עניין של שליטה..???

[החתולית]

../images/Emo25.gif

 

[אדמiנית]

סתם שתיתי מים../images/Emo35.gif

איזו הקלה לראות/לקרוא שעוד מישהו שותף לעמדתי... כבר חשבתי שאני לבד (בחושך...)

 

[החתולית]

את צודקת יקירתי (וברוכה הבאה)

גם אני כשכתבתי התכוונתי לשיחה עם האם ולא עם הילד.

 

[Dardar63]

היה לי ברור

ותודה מותק ( ותגידי, מתי יודעים שזה לא פרק ב אלא מורכבות?

)?

 

[azaria]

מורכבות לנצח, בניגוד לפרק ב' שלפני ג' ד' וכו?

אני חושב שפשוט יודעים כשיודעים. ואני גם חושב שאפילו כשיודעים זה לא מבטיח הרבה. הרי גם בפרק א' לא חשבתם שזה פרק א' אלא הזוגיות של החיים. אז כמה כבר אפשר לסמוך על התחושות ואף על "הידיעות" שלנו?

 

[החתולית]

קראי את החתימה של עזריהו המינהל

כך תדעי אם את בפרק ב' או מורכבת (או בעברית פשוטה: הילדים שלי והילדים שלך מרביצים לילדים שלנו = מורכבות). צ'מעי ממני- את מורכבת.

 

[azaria]

לא חייבים את כל סוגי הילדים

אצלנו למשל יש רק ילדים שלה, וילדים שלנו. אין ילדים "שלי" אולי זו הסיבה שהילדים שלה מרגישים לי קצת כמו "הילדים שלי". פשוט בגלל שאחרת היה ריק מידי בפינה ההיא בלב שלי. הפינה שמיועדת לילדים "שלי". אמנם לפעמים נדמה להם שאני שונא אותם, אבל זה נכון בדיוק כמו כאשר ילדי הביולוגיים משוכנעים בכך. (למשל כאשר אני מגרש אותם מן הטלויזיה בסלון באמצע תכנית מותחת בהופ רק כדי לראות חדשות משעממות)

 

[עוד קרן אור]

"מגרש" זו מילה קצת חזקה בהקשר הזה...

 

[רציתי1]

מאד מסכימה איתך,

הייתי בדיוק באותו המקום, אבל מהצד השני. אני האמא שהבן שלה, מהנישואין הראשונים, צפה בטלוויזיה בסלון שבעלי השני חזר מהעבודה, ורצה שקט וכבוד בביתו הוא. הבעיה היא לא של הילד בכלל, אלא בין בני הזוג. כתבת יפה - "לא קוראים שתלטן למישהו רק כי הוא רוצה לראות טלויזיה בסלון, לא מזכירים מי קנה את הטלויזיה אפילו מתוך כעס". קל מאד לבודד מקרה אחד ולהרגיש נורא צודק ומסכן. קודם כל, הוא הבן של אשתך. האישה שאתה אוהב, מכבד, ומשתוקק לבלות איתה את שארית חייך. בטוב וברע. אתה זוכר את זה? כי בעלי (לשעבר!!!) שכח. אתה מדבר יפה אל ועל הבן שלה? אתה זוכר שהוא משוש נפשה וחייה? אתה מסוגל לשמוח איתה עליו? להתעצב איתה עליו? כי ככה זה עם ילדים. אפילו אם הילד הזה מעצבן לפעמים, או, רחמנא ליצלן, פצח בגיל ההתבגרות. הוא הילד של האישה שאתה אוהב. כבוד לא רק מקבלים, אלא, קודם כל, נותנים. אני מדברת מנקודת המבט שלי, כמובן, ומהכאב הפרטי שלי, על המחירים הגדולים ששולמו, בסופו של דבר. הלוואי ואצלכם זה לא ככה. שלך, רציתי

 

[שירלי6]

עניין של הצבת גבולות.

קודם כל, שמחה עבורך שמצאת את האושר שלך גמני בתחילת דרכי המשותפת עם בן הזוג שלי נתקלתי בקושי של להציב גבולות חדשים לילדי, קושי שהתבטא בייחוד מול הבן הגדול שלי. נעזרתי ביועצת משפחתית ויחד הבנתי את ההתנהלות השגויה שלי התנהלות שנבעה מתוך רצון לגונן על הבן שלי, שלא במודע. מאחר ואני כאם צעירה שתגרשה כאשר הילד היה צעיר מאד, רוב ההתנהלות שלי מולו נבעה מתוך רצון לפצות אותו ולתת לו כל שיבקש על מנת שיהא מאושר. ההתנהלות הזו הביאה לא פעם למריבות ביני לבין בן הזוג שלי שרואה את עצמו (בצדק ובאופן שאני מגבה לגמרי) כשותף שלי לגידול הילדים. לא היה קל לי לסגל לעצמי דרך התנהלות שונה מול הבן אבל הבנתי ששינוי בגישה שלי, הוא הכרחי . אני מציעה לך לשוחח עם זוגתך ולגבש יחד דרך אחת להתנהלות מול הילדים עם גבולות ברורים שישקפו את השקפת שניכם. המון בהצלחה.