את התוצאות (אני ממליץ בתחום הזה על הספר "מעבר המכשפים" מאת טאישה אבלאר ויש עוד כמה) זו היום הדרך שלי - עבודה דרך תחושה ולא דרך ידע. המטרה : טיפול דרך תפיסה ישירה של צ'י. אני יודע שלא עניתי על מה ששאלת , אבל אולי עכשיו תוכל להבין אותי קצת יותר. לילה טוב יוסף.
 
רגע....

אתה אומר שמצד אחד צריך להיות קו אחיד ופיקוח על המכללות. זה אומר, בין היתר, גם קו אחיד בקשר לחומר הלימוד. מצד שני אתה בא ומתאר שאתה היית מלמד משהו על פי פרשנות אישית שלך, שגם אם שאבת את הידע מכל מיני מקורות, זה עדיין פרשנות שלך לדברים. אז איך זה משתלב? או שיש פיקוח וקו אחיד ואז צריך ללמוד X בכל המכללות, או שאין פיקוח וכל אחד מלמד מה שהוא רוצה. כמוך יש עוד אנשים שפיתחו עם הנסיון שלהם דרכים להרגשת צ'י, ויש כאלו שעובדים אחרת לגמרי. איך אתה בא ללמד אנשים מבלי לבלבל אותם? הרי גם ככה ב- 4 שנים יש בלבול גדול, בעיקר כי צריך ללמוד פילוסופיה סינית, שהיא חדשה לרוב הסטודנטים בשנה א', וזה ממש בגדר של שפה חדשה. יעל
 

ינוקא1

New member
זה משתלב

בכך שאני אוכל להציג את מה שאני עושה לוועדה מסוימת , והם יחליטו אם יש בזה הגיון וראוי ללמד את זה כשיטה מוכרת. יגידו שכן , אז כן. יגידו שלא , אז לא. אני לא מודאג. יש לי הרבה ביטחון בדרך הזו , וגם אם זה יקח זמן רב , אולי אפילו לא בימי חיי , בסוף זה יכנס. בקשר ללמד אנשים - אני כרגע לא מלמד (לפחות לא באופן מסודר) כי אני רוצה עוד להשתפשף עם זה. אני מעריך שזה יקח עוד שנה לפחות. כאשר אלמד - בשום אופן לא אלמד סטודנטים לרפואה סינית - כי זה באמת יבלבל אותם (זה מה שקרה לי בשנה ד'). אני אתחיל בלעשות קורס המשך למטפלים , ואם זה ילך טוב אתקדם עם זה הלאה. בקשר ל"בלבול" - אני חושב שדווקא השיטות הרגילות מבלבלות - בא אליך מטופל , את צריכה לעשות תשאול , לקחת דופק, לשון , לנתח שיכלית את הסימפטומים , להגיע לאבחנה , להחליט לפי מה את מטפלת ולפי מה האבחנה ? (TCM , אלמנטים , סטמס . . .) איזה סוגי מרידיאנים מעורבים (המערכת הרגילה ? מתפצלים ? חיבור ? TMM ? ) ואז לבחור נקודות על סמך האבחנה , לאתר אותם נכון. יתכן גם שנתקלת בבעיה \ מחלה שאת לא מכירה ואז בכלל את צריכה לחשוב ולשאול. נכון שמטפלים טובים יגיעו בסך הכל לעקרונות טיפוליים דומים בקייס דומה , גם אם הם באים משיטות אחרות. וכמו כן מטפלים מנוסים יפתחו "חוש" שיעזור להם. אבל יש הרבה מקום לטעויות ובלבולים בכל התהליך - בעיקר בגלל ההתערבות של המנטלי. במה שאני עושה אני פשוט "מדלג" על המנטלי. הטכניקה שאני משתמש בה היא טכניקה שמיועדת ישירות לפיתוח של "חוש". ברגע שאת שמה על זה את הדגש הכל הרבה יותר פשוט. הבעיה היחידה היא שלא תמיד את יכולה להסביר "למה" דקרת נקודה מסוימת. מי שפיתח דרכים משלו להרגשת צ'י - מעולה. ממש לא משנה באיזה דרך פיתחו את זה. יש הרבה דרכים לעלות על אותו הר. כמו כן כולנו מרגישים צ'י , גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא מרגישים. זה בא יותר עם הנסיון והביטחון. זה היתרון בעיני של מטפלים מנוסים (ולא משנה מאיזו גישה) לעומת מטפלים לא מנוסים - למטפלים מנוסים יש "חוש" שאין אותו למטפל המתחיל גם אם הוא שורק את תפקודי הנקודות. אני מאוד ממליץ לקרוא את הספר הנהדר של ריוקו אנדו על "טאו שיאצו" - הוא מסביר בצורה נהדרת גם את מה שאני אומר (והוא הרבה פחות מעצבן ממני).
 
