עצוב ומיואש
גם כשהיו לי סיבות לשמוח לא שמחתי כי ראיתי ממשקפיים שחורות
ועכשיו המציאות הפכה ליותר שחורה שגם ממשקפים ורודות אפשר לראות שחור... ואולי זה רק הפרשנות שלי ואולי המציאות ורודה ועדיין אני רואה שחור.
אני סובל מדימוי גוף נמוך המון שנים
ומעבר לכך יש לי גם בעיות תפקודיות, פחדים, מחסומים, קשיים נפשיים ומלא בעיות.
אני בסוף שנות העשרים שלי ומגיל 17 חזרתי להיות מטופל עד היום, וגם בגיל 8 הייתי בטיפול.
אני לא מאושר בחיים. אנשים שמכירים אותי קצת מקרוב מאחלים לי ליום הולדת בין היתר אושר ושמחה, שזה בסדר ומעולה וכנראה מעיד על הדבר האמיתי: מאחלים את זה כי אני לא מאושר ולא שמח.
קשה לי בעולם...
קשה לי.
המטפלת הקודמת שלי ניסתה להראות לי את הצדדים הטובים בחיי שכוללות גם דברים טובים שיש בי וזה נכנס מאוזן אחת, קצת נכנס לבפנים והרבה עובר באוזן השניה בעיקר כי אני מתעסק המון בכמה 'טוב' היה פעם והרי מה היה פעם? גם אז סבלתי. אני לא מפנים דברים ואז כשדברים רעים קורים לי בחיים אני מבין מה היה ומה איבדתי ואף פעם אני לא מצליח לגמרי ללמוד מטעויות עבר.
אמנם פעם באמת היה סבל שהגיע ממקור חיצון - אשכרה אנשים הגיעו אליי במטרה מכוונת לעשות נזק! לתקוף: אלימות מילולית, פיזית, מינית. היום הבעיות הם בעיקר עם עצמי , אבל גם סבל שמגיע מהמגורים עם ההורים שלא עוזב אותם כי כרגע תלוי בהם.
לא קל לי בחיים. ואני באמת התקדמתי המון! התקדמתי למשל מזה שעזבתי את העבודה בשכר של 8 שקל לשעה והתקדמתי לעבודה רגילה אבל כדי להחזיק שם אני משלם מחירים.
לא קל לי עם עצמי, אני סובל, אני לא מאושר, אני לא יודע תמיד לעשות את הבחירות הנכונות ואני בעיקר עצוב, עייף, מיואש. התפקוד שלי לפעמים הוא על אוטומט.
התסכול מגיע מדברים שאני רוצה לעשות ולא עושה. הרי מאיפה מגיע תסכול? זה סוג של כעס פנימי על דברים שלא הולכים בדרך שאני רוצה. אני חושב שהפחדים שלי עוצרים אותי מלהתקדם. קשה להיות אני.
וזה מעייף... המון שנים לעבור מטיפול לטיפול,
ואני כבר לא נעשה צעיר,
ואני לא מצליח לתפוס את עצמי בידיים.
בשיחה עם מישהי קרובה היא אמרה שאנשים בגיל שלנו הספיקו המון, שאנחנו התעוררנו מאוחר אך עם זאת מציינת שלא מתאים להשוות את עצמנו אליהם אלא אל עצמנו למי שהיינו פעם כי הם לא עברו את החיים הקשים שאנחנו עברנו ואם הם היו עוברים חלק מהחיים האלו אולי היום הם היו מאושפזים בבית חולים פסיכאטרי ואנחנו איך שהוא הצלחנו להישאר שפויים. ויש בזה אמת.
לראות מישהי צעירה מאוד עם מקצוע ביד, מנהלת, רכב, כסף והצלחה ולחשוב שאם הייתה עוברת חלק מהחיים שאני או אותה קרובה עברנו לא בטוח שהיא הייתה מתפקדת כמו שהיא היום.
אני פשוט עייף קצת החיים...
ואני רוצה להתקדם,
אבל קשה לי.
לעיתים מרגיש לי שאני לא יכול להפתח יותר מידי בפני אנשים, גם במקומות כמו פה, כי אנשים לא מבינים את המצוקה האמיתית שלי ומבטלים את קשיי וזה מניסיון! לכן גם לא מפרט אך עם זאת קשה לי עם הקשיים שלי לכן כותב פה.
לא קל לי בחיים האלו...
