עצה בענין קרע בין אב לבתו

[תלתלים123]

עצה בענין קרע בין אב לבתו

הסיפור התחיל ביום בו האבא התפרץ על בתו (כשגרה עמו). היתה לו סיבה טובה להתרגז אבל באופן חריג ביותר הוא איבד את השליטה על הלשון ובעידנא ד-ריתחא אמר לה שהוא לא רוצה לראות אותה יותר. הילדה עזבה בו ביום לבית האם שאותה לא ממש אהבה. עזבה, ומעולם לא שבה. זה קרה לפני כ-12 שנים. מאז היא מסרבת להיות איתו בקשר ולא עוזר כלום. בצערו חשב פשוט ללחוץ על הפעמון של הבית שלה כדי להביא אותה לעימות פנים-אל-פנים. ואני חשבתי שהיא רק תטרוק את הדלת בפרצוף שלו. מה עושים במצב כזה?

 

[skito]

"לא רוצה לראות אותה יותר"

אימרה כזו המופנת כלפי בן\בת ע"י הורה, יותר גרועה מאלימות פיזית -זו דעתי, אני מניח שהאימרה נאמרה בשעת כעס והאב לא ממש התכוון לכך, בכל זאת הוא האב וכדאי לתת לו סיכוי לפחות להבין את חומרת מעשיו שיוכל גם להתנצל על כך, גם חשוב להבין את גיל הילדה, ילדים בגיל צעיר נפגעים מאימרה כזו יותר ממבוגרים שהתנסו בכעס ופלטו אימרות דומות והתחרטו על כך. לדעתי אין צורך לטרוק את הדלת עליה לתת לאב להסביר ולהתנצל - הוא כבר קיבל את העונש שלו 12 שנות געגוע והרהורים רבים. בת כמה היא הייתה?

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo46.gifכעס של ילדים

קשה הוא מאד ועם הזמן הם מתקשחים יותר. אולי באמת עם יוזמה של צלצול בדלת היא תתרכך אבל קח את הסיכון שלא.והכאב שיבוא אחרי זה. בכל מקרה שווה לך לנסות

 

[פּרפרית]

כן.

לדפוק בדלת, היום מחר...גם אם היא תטרוק את הדלת. עד ש... המסר חייב להיות ברור- "אני אבא שלך ולא וויתרתי עליך עדיין" ולא משנה בת כמה היא. פפףףףף מצב נוראי. בהצלחה

 

[noa128]

אני אומרת לא לוותר

לא רק בגללו, אלא בעיקר בגללה. בהנחה שהסיבה להתחפרות הבת בסירוב לחדש הקשר היא רק אותו אינסידנט, ואין שם שומדבר אחר מלבד הזמן שחלף ו"קיבע" את הסירוב - נורא חבל בעיניי שתוותר על קשר עם אביה - וכזה יש לה רק אחד - בגלל פרינציפ או "כבוד" (וכבודו של זה במקומו מונח). אני מהמאמינים שאבא חשוב לעיצוב זהותו של אדם לא פחות מאמא. ישנם דברים שילד , בכל גיל, גם כאדם בוגר - שואב רק מהאיש שהוא אביו, ואם יש כזה בסביבה - התנכרות אליו היום היא בכייה לעתיד. היום, כשכבר אין לי אבא - אני יודעת שהזמן שלנו עם ההורים הוא מוגבל עד כאב, וחבל על כל רגע שהולך לאיבוד. אז אני אומרת - שיהיה האב חכם, לא צודק, ולמענה - ינסה ליצור גשר אליה, לאט, באהבה, בסבלנות ובהתמדה - שישדר לה שהוא עליה לא מוותר, ואם יש צורך - שיתנצל על הפגיעה שפגע. ובהצלחה לשניהם.

 

[תלתלים123]

להזיז את חומת סין

בזמן האירוע היא היתה בת 16. היום מתקרבת לגיל 30. הוא מקבל דיווחים על התואר, החתונה (3קמ מהבית שלו), ויום אחד גם על הנכדים שיבואו. ולאורך כל השנים היא מתעלמת מכל ניסיון שלו ליצור קשר.