הדיון אינו על 4 שנים

בוקר טוב, הדיון עיקרו אינו האם יש ללמוד 4 שנים כן/לא, אלא איך מגבירים את המודעות של הציבור הרחב לרפואה הסינית. משם יצאה זרוע שדיברה על ההפרדה של הרפואה הסינית מכלל הרפואה המשלימה- ששוב, אין חיה כזו במציאותף אין תחום כזה באמת. אתה יודע, גם בתחומי הרפואה המערבית יש תקופות לימודים שונות ותארים שונים- אין שום סיבה שב"רפואה משלימה" זה לא יהיה. ולכן אני חושבת שזה לא רק מטופש אלא אפילו הגיוני, נכון ומכובד- ומגן על הציבור מאוד!- שיהיה חוק הומיאופתיה, חוק נטורופתיה, חוק עיסוי וכל שאר החוקים שציינת. עם כל הכבוד, אני חושבת שאנחנו עוד רחוקים מלהוות עצמנו לד"ר טאנג, אדם שחי ונשם את הרפואה הסינית מגיל מאוד מאוד צעיר. העובדה השפוטה היא שהוא למד את הבסיס, למד רפואה סינית, ומשם התפתח. כל מטפל שהתמחה בדבר מה מסוים התחיל מהבסיס- 4 שנות לימוד רפואה סינית, בלי ערבובים ובלי עניינים. ברברה קירשבאום קופצת לי לראש, אישה שלקחת את אבחנת הלשון והביאה אותה לדרגת אומנות, ובקושי מתייחסת לדופק. אבל זה בדיוק מה שאני כותבת לך- הייחודיות מגיעה אחרי 4 שנים, ולא במקום ולא במהלך. אם אתה אומר, ואנחנו מסכימים על כך, שב- 4 שנים עוברים תהליכים ומבשילים כמטפלים, אז לאחר 4 שנים אתה יכול להמשיך עם לימודי המשך בכל מה שתבחר- ותעשה מה שאתה רוצה. אבל אם אתה בוחר ללמוד רפואה סינית- זה מה שאתה צריך ללמוד, ולא לערבב דברים שאינם קשורים זה לזה. לא הגיוני בכלל לקשור תחומים שאינם מדברים באותה שפה ושאינם קשורים זה לזה תחת חוק אחד, וגם לא תחת מטריה אחת (אבל את זה כבר קשה לשנות). כל התחומים שהזכרת אינם קשורים לרפואה סינית. זה שאתה פיתחת שיטה משל עצמך- יופי, כל עוד זה עובד. אבל אם אנחנו מדברים על הגדרות, סביר להניח שאתה עושה רפואה סינית בשילוב עם עוד משהו. זה שזה עובד בשבילך לא אומר שזה עובד בשביל אחרים. יש אנשים שרוצים ללמוד רפואה סינית וזהו. וזו זכותם כפי שזכותך להתפתח לכיוונים נוספים ואחרים. לכפות עליהם תואר של "רפואה משלימה" זה מיותר, ואני למשל ממש לא מעוניינת בזה. אם הייתי רוצה את זה, הייתי הולכת ולומדת קצת מכל דבר, ולא לומדת רק רפואה סינית. לא רוצה ללמוד דברים אחרים- רק רפואה סינית. לכפות עליי ללמוד "שיטות" זו טעות בסיסית בהבנת הדברים, לדעתי. אם אחרי 4 שנות לימוד רפואה סינית ארצה ללמוד עוד שיטה- סבבה לי. אבל בנתיים, יש לי עוד הרבה מה ללמוד ברפואה סינית, ולכן אשאר בתחום הזה, תודה, ואשמח אם לא יפלו עליי פתאום ויגידו לי, שכדי לקבל תואר אקדמי בתחום "רפואה משלימה" (שוב, מה זה התחום הזה??? הוא לא קיים! הוא מונח לשם הבדלה בין שיטות מסוימות שאינן נופלות תחת קטגורית הרפואה המערבית, אבל תכלס- זה לא קיים) אני צריכה ללמוד שנתיים רייקי, 3 שנים הומיאופתיה וסמסטר שיטת פאולה. מעריכה את כולם, אבל זה לא my cup of tea. רוצה ללמוד רפואה סינית, נקודה. חופש בחירה זה עדיין סוג של זכות בסיסית, לא? לגבי המכללות- דווקא בעניין הזה האגודה פעלה יופי, ויש קו שעל פיו המכללות שמלמדות רפואה סינית צריכות להתיישר. את הקו הזה קבעו אנשי הרפואה הסינית עצמם, ולא מישהו מבחוץ שלא מבין את התחום. יש וועדה מקצועית, של אנשי מקצוע, שיודעים בדיוק מה צריך להיות ומה לא, היקף שעות מינימלי- הכולל גם שעות קליניקה. יעל
 