גם כשהיו לי סיבות לשמוח לא שמחתי כי ראיתי ממשקפיים שחורות
ועכשיו המציאות הפכה ליותר שחורה שגם ממשקפים ורודות אפשר לראות שחור... ואולי זה רק הפרשנות שלי ואולי המציאות ורודה ועדיין אני רואה שחור.
אני סובל מדימוי גוף נמוך המון שנים
ומעבר לכך יש לי גם בעיות תפקודיות, פחדים, מחסומים, קשיים נפשיים ומלא בעיות.
אני בסוף שנות העשרים שלי ומגיל 17 חזרתי להיות מטופל עד היום, וגם בגיל 8 הייתי בטיפול.
אני לא מאושר בחיים. אנשים שמכירים אותי קצת מקרוב מאחלים לי ליום הולדת בין היתר אושר ושמחה, שזה בסדר ומעולה וכנראה מעיד על הדבר האמיתי: מאחלים את זה כי אני לא מאושר ולא שמח.
קשה לי בעולם...
קשה לי.
המטפלת הקודמת שלי ניסתה להראות לי את הצדדים הטובים בחיי שכוללות גם דברים טובים שיש בי וזה נכנס מאוזן אחת, קצת נכנס לבפנים והרבה עובר באוזן השניה בעיקר כי אני מתעסק המון בכמה 'טוב' היה פעם והרי מה היה פעם? גם אז סבלתי. אני לא מפנים דברים ואז כשדברים רעים קורים לי בחיים אני מבין מה היה ומה איבדתי ואף פעם אני לא מצליח לגמרי ללמוד מטעויות עבר.
אמנם פעם באמת היה סבל שהגיע ממקור חיצון - אשכרה אנשים הגיעו אליי במטרה מכוונת לעשות נזק! לתקוף: אלימות מילולית, פיזית, מינית. היום הבעיות הם בעיקר עם עצמי , אבל גם סבל שמגיע מהמגורים עם ההורים שלא עוזב אותם כי כרגע תלוי בהם.
לא קל לי בחיים. ואני באמת התקדמתי המון! התקדמתי למשל מזה שעזבתי את העבודה בשכר של 8 שקל לשעה והתקדמתי לעבודה רגילה אבל כדי להחזיק שם אני משלם מחירים.
לא קל לי עם עצמי, אני סובל, אני לא מאושר, אני לא יודע תמיד לעשות את הבחירות הנכונות ואני בעיקר עצוב, עייף, מיואש. התפקוד שלי לפעמים הוא על אוטומט.
התסכול מגיע מדברים שאני רוצה לעשות ולא עושה. הרי מאיפה מגיע תסכול? זה סוג של כעס פנימי על דברים שלא הולכים בדרך שאני רוצה. אני חושב שהפחדים שלי עוצרים אותי מלהתקדם. קשה להיות אני.
וזה מעייף... המון שנים לעבור מטיפול לטיפול,
ואני כבר לא נעשה צעיר,
ואני לא מצליח לתפוס את עצמי בידיים.
בשיחה עם מישהי קרובה היא אמרה שאנשים בגיל שלנו הספיקו המון, שאנחנו התעוררנו מאוחר אך עם זאת מציינת שלא מתאים להשוות את עצמנו אליהם אלא אל עצמנו למי שהיינו פעם כי הם לא עברו את החיים הקשים שאנחנו עברנו ואם הם היו עוברים חלק מהחיים האלו אולי היום הם היו מאושפזים בבית חולים פסיכאטרי ואנחנו איך שהוא הצלחנו להישאר שפויים. ויש בזה אמת.
לראות מישהי צעירה מאוד עם מקצוע ביד, מנהלת, רכב, כסף והצלחה ולחשוב שאם הייתה עוברת חלק מהחיים שאני או אותה קרובה עברנו לא בטוח שהיא הייתה מתפקדת כמו שהיא היום.
אני פשוט עייף קצת החיים...
ואני רוצה להתקדם,
אבל קשה לי.
לעיתים מרגיש לי שאני לא יכול להפתח יותר מידי בפני אנשים, גם במקומות כמו פה, כי אנשים לא מבינים את המצוקה האמיתית שלי ומבטלים את קשיי וזה מניסיון! לכן גם לא מפרט אך עם זאת קשה לי עם הקשיים שלי לכן כותב פה.
לא קל לי בחיים האלו...