 

[skito]

הייתי מערב צד שלישי היכול להשפיע

 

[kisslali]

משהו לא מסתדר לי

קודם כל מה זה אומר "לא עוזר כלום" - מה כבר נוסה? אני אומרת את זה כי אחרי 12 שנים נראה לי שזה כבר תיק אחר לגמרי מילדה שיצאה מהבית בטריקת דלת. נניח שהוריה לא חיו בנפרד, לאן אז היא הייתה הולכת? בת כמה היא הייתה בכלל, איזה חלק היה לאמא בסיפור, ורק עכשיו הוא הגיע לצער הנ"ל? רק אחרי 12 שנים הוא מתכוון להתעמת? נראה לי שיש פה סיפור יותר מורכב וגדול ושאם האב לא עשה משהו דרסטי כדי להתמודד עם הבעיה עד עכשיו אז רק "עימות" לא ממש יועיל. ללי

 

[תלתלים123]

הסיפור שלא נגמר...

האב עשה הרבה במשך כל השנים, ללא הרף וללא יאוש. גם המשפחה שלה הפצירה בה (כך אומרים לו אבל לכו תדעו). שום דבר לא עוזר. הגיברת מתבצרת. הוא מעולם לא הרים עליה יד ועד לאותה התפרצות מעולם לא הרים עליה קול. את זה אני אומרת כי אני מכירה אותו היטב, ולא בגלל שככה סיפר. אבל אתם יודעים איך אלה השקטים - כשהם כבר מתפרצים אז זה "עד הסוף". לכן סביר שהזעם שלו באותו רגע היה חוויה בלתי-נשכחת. זה היה לפני איזה אלפיים שנה...ומאז היא לא נותנת לו גישה אליה: אם זה ביקור הורים בבסיס או טלפון (שנטרק) או לא מזמינה לחתונה שלה או מחזירה מכתבים. קל מאד ליצור חומה אם רוצים. השאלה היא - איך פורצים אותה?

 

[skito]

תלתלי..מסקרנת את אהה!..ואיך פורצים?

זה נראה די קשה! לדעתי צריך כאן המון רגש, המון אהבה, אולי מכתב? ואולי בשיר? כאב לא הייתי מרים ידיים ונכנע לה, יש מלא מלא מה לעשות, ובטח יש "מליין" הצעות. אני הייתי מרגיש כך וכותב לה כך: בלעדייך כשאת ליידי חלקי גופי ונשמתי כאחד מרגיש שייך קיים! כשקמת והלכת מששתי תכני שוב ושוב כמו מחפש בינות נשמה שלא תשוב לא נינוח בלעדייך אולי מוטב לי כמנוח סקיטו 2003

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo36.gif../images/Emo26.gifמתחילים עם ריחוק

ולבסוף מתקבעים בו. אל תשכחו שזה גם תלוי באופי של הבת. יש ילדים קשים וקשוחים שאופיים עקשן וזה כבר לא בשליטת האב.

 

[flecktor]

קשה לבנות חומה

אין הגנה שתעמוד לעד, כל הגנה נפרצת. זאת הנחמת יסוד בחיים שלנו. לדעתי התיעצות עם פסיכולוג או איש מיקצוע איכותי ובעל ניסיון יכול לעזור במקרה. בתוך תוכה היא תסכים לוותר לו , אך צריך לדעת להגיע לנקודה הזו וזה לא חלק קל. פיתרונות יש בעולם , הכל כבר נעשה ונוסה, רק צריך למצוא את האדם עם הידע. עם מספיק ניסיונות שיעוררו תגובות ולא אתימות אפשר לפורר את החומה, צריך לזכור בפנים שלהמשיך ולנסות לא משנה מה זו גם נקודת מפתח. שיהיה בהצלחה

 

[האדם]

