עסק חמקמק

[mishel s]

עסק חמקמק

סחפור שני מתוך צמד סיפורים שקשור בקשר יחסית הדוק. את הסיפור הראשון כדאי לקרוא לפני הסיפור הזה. מאוד כדאי. הוא נמצא פה: קישורלסיפורהראשון תודה ל- murmur על הדחיפה הקטנה קצת הסתבכתי עם סדר הקטעים, אני מקווה שיצא נורמלי. אני מתחיל: "אני מת להשתין", אמר איאן והזיז את רגליו באי נוחות. למעשה הוא הזיז את רגליו בלי ממש לזוז, שכן לא היה מקום להימתח או להתמקם מחדש בתא הקטן. "לא אפשרי בכלל", ענה לו כריס, "אם זה נורא דחוף, תעשה במכנסיים". הם ישבו גב אל גב על רצפת התא כבר יותר משלוש שעות והמתינו בסבלנות. "עוד הרבה זמן, דרדסבא?" חייך איאן. "די, אתה תגרום לי להתחרט", אמר כריס. "אתה לא יכול", גיחך איאן, "כבר בלעת את הגלולה. וחוץ מזה, אני רק מנסה להעביר את הזמן". "זמן זה באמת דבר יחסי", הרהר כריס, "עברו רק שלוש שעות אבל זה מרגיש כמו שלושים". אחרי דממה קלה הוא הוסיף, "זה די עינוי השלב הזה. זה כמו להיות הבחור שיושב בכיסא החשמלי ולא יודע מתי הוא הולך להתפחם". "רק שאנחנו לא הולכים להתפחם", אמר איאן בביטחון. "תשמע", אמר כריס, "אין הוכחות שהגלולות עובדות". "אבל גם אין הוכחות שהן לא עובדות", מיהר איאן להשיב. "אני חושב שהסיכוי שהן עובדות הוא גדול יחסית לסיכוי שהן לא עובדות... אחרת לא הייתי פה". "כן, אני יודע", מלמל כריס, "דווקא יש לי ביטחון מלא במדענים שלנו. הם לא היו נותנים לנו לעשות את זה אם זה לא היה בטוח. זאת תהיה משימה פשוטה, אתה תראה". המילים האחרונות האלו היו בבירור דברי עידוד שאומר מפקד לחיילו כדי להחדיר בו מוטיבציה ולהעלים כל תחושה של חוסר תכלית ואיאן ידע את זה. הוא גם ידע כי דווקא כריס היה זקוק להן ולא הוא עצמו. איאן הפסיק לדבר וכך גם מפקדו. הזמן עבר ושניהם נכנעו לעייפות. הם התעוררו בפתאומיות לתחושת שאיבה אדירה. הם לא ראו שום דבר יוצא דופן ולא שמעו כלום, אבל הרגישו כוח נסתר ששואב אותם פנימה, לתוך עצמם. רפלקס של שעות אימונים רבות גרם להם לאחוז אחד את השני בחוזקה. פחד, התרגשות והשתאות אפפו אותם בעוד הם רואים את עצמם נעתקים מהתא הקטן, דרך מחוזות שרק חיילים ספורים לפניהם אולי ראו, ונוחתים באמצע רחוב סואן. זה קרה לאט, אבל מהר. הם נשאבו במשך דקות רבות אך מסעם הסתיים תוך פחות משניה. הם נחתו על כביש סלול. המוני אנשים בתחפושות של פיות, יצורים מכונפים, רובוטים ודברים מוזרים אחרים עברו לצדם. בחור צעיר עם שיער מורם מעלה וצבוע בגוונים של כחול ואדום, או שמא היה זה צבע שערו, הביט בהם וצחק בהנאה. "מאגניב!", הוא צעק כדי שקולו יחדור את הרעש הכללי ואז המשיך בריצה וחבר לעוד בחורים ובחורות עמוסי עגילים במקומות שרק פרות מכירות. התהלוכה חלפה על פני הרחוב, מושכת אחריה את מאות האנשים. המפקד והחייל נשארו בודדים מתחת לפנס רחוב מקולקל. עם הזמן הם יצאו מההלם והבינו שהמדענים עשו את זה. איאן כבר מזמן החל לחשוב על כל הדברים שיצטרכו לעשות עכשיו כאשר קטע כריס את מחשבתו. "אז ככה מרגיש קולט ברקים", אמר כריס, חייך והנהן בראשו. "אנחנו לא קולטי הברקים", השיב איאן. "אח!", קרא כריס, "לא ממש הבנתי את המדענים המטורפים שלנו, אבל הם גאונים! אני אומר לך!". ההתרגשות פרצה מכריס וחוסר המקצועיות שלו בלט לעומת קור הרוח של איאן. "דבר ראשון, צריך לברר איפה אנחנו", אמר כריס וניסה לחזור לשליטה. "לא איפה", אמר איאן. "מתי".

 

[mishel s]

