חולמת על אווזים
New member
עצות מעשיות לקבלת עצב של בן זוג?
שלום! אני יוצאת עם גבר כחודשיים. מהרגע שהכרנו, או לפחות קרוב מאד לרגע ההתאהבות- נודע לי שהוא קצת עצוב לאחרונה. ככל הנראה עצבותו קשורה לזוגיות הקודמת שלו, אבל לא כל כך בטוחה. כיוון שיחסינו "צעירים"- אני מתקשה לדעת עד כמה זה פשוט חלק אינטגרלי מהאישיות שלו, ועד כמה זו באמת תקופה. בכל אופן, בין אם האישיות שלו עצבובית, ובין אם הוא פשוט עובר תקופה- אני נהנית במחיצתו, כשאני איתו אנחנו רוב הזמן שמחים ונהנים, ומלבד הידיעה המנקרת בראש שבסופו של יום הוא עצוב- שום דבר לא באמת מפריע. אני יודעת שהעצב שלו הוא שלו. שלא נדרש ערבוב טוטאלי של הרגשות שלנו, ושכן נדרשת הפרדה בין מה שאני למה שהוא, בין אם אנחנו ביחד חודשיים, ובין אם 20 שנה. יחד עם זאת העצב שלו מאיים עלי קשות. אני נרתמת בצורה לא נשלטת כמעט "להציל" אותו- ואני יודעת שזה הדבר האחרון שיציל אותו. אני גם יודעת שהתגובה הקיצונית שלי נובעת מהפחד האישי שלי מפני עצב. יש לנו דרכים שונות מאד להתמודד עם עצב- שלי תכליתית וחסרת סבלנות, בעוד שלו מקבלת ומכילה. ברור גם שדרכו טובה משלי, ומעידה על שלמות רבה יותר עם העולם. את כל אלו אני יודעת במוח. אבל העצב שלו, אני חוששת שיוריד אותי מטה, אני חוששת לשקוע איתו, אני חרדה, הייתי אומרת, מהעצב שלו- כי אני חרדה מדיכאון. כן, הייתי פעם בדיכאון, אני יודעת איך זה מרגיש, ונורא לא בא לי לחזור לשם... בקיצור, אני יודעת שאני צריכה פשוט לתת לו את המרחב שלו, ולא לנסות למשות אותו בכח- אבל אני מוצאת את עצמי מסתבכת קשות בדרך לשם. לפני שבוע אפילו נפרדנו לכמה ימים מרוב שהייתי מבוהלת... באופן כללי אני בן אדם מאד מעשי. אני ניגשת לפתרון בעיות פסיכולוגיות בצורה הכי מעשית ורציונאלית שיש. אני מאד תכליתית. לטוב ולרע- זה עובד לי מצוין. יש למישהו עצות טובות איך מתמודדים עם המצב? סתם מילים שיחזקו?
שלום! אני יוצאת עם גבר כחודשיים. מהרגע שהכרנו, או לפחות קרוב מאד לרגע ההתאהבות- נודע לי שהוא קצת עצוב לאחרונה. ככל הנראה עצבותו קשורה לזוגיות הקודמת שלו, אבל לא כל כך בטוחה. כיוון שיחסינו "צעירים"- אני מתקשה לדעת עד כמה זה פשוט חלק אינטגרלי מהאישיות שלו, ועד כמה זו באמת תקופה. בכל אופן, בין אם האישיות שלו עצבובית, ובין אם הוא פשוט עובר תקופה- אני נהנית במחיצתו, כשאני איתו אנחנו רוב הזמן שמחים ונהנים, ומלבד הידיעה המנקרת בראש שבסופו של יום הוא עצוב- שום דבר לא באמת מפריע. אני יודעת שהעצב שלו הוא שלו. שלא נדרש ערבוב טוטאלי של הרגשות שלנו, ושכן נדרשת הפרדה בין מה שאני למה שהוא, בין אם אנחנו ביחד חודשיים, ובין אם 20 שנה. יחד עם זאת העצב שלו מאיים עלי קשות. אני נרתמת בצורה לא נשלטת כמעט "להציל" אותו- ואני יודעת שזה הדבר האחרון שיציל אותו. אני גם יודעת שהתגובה הקיצונית שלי נובעת מהפחד האישי שלי מפני עצב. יש לנו דרכים שונות מאד להתמודד עם עצב- שלי תכליתית וחסרת סבלנות, בעוד שלו מקבלת ומכילה. ברור גם שדרכו טובה משלי, ומעידה על שלמות רבה יותר עם העולם. את כל אלו אני יודעת במוח. אבל העצב שלו, אני חוששת שיוריד אותי מטה, אני חוששת לשקוע איתו, אני חרדה, הייתי אומרת, מהעצב שלו- כי אני חרדה מדיכאון. כן, הייתי פעם בדיכאון, אני יודעת איך זה מרגיש, ונורא לא בא לי לחזור לשם... בקיצור, אני יודעת שאני צריכה פשוט לתת לו את המרחב שלו, ולא לנסות למשות אותו בכח- אבל אני מוצאת את עצמי מסתבכת קשות בדרך לשם. לפני שבוע אפילו נפרדנו לכמה ימים מרוב שהייתי מבוהלת... באופן כללי אני בן אדם מאד מעשי. אני ניגשת לפתרון בעיות פסיכולוגיות בצורה הכי מעשית ורציונאלית שיש. אני מאד תכליתית. לטוב ולרע- זה עובד לי מצוין. יש למישהו עצות טובות איך מתמודדים עם המצב? סתם מילים שיחזקו?