עצומה - אמא תקני לי

[חצאית סקוטית]

עצומה - אמא תקני לי

שלום,
יצרתי עצומה על הנושא הנ"ל, אשמח לשמוע את דעתכן/ם ולראות את חתימתכן/ם

מוצרים ש"דוחפים" לנו ליד הקופה בסוף הקניה, שאין לנו צורך בהם.
מכיר/ה?
האם מוכרת לך הסיטואציה הבאה:
הגעת סוף סוף לקופה אחרי שסיימת לערוך את הקניות בסופר עם הילד או עם הילדים.
בזמן שאת/ה ממתין/ה לסיים את הקניות הילד נודד בין הקופות אחרי האטרקציות ה"בריאות" שיש לסופר להציע, החל משוקולד, מסטיקים, משהו לא מזוהה בצבע כחול ועוד...
ואז צריך להסביר לילד שאין צורך במוצרים הללו/ שהוא אכל כבר ממתק היום/ שהמוצר הזה לא בשבילו/ מסוכן/ לא בריא ועוד...
ישנם הורים שבסופו של דבר נכנעים לתחנוני הילד וקונים, רק כדי לא לעבור עוד ויכוח,
אפשר להבין את ההורה ואת הילד, אבל מדוע עלינו לרכוש את המוצרים הללו ברגעים הקריטיים, כאשר כל רצוננו לעשות הוא- לצאת מהסופר ולהגיע הביתה סוף סוף....
נדרוש מרשתות המזון, בתי המרקחת למיניהם (סופר פארם וניו פארם) והחנויות למוצרי נוחות להוציא את הדברים הללו מאזור הקופה, הרי לכל מוצר יש את המקום המיועד לו.
הסופרים מתוכננים בצורה כזו שניקנה יותר, אבל אל להם לסחוט אותנו גם אחרי שהחלטנו שברצוננו לסיים את הקנייה.
תודה

עצומה - אמא תקני לי

 

[טלית נודדת]

נשמע לי לא מציאותי

באותה מידה אפשר לדרוש מהם לוותר על עריכת מבצעים כי זה מעודד קנייה.

חוץ מזה, מניחה שרוב הפעמים יודעים כשמתכונים ללכת לקניות. באותו היום אפשר להגיד לילד שמותר לו לבחור דבר אחד ליד הקופה וגם להתאים את כמויות הממתקים שנותנים באותו היום.

 

[מטיילת בענן]

בעיני זה תפקיד ההורים

עם כל הכבוד, הורים ש"נכנעים" לילד בכל נושא שדעותיהם בו ברורות אל להם להאשים את הסביבה.

העולם הוא לא מקום בטוח לילדים, לא היה מקום בטוח לילדים וגם לא יהיה. תפקידם של הורים הוא לתווך לילד את העולם, גם במחיר של ויכוחים.

(לא שחלילה אני אומרת שצריך להיות נוקשים ולעולם לא לוותר לילדים, אבל אם כבר ויתרנו זה עניין שלנו)

 

[אבא גאה]

אני מסכים שזה תפקיד ההורים

להגיד לא.

יחד עם זאת זה לא הגיוני שמקום שאנחנו הלקוחות שלו ולחם יומו, יציב מכשולים ויגרום לנו שוב ושוב להגיד לא.

שישימו קרוב לקופות דברים בריאים ולא זבל, נכון שאנחנו נגיד לא, אבל זה לא כיף כל ביקור להתווכח עם הילדים ולצאת בהרגשה לא נעימה

לא יקרה כלום אם הסופרים שחיים עלינו יעבדו קצת איתנו ולא נגדנו....

 

[כאן הם]

אני לא מסכים שזה התפקיד של הממשלה

לא מסכים איתך!

הממשלה לא צריכה להכנס לורידים של בעלי עסקים ואזרחים כדי לקבוע איפוא כל דבר יכול להיות, כל דבר שמותר, כל דבר שאסור, וכל דבר שרצוי. זה לא העסק שלהם ולכולם יש זכות לחופש החלטה.

בכלל, ברגע שתמצא הגדרה של "דבר בריא" שרק אותו מותר לשים ליד הקופות, או, לחילופין, הגדרה של "ממתקים ושאר הדברים שילדים רוצים" שאותם אסור לשים ליד הקופות, אז אפשר לדבר. רק להראות לך שזה לא מעשי.

אולי ברוח הדברים האלו, גם הממשלה תקבע דברים כמו:
- לחם וחלב צריך להיות בכניסה ליד הקופה, במקום, בכוונה, בקצה הכי מרוחק של הסופרמרקט כדי לגרום לאנשים לקנות דברים אחרים בדרך.
- להפסיק עם פרסומות ושלטים בסופרמרקט שגורמים לאנשים לקנות דברים שהם לא רוצים.
- לאסור למכור דברים בחבילות קטנות כי הם בזבזניים במוצרי אריזה וגורמים לפסולת סביבתית.
- לאסור על שקיות ניילון שפוגעות בסביבה - שאנשים יביאו סלים במקום זה.
- להפסיק עם "הצעות" מהקופאית כמו "תקנה אחד נוסף, תקבל 50% הנחה".

