עצה בנושא שינה

[טל66]

א. אני חייבת להודות לכן

על התשובות המהירות. אני חייבת לציין שמרגע ששלחתי את הודעתי הראשונה ישבתי בוהה במסך וכל חמש שניות עשיתי "ריפרש" ב. ישנם עוד מס פרטים שלא הוספתי. לפני מספר ימים בצבצו להן שתי השיניים הראשונות של שחר(שתי התחתונות) היה לו חום כמה ימים ועכשיו יש לו פריחה בכל הגוף! הרופא אומר שזה לא נורא ושזה בסדר לקחת אותו לגן. אבל כבר כמה ימים שהוא לא מפסיק להתלונן ולהתבכיין. רוצה רק על הידיים, אי אפשר להניח אותו על הרצפה... מיד מתחיל לבכות. הוא מאד לא רגוע ועצבני ביותר. ובדיוק בימים אלו הוא גם לא ישן טוב בלילה. האם יש קשר לכל העובדות האלו? האם הכל נובע מהשיניים? האם יוצאות לו עוד יניים ולכן הוא לא רגוע? מאוד התרגשתי לקרוא את תשובותכן, עלו לי דמעות לעיניים עכשיו עברתי "ממצב צבירה" עצבני ל"מצב צבירה" עייף, מאוכזב, עצוב ומבועס. טל

 

[לאה_מ]

איזה תענוג לקטר, נכון?

כנראה שרוב הילדים בגילו של שחר מעירים את ההורים בלילה. אני אמנם בורכתי בשניים שלא עשו זאת (או אולי ממרחק הזמן אני מדמיינת...), אבל אורי (בן 11 חודשים) לא ישן לילה רצוף מאז שחזרתי לעבודה (כשהוא היה בן 4.5 חודשים)... כמובן שלפני כן, כשיכולתי לישון כל יום בצהריים, הוא ישן נפלא בלילה... אורי יונק, ולכן הכי נוח לי שהוא ישן במיטה איתנו, ואז אני יכולה לישון בלי חולצה, והוא "מתחבר" מתי שהוא רוצה. אצלנו הבעיה היא לא אורי ואני, אלא בן זוגי, שדי נמאס לו שיש לו שותף למיטה כבר כמה חודשים טובים... לעניין ארוחת הערב, קשה לי לתת לך רעיונות טובים, כי אורי רגיש למוצרי חלב, אז אנחנו ממש לא בענייני גבינות וכאלה. הוא אוכל פירות, ירקות ובשר במשך היום, יונק כשאני חוזרת מהעבודה (בסביבות 5), ושוב בסביבות 7:30, כאשר בין לבין הוא אוכל חטיפים (כמו פירות או צימוקים). בארוחת הערב הוא פשוט יושב איתנו, ואני שמה לו בצלחת קצת ממה שיש (חוץ ממוצרי חלב), אבל הוא לא ממש אוכל, כי לדעתי ההנקה בערב מהווה ארוחה מלאה בשבילו. אז הוא רק טועם קצת ומשתתף בארוחה המשפחתית - וזה בעצם העיקר. בקשר לעבודה - ליבי איתך, אבל אל תתייאשי ותמשיכי לחפש. יש גם מעסיקים אחרים. הבוס הנוכחי שלי קיבל אותי לעבודה כשהייתי בהריון בחודש שמיני. בכלל, כל עוד סדרי העדיפויות נקבעים על ידי גברים, לנשים תהיה בעיה (אף אחד לא אמר, שאשה עובדת פחות שעות מגבר - אני מכירה הרבה גברים שעובדים מ-9 עד 6. אז אני עובדת מ-6.30 עד 4.30, שלפי חשבוני זה בדיוק אותו דבר - וגם כשעובדים קצת פחות שעות, בדרך כלל יותר ממוקדים ואין ירידה בהספק העבודה, אבל זה דבר שקשה מאד לשנות אותו, ולא נראה לי שלמעסיקים יש אינטרס לעשות זאת).

 

[טל66]

אגב, גם שחר ישן איתנו במיטה

ובעלי פרש כבר מזמן לסלון כי המזרון השלישי דק מידי ומכאיב לו בגב. וברגע זה ממש אני רצה לקנות עוד מזרון נוח ועבה כדי שכולנו נתאים בחדר השינה. טל

 

[חגיתושתוש]

הפעם אני חייבת להיות לצד הבעל

אצלנו אין דבר כזה, לישון עם אבא ואמא במיטה, רק כיף של שבת בצהריים, אני ממש לא רוצה שהיא תתחיל להתרגל, וחוץ מזה מהתחלה היה לנו נוח שהיא בחדר שלה (מגיל חודש). גם כאשר הנקתי הייתי מושכת את עצמי עד המיטה הנוספת שבחדר שלה, מניקה, שמה אותה במיטה שלה, וחוזרת לישון לצד בעלי...

