עקרונות פעולה לתהליך האימון שלנו

[tlingit]

חיפשתי את הסיפור הזה ../images/Emo51.gif

חיפשתי את הסיפור הזה

לא יכולה להתחבר לאמירה המוחלטת אין דבר כזה כישלון - אבל כן יכולה להזכיר לעצמי (ולחברי, מתאמני, בני משפחתי.. אם עולה ההקשר) שלא תמיד אנחנו יכולים לדעת האם זהו באמת כישלון. שהרי כבר חוויתי מדי פעם אירועים שההמשך שלהם הפך אותם לברכה רק שאי אפשר היה לדעת זאת באותו רגע. והסיפור על הזקן הסיני הוא בדיוק המטאפורה שאימצתי. מאד אוהבת את החלק השני של הנחת היסוד: ההתייחסות למשוב כאל מידע נייטרלי, ומכאן ההתייחסות למה שנחווה באותו רגע ככשלון כאל מידע שאינו נושא מטענים רגשיים איתו. יש פה ניטרול הדרמה והתמקדות בעובדות היבשות. אני לא חושבת שאני יכולה לגמרי לא לחוות תחושת כישלון, אני כן יכולה "לאסוף" את עצמי (כמו שאמרת, רוח המדבר, בזמנים שהולכים ומתקצרים) ולהזכיר לעצמי שיש עוד נקודות מבט, חלקן אולי עוד אפילו לא ידועות לי. ואז לנסות להסתכל דרכן. מוסיפה לי את האמירה 'יש פה רק משוב, והמשוב הוא רק ידע'.

 

[רוח מדבר]

../images/Emo45.gif

 

[רוח מדבר]

עכשיו הייתי שואל אותך

האם משפט כגון "אין כזה דבר הצלחה, הצלחה היא רק משוב ומשוב הוא רק מידע" זהו משפט שמקדם אותך בחיים או מגביל אותך? אם הוא מגביל, אז אין טעם אפילו לחקור אותו.. אם הוא מקדם השאלה היא איפה הוא מקדם אותך? ושם להשתמש בו.. מהניסיון שלי, המילה כישלון טומנת בחובה עולם מטאפורי שלם, והיא בד"כ משמשת כמכשלה בדרך. אף על פי שיש אנשים שדווקא המילה הזו מדברנת אותם! - לאנשים הללו אני אומר, תשכחו מהנחת היסוד הנ"ל.. ותמשיכו להשתמש במילה כישלון בצורה שבה אתם משתמשים בה - שכנראה היא כן אפקטיבית עבורכם. לעומתם, אלו שהמילה כישלון עוצרת אותם (בלי להכנס לסיבות למה) ברגע שאני עושה עימם exploration (אני אוהב את המילה הזו יותר מהמילה חקירה - הקונוטציות שונות אצלי) על מה העולם המטאפורי שעומד מאחורי המילה 'כישלון' שם אני יכול לעשות עבודה שינוי ביחד עימם על א. שינוי היחס שלי למילה ב. שינוי האוטומטים שהמילה היא הטריגר אליהם ג. שינוי/ריפוי הפחדים שלי מהמילה וממה שהיא מייצגת אצלי. ועוד. .. או אז, בעיני, תהליך השינוי/ריפוי יהיה הרבה יותר מעמיק, תמידי ואפקטיבי. מיקי

 

[הגבירה מן האגם]

תשובה

הצירוף "אין כזה דבר" והצירוף "הוא/היא רק" הם שיכולים לקדם או להגביל אותי ואז לקדם אותי כי ניסו להגביל אותי. בברכה,

 

[רוח מדבר]

המממ.. מעניין

אני אוהב את התגובה ההופכית.. האם אני יכול לומר אם כך שברגע שאת מזהה מקום שבו את 'מגבילה' את עצמך (או שמגבילים אותך) מייד את פועלת לצאת מן ההגבלה ואז ליצור התקדמות? מיקי

 

[הגבירה מן האגם]

אם יש לי סיבה לצאת משם?

כן. אבל זה לא עובד כאוטומט. זו העדפה שלי.