אנחנו בני אדם עם מחשבה עצמית ויכולת שליטה עצמית. ואם לא, אז צריכים ללמוד להיות כך. ואם בכל זאת לא יכולים, אז זה בעיה שלכם ולא בעיה לפתרון ממשלתי.

רענן

 

[מטיילת בענן]

אם כבר בענייני בריאות

אני מאוד הייתי רוצה שיהיה חוק שמשווה מחירים של מוצרי יסוד בריאים ופחות בריאים. נגיד, קמח כוסמין (כ-25 ש"ח לקילו) לעומת קמח רגיל (כ-4 ש"ח לקילו), לחם מלא לעומת לחם אחיד, מוצרים עם ובלי סוכר וגלוטן וכו'.

מאוד יקר לאכול בריא ובעיני זה מאוד אינטרס של המדינה שאנשים יאכלו בריא, כי זה מתרגם מאוחר יותר להוצאות בריאות ורפואה.

(וגם תמיד נורא מעצבן אותי לשמוע כמה קשה להשיג בישראל אוכל לא אלרגני, למרות שאני לא אלרגית לשום דבר)

 

[אבא גאה]

לגמרי!

במשרד הבריאות הקנדי (שם עבד בעלי) מסתובבת כבר די הרבה זמן תוכנית כזו, שהמדינה תספסד מוצרים בריאים ואורגניים ותגבה מיסים גבוהים על קולה, תפוצ'יפסים וממתקים.

זה אגב נראה לי הגיוני גם, וחשוב שכל מי שקונה זבל יבין שהוא משלם מיסים גבוהים ע"מ שבעתיד המדינה תוכל לממן טיפול רפואי בהם......

 

[על שפת הנחל]

אז למה זה לא קורה?

כי הכוחות הכלכליים הם כאלה שהקולה מנצחת את הכוסמת..

 

[מטיילת בענן]

אה, ובעניין הילדים

זה כמובן תיאורטי כי עוד אין לי ילדים, אבל אני הייתי רואה בסיטואציה הזדמנות לדיון מאוד מעניין עם הילדים - האם הם יודעים למה המוצרים האלה נמצאים דווקא שם? האם הם יודעים למה בסופר יש ריח של מאפים טריים? האם זה גורם להם לרצות את הדברים האלה יותר מאשר אם הם בבית או ברחוב?

גם פרסומות בטלוויזיה לדעתי הם הזדמנות לדיון - האם מה שאומרים בפרסומות הוא נכון? האם יש מוצרים דומים שאנחנו לא רוצים לקנות כי אין להם פרסומות? בואו ננחש ביחד מה מפרסמת הפרסומת הזו וכו'.

(וגם כאן יש הסתייגות - אני חפרנית ידועה וככל הנראה גם הילדים שלי יחשבו ככה)

 

[אבא גאה]

אין ספק שזוהי הזדמנות

לדיון מעניין, אבל הדיון יהיה "מעניין" מגיל מסויים....

וגם, רוב הא/נשים לא רואים בכל מה שקורה סביבם כהזדמנות, רובם מגיבים בצעקות ובמריבות.

 

[פרח7]

הממממ... פיתוי ואיפוק

פיתוי ואיפוק

אולי אם אנשים יחנכו את הילדים שלהם שלא כל מה שמפתה אותם הם חייבים לקחת ויקחו אחריות במקום להפיל אחריות על הפיתוי שיסיר את עצמו מדרכם, כי אם לא... הם לא ישלטו בעצמם,
זה יוכל להיות בעל השלכות נוספות בתחומים נוספים.
כמו למשל אחריות המגולגלת על נשים על כך שהוטרדו.

 

[על שפת הנחל]

השאלה כמה את יכולה להשקיע

בשיחת אם-בן טובה, רגוע ומעצימה כשאת בתור בקופה בסופר ההומה...

 

[כאן הם]

הילדים לא טפשים, וגם המוכרים והיצרנים

הילדים לומדים מהר מאוד ויפה מאוד למה המוצרים נמצאים ליד הקופה... יותר מזה, הם לומדים מהר למה רק ליד הקופה הכי כדאי לנדנד להורים... וזה מראה שהמוכרים יודעים למה הם שמים את זה ליד הקופה... והיצרנים יודעים לבקש מחיר גבוה יותר עבור האריזות הקטנות שליד הקופה.

אבל מה הביג דיל כאן? ממתקים זה דבר שהילד אכל פעם, פשוט אוהב את הטעם, הוא רואה את זה ליד הקופה, ורוצה ליד הקופה. טבעי ומקסימום קצת לא בריא לשניים ואולי לכסף הקטן בארנק שלי.


בעייה הרבה יותר גדולה ואמיתית זה הפרסומות, סמויות או לא. טוב שהזכרת את זה! בשבילי זה פי אלף יותר בעיה מאשר ממתקים.