 

[טל66]

דוקא הייתי מעדיפה לא לקטר הבוקר

ולהיות שמחה ומאושרת. התקשר כרגע ההוא, שלא שמח שאני אמא והרגיז אותי רק לפני שעה ולא רצה לקבל אותי לעבודה, ושאל אם אני מעשנת!!!???

מה זה אומר? שהוא בכל זאת חושב.... אולי , נראה, אם לא תבוא אחת טובה יותר, ליתר ביטחון? טל

 

[נעה גל]

טל אני חייבת לספר לך משהו

כבר סיפרתי את זה אלף פעם, אבל היתה תקופה שגם איתמר אכל מעדני סויה, ובלילות כאבה לו נורא הבטן והוא כל הזמן היה מתעורר בגלל זה. זה נרגע רק אחרי שהפסקנו עם המעדנים האלה. אז אני לא אומרת, בהכרח שזה בגללם, אבל יכול להיות שמשהו גורם לו לכאבי בטן (אולי עגבניה... גם כן, חשוד עקרי) ובגלל זה הוא מתעורר כל כך הרבה פעמים בלילה. נעה שנלחמת במעדני סויה של אלפרו שהם בכלל לא בריאים ומרגיזים אותי

 

[טל66]

כן אני קראתי אצלך בפורום

על מעדני הסויה. אבל משום מה בחרתי להתעלם, אולי משום שכבר ככה אני לא יודעת מה לתת לו לאכול אז עוד להוריד לו ממגוון האוכל !? בכל מקרה, לא בשישי שאז הוא ישן הכי גרוע בלילה, ולא בשבת הוא אכל מעדן סויה או עגבניה! את מעדני הסויה הוא אוכל רק בגן, אני כמעט ולא נותנת לו. אז אם נוריד את המעדן מה נשאר לו לאכול כארוחת ארבע? טל אגב , שחר אכלן רציני, ולא מבחינת כמות בכלל אלא הוא פשוט טועם ואוכל הכל הכל. אבוקדו, כבד עוף, חצילים וכל הדברים שילדים בד"כ לא אוכלים. (אבל אני לא אמרתי כלום)

 

[דניאל של מורן]

היי טל, תחזיקי מעמד

לשמחתי אני לא סובלת מהבעיות האלה (את יודעת שמורן בגיל של שחר) הוא הולך לישון איתנו במיטה מתי שאנחנו הולכים, שזה בסביבות 24:00 בלילה ואז כולנו נרדמים, אני מניחה שאם הוא היה הולך לגן אז הייתי צריכה להרדים אותו יותר מוקדם. לגבי האוכל- אנחנו נותנים למורן לאכול ממה שאנחנו אוכלים, וכמו שאנחנו מגוונים ככה הוא מקבל אוכל מגוון טעים טרי ובריא, אבל הוא לא אוכל הרבה מהאוכל האמיתי ועדיין ניזון בעיקר מסימילאק... לגבי הלכלוך גם אני משתגעת (!!!!!) הוא מורח אותי, את הספות ואת עצמו בגמדים ובמיצי במבה מגעילים, זה דוחה, זה מגעיל אבל התחלתי להתרגל ולהתעלם... אין ברירה.. את השטיח שואבים כל יום וסלון חדש נקנה כשנגמור לגדל את הילדים....

מחזיקה לך אצבעות שתמצאי עבודה בקרוב

 

[יערה+]

הווו, כמה מוכר - ארוך

אז אצלינו היתה בעיה זהה לשלך, רק שאני הפסקתי עם זה בגיל 10 חודשים. אני אספר לך בקצרה. עד גיל חצי שנה ירין היה ישן כמעט לילה שלם, קם פעם אחת בסביבות 2 אוכל וממשיך עד כמעט שבע בבוקר. מגיל חצי שנה הכל השתנה, הוא התחיל להתעורר כל הלילה, לפעמים לאוכל לפעמים רק למים. זה הגיע למצב שהוא היה מתעורר כמעט כל 40 דקות. (בגיל 7 חודשים הפסקנו עם האוכל בלילה כי הוא לא רצה). בגיל 10 חודשים, אני ובעלי כבר כמעט הגענו להתמוטטות פיזית מעייפות, הלכנו לרופאה שנתנה שני פתרונות, הראשון לתת לו לבכות כל פעם כמה דקות (שיטת 5 דקות) ולראות מה קורה אחרי כמה לילות ומשם נמשיך הלאה והשני היה לתת לו תרופה שתעזור לו לישון. כמובן שמהשני מיד נרתעתי, אז החלטנו לנסות את שיטת חמש הדקות. זה לא היה קל לשמוע אותו בוכה, אבל אחרי שני לילות הוא הפסיק להתעורר כלכך הרבה, אמנם הוא עדיין לא ישן לילה שלם (היום הוא בן 15 חודשים) אבל הוא מתעורר פעם פעמיים ומרדים את עצמו לבד, אני כבר לא קמה אליו. לנו השיטה מאד עזרה, למרות הקושי שבה, וזה ממש לא קל לשמוע את התינוק שלך בוכה יותר מדקה, אבל זה עבד. אז עצתי לך היא שתנסי לתת לו קצת לבכות, ושוב אבל אם את רואה שזה לא עוזר תפסיקי עם זה ותחשבי על פתרון אחר.

