ערב טוב לכולם! הערב נעסוק בנושא כאוב

poseidon111

Active member
נו טוב, במקום לעסוק בפילוסופיה גבוהה...

אני אדם חומרני. כן, כן. מכונית טובה, בית גדול, חו'ל הרבה, טלוויזיה גדולה וכך הלאה. כל הדברים שהיו הופכים את קיבתו של בן גוריון.
אדם שיודע להעריך ורוצה את מה שהחיים הקפיטליסטים יכולים להציע.
ההורים שלי היו אחרים. תן להם גג מעל הראש, אוכל שלא יהיו רעבים, ומידי פעם אפשר ליסוע לנופש. בארץ כמובן.
כמו שאמרתי אני רואה בכסף אמצעי לעשות לי את החיים נוחים יותר, מהנים יותר ולא פחות חשוב- בטוחים יותר למשפחתי ולי.
בנוגע לשאלתך האחרונה הרי זה מצחיק. כמספר הפעמים ששמעתי ממנה שאני פזרן, כך שמעתי שאני חסכן מידי.
היא לעומת זאת מסוגלת להיכנס לאינטרנט, להזמין 5 זוגות נעליים וחמש חולצות כהרף עין. כשאני שואל מה קרה, היא עונה את התשובה הקלאסית:
אה, היו מבצעים משוגעים".
כנראה שיש לה דף מיוחד משלה, כי כשאני מסתכל על הדף, אני לא רואה כלום. לא מבצע ולא אנטבה.

מכיון שלא זכיתי מעודי בפיס, ועדיין לא בירושה (לשמחתי), הרי הכסף מגיע מעבודתה של אשתי ומעבודתי.
תודה לאל.
 
כסף זה נושא חשוב וכאוב מאין כמוהו


אני לא יכולה לדבר הרבה על כסף, כי מעולם לא היה לי די ממנו. היה רק כדי צורך קיומי סביר ולא יותר.
יחד עם זאת תמיד ידעתי לחיות עם חשבון, לא לקחת התחייבויות שלא אוכל למלא, וקניתי אך ורק מה שצריך ולא יותר.
אני מאוד לא חסכנית אבל גם לא פזרנית. אני לא מחושבת יותר מדיי אבל לא אקנה משהו שעולה יותר מדיי שלא לצורך.
מן הסתם, מדי פעם בפעם "נעקצנו" בכל מיני עסקאות איומות כמו 'דירת נופש בקוסטה דל סול' שגזלה מאיתנו את כל חסכונותינו באותה עת, ובכלל אף פעם לא היה לנו מזל עם כסף קל.
אני מודה שנכון להיום אני שואפת להרבה כסף. ממש ממש הרבה. חיה עם תחושה שזה מגיע לי אחרי כל כך הרבה שנים של צמצום והסתפקות במועט. מרגישה שמגיע לי קצת לחיות טוב בעולם הזה לפני שאחזיר את הציוד לבורא

מצד אחד הכסף הוא שורש כל רע כי אנשים באמת עושים מעשים הכי רעים שיש בעבור חופן דולרים, אבל הכסף הוא גם שורש כל טוב, כי אנשים מפתחים את כישוריהם, מצית את דמיונם, מעסיק את מרצם וכושרם, הם ממציאים המצאות, מוצאים תרופות למחלות, העולם נע קדימה באמצעות הכסף. ללא כסף, העולם היה נשאר מאחור. דמיינו לכם עולם שבו מגדל הפרות משלם בחלב ובבשר לסנדלר שמתקן את הנעליים, והחייט משלם בתפירה עבור הביצים והעוף של הלולן. במחשבה שנייה, זה יכול היה להיות עולם נפלא

אבא שלי היה צלם והיה מחתן אותי עם בן הסנדלר ואז לא הייתי יחפה בכלל

בקיצור, כסף משגע את העולם וגם אותי

פעם ראשונה מזה זמן רב שהצלחתי לישון שנת צהריים ראויה לשמה

ערב נפלא לכולם

http://www.youtube.com/watch?v=rkRIbUT6u7Q
 

רינתי77

Active member
אני לא רוצה שהשרשור הזה

יהפוך לעוד שרשור יוטיוב. אפשר לפתוח עבור זה שרשור נפרד.
 

Doctor Goblin

New member
אני פזרן יחסית

יש לי חסכונות, אבל אני מתקשה "להתקמצן". כך למשל, אני חייב לשלם על בחורות בדייטים. אני מזמין קומיקסים מחול ונוסע לעיתים מזומנות במוניות ספיישל במקום באוטובוסים. גם החתולים נהנים מאוכל טוב ולא מלה קטים למינהם.

כשזה נאמר, אני לא מוציא הוצאות גדולות כמעט בכל. מכונית אין לי, אני כמעט ולא יוצא לחול ואת רוב הריהוט קניתי ביד שניה למיניה.

אז זה סוג של mixed bag. אבל אני כן נהנה מכסף.

לגבי כמה אני רוצה? התשובה הנצחית שלי היא: מספיק שאני לא אצטרך להתייחס אליו בתור שיקול אף פעם.
 
אני אוהבת לפנק את עצמי הרבה

קונה לעצמי דברים, לא חוסכת,
לפעמים קונה מתנות לחברים..
אבל..
תמיד מגיע הרגע שבו אני עוצרת את עצמי.
אני תמיד בפוקוס ובחישוב של כמה אני אבזבז,
אני משתדלת לתקצב את עצמי.

לפעמים אחרי שכבר קניתי לי כמה דברים ונתקלתי בעוד משהו שנורא רציתי..
אז פה אני כבר עוצרת ושואלת את עצמי :" האם אני באמת צריכה את זה עכשיו?"

