עץ במיוחד למשמרת מאוחרת

[אחת מהצד]

לא יודעת להגיד

אם יש לזה סוף אבל יש תקופות, או שלבים. ובכל תקופה או שלב זה משהו אחר. תקראי קצת אחורה, תמצאי פה דיונים על החיים לצד האובדן, הבחירה בחיים, האושר. ובטח עוד נדבר הרבה. ואם את שואלת לדעתי אז יש חיים אחרי. חיים אחרים ויש גם אושר חיבוק גדול וחם לך

 

[~Lia~]

כולם כל הזמן אומרים לי

שאני צעירה ושהחיים שלי ימישיכו ואולי זה נכון אבל למה הם לא מבינים שזה פשוט מוקדם מדי לדבר על זה טוב שלא מצאו לי דייט למחר אני רק רוצה שייתנו לי קצת להתאבל. בלי לחשוב על העתיד. בינתיים קניתי לידו קבר.

 

[אחת מהצד]

כל כך מבינה על מה את מדברת

זה באמת מוקדם מדי עכשיו זה אבל. אבל.. ככה זה אנשים בדיוק sad אמרה היום שעיוורון של אנשים וקלישאות לא מתים. אנשים נלחצים מאבל ומכאב של מישהו לידם מנסים לנחם במלים. נבוכים. מרוב לחץ מדברים לפעמים שטויות. ככה זה. רק שתדעי לך, ככה עמוק בפנים, באיזושהי פנה.. שזה נכון אבל עכשיו תעזבי את זה ותבואי לחיבוק

 

[~Lia~]

תודה על החיבוק אחת מהצד...

ודרך אגב, יש לך שם? או כינוי חיבה? אחת מהצד נשמע כל כך רשמי

 

[~Lia~]

לילה טוב לכולם

 

[אחת מהצד]

תבדקי את האימייל

תדעי לקשר

 

[אחת מהצד]

לילה טוב לכולם גם

 

[BooBee]

לפעמים אני קוראת כאן טקסטים

של "חדשים". ואני יודעת בערך איפה הם נמצאים, בתהליך הזה. ואני אומרת יא אללה של החיים שלנו, מתי זה יגמר. כמו כל מצב חדש, לדעתי, לומדים לחיות איתו. אני ברור לי שאני גם טירונית, כי אי אפשר בעצם להיות מקצוען, לדעתי. כמו שאחת מהצד כתבה, כל פעם יש פרידה קטנה וכל פעם זה סוג אחר של פרידה. אני ממשיכה ללבוש בגדים של אחותי לפעמים, אני מסתכלת לפעמים בתמונות, אני חולמת עליה, מדברת איתה, אני חושבת שכוח זה משהו שקיים בכל אחד מאיתנו, וברגעים האלה פורץ החוצה. בהתחלה חשבתי שאני הולכת למות. היום, באמצעות החברים הטובים שלי, באמצעות הפסיכולוגית המדהימה שאני הולכת אליה מאז "המקרה", אני לומדת לחיות "עם זה".

 

[~Lia~]

דיברתי אתמול עם עובד של שי

ואמרתי לי שנראה לי שיום אחד כשיגיע זמננו ללכת נגלה ששי וחבריו עשו את העיסקה המשתלמת יותר... הם הלכו מוקדם והשאירו אותנו מאחור עם הכאב...והם בטח מבלים כמו שצריך שם...איפה שזה לא יהיה.

 

[BooBee]

נראה לי שאנחנו נסתדר ../images/Emo13.gif

זה בדיוק מה שאני אומרת על אחותי. השאירה אותנו עם הבלאגנים. עכשיו באמת לילה טוב, חייבת לישון קצת.

 

[BooBee]

יש לי שרינקית בשעה הזו

חשבתי להגיע, האמת, אבל פתאום חשבתי, מה, בטח יהיו המון אנשים, וגם בשבעה יגיעו הרבה, אני זוכרת איך זה, ההפקה הזו, אז חשבתי, בטח נמשיך לקשקש כאן, אחרי שכל האורחים ילכו הביתה(אני התחברתי לרשת ביום הרביעי של השבעה, ממש בלי שום יסורי מצפון, בהזדמנות אני אמצא את הודעת האבל הראשונה שלי, תביני על מה אני מדברת), כשתצטרכי פתאום משהו להגיד, או לבקש. אז אני מבטיחה, אני כאן, שתדעי, אוקיי? והנה, גם לך נותנת את המייל האישי שלי, מגיע הכי מהר והכי בטוח "עד הבית": [email protected] ואם מותר לי, גם אני חושבת, שמה שיש שם זה רק קליפה חיצונית לאנשים היקרים שלנו שמתו. מה שהם היו, הם עדיין, בזכרון של כל אחד מאיתנו. כמו ששכנה של אמא שלי אומרת שגוף זה רק כלי, בדיוק כמו ואזה של פרחים. מנגנון מופלא שכזה.

 

[~Lia~]

הגוף הוא כלי...אבל כנראה כלי חשוב

אני חושבת ששי לפחות חשב ככה. מצאו אותו ביום ההולדת שלי (הוא נתן לי מתנה אחרונה...טבעת הנישואין שלו ומקום לבכות בו). מצאו אותו שלושה ימים אחרי שעזבנו את ארה"ב (הוא לא רצה כנראה שהגוף שלו יישאר לבד מאחור). וזה גורם לי לחשוב שאולי גם לגוף יש משמעות.

 

[BooBee]

עצוב.

אני הולכת לישון, יש לי מחר יום עמוס. אני שולחת לך חיבוק גדול וארוך, עוטף שכזה לכמה זמן שאת רק צריכה. נדבר כבר. לילה טוב.

 

[~Lia~]

לילה טוב

אני לא יודעת מתי אהיה כאן בפעם הבאה... בכל מקרה אם זה יהיה רק אחרי השבעה (קשה לי להאמין) אז בהצלחה עם הפרק...אני מחזיקה לך אצבעות ומקווה שתקבלי תשובה חיובית.

 

[אחת מהצד]

חמודה. אין דבר כזה

להתאבל טוב או כמו שצריך להיפך הכי בריא זה לבלות איפה שטוב לך ומתי שבא לך וזה באחריות

 

[עזרה@ראשונה]

עדיין הרשת נתפסת אצלך כבילוי?

ככה זה באמריקה?

 

[~Lia~]

כל דבר הוא בילוי באמריקה

אפילו ביקור במרכז נעדרים. יום אחד אני אכתוב על זה.

 

[עזרה@ראשונה]

זו היתה די ציניות מצידם

לקרוא לאותו מקום שוב "מרכז" נעדרים, אחרי שכבר למדו איך מרכז הסחר נהייה משהו צדדי. יש בעייה עם האמריקאים האלה. מרוב שהכל אצלם היה בילוי - תראי איך התבלו ביום אחד.

 

[~Lia~]

מרכז הסחר לא נהייה משהו צדדי

פשוט השתנה לו השם... פעם קראו לזה מגדלי התאומים...עכשיו זה Ground Zero... ומבקרים שם לא פחות אנשים (ואולי אפילו יותר).

 

[BooBee]

מותר להגיד LOL?

אז הנה, LOL. פעם אני ונור(אישה מדהימה שכותבת כאן)עשינו טורניר מי צינית יותר, עם כל בדיחות האבל והשכול שלנו. גם כן סוג של בילוי.