 

[anat_i]

וואו... אני לא מאמינה

שתינוקות בגילאים כאלה "מופלגים" עוד מקבלים ארוחת לילה... קודם כל - זה ממש לא בריא! זה מזיק לשיניים! (אפילו אם הן עוד לא בקעו). ושנית... עד גיל חצי שנה, תינוק עוד לא ממש יכול להבין את המחזוריות של היום וזה טבעי לגמרי שהוא מתעורר בלילה ורוצה לאכול. הוא לא יודע שזה לילה. מגיל חצי שנה הם מתחילים לפתח הבנה והרגלים... וזה הגיל "המסוכן". אם לא נעזור להם לפתח הרגלים נכונים בשלב הזה, אחר כך יהיה הרבה יותר קשה. אז קודם כל - צריך ללמד את ההבדל בין יום ולילה. ביום יש אור, רעש, משחקים, צוחקים, מדברים.... בלילה - חושך, שקט... גם אם קמים לתינוק בלילה, צריך לעשות את זה במינימום של פעילות. כלומר - לא להדליק אור (או אור עמום בלבד), מינימום של דיבור, בטון כמה שיותר שקט ולהיות מעשיים - להחליף חיתול ולהחזיר לישון. לא לשחק איתו לא לצחוק איתו. ואם אין סיבה כמו חיתול מלא - בכלל לא להוציא מהמיטה! בטח שלא להאכיל. לעמוד ליד המיטה ולהסביר בטון החלטי שעכשיו לילה ובלילה ישנים.(כמו שמישהי כבר אמרה - שניים שלושה לילות והוא מבין לבד שבלילה לא אוכלים וגם לומד לוסת את עצמו כך שהוא אוכל יותר ביום ולא רעב בלילה). התינוק מהר מאד ילמד להבחין בין החלפת חיתול ביום (צוחקים, שרים, מדברים)להחלפת חיתול בלילה. וכן לגבי כל פעילות אחרת. הוא מהר מאד ילמד שלמעשה אין לו בשביל מה להתעורר בלילה! תינוקות מתעוררים בלילה כי הם לומדים שזה כדאי! (אם אני בוכה, אז אמא באה ונותנת לי ציצי.... אז כדאי לבכות, לא?). דרך אגב - גם כדאי לעשות הבחנה בין שנת יום לשנת לילה - בשנת היום לא להחשיך את החדר. מעבר לכך - אני ממש לא מבינה את אלה שישנים עם התינוק במיטה... מה, אחרי שנולד תינוק נגמרת הזוגיות? לעיתים אנחנו כל כך עסוקים כל היום, שזה הזמן היחיד שנשאר בשביל לתת תשומת לב לבן הזוג. זה גם הרגל שככל שנגמלים ממנו מוקדם יותר, כך יותר טוב לשני הצדדים. (יש לי חברה שהילד שלה בן 5 ועד היום ישן איתם במיטה כי גם היא וגם הוא כבר לא מסוגלים אחרת. נשמע לי מטיש...). אז שיהיה בהצלחה לכל העייפות...

 

[טל66]

אז הלילה הוא לא קיבל אוכל אבל....

התעורר כל 20 דקות בערך

ועכשיו אני תוהה אם באמת היה רעב ולכן התעורר, ואם הייתי נותנת לו אוכל אולי היה ישן עד הבוקר? ואולי זה השיניים, ואולי כואבת לו הבטן ואולי ואולי ואולי. כמה קשה להיות תינוק. טל אה, בסביבות 23:00 נתתי לו קצת ציצי אבל הוא לא ינק אלא סתם מצץ. נראה לי שכבר אין לי חלב יותר.

 

[לאה_מ]

או שהוא היה שבע...

ולא היה זקוק לציצי לצורך אכילה אלא רק לצורך הרגעה. לא כדאי לקפוץ למסקנה שאין חלב.