המשך

העולם כבר מזמן נכנע לאיום היפני, או כך לפחות זה נראה. יפן הטילה שלוש פצצות אטום קטנות בארצות הברית ופצצת אטום גדולה יותר בצרפת. שאר מדינות העולם ניסו כמה שיותר להימנע מלתת ליפנים סיבה להפציץ גם אותם.נראה היה כי יפן הפכה לדיקטטור של העולם כאשר עוד ועוד מדינות נכנעו לאימפריה שלה. אבל לא כך היה באמת. קבוצת מדענים קטנה בארצות הברית עשתה פריצת דרך מדעית שנתנה לאמריקאים סיכוי של ממש במלחמה נגד היפנים. הכל היה תלוי ביכולת ארצות הברית לשמור על סודיות מרבית תוך כדי המשך מאמצי הפיתוח של הטכנולוגיה החדשה. אלא שהזמן עד לחשיפת הסוד על ידי גורמים עוינים נקצב בדקות, המדענים נאלצו לסמוך על התיאוריות שלהם וניסו להשיג ידע בדרכים לא קונבנציונליות. איינשטיין, שפיתח את תורת היחסות הכללית ומצא את הקשר בין מרחב וזמן, עמד בראש צוות מדענים סודי שהשיג פריצת דרך כבירה, פריצת דרך שהיוותה את הבורג הראשון במה שיתכן ויהיה מכונת זמן עתידית. הצוות מצא שישנם חורי תולעת שמחברים בין זמנים שונים ושהתופעה כלל לא נדירה. בכל זמן נתון, כך גילו, יש אלפי חורי תולעת רגעיים במקומות שונים במרחב, אלא שרק מעטים מאוד מהם מופיעים בדיוק על פני כדור הארץ, מעטים עוד יותר מופיעים בשטחים מאוכלסים ועוד פחות מהם ממש מצליחים להתמקד באדם מסוים. ישנם המון חורי תולעת שמופיעים בשמיים, מתחת לאדמה ובאוקיינוסים. מעט חורי התולעת שכן מופיעים בדיוק על האדמה כנראה מסבירים היעלמויות פתאומיות של אנשים וחפצים. אם הצוות יצליח להעמיד אדם בדיוק בקצה חור תולעת שכזה, האדם ישלח לזמן לא ידוע אחר. אך מכיוון שחורי התולעת מופיעים במרחב בצורה אקראית למדי, הסיכוי לבצע תעלול כזה הוא אפסי כמעט. הצוות חזר אם כך ללוח השרטוט ועמל על דרכים לעקיפת הבעיה. כמה חודשים מאוחר יותר, אחד הפיסיקאים הצעירים והמבריקים בצוות עלה על "רעיון מוחמד", או ככה לפחות הצוות קרא לזה. אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד. אם האדם לא יבוא אל חור התולעת, חור התולעת יאלץ לבוא אל האדם. על ידי פיתוח הרעיון והפיכתו למוצר מוגמר, הצליח הצוות ליצור גלולה מיוחדת. כאשר הגלולה באה במגע עם חומרים בקיבה האנושית, נוצר חומר מיוחד, שכמובן מתפשט במחזור הדם של בולע הגלולה, אשר מהווה גורם מושך לחורי תולעת. עיקרון הגלולה דומה לעיקרון קולטי הברקים, ברמה התיאורית בלבד כמובן. אם באמצע סופת ברקים תסומן נקודה מסוימת באוויר, הסיכוי שברק ישלח לעבר נקודה זו הוא קטן מאוד. אבל אם אשים בנקודה זו קולט ברקים, לא כל הברקים יפגעו בנקודה, אבל הסיכוי שברק יפגע בנקודה עולה פלאים. כל מה שהצוות צריך זה רק חור תולעת אחד שיפגע בנקודה, ובעקבות פיתוח הגלולה, הדבר נראה כמעט וודאי. הצוות הצליח להביא את ההר למוחמד. "גנרל סמית', ההר הגיע למוחמד", דיווח החייל. "אוקי", אמר הגנרל, "הקברים נמצאו?" "קבר אחד בלבד, גנרל". "מעולה", אמר הגנרל, "צוות החפירה נשלח?" "חיובי". "והתוצאות?", שאל הגנרל. "ערמת מסמכים מוצפנת ומכתב אישי".

 

[mishel s]

המשך

הרבה שאלות גורליות לארצות הברית היו תלויות בחדות מוחם של צוות המדענים בלבד. האם אכן חורי התולעת מחברים בין זמנים שונים? האם אדם יוכל לעבור בחור התולעת ולצאת בריא ושלם בצד השני? איך אפשר יהיה לגייס את הטכנולוגיה החדשה למלחמה נגד היפנים? צוות המדענים מצדו היה בטוח שחורי התולעת אכן מקשרים בין זמנים. הסיכויים למעבר אדם בחור התולעת בביטחון היו טובים למדי והנושא גם נבדק חלקית על כלבים וקופים. בנוסף, איינשטיין הוכיח תאורטית כי לא רק שניתן לשלוט בצד של חור התולעת שנמצא בזמן הווה, אלא ניתן לשלוט גם בצד השני של חור התולעת, או במילים אחרות, ניתן לכוון את התולעת לזמן רצוי. הוכחה תאורטית זו הייתה הבסיס החזק שגרם לגורמי צבא בכירים להתערב בפרוייקט. איינשטיין הוכיח כי ניתן לבנות מכונת זמן, אמנם לא במבנה הקלאסי מספרות המדע הבדיוני, אבל בהחלט משהו שמשרת את אותה מטרה. אם וכאשר לארצות הברית תהיה מכונת זמן, העליונות שלה על הצבא היפני תהיה עובדה נתונה. גורמים בכירים בצבא העריכו שאין לאמריקאים הרבה זמן ולכן פיתוח מכונת הזמן עבר למסלול בזק. הצבא התערב בפרוייקט וחיילים נודבו, אומנו ועמדו להשתמש בגלולה. המדענים העריכו כי ייקח להם לפחות כמה שנים כדי שהטכנולוגיה תהיה מסוגלת לשלוט ביעד של חור התולעת, וכמו שכל מנהל פרוייקט יודע - כמה שנים תמיד הופכים לכמה עשרות שנים, ולזה בהחלט שאין זמן. בצעד חסר תקדים הוחלט לשלוח חיילים בחורי תולעת אקראיים. ההוכחה של איינשטיין סיפקה מספיק תקווה לכך שמתישהו בעתיד מישהו כבר יפתח את הטכנולוגיה הדרושה. ואם כך הדבר, למה לא לקפוץ לעתיד ופשוט לקחת את הטכנולוגיה משם? הבעיה היחידה הייתה שברגע שהחיילים יגיעו לעתיד ויצליחו לאסוף מידע, לא תהיה להם דרך להחזיר את המידע להווה. בעיה זו נפתרה על חשבון עתידם של החיילים. לכל חייל תינתן גלולה נוספת למשימה. ברגע שחייל יאסוף מספיק מידע הוא יבלע את הגלולה השניה. הסיכוי להצלחה של חייל הוא לא גדול, אבל מכיוון שזמן לא מהווה שיקול, בהינתן מספיק חיילים הסיכוי הופך למשמעותי. הסיכוי שחור התולעת הראשון יקפיץ את החייל לעתיד הוא חמישים אחוז שכן כל העניין אקראי למדי. כעת עליו לאסוף מידע, יש לו את כל הזמן שיידרש לכך, ואז לבלוע את הגלולה השניה. חור התולעת השני יקפיץ אותו לעבר הקרוב בסיכוי נמוך מאוד, אבל סביר. כעת יהיה עליו לחיות את חייו החדשים ולשמור את המידע עמו. באחרית ימיו, כך יצווה, יקבור את המידע עמו בשם הבדוי שנקבע לו מראש. באם כל התנאים האלו יתממשו, הצבא יוכל למצוא קבר בשם הבדוי, לחפור אותו ולהוציא את המידע הדרוש. באם חור התולעת הראשון הקפיץ את החייל לעבר, משימתו נגמרה ומוסרת ממנו כל אחריות. איאן וכריס קפצו לעתיד ובכך שליש ממשימתם כבר בוצעה. הם יצטרכו למצוא מידע על חורי תולעת וקפיצות בזמן ואז לקפוץ חזרה לעבר הקרוב. את הקפיצה הבאה הם יעשו כל אחד בנפרד כדי להגדיל את הסיכויים להצלחה.