 

[רוח מדבר]

האם ה"מוגבלות" היא לא סיבה

בפני עצמה? אני תמיד מעדיף להיות במקום שבו יש דבר שאני יודע שאני יכול לעשותו בצורה נפלאה, אך אני בוחר שלא לעשותו... מאשר להיות במקום שבו יש דבר שאני לא מאמין שאני יכול לעשותו או מאמין שאני לא יכול לעשותו - ואז להשלים עם המצב ולומר שאני "בוחר" שלא לעשותו.. אך זו החשיבה שלי בעניין.. מיקי

 

[הגבירה מן האגם]

"הגבלה" לא "מוגבלות"

והגבלה היא לא סיבה לטעמי אלא טיעון ביניים, חוסר עניין או עיכוב מכוון אם היא באה מצדי, ואמונה או התנהגות הנובעת מפחד כלשהו אם היא באה מאחר המנסה להגביל אותי, את עצמו, את קצב ההתפתחות של הדברים. לא קשור לאמונות שלי לגבי מה אני יכולה או לא יכולה לעשות. העבודה מול הגבלות וההליכה דרכן (בתנאי שזה משהו שמעניין אותי להתנסות בו) היא עבורי אתגר של גדילה. בברכה,

 

[צהלולים]

יש דבר כזה כישלון

כישלון זו חוויה סובייקטיבית, כלומר: אם מישהו מרגיש שהוא נכשל, זה כישלון (לא משנה אם במונחים של מישהו אחר זה לא היה מוגד כך). מה שכן - כישלון זה לא דבר נורא. לא צריך לפחד ממנו. צריך לקחת אותו כמו שהוא - תחושה/חוויה שהיא באמת לא נעימה ובהחלט יכולה להשפיע על ההתנהגות - ולראות איך אפשר לרתום אותו, להוציא ממנו משהו טוב ובונה לעתיד.

 

[עידית רון]

בחיי ובעבודתי הלכה למעשה.

לא הייתי נשבעת על ספר תנ"ך אבל...ממש לא מילה שנמצאת בלכסיקון המילים שלי כשלון. שהילד מביא ציון לא מזהיר, ממקדת אותו לראות היכן היה הקושי ומעודדת להשלים את הידע. בעבודתי שלא הצלחתי להשיג מטרה מסוימת, תמיד הסתכלתי עם זכוכית מגדלת אחרי שנרגעתי... מה למדתי ואיך אני צועדת קדימה בעבודתי כמעט עם כל מתאמן מגיע אימון שעולים המשפטים בסגנון. "איזה כשלון היה הדייט." "איך נכשלתי ולא היתי אני בדייט." ועוד ועוד. כאן זה הרגע שאנחנו עוצרים ובודקים הלכה למעשה, בתחקיר את ההתנהלות של הדייט. הפגישה מסתיימת עם אופטימיות, ותובנות לדייט הבא.

 

[isaacm]

לראות את המציאות כפי שהיא

זו מתנה. והיא תלויית אדם ותלויית זמן. כשאני מחפש משהו דומה לכישלון, משהו מקיף כמו הכישלון, אני מוצא את המילה כעס. תרגיעו - אני לא מחבר בין הדברים, אני רק אומר שמצאתי דמיון כלשהו ביניהם. מצאתי שכעס הוא רגש נוח וזמין, הוא רגש שאפשר להשתמש בו במקום לחוות את הרגשות האמיתיים שמפעמים בנו. מצאתי שכעס משנה את ההתנהגויות שלנו, עד כדי שינוי האישיות שלנו. בכישלון מצאתי שהוא פוטר אותנו מלפרט את מהות התוצאה, מלמדוד את כמות ההישג בעצם ההגדרה "נכשלתי", אני כבר פטור מלעסוק בעניין. אחרי שאמרתי את כל הנ"ל, אסתייג. לא תמיד כך הם פני הדברים. מצאתי כאלה שהכישלון מוגדר אצלם מראש. כאלה שמתכננים את הפעולה. שמגדירים מראש מה תיחשב הצלחה ומה ייחשב כישלון. בשיחות של הפקת לקחים על פרוייקט שבגדול נאמר שהסתיים בהצלחה, אני שומע את השאלות על הכשלונות שהיו בדרך להצלחה של הפרוייקט. ולמה כל הסיפורים האלה? לדעתי הכישלון אינו דבר שלילי. הכישלון הוא חלק מהמציאות בה אנו חיים. בדיוק כמו שההצלחה היא חלק מהמציאות בה אנו חיים. התחושה שכישלון מעורר בנו, או התחושות, התגובה שלנו לתחושות הללו, כל אלה ראוי לנו לשלוט בהם אם השאיפה קדימה מובילה אותנו. ואני שומע במשפט הזה הצעה איך לשלוט בתחושות הללו, איך "כמעט למנוע" מהן לעלות. יש לי קושי (ממש - לא אתגר) עם ניסוח המשפט. אני מאמין שלכל אדם יש שיפוט ורקע לצורת השיפוט שלו. לא סתם אמר מי שאמר "מצווה לומר דבר הנשמע", ואני מאמין שאני לא מיוחד בתחושה הראשונה שחשתי כשקראתי את המשפט. מעניין, האם יש עוד מישהו שקרא את המשפט הזה, והרף עין לפני התחושה של כמה גדול המשפט הזה חש שיש כאן משהו בעייתי? לא כל כך סידרתי את מחשבותיי, יכול להיות שאילו כתבתי מחדש - היו הדברים סדורים אחרת. מקווה שתרמתי לדיון. איציק

 

[bisquit]

כישלון והצלחה..