אני דווקא מחזק את הבת

אני מבין את המקום שבו היא נמצאת כי גם אני שם. היום החיים שלה כבר שונים, וכנראה שהיא לא רואה צורך להסתגל לדמות אבהית. העובדה שאבא שלה לא ייקח חלק פעלי ברגעים החשובים של המשך החיים של הבת לא מספיק משכנעת, מלבד זה שהיא משחקת על הצד הרגשי פה. הבת היא כמונו, שמתנתקים מאנשים בעברנו. זה טבעי, מה רע בזה, ועל אחת כמה וכמה שהוא פסל אותה לחלוטין כבנאדם ראוי וכבת מוצלחת, אלא ככישלון, אכזבה, מישהי שצריך להתנער ממנה, וכו'. תנסו להעמיד את עצמכם במקום הבת, שאבא שלה, שאמור להגן עליה, לתמוך בה, הוא זה שהחליש אותה. ועכשיו הוא כבר זר בשבילה. אין להם דבר במשותף.

 

[noa128]

חולקת עליך. מכל ה- ../images/Emo23.gif

לא יודעת אם אתה מכיר. אותה. אותו...."שהוא פסל אותה לחלוטין כבנאדם ראוי וכבת מוצלחת, אלא ככישלון, אכזבה, מישהי שצריך להתנער ממנה, וכו'. תנסו להעמיד את עצמכם במקום הבת, שאבא שלה, שאמור להגן עליה, לתמוך בה, הוא זה שהחליש אותה..") את כל זה אתה אומר מידיעה? כי אני לא הבנתי את כל אלה מסיפורה של תלתל. הבנתי שהייתה התפרצות אחת - והתפרצויות קורות בין הורים לילדים, זה טבע האדם - לא מקובלת עליי התזה שכל התפרצות מצדיקה התרחקות של בת מאביה. את דבריי שלי על מקומו של האב בהווית ההתבגרת/התפתחות שלה - אמרתי מנסיוני שלי. גם אני הייתי טיפשה כזו, ואני מצרה על כך כי ככל שחולפות השנים אני מבינה איזה מקום יש לאבי במי שאני - כמה אני דומה לו באופיי, כמה מעט הכרתי אותו, וכמה יש לנו במשותף - למרות שגם אני טעיתי לחשוב שאין. את התחנות המרכזיות בחייה שהוא 'פספס' אי אפשר יהיה לשחזר - ואני מקווה שיום אחד, כשיהיו לאיש נכדים - תמצא הבת בליבה ממקום של הורות - מקום לחדש הקשר, ולא למנוע מנכדיה סבא, וממנו את חדוות הסבאות. ועוד אחד אחרון - לאמא יש כאן משקל. האמא שלה. דובר כאן רבות בעבר על התנהלות ההורה המשמורן מול האקס/ית בכל הנוגע לקשר עם הילדים, ואני זוכרת הסכמה מקיר לקיר - שלא משנה מה קרה בין שני ההורים - על ההורה המשמורן מוטלת אחריות לא פחותה מאשר על ההורה העוזב - לשמר את הקשר עם ההורה העוזב, ובכלל זה לעודד גם ילדים כועסים לשמור על הקשר עם ההורה שעזב. לא דומה "התנתקות מאנשים בעבר" להתנתקות מאב. אבא יש רק אחד, והוא אינו דומה לאף אדם אחר.

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo123.gifילד שמתעקש

להפגע ולא ליצור קשר גם ההורה המשמורן הטוב ביותר לא יוכל למנוע קרע בינו לבין האב או האם שכועסים עליו. יש ילדים פגיעים יותר,עקשנים יותר,משמרים יותר כעסיםץ אם מרצונם לא ילכו לטיפול בתגובתם הקיצונית תהיה בעיה לחדש את הקשר

 

[kisslali]