 

[mishel s]

המשך

בינתיים, הם הסתגלו לחיים בעתיד. הכסף שלקחו עימם התגלה כחסר ערך כיוון ששטרות הכסף כבר עברו כמה חידושים. למזלם הם מצאו אספן שנדהם לנוכח המצב המעולה של שטרות הכסף שברשותם. הם מכרו לו את הכסף שלקחו עמם ובכך השיגו מספיק כסף כדי לשכור דירה לשנה מראש ולחיות ברמה סבירה. הם שוטטו בספריות, חברו לאנשים וניסו למצוא דלת אחורית למידע צבאי ומדעי. איאן למד בקדחתנות על כל דבר חדש שראה ובכך דחק אחורנית כל מחשבה על החיים שהשאיר מאחוריו. כריס היה יותר רגוע ונינוח, הוא אהב את החיים החדשים שלו יותר מאת חייו הקודמים. בימים הראשונים למשימה נדהם איאן כל פעם מחדש לנוכח הטכנולוגיות שהתפתחו בעתיד. "תגיד, אין לך תמונות של אנשים אחרים?" שאל כריס את איאן שבדיוק נכנס לדירה. "אותה בחורה בכל התמונות". "לא סתם בחורה", ענה איאן ותלה את מעילו בארון ליד דלת הכניסה, "אישתי, אן". כריס העביר בידו עוד כמה מתמונותיו של איאן. "בכל זאת, זה נראה כאילו לא הכרת אף אחד אחר חוץ ממנה". "אני מכיר הרבה אנשים", אמר איאן, "עכשיו תחזיר את זה למקום שממנו לקחת את זה". "טוב, תירגע". כריס קם מהכיסא המתנדנד ונעלם באחד החדרים. "אתה יודע מה ראיתי היום בטלוויזיה?", צעק כריס מהחדר. "לא, מה אני נביא?", ענה איאן. כריס חזר מהחדר ונחת על הספה בכבדות. איאן ניגש למטבח הצמוד לסלון, פתח את המקרר והציץ פנימה. "זוכר את הגיליון האחרון של המגזין הטכנולוגי?", אמר כריס ולא המתין לתשובה. "היה כתוב שם שמחשבי העתיד לא ישקלו יותר מטון וחצי. אתה קולט? מחשב ששוקל פחות מטון וחצי. אז היום ראיתי בערוץ הקניות מחשב שלם, יותר חזק מהמחשב הכי חזק שיש לצבא, וכמה הוא שוקל?" "מקסימום 5 קילו", ענה איאן והוריד כוס נקיה ממדף סמוך. "גם אתה ראית את התוכנית?", חייך כריס. "לא", השיב איאן, "אבל אם היית בא איתי מתישהו לספריה היית רואה מחשבים כאלה במו עיניך". הוא החל למזוג לעצמו מיץ תפוזים והמשיך. "לא רק שיש היום מחשבים חזקים פי אלפים מהמחשב הכי חזק שלנו, לא רק שהמחשבים של היום שוקלים הרבה פחות ותופסים פחות מקום, תאמין או לא, כמעט לכל האנשים היום יש מחשב – בבית". "באמת?", תמה כריס, "למה אנשים צריכים מחשב בבית?" "לא ברור לי", אמר איאן. הוא לקח את כוס מיץ התפוזים לסלון והתיישב בכסא המתנדנד. "התחברתי לאיזה בחור בספריה. הוא הולך ללמד אותי את כל מה שאני צריך לדעת. הבנתי שיש מאגר מידע עולמי כללי שנגיש מכל מחשב. אם אדע איך להשתמש במחשב אוכל להגיע לכל מה שארצה, או כך לפחות הוא טוען". "יפה, סוף כל סוף התקדמות במשימה. איך קוראים לבחור?" שאל כריס. "QuixanDebug", ענה איאן באיטיות, "עם X באמצע". "מה זה? שם הולנדי?" הזמן עבר, כמו שהוא תמיד עושה, ואיאן חבר לקבוצת ההאקרים של QuixanDebug. הוא למד לגלוש באינטרנט, לפרוץ לאתרים, מחשבים ומערכות מידע. הוא קנה מחשב חזק והתחיל לחפש מידע מנוחות ביתו. כריס פנה לאפיקי חיפוש אחרים, שכן אי אפשר להיות בטוחים בכך שהמידע הנחוץ נמצא במאגר המידע הממוחשב בעולם. ואז, לילה אחד, נתקל איאן במידע - לא סוג המידע שקיווה למצוא, אבל מידע בהחלט חשוב. ההוכחה של איינשטיין הייתה שגויה. לא רק שהייתה שגויה והטעות נמצאה, מישהו אחר הוכיח שדווקא לא ניתן לשלוט ביעד של חור התולעת. איאן חשב שהוא מבין כעת למה הוא וכריס לא הצליחו למצוא עד עכשיו כל זכר למסע בזמן ולפרוייקט הסודי. הוא שיער שכאשר הוכיחו כי לא ניתן לשלוט ביעד של חור התולעת, התקווה למכונת זמן התבדתה ולכן הפסיקו להקריב חיילים נוספים לחורי התולעת. איאן התייאש. הוא ויתר על הדבר הכי חשוב לו בחיים, אישתו אן, כי חשב שיוכל לשנות את ההיסטוריה, להציל את העולם מהאיום היפני. ועכשיו, לא רק שהוא לא יכול לעשות כלום, הוא גם רואה שהיפנים ממשיכים לשלוט בעתיד. הוא ויתר על אן, אבל לא השיג בכך כלום. הגעגועים שהודחקו אצלו כל כך הרבה זמן צפו ועלו לפני הקרקע בהתפרצות אדירה. הוא החזיק את ראשו בידיו. דמעה בודדת טיילה מעינו, על פניו, עד לקצה אפו ונפלה על המקלדת. אצבע אחת הסיטה את הדמעה מהמקשים ומיד לאחר מכן אצבעותיו השתלטו על המקלדת. הוא חיפש את אן. "התאחדה לבסוף עם הכוכב המנצנץ שלה", זה מה שהיה כתוב על מצבתה של אן, מתחת לשמה והשנים בהן חיה. היה לה בן. היא לא התחתנה בשנית. לבנה קראו איאן אוונס.

