עצומה - אמא תקני לי

[על שפת הנחל]

את צודקת ברמת העקרון

אלא שבפועל, את דוחפת עגלה מלאה בסופר, ותוך כדי צריכה לשכנע את הילדה שלך על העגלה שגם תופסת מקום וגם מוסיפה משקל, שאנחנו בעצם מבלות וזה כיף.. ושהיא בעצם באה עם אמא לסוג של לונה פארק בלי לעלות על אף מתקן..
לא הגיוני נכון? אז את קונה שוקו, ואח"כ היא רעבה, לא תקני לה לחמניה או בורקס או תפתחי את הגבינה הצהובה..
בקיצור, את מגיעה לקופה מרוטה. בדרך גם רמסת מישהו ואחרים רמסו אותך. הקופאית בדיוק סיימה משמרת, אז את עוברת איכשהו עם כל הכבודה - קופה. בקופה החדשה יש קופאית שמלמדת אחת אחרת והכל נורא לאט.. ואז, הו אז.. הילדה שלך גילתה את קיטי על מטוס עם סוכריות ליד הקופה.
רעיונות, מה עושים?

 

[שבלולית בשלולית]

אצלנו מה שעבד עם הבכור בגיל הזה:

ליידע מראש שמותר לו לבחור דבר אחד.
אם הוא בחר שוקו, ורצה לפתוח אותו, הזכרתי לו שאם הוא פותח הוא לא יוכל לשנות את הבחירה שלו.
תקופת הסופר היתה קצרה אצלנו, מהר מאוד הוא הבין שזה לא באמת כייף וסירב להצעות שלי להצטרף אליי.
אגב, המצוקה הכי גדולה שאני זוכרת מהתקופה שהוא היה בא איתי לקניות דוקא לא קשורה ל: "אמא תיקני לי" אלא ל: "אמא יש לי פיפי/קקי"

 

[על שפת הנחל]

גם אני בד"כ מגבילה לפריט אחד

שאפשר לקנות, אבל בד"כ היא מנהלת איתי גם מו"מ על דברים שממש צריך לדעתה שיהיו בבית..

 

[כאן הם]

זה לא מעשי וזה עניין של הורות

אני חושב, כמו השאר שענו לך, שזה לא מעשי ומאוד נאיבי. זה העסק של ההורים איך להתנהל מול הילדים שלהם שרואים כל מידי דברים עם דרישות של "תקני לי".

מה עוד? אולי גם נפסיק פרסומות?

לי אין בעיות בנושא עם הילד. הוא רואה דברים, הוא מבקש, כשאני רוצה או מגיע לו אני קונה, ואין לי שום בעיה להגיד לו "לא!" כשיש צורך. כך הוא למד לא להיות אימפולסיבי.

רענן

 

[אמאברוזה]

דווקא מאוד ראלי

גם קיימת הצעת חוק בנושא איסור הצבת ממתקים ליד הקופות.

 

[פרח7]

באופן כללי אנחנו מוקפים פיתויים

יש תורה שלמה של מכירות שבנויה על מכירת המוצרים ליד הקופות ועל פיתוי בכלל.
אני חושבת, כמו אחרים פה, שזו הזדמנות ללמד את הילדים איך להגיד לא לפתייני הצריכה, מגיל צעיר.
ואני מבינה שזה לא קל גם אני עברתי את זה, אבל אחרי כמה לאווים החלטיים, הלאווים הבאים יותר קלים לילד ולהורה.

ואם בענייני קופות בסופר
מבקשת להביע מחאה על גיוס הקופות בסופר לתרומות לעמותות שונות.
לא רוצה שכל פעם שאני קונה יציעו לי לתרום 5 ש"ח לאיזושהי עמותה ואני אצטרך לסרב.
לא מרגיש לי נעים מול מבטה הנוזף של הקופאית.
יש לי את תקציב התרומות השנתיות שלי בכל שנה ואת המקומות אליהם אני רוצה לתרום וזה מעצבן שמנסים לשונרר ממני כסף בסופר ולתת לי להרגיש רע בסוף אם אני לא משתפת פעולה.

 

[ווילי וונקה1]

שמעתי שהרשתות מקבלות על זה זיכוי במס

אני שמעתי שכשתורמים סכומים מסוימים, התרומה יכולה להיות מוכרת לצרכי מס. (אני לא בקיאה בתחום, רק מצטטת דברים ששמעתי)
וגם שמעתי שעסקים כאלה, ש"מתרימים" אותך בקופה, באמת מעבירים את הסכום לאותה עמותה.
במקביל, הם מגישים את הסכום להחזר מס. ומקבלים זיכוי מהמדינה.
וזה על כסף שלא באמת הם הוציאו, אלא את.
מאז ששמעתי את זה, החלטתי לא לתרום אף פעם יותר ברשתות.

 

[על שפת הנחל]

מסכימה לגמרי

היו מצבים שנכנסתי לסופרפארם לקנות דברים זניחים, כמו צמר גפן, וזה היה ממש לא סביר לקנות ב- 20 ש"ח ולתרום 5 ש"ח..
ולהגיד לא, זה לא נעים..

 

[מטיילת בענן]

עם הזמן נהיה נעים

או אולי לא נהיה לא נעים.

אני תמיד אומרת לא וחיה עם זה בשלום. זה מעצבן אותי שמנסים לגרום לי להרגיש לא בסדר, רק מייצר אצלי עוד אנטי ולא משנה לאיזו מטרה. אין שום סיכוי שאתרום לשום דבר "על הדרך".

ומה שווילי וונקה כתבה זה עוד יותר מעצבן. וחצוף!

 

[MAYASURF]

איי

חצאית יקרה
החשיבה שלך עדיין טהורה ...!
מחקרים מראים שאנשים בתור לקופה צורכים הרבה יותר כי הם כבר שרויים בתהליך הקנייה ובקופה הם משועממים בהמתנה ונמצאים במצב של "אמון במערכת" ולכן אנשים פתוחים לקחת עוד ועוד דברים רשתות השיווק עושות הכול אבל הכול על מנת לדחוף לך כמה שיותר פיתויים בקופות
כך שחבל על האנרגיה לדעתי