אני אנסה כמיטב יכולתי להסביר
דווקא משום שאתה צעיר ולי אישית - הטמעת מורשת רבין לא במובן הפוליטי אלא במובן האיכותני שלה, חשובה. רבין נרצח ע"י מתנקש יהודי מבית בעודו ראש ממשלה ועל מנת לשנות מהלכים מדיניים. גנדי נרצח כאירוע טרור פרובוקטיבי של פלשתינאים, חמור ככל שיהיה - אחד מיני רבים. הוא לא נשא תפקיד ממלכתי רם ולא היה מנהיג סוחף לבבות המשפיע על רוב העם ועל גורל האומה. רבין היה מלח הארץ, וגם גנדי היה מלח הארץ, אבל ברמה האישית-אישיותית היה ביניהם הבדל תהומי. גנדי עורר עליו מתנגדים מכל הזרמים גם משום שהוא תקף קבוצתית, אישית ונקודתית רבים שאין להם קשר לשמאל או ימין, מסיבות שיש להן קשר דוקא להגדרת היסוד של שוביניזם: "שנאת האחר על בסיס דת, גזע ומין". הוא לא קידם נושאים "חברתיים" כמו שעשה רבין ובכלל - היה דמות איזוטרית במציאות הישראלית. יותר "סלב" פרובוקטור מאשר גורם מוביל מהלכים. תראה, אין כאן איזון ימין-שמאל כי מישהו מהימין רצח את רבין, תוך גרימת טראומה קשה לחלקים מאוד גדולים בציבור. סוציולוגית - הרוצח הפיל בנוקאאוט את הדימוי הציבורי של מחנהו שלו עצמו. הייתי לפני שבוע בכנסת ביום ישיבת המליאה המיוחדת לזכרו של גנדי. זה לא נכון שמורשתו נמחקה. כן, יש פחות גשרים, רחובות ובתי ספר על שמו, יש גם פחות רעש תקשורתי - אבל אלו הם ההבדלים שהיו בין האישים הללו גם בחייהם. כשרואים את איכות קשת הדמויות משמאל לימין בפוליטיקה הישראלית, זה מעורר געגוע לימים עברו. גם במרכז הזירה וגם בשוליה. רבין וגנדי בכללם, בהתאמה. מבלי להכנס לרזולוציות של דיעה פוליטית כזו או אחרת - שניהם היו דמויות שאהבו את החברה הישראלית ונאבקו על האמת שלהן, ולא על האינטרס הנהנתני הצר שלהן.