 

[mishel s]

המשך

כריס הגיע הביתה. איאן סגר את מסך החיפוש והסתובב לקראת כריס, הוא לא אמר כלום. "מה קורה?", שאל כריס, "הכל טוב?". איאן משך בכתפיו, "כרגיל". כריס נחת על הספה בלי להסיר את מעילו. "אתה ידעת", הוא שאל, "שהיפנים עושים פטרולים בשמי העולם?" "לא", השיב איאן, "לא ממש". "היום ישבתי עם QuixanDebug בבית קפה כאשר פתאום שמעתי רעש חזק מעלינו", התחיל כריס לספר. "שאלתי אותו מה זה הרעש הזה והוא טען שזה מטוס יפני שטס נמוך. אבל אני לא ראיתי שום מטוס. אמרתי לו ואז הוא כבר הבין שיש לי עוד חור בהשכלה והסביר לי שליפנים יש מטוסים בלתי נראים". "מה זאת אומרת בלתי נראים?" שאל כריס בתמיהה. "מטוסים שקופים לגמרי. לא רק שלא רואים אותם בעיניים, גם לא רואים אותם בראדאר! קוראים להם Transplane". "וואי", השיב איאן, "אם היו לנו מטוסים שקופים לפני שליפנים היו מטוסים שקופים...". "יש לנו מטוסים שקופים. אבל רק לרדאר, לא לעיניים", אמר כריס. "יש לנו?!" קרא איאן. "אה, לא התכוונתי שהיה לנו בזמן שממנו באנו, התכוונתי שיש לנו עכשיו", חייך כריס, "ההפתעות הטכנולוגיות לא מפסיקות לחבוט בנו. יש לנו מטוסים שקופים לרדאר. יש ליפנים מטוסים בלתי נראים לגמרי. יש רשת עולמית של מידע. יש מחשבים ששוקלים חמש קילו. אני מתפלא שאף אחד עוד לא פיתח את גלולות הזמן פיתוח מלא". "אה", נזכר איאן, "זה לא אפשרי". "מה לא אפשרי?" "גלולות המסע בזמן. אי אפשר לשלוט ביעד של חור התולעת". "אבל איינשטיין הוכ-" "הוא טעה. גם הוא בנאדם", הסביר איאן. "מישהו אחר הוכיח אחריו שזה לא יתכן ומאז כנראה הפסיקו את הפרוייקט". "מה אתה אומר...", הרהר כריס. "תן לי את המחשב לחצי שעה. יש לי תוכנית". כריס התיישב על המחשב והתחבר לרשת. הוא יצר קשר עם QuixanDebug ותוך שעתיים של חיפושים הם מצאו את תוכניות ה- Transplane היפני. כל הטכנולוגיה הדרושה לבניית מטוס כזה הודפסה במדפסת הלייזר בדירה. למרות הניסיונות של כריס וחברו, הם לא הצליחו להסיר את ההצפנה החזקה שהסירה את הגישה הישירה למידע המסווג. מכיוון שלא ניתן יהיה להשיג מידע על חורי תולעת ומסע בזמן, החליט כריס שהעדיפות השניה היא טכנולוגיות יפניות. כמו שאמר איאן, אם האמריקאים היו מפתחים מטוס כזה לפני היפנים, הסיכויים להצלחה נגד היפנים היו עולים. כריס פקד על איאן לבלוע את הגלולה השניה שלו ולקחת עמו את החומר המוצפן. כריס עצמו ינסה לאסוף עוד חומר או לפצח את ההצפנה ואז ייקח גם הוא את הגלולה השניה שברשותו. איאן השתמש בגלולה השנייה שברשותו. הוא לקח את החומר המסווג על טכנולוגיות ה- Transplane היפני, קצת שתייה וכמה כריכים ונסע לחוף הים. שם הוא בלע את הגלולה ושכב על החוף, מחכה לחור התולעת הראשון שיבוא למוחמד. הוא הסכים עם כריס – אין טעם להישאר בעתיד אם אי אפשר לאסוף חומר על מכונת הזמן והחומר על המטוס היפני בהחלט יכול להועיל לארצות הברית. אולי בכל זאת הוא לא וויתר על אן לחינם, כך הוא קיווה. מאמצי האמריקאים לפצח את המסמכים המוצפנים כשלו. הנושא היה כל כך חשוב שהוחלט לערב את האנגלים בניסיון פיצוח הקוד. המסמכים נשלחו תחת אבטחה כבדה וסודיות מוחלטת לאחוזה כפרית קטנה באנגליה, בלצ'לי פארק – המקום הטוב ביותר לפיצוח צפנים. מאוחר יותר יגלו כי הצופן חזק מדי. ללא ידיעת האלגוריתם לצופן וללא ידיעת תוכן אפשרי ואת שפת המסמכים המפצחים בבלצ'לי פארק לא יוכלו לפצח את הצופן. כמובן שטענה זאת באה רק כדי להגן על אגו של אנשים מבריקים, כיוון שלמעשה, גם אם היו מקבלים את כל הפרטים הללו, עדיין הצופן היה חזק מהם, לפחות לעוד מאה שנה. האמריקאים התייאשו מצופן "איאן", וזנחו אותו. ללא משים, רמת הסודיות והאבטחה סביב המסמכים ירדה וסוכן יפני באנגליה הצליח להשיג עותק שלהם ולהעבירם לרשויות היפניות. היפנים מצדם הקדישו לנושא מומחה צפנים יחיד. הזמן עבר ומומחה הצפנים הצעיר שלהם נכשל גם הוא בפיצוח הצופן. הצופן נכנס למגירה ונשכח גם בצד היפני.