ינוקא1

New member
יעל , רוב מה שכתבת

ממש אבל ממש לא קשור למה שאני אומר. אין לי שום מטרה לכפות על מישהו ללמוד שיטות אחרות , אין לי שום בעיה שמישהו ילמד רק רפואה סינית , אין לי שום בעיה עם חופש הבחירה שלך - ההיפך הוא הנכון. אני בעד בחירה וחופש כמה שיותר (ht in wood . . .) זה שאני אומר שכדאי שכל בוגר 4 שנים במכללה מוכרת יקבל תואר ברפואה משלימה מטעם משרד העבודה \ מל"ג ויהיה מצויין למטה "התמחות ברפואה סינית" \ "התמחות בהומאופתיה" \ . .. , זה לא סותר אף אחד מהדברים הללו. בקשר לזה שהאגודה עשתה "פיקוח על מכללות" ותבעה מהם ליישר קו מסויים - אני חושב שזה מעולה וגם בזה אין ביננו ויכוח.
 
כמה נקודות

בוקר טוב יוסף, כמה נקודות שהזכרת שנראות לי לא מדויקות: אין בעיה לשלב כמה תחומים, אבל הראייה של הרפואה הסינית בדיוק כפי שהיא- רפואה סינית- אינה סנוביזם כלל. רפואה סינית זה לא הומיאופתיה, לא רייקי, לא הילינג, לא שיטת פאולה, לא הידרותרפיה ולא עוד המון שיטות שנמצאות תחת המטריה "רפואה משלימה". רפואה סינית היא רפואה סינית, היא מאוד ברורה, וגם אם אתה באופן אישי או אחרים משלבים שיטות נוספות, עדיין לא הופך אותה למשהו אחר ממה שהיא. היא מוגדרת, ההגדרה שלה מאוד ברורה, וזה לא משהו שסנובים המציאו. לא עושה לרפואה הסינית טוב להיות מסונפת לתחומים שאינם קשורים אליה כאשר מדברים על מיסוד וחקיקת חוק ורשיונות. ההוכחה לכך היא החלטת המל"ג האחרונה שבאופן גורף קבעה שאין מחקרים שמוכיחים את יעילות הרפואה המשלימה, אבל מה לעשות עם המחקרים שמוכיחים את יעילותה של הרפואה הסינית? הבידול לא נובע היותנו טובים יותר, זה ממש לא הרעיון ולא הכיוון. הבידול נובע מהיותנו שונים, ממש כפי שההומיאופתיה שונה. אנחנו היחידים שווקאלים, ואגב, אנחנו לא היחידים שפרשו מארגון הגג. חוסר ההבנה בציבור את ההבדלים בין התחומים השונים נובע גם מההגדרה הגורפת של "רפואה משלימה", כשבמציאות- אין חיה כזו! אף אחד לא אמר שמטפלים ברפואה סינית הם מורמים מעם. זו פרשנות שלך. לבדל את הרפואה הסינית משאר התחומים הוא הבהרה חד משמעית שהרפואה הסינית שונה מתחומי טיפול שונים. זה לא אומר שאנחנו מטפלים יותר טובים, זה לא אומר שאנחנו חכמים יותר או יפים יותר. זה אומר שאנחנו עושים רפואה סינית ולא משהו אחר. אתה כן עושה משהו אחר? יופי, אבל אתה עושה רפואה סינית +, ולא משהו כללי ולהשתמש במונח שלא באמת קיים במציאות זה קצת מוזר. לימודי 4 שנים קיים גם בנטורופתיה וגם בהומיאופתיה, לא רק ברפואה סינית.
 

