אתה אומר שיש פער בין הגיל הכרונולגי לגיל הרגשי שלך
ושגם בגלל זה מתסכל אותך שההתבגרות בשנים ניכרת על פניך, כי עכשיו אתה צריך להתאים גם את ההתנהגות שלך לציפיות החברתיות מבני גילך. ולא לתת ל"ילד שבך" להתפרץ במלוא שטף שמחת החיים השטותניקית שלו. עד כאן נכון?
אני אישית חושבת ש-יאללה, שים פס. אותם אנשים מסביבך שמסתכלים או לא מסתכלים, חושבים או לא חושבים עליך - מה הם בשבילך? הם משלמים לך? הם ייתנו לךל משהו אם תהיה מאופק ורציני כמו שאתה חושב שהם מצפים שתהיה? התשובה ברורה. אני מאמינה שעם הזמן תדע ליצור את האיזון ולשלב בין החלק הילדי, השמח והעולץ שבך, לבין החלק הבוגר והמומתאם יותר. אבל בינתיים כל עוד האיזון הזה לא הושג - אם יש לך חברים שמקבלים אותך בדיוק כמו שאתה - וטוב להם עם מה שאתצה מביא (זכית! תאמין לי!) - אתה בהחלט יכול להתעלם בכיף מכל האחרים!! פשוט ל-צ-פ-צ-ף! כמה כוח יש במילה הזאת, אה?