 

[mishel s]

סוף

החוויה של מעבר בחור התולעת דמתה לפעם הראשונה, ואף על פי כן, ההלם שוב הכה את איאן. הוא נשען על עץ עתיק, מול אגם שליו, זמן מה לפני השקיעה ועיכל את מה שקרה. הכל היה שקט מסביב.שביל עפר שעבר לידו סימן לו שהוא לא נמצא בפריהיסטוריה. על גבעול ארוך בדיוק ליד רגלו ישב חילזון קטן. איאן חייך בעצב. הוא הרים את החילזון והניח אותו על כף ידו. זיכרונות ילדות סחפו אותו. בחורה צעירה רכבה בכרכרה רתומה לשני סוסים בשביל העפר. כאשר ראתה את איאן שנשען על עץ והביט בכף ידו עצרה את הכרכרה וירדה לקראתו כדי לשאול למצבו – המקום היה מרוחק מהכפר ואולי איבד את סוסו. "אתה בסדר?", היא שאלה ברכות. מבטו של איאן נישא אליה. היא לבשה חצאית כחולה ארוכה, גרביונים לבנים שהגיעו עד הברך וחולצה לבנה מכופתרת. איאן הבין שרוב המשימה מאחוריו, הוא כנראה הגיע לעבר וכל מה שיהיה עליו לעשות כעת זה לקבור את החומר המוצפן יחד עמו. הוא כבר לא יראה את אשתו יותר, אבל לפחות הוא לא ויתר עליה לשווא. "אני חושש שלעולם לא אראה את השבלול שלי יותר", אמר איאן. הבחורה הסיטה קצוות שיער שובבות מפניה. "אבל זה לא שבלול", היא אמרה, "זה חילזון". איאן חייך. הוא הביט בלחייה הסמוקות ומשהו במבטה המתנצל הזכיר לו את אן. "התואילי בטובך לתת לי את העונג לקחת אותך לארוחת ערב?" שאל בנימוס. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, נכנס תלמיד המחקר במחלקת המתמטיקה של אוניברסיטת טוקיו למשרד המשותף לו ולפרופסור שלו. תלמיד המחקר עבד על אלגוריתמים להצפנה ופענוח של צפנים מוכרים. בחודשים האחרונים הוא חידד אלגוריתמים וטכניקות לפריצת צופן RSA. רוח פרצים העיפה כמה דפים מהשולחן העמוס והתלמיד מיהר לסגור את הדלת. הוא הרים את הדפים ורטן. הפרופסור שוב מעמיס עליו תרגילי פענוח. הוא הביט בדפים ביתר קפדנות והבין שהתרגיל הזה דווקא לא כל כך קשה. שבוע מאוחר יותר הפרופסור יעמוד חיוור מול הדפים המפוענחים.

 

[מלך הסופרים]

אחלה של סיפור

הלוואי עלי

 

[Guy24Gold]

אחלה של ביקורת

הלוואי שהיה איזשהוא סיפור שלך שהייתי יכול לכתוב עליו אותו דבר.

 

[Yuli Gama]

תגובה על הסיפור השני

מקסים. אני אוהבת את הכתיבה שלך. רעיון יפה וקצת עצוב. ועכשיו לניטפוקים: 1) המון המון הסברים על טכנולוגיה של מסע בזמן, ומעט מאוד אמינות. זה פשוט לא נשמע אמין. חורי תולעת, גלולות, אינשטיין. (פשוט יותר מדי יחסית לאורך הסיפור) מסכימה עם ABCDME במיוחד צרמה הגלולה. למה לא משהו יותר פשוט? חוץ מזה, אם הצבא יודע שזה אפשרי (כי היה את הקבר עם החומר) אז למה המחקר הופסק? 2) מטוס שקוף? מעלה לי זכרונות מ wanderwoman . אני יודעת שיש על זה פיתוחים בימינו, אבל "מטוס שקוף?". אהבתי, אבל יש עוד מה לשכתב.

 

[mishel s]