לרוב, זה עוצר ממני לבצע את הקניה.

מה שכן, אני עושה ווינדוז שופינג כל הזמן.
 

Aronsona

New member
נראה לי שאחרי שירשור הבליסה לפני כמה ימים

אם אני אכתוב שאני עסוק בלחסוך כסף תצחקו עלי ובצדק.
אני נהנתן, מאד אוהב לאכול, מאד אוהב לנסוע לחו"ל, דבר שעבודתי "מכריחה" אותי לעשות 3-4 פעמים בשנה וחוץ מזה גם לטייל בחו"ל מדי פעם.

יש לי חסכונות כאילו של לאחר פרישה למרות שאני מקווה שאפרוש רק בעוד 15 שנה כי אני מת על העבודה שלי.
 

lefler11

New member
לא כל כך הבנתי למה זה נושא

כאוב


כי העולם חומרני

כי "העבודה משחררת" Arbeit macht frei

כי רוב האנשים בעולם אף פעם לא יסתפקו במה שיש להם וירצו עוד (ואם אפשר עוד הרבה...)

כי אנחנו הישראלים (או לפחות רובנו) כמעט תמיד נסתכל בארנק של "השכן" במקום על הארנק שלנו (וכמובן שנזדעק למה "השכן" מרוויח \ מבזבז \ חי יותר טוב מאיתנו...)


אז דבר ראשון כסף ממש לא מעוור אותי ולא עושה עלי רושם (ולא משנה כמה אפסים יש בצד ימין...).
כסף מבחינתי הוא אמצעי וממש לא מטרה (למרות שהוא תמיד יכול לעזור להגשים את המטרה\ות).


מעולם לא היו לי בעיות כלכליות (טפו טפו טפו
) ואני מאמין ומאוד מקווה שגם לא יהיו לי (טפו טפו טפו
).

אני לא יודע איך בדיוק להגדיר את עצמי (נראה לי ש"מחושב" יהיה הכי קרוב \ מתאים) - אבל מה שאני כן יודע, זה שיש לי טאץ' לכל מה שכרוך בממון ונכסים וממש חבל שרוב הציבור בארץ (ובכלל בעולם) לא נמצא במצב הכלכלי שאני נמצא בו (העולם היה יכול להראות מקום הרבה יותר רגוע ושלו...).

אז איך מגיעים לכזה מצב

חבר חכם אמר לי פעם שבענייני ממון "או שנולדים עם זה או שמתחתנים עם זה".
נסיון החיים שלי לימד אותי שעם קצת מזל, ידע והכי חשוב קשרים טובים ותזמון נכון - קיימת אפשרות לגייס כמעט כל סכום כסף לכל מטרה.

עד היום זה הצליח לי ממש לא רע - אז מי אני שאתלונן


http://www.youtube.com/watch?v=WCkOmcIl79s
 

רינתי77

Active member
בשבילי כסף זה בטחון. הייתי רוצה שיהיה לי

המון, המון, המון ממנו, כך שלא אצטרך לדאוג לכלום, לא אני ולא
הילדים שלי ובאותו זמן אוכל גם לעשות כל מה שמתחשק לי.
מטבעי אני בזבזנית איומה אבל הפחד שמא יחסר לי מרסן
אותי. אני שונאת לעשות חשבון לכסף, הלוואי והייתי מיליונרית
שלא צריכה לעשות חשבון, אבל תמיד עשיתי כל מה שביכולתי להרוויח כמה שיותר כדי לא לחיות על הקשקש.
 

lefler11

New member
רינתי

את יודעת שמיליונירים הם בדר"כ האנשים שעושים הכי הרבה חשבון לכסף...

הם בדר"כ אנשים מאוד מחושבים והם אפילו משלמים ליועצים שייעצו להם איך לתפקד כשיש לך הרבה כסף.


ועוד כמה שאלות:

כמה זה "המון המון, המון ממנו"


האם יש לך שאיפות \ מטרות מוגדרות בכל הנוגע לכסף \ רכוש שאת מעוניינת להגשים \ להגיע אליהן


האם יש סכום מסוים שבהנחה ואכן תשיגי אותו תגידי לעצמך זהו, זה מספיק לי
 

צלשלספק

New member
אני מאוזן, מחובר במידה להכנסות וההוצאות שלי.

אך לא במידה רבה מדי, לא חוסך מעצמי כלום ולא מבזבז יותר מדי. אין לי שאיפות להרבה יותר ממה שאני זקוק לו, השאיפות שלי הן בכלל בכיוונים אחרים. ואני מאמין שאני חי ברמת חיים סבבה לגמרי, לטעמי. עוד קצת היה בהחלט נחמד אבל זה לא מה שעושה לי את זה, דברים אחרים - כן


גם כשאני בעבודה, מול לקוח נניח כשאני מגיש הצעת מחיר כלשהי כשאני יודע שזה לקוח נאמן וותיק, שירכוש אצלי בלאו הכי,
אני תמיד שם קווים אדומים לעצמי מבחינת מה שאני מרגיש ויודע מתי הוא הגבול ההגיוני ואף המוסרי מבחינתי להרוויח בצורה שתתגמל אותי, כי אני אף פעם לא עבד כשאני לא מתוגמל כיאות (אלא אם מדובר בחבר, או שבחרתי אחרת) - אך שאני לא ארגיש שעשקתי קצת את הבנאדם חלילה, זאת הרגשה לא טובה, מבפנים.

אחד מהמשפטים השגורים בפי בעסק ועם חיוך וצחוק כמובן: "כן, ברור שזה כולל מע"מ וכל מה שסיכמנו, מה אני נראה לך, מוסך
"
 
למעלה