כישלון והצלחה, הן שתי מילים יחסיות שאיתן מרביתנו למדנו להגדיר את את התחושות המלוות את התוצאות שלנו. מרגע שקיימת המילה הצלחה, לא אוכל להתעלם מהמילה כישלון. הן משלימות את עצמן בדיוק כמו מלחמה ושלום, לצורך היחסיות שאיתה המיינד שלנו מבין את האחד ביחס לשני. באימון, כשמתאמן/ת מדברים על כישלון, אני מבינה את ההתחברות הרגשית לתוצאה. מה זה אומר עלינו התוצאות שלנו? זה לא אומר עלינו כלום. אנשים מסתכלים על העסק הכושל שלהם ואומרים, אני כישלון. אם אני מרוצה מהתוצאות שלי - אחלה. אם אני לא מרוצה מהתוצאות שלי - אחלה...כל הכבוד, זה אומר שפעלתי להשגת תוצאות ואני לא מרוצה מהן. כל הכבוד שהעזתי. מכאן, לאן אני הולכת ומה אני עומדת לעשות? זה רגע מצויין לבחור את עצמנו שוב, אני מנהיגה, אני מצליחה! לא בגלל התוצאות שלי ולא בגלל מה שאני עושה,,, אלא ככה! כי ככה בחרתי! והולכת ועושה את הדברים בדרך אחרת. היופי בזה הוא ששני המילים היחסיות האלה שנגזרות האחת מתוך השניה ומשלימות אותן גם ההצלחה , גם הכישלון וגם הרגש שמלווה את שניהם, דבר אחד משותף לכולם: גם זה יעבור. לשם אני מובילה את עצמי כמו את המתאמנים שלי וזה שומר עליי מלהסתחרר מהצלחה או לפחד מכישלון. תודה שהזכרתם לי סופיה.

 

[הגבירה מן האגם]

מצטרפת לתחושת אי הנוחות

ומשם נולדה תגובתי. בכל לא מתה על משפטים גדולים. בתור מי שזה עיסוקה המרכזי - לשון הדיבור והמטאפורה - אני יודעת כמה "חורים" בבטן ותחושת אי-נוחות היא עלולה ליצור אם יש לשומע תחושה של פער בין מה שהוא מרגיש למה שהוא שומע. בברכה,

 

[pardes1]

כשלון/הצלחה זה בעיני המתבונן

אולם למלה 'כשלון' יש קונוטציה שלילית שמונעת התקדמות. מעניין שהמשפט מנוסח בשלילה 'אין דבר כזה...' הייתי מחליפה ל' תוצאה פחות טובה שהיא משוב. והמשוב הוא רק מידע' משהו כזה...

 

[רוח מדבר]

וואלה, נכון

מנוסח בשלילה - לא שמתי לב אפילו

 

[Rוני כל הזמן]

נסיון נוסף בתקווה שהפעם לא אעוף

באמצע כיוון שיש כשלונות לא הייתי מנסחת את המשפט כ"אין דבר כזה" לצערי יש. השאלה מה אנחנו עושים עם זה. אז כשיש כשלון מה הבדיקות או החשיבה שהייתי עושה: 1. האם זה קורה הרבה? 2. איך אני יודעת שזה כשלון, השערה או עובדה? 3. כיצד זה משפיע עלי או על התהליך ומה אני חושבת שצריך לעשות כדי לתקן, אם צריך לתקן. 4. האם נלמדו לקחים? 5. האם יש מי שמוכן לתת משוב או שאני צריכה לנתח לבדי (בהנחה שתמיד יש גם ניתוח אישי) 6. האם זה מרפה ידיים או מחזק? 7. האם ניתן להתסכל על המשוב כתורם או כמרסק? 8. האם ניתן לבקש משוב תורם? בכל מקרה, הרבה מאד דברים ניתנים לתיקון והרבה מאד דברים נלמדים כתוצאות מכשלונות או מחוסר הצלחות לכן השאלה כשלון או הצלחה הוא סובייקטיבי בעיקר, גם אם יש בו אלמנטים אובייקטיביים ( לא הצלחתי בבחינה אבל למדתי מזה כיצד ללמוד. הפסדתי או הרווחתי?) אני אוהבת להביט על הדברים לפי מודל ששת כובעי החשיבה של דה-בונו ומהר מהר אצרף קישור למקרה ויעוף המחשב http://web.macam.ac.il/~tamil/hadracha/bono.htm תודה על ההזדמנות