תגובה

ראשית כל תודה רבה על התגובה. המון המון הסברים על הטכנולוגיה. אני צריך להבין מה היה לא אמין כל כך. בואי נפריד בין שתי בעיות שונות. א. יותר מדי הסברים יחסית לאורך הסיפור. ב. לא אמין. אני מניח שאין קשר בין השניים, כלומר ההסבר לא אמין לא כי הוא ארוך. אני מסכים לזה שההסבר ארוך מדי, לכן אפילו הוספתי באמצע קטע תלוי על מציאת המסמכים בקבר. אבל זה כנראה לא מספיק ואפילו קצת מבלבל. השאלה היא האם הוספת סצנות תדרוך עם החיילים יכול להיות פתרון טוב לבעיה? כי זה הסברים שדי נחוצים לסיפור. לגבי אי האמינות של הרעיון, לזה אני קצת פחות מסכים. כאת אומרת "למה לא משהו פשוט יותר?", למה את מתכוונת? כי אני עדיין לא מצאתי שום הסבר מניח את הדעת לגבי מסע בזמן. מכונות מסע בזמן בדרך כלל מוצגות כ"מכונת זמן" ולא מוסבר עליה שום דבר. אני לא מאמין שמכונה כזאת תתכן פיסיקלית ומבחינתי הרעיון של חורי התולעת הוא יותר הגיוני. אני חושב שהנקודה הממש כואבת ובלתי מוסברת ובלתי אמינה בהסבר היא הגלולה שכן אין לי מושג איך באמת הגלולה מושכת את חורי התולעת. אז השאלה שלי היא, האם כל הקונספט של חורי תולעת מעבירי זמן הוא לא אמין או רק ספציפית הגלולה בלתי אמינה? מראש אני אומר, בשום פנים ואופן אין סיכוי שתהיה מכונת זמן במובן הסטנדארטי של המילה. לשאלתך, הצבא המשיך במחקר על מנת ליצור "מכונת זמן", כלומר לשלוט גם על היעד של חור התולעת. הדבר עלה בחיי אדם אבל הייתה תקווה בסיסית שדבר כזה הוא אפשרי כיוון שאיינשטיין הוכיח זאת תאורטית. כאשר מישהו אחר מצא את הפגם בהוכחה של איינשטיין והוכיח שזה לא אפשרי, התקווה לשלוט על הצד השני של התולעת היה אפסי, ולכן לא היה עוד טעם לסכן חיילים. חוץ מזה שהפרוייקט נסגר במהירות וכל עקבות ממנו נמחקו כדי לא לתת ליפנים סיבה למסיבה. חוץ מזה שנשלחו מלא חיילים לפני הזוג המדובר פה שכלל לא הביאו שום חומר כי הם הגיעו או לעתיד או לעבר הרחוק מדי. לאיאן היה סתם מזל. אני חושב שאפשר להגדיל את הסיפור בכמה אלפי מילים ולהעשיר אותו במידע נוסף כיוון שכל המידע הזבה קיים רק לא כתוב. גם כל החלק של ההסברים יכול היה להמתל אם הייתי מעביר אותו בסצנות. מטוס שקוף. כל כך לא אמין? האמת שזה סתם נבחר באקראי שכן אין לו משמעות מיוחדת בהקשר של הסיפור, זה היה יכול להיות כל דבר אמין אחר. יש הצעות? אמרו לי שיכולתי לחבר את שני הסיפורים לסיפור ארוך אחד וטוב. מצד אחד, באמת אפשרי לחבר את הסיפורים כיוון שהם אותו סיפור בעצם. מצד שני, אז אין את אפקט "המידע המשותף שיש לאן ולקורא" בסיפור הראשון וקצת מהמסתוריות הולכת לאיבוד. מה אתם חושבים? כדאי לחבר אותם? או במילים אחרות יולי, אני יודע שיש עוד מה לשכתב, אלו היו רק הגרסאות הראשונות שיצאו ממני לפורום.

 

[Yuli Gama]

תגובה על תגובה

אתחיל מהסוף. אל תחבר את שניה הסיפורים לאחד. הם ניראים הרבה יותר טוב כפי שהם. אין שום סיבה שלא יהיה רצף של 2-3 או יותר סיפורים קצרים באותו נושא. החלק של הפסקת מימון צבאי, לא מספיק ברור מהקטע. אולי הניסוח, אני לא בטוחה, אבל כדי שתזרוק על זה מבט. המטוס השקוף. זה פשוט הזוי. כן, יש במציאות פיתוחים כאלו, יש חליפות קרב כמעט שקופות, ודברים דומים. אבל בסיפור מד"ב זה פשוט נשמע כהזוי. (למרות שזה מציאותי). זה גם יוצר עומס. חורי תולעת, גלולה, ואז עוד מטוס שקוף. (מישל, מצטערת, אני לא אומרת שזה רעיון רע, אני פשוט מתכוונת לתחושה שזה יצר במקרה הספיציפי הזה.) בעיה נוספת ברעיון הזה, הוא שאתה צריך משהו שישנה את מהלך המלחמה. המטוסים השקופים הומצאו לאחר המאבק, אז למה היפנים כל כך המומים בסוף? בקשר לגלולה. יפה, יש לך גלולה שמושכת חורי תולעת. אתה מדגיש שמכונה שמעבירה בן אדם דרך הזמן נשמעת לא אמין. אתה מדבר על מות של חיילים. השימוש בגלולה מתרחש לניארית סביבות שנות הששים (אם הבנתי נכון). תקופת הסמים משחררי התודע, מגבירי יכולת החשיבה.... למה שבאמת לא תלך לכיוון הזה? לא יותר אמין?

 

[mishel s]

שוב אני

אוקי, לא לחבר את הסיפורים. יפה, גם ככה אני מתכנן עוד סיפור על כריס והשם שלו דווקא לא נבחר באקראי. אורי, אעבוד על הקטע של הפסקת הפרוייקט, שיהיה יותר ברור. המטוס השקוף לא כל כך חשוב לי, אני אחפש משהו אחר להחליף אותו. במקור הוא נבחר ספציפית מכיוון שהוא שלב אחד מתקדם מהחמקן האמריקאי של ימינו. הרעיון המקורי היה שאיאן מחזיר את המסמכים המוצפנים להווה, שם האמריקאים מצליחים לפענח את המסמכים חלקית, מה שנותן להם מספיק מידע כדי לבנות את החמקן של ימינו. אחר כך היפנים היו אמורים לגנות את תוכניות החמקן ולעלות על טכנולוגיית השקיפות בעצמם וככה לימור את הטראנספליין שלהם. הבעיה שזה היה נראה לי לא אמין שהאמריקאים יפצחו צופן שעוד לא הומצא ועוד יותר לא אמין שיצליחו לפצח בדיוק את החלקים הנחוצים כדי לבנות את החמקן אבל בלי השקיפות. לכן ויתרתי על כל הרעיון ואז האמריקאים לא הצליחו לפצח את הצופן ולכן אין כל משמעות לחמקן השקוף. משהו שכנראה לא הצלחתי להעביר, לפי התגובה שלך, הוא שהיפנים לא המציאו את החמקן השקוף ואז פענחו את המסמכים. הם לא המציאו את החמקן השקוף כלל, הם פשוט קיבלו את כל התוכניות שלו במסמכים אחרי שפענחו אותם. זה מין משחק בזמנים, בעצם היפנים לא היו בונים את החמקן אילו איאן לא היה מחזיר את התוכניות לאמריקאים. אני צריך לעבוד גם על הנקודה הזאת, נכון? טוב, בקשר לכל העסק עם הגלולה. נזכרתי למה עשיתי את זה בתור גלולה ולא בתור מכונה בגודל חדר. זה נבנה כך מכיוון שהחיילים צריכים גם לחזור ואי אפשר לבנות מכונה שלמה לכל חייל. אתמול בלילה (שוב..) חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאולי מה שמפריע לכם זה העובדה שהחומר שמושך את חורי התולעת נכנס לתוך הגוף בעזרת הגלולה. מה אם נבטל את הגלולה לגמרי, אין יותר גלולה. במקומה נשתמש במין אביזר דמוי כדור פוטבול מוארך מעט, מתכתי כמובן, או זכוכית. משהו שמכיל שני תאים עם חומרים שונים. כאשר המחיצה בין התאים מוסרת וחומרים מתערבבים יחד, נוצר גז שהוא החומר המושך את חור התולעת. בנוסף, חשבתי על זה קצת יותר הפעם. החומר הזה, גם בטבע, מושך את חור התולעת, אבל כמו שברקים נמשכים לריכוזי יונים, כך חורי התולעת נמשכים למקומות בהם ריכוז החומר הזה הוא גבוה. מכיוון שבמכשיר שלנו יש לחץ גבוה וריכוז גבוה של החומר, הוא מושך חורי תולעת באופן יעיל. הרעיון הזה יותר אמין? כאשר החייל עובר בחור התולעת הוא יצטרך מיד לשבור את הזכוכית או לפתוח פתח חיצוני כדי לאפשר לגז להתפזר, אחרת חור תולעת נוסף יכול להמשך אליו בלי שהוא רוצה בכלל (זה גם יכול להיות אירוע משעשע - חזרתי לזמן הנכון אבל לא הספקתי לפזר את הגז וחור תולעת נוסף מצא אותי.. איזה באסה!). מה את אומרת על זה? ההווה של הסיפור הוא יותר בשנות השלושים ארבעים ולא בשישים כך שהרעיון שלך לא כל כך תקף (למרות שלא ירדתי לסוף דעתך בנושא הזה). בכלל אתמול בלילה חשבתי הרבה על הסיפורים ואני אצטרך לעבוד על שיכתוב גדול, במיוחד לאור ההתפתחות של הסיפור השלישי. כריס צריך להשתקף בצורה מסויימת בסיפור השני כדי שהסיפור השלישי יצא טוב. שוב תודה על ההערות וההצעות.

