מתוך ויקיפדיה
ברוש מצוי (שם מדעי: Cupressus sempervirens) הוא מין הברוש הידוע ביותר בארץ ישראל והיחיד הגדל בה בר. המין נפוץ בכל מזרח הים התיכון מצפון לוב, דרום יוון (כרתים וקורפו), דרום טורקיה, קפריסין, מערב סוריה ולבנון ויש גם אוכלוסייה קטנה באיראן. העלווה היא דמוית קשקשים, אורכה 2-5 מ"מ וצבעה ירוק כהה. האצטרובלים עגולים, 25-40 מ"מ קוטרם עם 10-14 קשקשים המכסים את הזרעים, האצטרובלים מבשילים 20-24 חודשים לאחר ההפריה, בתחילה צבעם ירוק ולאחר מכן הופך צבעם לאפור-חום. העץ יכול לחיות שנים רבות, וידועים פריטים בעולם שהם בני למעלה מ-1000 שנה. לברוש המצוי שני זנים בעלי צורות שונות: ברוש צריפי (Cupressus sempervirens stricta או 'pyramidalis') - הצורה הידועה ביותר, ענפיו קצרים וצמודים לגזע ויוצרים צורה דמוית חרוט צר. מגיע לגובה 20 -30 מטר. ברוש אופקי (Cupressus sempervirens horizontalis) שענפיו ארוכים וחסונים יותר ויוצרים נוף רחב ופרוע. זן הבר מגדל נוף פרוע ומסועף, והטיפוס החרוטי הצר איננו אלא זן תרבותי. בארץ שרדו, כנראה, רק שתי אוכלוסיות בר - האחת במרומי החרמון במורדות הפונים לאגן דמשק והשנייה במורדות נחל בצת שם נמצא ברוש כרות בודד ומסביבו פרטים צעירים (לא ברור שאכן זו אוכלוסיית בר). המקום היפה ביותר שבו מצויה אוכלוסיית בר של ברושים הוא האזור ההררי של האי כרתים. [עריכה] העץ במקורות "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו" (ישעיהו מ"א י"ט) "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והיה ליהוה לשם לאות עולם לא יכרת" (ישעיהו נ"ה יג') "כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד" (ישעיהו ס' יג') "הילל ברוש כי-נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר" (זכריה יא' ב') "רקומת ארזיו, מבחר ברושיו" (ישעיהו ל"ז כד') "אני כברוש רענן".. (הושע י"ב, ט') עצי הברושים שימשו לבניין בית המקדש, רצפותיו, דלתותיו וקירותיו (מלכים א' ו' ט"ו).