אני חושבת שיש מספיק סבל בעולם

ועוד יותר יש בשפע לכל אחד ואחת מאיתנו בחיים האישיים שצריך להתאמץ כ"כ קשה למצוא סיבה ליצר עוד. לא הייתי מגדירה התפרצות חד פעמית, שאינה אלימה פיזית, כ: "פסילה מוחלטת של אדם, כהגדרתו כבן לא מוצלח, ככשלון כאכזבה וכמישהו שצריך להתנער ממנו..." לא נסחפת קצת? אני מבינה שאתה מזדהה אבל יוצאת מתוך נקודת הנחה שזה לא בגלל התפרצות חד פעמית וסיבותך עמך. אני מסכימה שעכשיו, אחרי כ"כ הרבה זמן, היא בהחלט יכולה להסתדר בחיים בלעדיו אחרת איך היו שורדים כל אותם יתומים בעולם? אני חושבת כמו שאמרתי בראש ההודעה שיש כ"כ הרבה רע שאין לך עליו שליטה או אפשרות לשנות שזה דורש מעשה איום (ולא זה שתואר) או טעות איומה לייצר אותו באופן ייזום. לי אין אבא ולילדים שלי גם. לא יכולה לדמיין שמישהו יעשה את זה לעצמו מביחה. ללי

 

[תלתלים123]

עוד טפח

הילדה היתה שותפה מלאה בליבוי היצרים. גילוי טפח - היא קשרה קשר רומנטי (כקטינה) עם גבר בשנות החמישים לחייו (ומבוגר בהרבה מהוריה). האב (לא האם) ניסה לנתק את הקשר, הכיר את הגבר המעוות ונילחם בכל דרך תוך ניסיון לרפד את ביתם בחום. הילדה בעטה, וכמובן שגם שיקרה לו שהקשר נפסק. הוא ראה אותה חוזרת הביתה אור לבוקר יום לימודים במכוניתו של הגבר המעוות. היא שיקרה לו בפנים למרות מה שראה, והחל ריב עד ההתפרצות. אני לא מצדיקה איבוד הלשון וגם לא יכולה לדון אדם בכעסו (במיוחד כשזה חלב שנשפך). אין לי ספק שיש לה היום חיים משלה אבל זה לא אומר שהגענו אל מיצוי הסיכוי.

 

[חלק מהטבע]

עצוב. ../images/Emo10.gif

איך שנראה לי הדבר: הנערה שכבר איננה נערה, נפגעה עד מאוד מאביה. ועל האב להבין מכל הלב מדוע בתו נפגעה ממנו ואף להצטער (אף על פי שמה שהיא עשתה היה איום ונורא), נראה לי שהבת תקבל רק התנצלות עמוקה מכל הלב... ואולי זו דווקא ההשפלה שהיא ספגה.

 

[seeyou]

ההוריים סלחנים יותר-הילדים לאאאאא!

מוזר? לי-לא הרגש של ההוריים כלפי הילדים,גם ברגעים של כעס הוא עדיין "חם" , פרט למקרים חריגים... הרגש של חלק מהילדים כלפי ההוריים,בחלק גדול של ילדים בוגרים הוא "קר"- מחושב יותר....נצלנים יותר... האם האב חייב לפייס אותה...אחרי 12 שנה? יש סיכוי? רחוק מהעין-רחוק מהלב....?? יוסי

 

[גגמזו המקורי]

נסיון אישי

האב חייב לקבוע עימה פגישה לדעת להתנצל על מעשיו ועל כך שלא התעקש משך השנים להיות עימה בקשר. להבטיח לשמור מהיום והלאה על יחסים איתה ולהצהיר על אהבתו אליה על אף שלא היה לכך ביטוי מעשי. במהלך השיחה היא תקשה והוא יצטרך להתעקש. אף תיווך לא יעזור, הוא שפשע חייב בעצמו לכפר על מעשיו, ואם גאוותו ניצבת לפניו ולא יוכל לכסותה, אזי יפסידה לשנים רבות נוספות.כל מערכת היחסים כולה בנויה על רצון אפילו אם ראשיתו בצד אחד. בהצלחה