ינוקא1

New member
דווקא ההחלטה של המל"ג

שבדקה ספציפית רפואה סינית והחליטה שאין מקום לתת תואר אקדמי ברפואה סינית , זה משהו שמוכיח שהבידול הזה איננו נכון. אינני חושב שההחלטה היתה בגלל שהרפואה הסינית איננה יעילה , כי כפי שאמרת יש מחקרים שמראים יעילות של רפואה סינית ועל פיהם כבר הFDA הכיר ברפואה סינית כשיטה יעילה עוד בשנות ה90. ההחלטה שלהם לדעתי היתה מהסיבה שהרפואה הסינית איננה "מדעית" - וזה הבדל גדול. גם אם מראים מדעית שרפואה סינית היא יעילה , הבסיס עליה היא מבוססת איננו מדעי אמפירי אלא מסורתי. נכון שהרפואה הסינית שונה מתחומי טיפול אחרים , זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות "עם לבדד ישכון". אני חושב שהסדרת תחום הרפואה המשלימה צריך להיות לכל התחומים כולל נטורופתיה והומאופתיה וכו' - ולהתבסס על משך הכשרה של 4 שנים , לימודי רפואה מערבית , נסיון קליני וקריטריונים לאיכות המורים (נסיון , וותק וכו'). זה יצור כלפי הציבור את ההבדלה בין מטפל טוב עם הכשרה נאותה ונסיון לבין מטפל ללא הכשרה וללא נסיון. - וזה מה שחשוב בסופו של דבר. בקשר לאיזה שיטות ללמד - להניח לתלמידים ולמכללות לבחור את הקו שלהם. בסופו של דבר כולנו רוצים ללמוד את השיטות הכי טובות ולהגיע למורים הכי טובים כדי שנהיה מטפלים טובים יותר. מי שלא טוב , לא ישרוד.
 
עוד מחשבות

אם זכרוני אינו מטעני, מדובר על החלטה גורפת של המל"ג על הרפואה המשלימה, ולא ספציפית על הרפואה הסינית. איך מחליטים אם דבר מה הוא מדעי? לא באמצעות מחקרים, שבודקים דברים בצורה מדעית? משך ההכשרה של תחומים שונים ברפואה משלימה שונים זה מזה, ולכן אי אפשר לעשות משהו גורף. לכן גם נכון שלא לתת תואר אקדמי כזה או אחר גורף לכולם. התעודה שהיום ארגון הגג מחלק הוא בעיניי לא נכון, כי לכל תחום אופן החשיבה שלו, הפילוסופיה שלו, משך הלימודים וכו'. זה קצת כמו להגיד שרפואה סינית ורפואה מערבית יכולות להופיע תחת תואר אקדמי אחד. זה הרי לא יכול להיות נכון? לא רק מבחינת הרפואה המערבית אלא גם מבחינת הרפואה הסינית. אז למה שזה יהיה נכון לתחומים שאינם תחת הכותרת "רפואה מערבית"? כל מה שהוא לא רפואה מערבית זה אותו הדבר? זה הרי לא נכון וגם לא הגיוני. מה שנכון לרפואה סינית לא נכון לשיטת פאולה. מה שנכון לשיטת פאולה לא נכון להידרותרפיה. מה הקשר בין רפואה סינית להומיאופתיה? אין קשר. אז למה לאחד ביניהם? אגב, אמרת בהודעה קודמת שלא צריך לחנך את המטופל. בעיניי הרעיון של חינוך המטופל טמון בלימוד- ללמד אותו על אורח חיים שיותר מתאים לו, על בריאותו ובריאות משפחתו. ולפעמים צריך ללמד אותו מה זה רפואה סינית, מה ההבדל בינה לשיטות אחרות. בהנחה כמובן אם הוא רוצה לדעת. אם לא אז לא. שבת שלום, יעל
 

ינוקא1

New member
היי

התיחסתי קודם לחלק הראשון , אז בקשר לחלק השני : "לחנך את המטופל" - הכוונה שלי היא יותר בצורת התיחסות , לא לתת לו הרגשה שאני יודע ואני המטפל ואני אגיד לו מה טוב לו. כשהייתי מטפל מתחיל יותר מהיום חשבתי שאם אני אשפוך ידע ואגיד למטופל מה טוב עבורו וכו' זה גם יעזור לו להבריא וגם יעשה עליו הרבה רושם שהוא הגיע למקצוען
הסתבר לי שבדרך כלל זה לא נכון. אפשר לרפא יותר טוב דווקא כשלא שופכים ידע ודווקא כשמדברים בגובה העיניים. אפשר לזרוק מילה או שתיים כחבר , לא כמחנך.
 