 

[Yuli Gama]

ושוב גם אני

בקשר למטוס השקוף, אתמ מדבר על משהו שיפנה את הניצחון לטובת ארה"ב, אבל בתקופה שהיפנים מוצאים את זה, אין לזה כבר כל חשיבות. כל שההמצאה צריכה להיות משהו שם קיבלו, ואפשר להם לנצח. (או שהבנתי אותך לא נכון) התכוונתי שלא מציאותעי כל הקטע של חורי התולעת. בקושי אפשר לקנות את זה כאשר מדובר בחורים שחורים, ואילו אתה משווה את זה לברקים. יותרכ סביר שתעבור רק התודע, בשביל זה באמת מספיק גלולה או גז. ובזמן האחר היא פשות תתממש בגופו של מישהו. פשוט להעביר גוף פיסי בזמן זה סיפור שלם מפני עצמו, וקצת קשה לקבל את זה כפרט שולי בסיפור שלך.

 

[Yuli Gama]

ושוב גם אני

בקשר למטוס השקוף, אתמ מדבר על משהו שיפנה את הניצחון לטובת ארה"ב, אבל בתקופה שהיפנים מוצאים את זה, אין לזה כבר כל חשיבות. כל שההמצאה צריכה להיות משהו שם קיבלו, ואפשר להם לנצח. (או שהבנתי אותך לא נכון) התכוונתי שלא מציאותעי כל הקטע של חורי התולעת. בקושי אפשר לקנות את זה כאשר מדובר בחורים שחורים, ואילו אתה משווה את זה לברקים. יותרכ סביר שתעבור רק התודע, בשביל זה באמת מספיק גלולה או גז. ובזמן האחר היא פשות תתממש בגופו של מישהו. פשוט להעביר גוף פיסי בזמן זה סיפור שלם מפני עצמו, וקצת קשה לקבל את זה כפרט שולי בסיפור שלך.

 

[mishel s]

וואו

איבדתי אותך לחלוטין ראשית, המטוס חשוב ליפנים כי הוא מאפשר להם לפטרך בעולם בלי שאף אחד ידע או יוכל לעשות משהו כנגד. דבר שני, זה חשוב לסיפור כיוון שאם היפנים לא היו מפתחים את המטוס מהניירות שהם פענחו, איאן לא היה יכול להעביר את התוכניות אחורה בזמן. בקשר לחלק השני, זה החלק שבו איבדתי אותך לגמרי. חורי תולעת מעבירים בזמן זה דבר די נפוץ, אני לא מבין מה כל כך לא אמין בזה. בדרך כלל החור נמצא במקום מסויים והאדם צריך לעבור דרכו, אני חושב שדווקא מבחינה מדעית ההסבר שלי יותר הגיוני. ובקשר להעברת גוף שלם כנגד העברת התודעה, מה לגבי כל מכונות הזמן שהופיעו בספרות המד"ב עד היום, האם גם הם לא אמיניםן? הרי הם מעבירים גוף שלם. או שאולי בגלל שהם מכונה שלמה שלא מוסבר בכלל איך היא עובדת אז זה יותר אמין? אולי אם לא יהיה הסבר בכלל על אופן הפעולה אז זה יוכל להיות יותר אמין? לדעתי, דווקא העברת התודעה זה משהו בלתי אמין מדעית. הרי אנחנו מדברים על מדע, ובמדע אין לאדם "רוח" או תודעה נפרדת מהגוף. התודעה היא תוצר של פעולות המוח. ללא המוח אין תודעה. לפחות מצאתי אייקונים לסיפורים,

 

[Yuli Gama]