 

[לאה_מ]

יש כל מיני גישות... וכולן לגיטימיות

אנחנו ישנים עם אורי. הוא יונק, וזה מאד נוח לי שאני לא צריכה לקום אליו בלילה. אני עובדת שעות ארוכות מחוץ לבית, ומתעוררת מדי יום בסביבות 6 בבוקר. מכיוון שאני בדרך כלל "טיפוס של לילה", אני גם לא הולכת לישון מוקדם, ובדרך כלל שעת השינה שלי ושל בן זוגי היא בסביבות 1. אז לא הייתי רוצה גם לקום מהמיטה באמצע הלילה הקצר הזה. וללינה משותפת אין - לדעתי - שום קשר לפגיעה בזוגיות. יש לנו שלושה ילדים, אורי הוא לא הראשון, והוא לא פוגע לנו בזוגיות. להיפך. הוא דבר משותף לנו, שמחבר אותנו, ולא מפריד. אורי הולך לישון בסביבות 9 בערב, והאחים שלו מעט יותר מאוחר. בסביבות 9:30 או 10 הבית שקט. כמו שאמרתי, אנחנו מהמאחרים לישון, ולכן נשארות לנו מדי יום כשלוש שעות לשוחח בשקט על כוס קפה, לקרוא ספרים, לפתור יחד תשבצים, לשחק פינג-פונג, לראות סרט וידאו שבחרנו, או כל פעילות אחרת - משותפת או נפרדת - לפי בחירתנו. אני לא מכירה המון זוגות עם ילדים שמקדישים זה לזה שלוש שעות בלתי מופרעות ביום. כך שהלינה המשותפת לא קשורה לזוגיות שלנו. לגבי יחסי מין (שאולי לכך התכוונת בדבריך על סיום הזוגיות), אז ראשית אני מזכירה לך שיש עוד מקומות בבית חוץ מהמיטה הזוגית, וזה אפילו יכול להיות נחמד. חוץ מזה, אם ממש חייבים את המיטה, אז לאורי יש מיטה משלו בחדר הילדים, ואנחנו יכולים להעביר אותו לשם תוך כדי שינה, וכשיתעורר בפעם הבאה, נביא אותו שוב אלינו. אז אני לא אומרת, שהכל מושלם בסוג הסידור הזה. גם אצלנו יש קשיים, יש חוסר התאמה בגישות וברצונות של המעורבים, אבל זה בהחלט סידור לגיטימי, שיכול לעבוד לטובת כל הצדדים, כמובן בתנאי שזה מתאים למשפחה הספציפית. ולגבי החשש שהילדים לא ירצו לעזוב את מיטת ההורים. כשהמיטה מוצעת באופן טבעי, ולא בתור פרס, לדעתי גם הילדים ירצו במוקדם או במאוחר את הנפרדות שלהם, את הפרטיות שלהם. אמרתי כבר שאורי הוא ילד שלישי. אצלנו בבית חדר השינה משותף לכל הילדים. הגדולים (בן 8 ובת 5) ישנים במיטת קומותיים. לפני ההליכה לישון יש אווירה מאד כיפית בחדר - אני קוראת סיפורים לפני השינה או שבן זוגי עושה להם הצגות לפני השינה, הם עושים "אוהל" משמיכות בקומה התחתונה של מיטת הקומותיים ומשוחחים בפנים. אני חושבת, שברגע שאורי יהיה גדול מספיק כדי להשתתף בהווי הזה, הוא ירצה לישון בחדר הילדים, משום שהאלטרנטיבה שם תהיה אטרקטיבית יותר מהאלטרנטיבה של ללכת לישון לבד במיטה של ההורים. אני מתייחסת לילדים שלי כאל יצורים תבוניים, שיש להם דעה (שאני לא תמיד יודעת) וצרכים (שאני לא בהכרח מבינה), ושגם הם יודעים מה טוב להם, ולא רק אני. אני לא מניחה מראש שהדעה שלי צודקת יותר או טובה יותר או נכונה יותר. אז אני חושבת כך - אם אני לא מצליחה להרדם בלילה, אף אחד לא אומר לי לא לקום מהמיטה ולהעסיק את עצמי במשהו שיהנה אותי, בתנאי שאני לא מפריעה לאף אחד אחר בזמן שאני עושה זאת. אז למה לילדים שלי אסור? מנסיוני גיליתי, שאין להם שום כוונה להפוך עולמות. הם מתנגדים לכפיה, אבל כשנותנים להם בחירה הם בדרך כלל לא יבחרו דברים בלתי מתקבלים על הדעת, אם כי, לא תמיד דעתי כדעתם.