amitdvir tcm

New member
גם פסיכולוגיה אינה מדעית

למה שלא תציע שתואר בפסיכולוגיה ייכנס תחת הכותרת "תואר ברפואה משלימה עם התמחות בפסיכולוגיה"? ואם אני מטפל בשיטה של הטלת כשפים על סרטים אדומים שקושרים סביב פרק כף היד? גם זה נכנס לקטגוריית "רפואה משלימה עם התמחות בהטלת כשפים"? הרי אין סוף לסוגי הטיפולים שיכולים ליפול תחת הכותרת "רפואה משלימה", והבעיה היא שכל עוד רפואה סינית נחשבת "רפואה משלימה" ולא "רפואה סינית", אין אף אדם פשוט ללא ידע קודם שיכול להבדיל בינינו לבין כל שיטה אחרת, מונפצת ככל שתהיה. אינני מתנשא על הנטורופתיה, ההומאופתיה, הרפלקסולוגיה, הדמיון המודרך והרייקי. כל שיטה כזו בהחלט הוכיחה את יעילותה, לפעמים באופן מדעי ולפעמים באופן אמפירי לחלוטין. אבל זה לא משנה את העובדה שבסופו של דבר עושה לנו יותר נזק מתועלת להיות מסווגים כתת קטגוריה בתחום שהוא כל כך רחב, במיוחד כשברור שלאף אחת מהשיטות הנ"ל אין כל קשר, אפילו לא רופף, לרפואה סינית.
 

ינוקא1

New member
האם פסיכולוגיה היא מדע

או לא , זוהי שאלה גדולה - ולא כאן המקום. אני בהחלט חושב שיש שיטות בפסיכולוגיה - כמו היונגאינית שאני מאוד מעריך , שהן לא מדעיות ובהדרגה אתה רואה יותר ויותר שיטות רפואה משלימה פסיכולוגיות וההבדל מאוד מטושטש. מסיבות הסטוריות אלו ואחרות פסיכולוגיה כן נחשבת כמדע ונלמדת באוניברסיטה וכך זה ישאר. אבל באותה מידה הייתי יכול גם להגיד שיש תואר ברפואה משלימה עם התמחות בפסיכולוגיה כי פסיכולוגיה נמצאת על קו התפר. בקשר לרפואה משלימה עם הטלת כשפים על סרטים אדומים - לתקוע מחט ביד ולהגיד שזה משפיע על הקיבה זה הגיוני בערך באותה מידה. יש גם לא מעט אנשים שלא מבחינים בין זה לזה. ואולי תוכיח לי אתה שמפות המרידיאנים אינם הנפצה ? המבחן בסופו של דבר מה נכלל ברפואה משלימה ומה לא , צריך להיות מבחן הציבור ומבחן התוצאה - האם אנשים הולכים ללמוד את השיטה הספציפית ויש דרך לימוד מסודרת ? האם אנשים טוענים שהיא עזרה להם ? אני בעבר חשבתי בדיוק כמוך היום וחשבתי צריך להבדיל ביננו לבינם , ואף לעגתי להרבה מהשיטות הללו. משהו ששינה אצלי את ההתיחסות היה שאחותי הלכה למטפלת סינית מנוסה שטיפלה בה גם באמצעות "עפעוף" והיא עזרה לה מאוד. אמרתי לעצמי "אולי יש בזה משהו". אחר כך היתה בטלוויזיה תוכנית "הכוח" בערוץ 10 , ראיתי שם דברים שלא ידעתי איך להתיחס אליהם. החלטתי לבחון את זה מקרוב ולנסות בעצמי שיטות יותר "רוחניות" ובסופו של דבר דווקא השיטה הזו עם העפעופים היא שגרמה לי להבין ולהרגיש שבאמת יש דבר כזה "מרידיאנים" ושאלו שמסרו לנו את הרפואה הסינית היו פשוט אנשים שעבדו בשיטות רוחניות שונות והגיעו ליכולת להרגיש את המרידיאנים . כמו כן ראיתי הצלחות בשיטות הזויות לחלוטין , ומאז אני לא מזלזל בשום שיטה. יש המון דרכים לריפוי , לא פחות טובות ממה שאנחנו עושים. אתה מסווג בתוך תחום הרפואה המשלימה אם תרצה ואם לא. זה לא עושה לך נזק וזה לא עושה לך תועלת. אתה יודע כמה אנשים באים אלי ואומרים לי "עשיתי דיקור ולא עזר " ? ולעומת זאת כמה אנשים חושבים ובטוחים שהומאופתיה עזרה להם ? מה שיעזור לנו זה יותר הצלחות קליניות ,קיצור של משך הטיפול , התיחסות נכונה למטופל , התפתחות אישית ושכלול מתמיד של השיטות שלנו.
 

amitdvir tcm

New member
אני מודע ליעילותן של שיטות רבות

אני פשוט לא מעוניין לקשור את הצלחתי בהצלחתן.
 
היי עמית ועמיתים

משפט שקראתי פעם ב'סינית'- "השיווק הכי טוב הוא לחנך את המטופלים". - להסביר וללמד . www.revitali.co.il http://nomind.co.il/blog.asp?=78
 
למעלה