תראו את הדיון שהיה בנושא בפינגווין
(מזכיר את הדיון הזה..) זה ארוך, אבל כדאי....תבלו
"קראתי את הראיון ואני חייב להגיד שיהלי הזה הוא פשוט בנאדם מעצבן.. כל התשובות שלו הם ציניות ולא מחדשות לך כלום.. ממש ראיון עלוב לדעתי..." "זה יהלי...ובכל זאת... להגנתו של הבחור... זה לא היה בדיוק ראיון רשמי ורציני שכזה, אלא התארחות בוידאו צ'אט ופורום. וזה מאוד שונה... אני מתארת לעצמי שדי קשה לענות על שאלה ברצינות, במיוחד בצ'אט, כשאתה צריך לענות על עוד מיליון שאלות שרובן כמובן מאוד מאוד טיפשיות (בלשון המעטה...). סך הכל, היה הרבה מאוד זלזול בתשובות, נכון. לא רק מצד יהלי, מצד כל חברי הלהקה. נעלבנו. התגברנו. והאמת שזה כבר בכלל לא מפריע לי... ובטח שלא השפיע בשום אופן, ואפילו לא קצת, לאהבה שלי ללהקה. חייבים לעשות את ההפרדה הזאת בין המוסיקה לבין האמן עצמו. ככה הם. אין מה להתעצבן מזה. " "יהלי אמר כבר מיליון פעם שהוא לא אוהב להסביר את השירים שלו. אולי הוא גם לא אוהב להסביר את עצמו או את ההתנהגות שלו. אז אולי הוא התעייף מזה. מותר לו. כי לשירים יש חיים משל עצמם. מעבר לחובה של כל אמן, שהיא ליצור, כשאמן מסיים יצירה ומשחרר אותה, היא כבר לא לגמרי שלו, היא של העולם. כי זה כבר לא מתבשל בפנים. כי פתאום כולם יכולים לראות את זה חי ונושם, לגעת בזה, למשש את זה. מטאפורית, לפחות. כל הקסם של השירים הוא שכל אחד יכול לפרש אותם איך שבא לו, להשליך את החיים שלו על הטקסטים ולהפך. זה צריך להיות מופשט. התיאורים של יהלי לפעמים מאוד מדוייקים, אבל כל המשמעות היא להעביר תחושה כללית מסוימת, הלך-רוח מסוים, אווירה מסוימת, תקופה. אם נדע מה עבר ליהלי בראש כשהוא כתב, מה גרם לו להיות בדיכאון אותו יום, מה היתה החוויה שגרמה לו לכתוב את "איש-קש", מי היתה הבחורה הספציפית, איפה באלנבי הוא מתחפר ולמה בדיוק, זה רק יוריד לנו מהחוויה האישית שלנו, וגם מהמשמעות האוניברסלית של השיר. אל תשאלו אף פעם למה התכוון המשורר. תנסו לשאול את עצמכם מה היצירה של המשורר עושה לכם. " "צריך דווקא מאוד להעריך את יהלי על הדבקות בעמדה הזאת, כשחלק גדול מהמאזינים, לפחות אלה ששומעים את השירים בעל כרחם - בגלגלצ למשל, שמעו את שנים חסומות מאות פעמים ואף פעם לא ניסו לחשוב שיש איזה רעיון מאחורי "הקיסר של יפן" "מנפנף בדגל" וכו' - או במקרה הגרוע יותר - חושבים שזה שיר מפגר בגלל אותם שני ציטוטים שהבאתי קודם, מאוד מפתה לצאת לתקשורת, במיוחד כשיש לו הרבה מאוד הזדמנויות כאלה, ולנסות להגן על השירים. להסביר שיש להם מסר ולהאכיל את כולם בכפית, כי ככה בטוח כולם יבינו את פאר היצירה. דווקא הגישה הזאת נראית לי כזאת שנותנת יותר קרדיט למאזינים וגם הקשה יותר למימוש, ולכן - ראויה יותר להערכה."