פרסומות זה ממש לוחמה והשפעה פסיכולוגית שלילית. לדעתי, הן גורמות נזק חינוכי, התנהגותי ותרבותי. שלא לדבר לנזק לארנק.

הילד שלנו לא רואה פרסומות!!! בארה"ב, תמורת תשלום נוסף עבור שירות, יש לי VOD (VIDEO ON DEMAND בבית וזה מה שהילד רואה, בלי פרסומות. לא רק זה, יש לי גם שליטה על מה הוא יכול לבקש ולראות. הוא גם רואה DVD שגם להם אין פרסומות. אין לילד שלנו גישה לראות שידורי טלביזיה רגילים.

אפילו אני לא מסוגל לסבול פרסומות. אז כשאני רואה טלביזיה, תמיד מתוכניות מוקלטות (DVR) אני תמיד מדלג על פרסומות.

אפילו לאינטרנט יש תוכנה שמורידה כמעט את כל הפרסומות (לא 100%, אבל קרוב ל-90 אחוז). זה אפילו ADD-ON שאפשר להשיג בחינם ל-FIREFOX.


את היית רצינית לגבי השאלה שלך "האם מה שאומרים בפרסומות הוא נכון?"

בטח שלא! רק מבחינה הגיונית, מוצר טוב שטוב לנו לא צריך שום פרסומת. רוב מוחלט של הפרסומות זה שקרים או פשוט בניה של תדמית שקרית לגבי המוצר ומה שהוא כביכול יתן לנו.

במיוחד פרסומות באינטרנט. כי פרסומות בטלביזיה עולות הון תועפות, בעוד שפרסומת באינטרט הם כמעט בחינם. המוצרים הכי גרועים מפורסמים באינטרנט.


ילדים, ולצערי הרבה מבוגרים לא מבינים מה באמת מסתתר מאחורי פרסומות.

רענן

 

[irisgov]

מתנצלת מראש על המחשבות החתרניות

אבל מניסיון קל עם ילדים. יותר זול ומהיר לשלם שעת בייביסיטר וללכת לקניות לבד.
גם מחיר הקניה בסופר יורד פלאים,
גם משך השהייה הכולל במקום,
ועל הדרך גם מפלס הויכוחים / הסברים / הרעלות סוכר שבקופה.

 

[אמא]

תלוי בילדים...

כשאני הולכת עם בכורה לסופר, היא מושיבה אותי קודם להכין רשימה,
והופכת את הקניה למשהו יעיל קצר ופשוט.

פלא.

 

[כאן הם]

אנחנו גם כן כמעט תמיד לוקחים את הילד

דווקא בכוונה אנחנו לקחנו את הילד לסופרמרקטים וחנויות, כולל חנויות צעצועים.

בהתחלה, בכוונה תכננתי מראש להיות הרבה זמן עם הילד בחנויות להראות לו דברים וללמד אותו. שום לחץ.

היום זה משעמם אותו, הוא לא מתעניין בחנויות וסופרמרקטים והוא לא מרוצה כשיש ללכת לשם. הוא מחזיק את האייפוד שלו ומשחק משחקים בזמן שאנחנו קונים.

מדי פעם אנחנו קונים לו דברים שהוא רוצה. מדי פעם אומרים לו "לא!". כך נלחמים באימפולסיביות של הילד.

ממש אין דרמה איתו בחנויות. אבל יכול להיות שזה גם האופי שלו - הוא לא טיפוס גדול של "אני רוצה, ואני רוצה גם את זה". מסתפק די במועט.

רענן

 

[מטיילת בענן]

איך עושים דגם כזה?

אני כל הזמן תוהה לעצמי עד כמה הילדה שלנו תפתיע ותהיה שונה ממה שאני מדמיינת. לא שאני אוהב אותה פחות או משהו, ואלו בעיקר תהיות מסקרנות.

 

[irisgov]

זה באמת מאוד מסקרן.

זוכרת את עצמי יושבת ומדמיינת אותם.
יצאו אחרת לגמרי ממה שתארתי לי.
וכל אחד שונה לחלוטין מהאחר. גם במראה וגם בכישורים ובאופי.
אבל, מסתבר שהדימיון שלי הוא לא משהו. אין עליהם, הרבה הרבה הרבה מעבר למה שדימיינתי באוטופיה.

 

[irisgov]

שכחת לציין את הגיל שלה...

אני לא מדברת על נוער. אני מדברת על הגילאיים הקטנים.
והגדולה שלך היא באמת פלא, ולא קנה מידה לשום דבר.

 

[על שפת הנחל]

גם אצלנו ככה

עם הגדול זה תענוג לעשות קניות. הוא ממש כח עזר רציני. עוזר, סוחב, מייעל. עם הקטנה זה סיוט נוסח "תקני לי, תקני לי". כשהם ביחד, זה איפשהו באמצע. הוא מרסן אותה קצת יותר טוב ממני, אבל אין מצב שלא נוספים מוצרים לעגלה שלא התכוונתי פלוס איזה ממתק לנשנש תוך כדי קניה.