לה לה ../images/Emo8.gif

כל הרעיון עם זה שהוא החזיר את הטוכניות להצלת תקופתו, ודווקא בכך סיע ליפנים. זה אירוניה. לך עם זה עד הסוף. אם התוכנית של הפיתוך אותו הוא מסיג מונעת מארה"ב לנצח. אם היפנים מצליחים לפתח משהו שמונע משאר העולם להמשיך להתנגד. תן משהו שיהיה אירוני. יש לך כאן מעגל זמן מוצלח, לך איתו עד הסוף. מישל. רגע. מה המטרה שלך בסיפור? ל"התלהב" ו"להלהיב" אם פיתוך טכנולוגיה מדהים, או לעביר אתת הרעיון? (יש לך כאן אירוניה, מרות, אכזבה, לולאה של חיים מבוזבזים לשווה). יש לך כרגע המון התמקדות בטכנולוגיה. זה לא רע, אבל לפני שאתה ממשיך תחליט על מה אתה עושה דגש. כי כרגע תשומת לב נמשכת בין מה שקורא לדמות לבין ההתמקדות שלך במסע בזמן. (תחושה שיש לך שתי מוקדים בסיפור, ושניהם מעניינים אותך באותו המידה) חורי תולעת זה סבבה בחלל. זה מצויין במשולש ברמודה. במכונות ענק ותחנות כוח גרעניות. אבל "לקרוא" לחור תולעת? זה לא ברק. זה תופעת טבע קצת בעיתית, שעלולה להרוס את המקום, לקרוא את הגוף לגזרים, להיות בעלת אופק יציאה צר, להיות בעל מספר מימדים פנימי שונה, וזה רק המעט.חורי תולעת זה תחום אדיר. אתה לוקח תחומה ישנה. שנות ה40. מה הסיכוי שהם פיצחו את התעלומה עד הסוף? ואם כבר למה לא מעבירים בו מכונות? למה להעביר גופים חיים? בקשר להעברת נשמה, תגובה בהמשך היום

 

[mishel s]

צודקת

לא שמתי לב לזה כי הייתי עמוק בפנים, אבל באמת יש לי שני מוקדים בסיפור ואני אפילו יודע למה. הסיפור הראשון מחזיק טוב מאוד בתור סיפור גם ללא הסיפור השני. רציתי שגם השני (ובהמשך השלישי) יחזיקו את עצמם בתור סיפורים עצמאיים ועם זאת יתרמו להבנה הכללית של כל הסיפור בשלמותו. מכיוון שכך, הוספתי את מעגל הזמן עם עניין הטכנולוגיה הגנובה שלבסוף הגיעה למצבה מכיוון שנגנבה. זה בעצם המעגל האירוני שדיברת עליו. אבל בסוף, מרוב התעסקות בהצדקות עצמיות לגבי המסע בזמן שכחתי להתמקד הן במעגל האירוני והן בעומק הדמויות והקשר שלהם לעצמן ולעברן. תודה על המיקוד. המסקנה שלי מכל הדיון הזה היא לשים את המסע בזמן (כולל הטכנולוגיה למסע בזמן) בשוליים, אולי להזכיר שהמדענים עשו את זה אבל לא לספר איך (למשל החיילים ישאלו בתדרוך והתשובה תהיה שזה חומר סודי ביותר או משהו כזה) ובנוסף, להתמקד במעגל האירוני (אולי עם אביזר אחר, לאו דווקא המטוס) ובאיפיון נוסף של הדמויות. גם איאן אבל במיוחד כריס שצריך להחזיק על עצמו סיפור נוסף, מוטב יהיה שהוא יאופיין מעט בסיפור הזה, יותר מאשר "השותף האיטי של איאן". עוד דבר אחד אחרון, לשנות את שמו של איאן (כנראה ל"תום", משתי סיבות דביליות) ובסיפור הראשון לעבוד על התגובה של אן וכמו כן לשכתב את כל הקטע של ה"מריבה" ואת המכתב. אני צודק? (לקח לי זמן ושיגועים, אבל נדמה לי שאני בדרך הנכונה). נ.ב. עוד משהו שאני חושב שלא היה ברור הוא שהמכתב שאיאן כתב לאן לא נכתב לפני שהוא יצא למשימה אלא אחרי. הוא כתב אותו אחרי שהגיע לעבר ושם אותו יחד עם המסמכים כדי שימסרו אותו לאן. בגלל זה הוא ידע על בנו איאן. או, עוד נקודה טובה צריך לשכתב גם את הקטע של ההריון. ווא, יש לי ע-ב-ו-ד-ה.

 

[Yuli Gama]

אוי

מקווה שאתה משכתב מהר אני רוצה לקרוא את ההמשך למה אתה משנה את שמו? איאן היה שם ממש יפה. אתה צריך להגיד כמה מילים על המסע בזמן, זה לא יכול להיות לא מסוספנד לחלוטין. (סודי- לא יספיק)

 

[murmur]

שאלה לגבי הסוף

אולי פיספסתי, אבל איך המסמכים מגיעים לאמריקאים (שמעבירים לאנגלים ושמעיבירים ליפנים) מלחתחילה... הרי איאן חוזר יותר מדי זמן אחורה, למאה ה18-19...

 

[mishel s]

תשובה

איאן חזר אחורה בזמן, והבחורה שהוא פגש הייתה אם סבתה של אן. כלומר איאן הוא אב סבתא של אן. הוא חזר אחורה בזמן וכל שהיה עליו לעשות כדי לסיים את המשימה הוא להקבר יחד עם המסמכים בסוף ימיו. הוא התחיל לעבוד בתור בונה מצבות (כמו שאפשר להבין מהסיפור הראשון) ולקראת סוף ימיו אף בנה לעצמו את מצבתו שלו. הוא כמובן נקבר עם המסמכים וכך הם הגיעו לאמריקאים שבכלל חשבו שתוכן המסמכים המוצפנים מכיל מידע על חורי תולעת ומכונות זמן. כריס עצמו גם לקח את הגלולה השניה (ולמען האמת יש לו עוד אחת מיותרת כיוון שהוא היה מפקד הצוות), אבל הוא בכלל הגיע לעתיד כך שלא יכלו למצוא את הקבר שלו. יש לי גם בדיל רעיון לביפור שלישי מהכיוון של כריס. סיפור שיתאר את מה שקורה לכריס אחרי שאיאן לקח את הגלולה השניה. אבל אני לא בטוח שאכתוב אותו. בכלל יש המון המון דברים שלא מצאתי את המקום הנכון לכתוב אותם. אבל זה כיף לי, ככה אני יודע הכי הרבה על הסיפור, יותר מכל הקוראים שרק יכולים לנחש