גילה, התשובה שלך קרה ומכאיבה כקרח
והיא מעידה כאלף עדים עלייך, עלייך ולא עלי. מה שאומר שכן קראת את השירשור ההוא, אך החלטת להתעלם ממנו. או קיי. את לא מחוייבת לכלום... בעעע... אבל דחילק, מה היה קורה אם היית שמה לי אייקון? מה?! כולה ציפיתי לאייקון, לא קטע חברתי! לא ביקשתי שתהיי חברה שלי! אוקיי, אבל אם זה מה שאת מרגישה... שיבושם לך. היות שאת פתחת את זה פה, בפורום, מול כולם, והעדפת שלא לכתוב לי מסר אישי, איך אמרת: "איני מחוייבת" לשמור את התגובה שלי אלייך במסר פרטי אלייך, ומצידי שכולם יראו. וזה לא ממנהגי בדרך כלל. אני הרבה הרבה יותר דיסקרטית, אבל את בחרת בזה אז ככה זה יהיה. אם אינני טועה (ואינני) את היית זו שכינתה את עצמך "האמא של הפורום" כששבת מהסמינר שלך ואמרת "אמא הגיעה הביתה"... אז מה זה אמא של הפורום??? למה בדיוק התכוונת? מה יש, אמא (של הפורום ככל שתהיה) לא יכולה להגיד מזל טוב? למה זה יפחית מכבודך?? ואת יודעת מה עוד? הנושא הזה היה רק הקש ששבר את גב הגמל שלי! זה התחיל בכך ששמתי לב שאת לא קוראת בצורה יסודית את ההודעות של הגולשים פה, ואני מדברת בשם עוד כמה אנשים מהפורום, שכמובן לא אחשוף את שמותיהם, אך היי סמוכה ובטוחה שדיסקסנו את העניין בינינו. למשל, קחי את ההודעה הראשונה או השנייה שלי פה - שסיפרתי על החרדה שלי מקילקולים של מוצרים שונים. מה ייעצת לי? לפתוח דפי זהב! נו באמת, ואת זה "כאילו" לא ידעתי לבד?! לא התייחסת בכלל לבעייה! וזה נמשך לאורך כל הדרך גם איתי וגם עם אחרים. תסתכלי גם בשירשור של אחד הגולשים החדשים בפורום שהגבת לו, ואחרי כמה דקות הגבת לו שוב והודית בכך שלא שמת לב לשאלה שלו... וזה קרה לא פעם ולא פעמיים! ועוד גולשת חביבה שסיפרה על הפחדים שלה לצאת מהבית ואחרי שבועיים היא כתבה שהצליחה לצאת מהבית ואת כתבת לה שלא ידעת בכלל שיש לה בעייה לצאת מהבית! וזה שכשאני שואלת שאלה את ישר מזדעקת שאינך יכולה לאבחן דרך הפורום, כאילו זה מה שביקשתי... ומתנסחת כאילו ביקשתי הרים וגבעות... אני יכולה לתת לך עוד ועוד דוגמאות לכך, כמה שתבקשי! היריעה קצרה מלהכיל! אבל האם את מעוניינת?! אולי תשאלי את עצמך אם בסתר ליבך, עמוק עמוק בפנים, במקום הפועם ההוא, (את לא חייבת לענות) חשת מעט אי נוחות (בעדינות, בעדינות) מנוכחותי, שעטפה חדשות לבקרים באהבה את הגולשים הוותיקים והחדשים, שהקבילה את פניהם של החדשים, שתמיד דאגה לקחת אותם תחת חסותה, וגם כשרע לה וגם כשעצוב לה תמיד לעודד? את יודעת כמה מסרים חמים ומזדהים קיבלתי מגולשים בפורום? מסרים אישיים? כמובן שאני לא אגיד לך ממי, אין לי שום עניין בכך, אבל יש לי מספיק בטחון בצדקתי. אני הרי עשיתי "בשבילך" עבודה טובה מאוד (אני מתנסחת בזהירות ובלשון המעטה) בכך שקיבלתי את החדשים בחמימות, בכך שהגבתי תמיד לוותיקים בלי לקפח אף אחד, בכך שניסיתי להפיח שמחה בלבבות עצובים... את יודעת (ואני אדבר עכשיו לא בצניעות, שלא כמנהגי) שהגולשים פה מכנים אותי "הרוח החיה של הפורום"? את יודעת שכואב להם מה שקורה פה? את יודעת שהיו גולשים רבים שפנו אלי ושאלו אותי אם אני רוצה שיעזבו את הפורום למעני????? וכמובן שתשובתי היתה שלילית חד משמעית! אני לא גורו ולא צריכה עדת מעריצים! ואיני רוצה שאיש ממשתתפי הפורום הזה, שאני מוקירה אותו ואת הגולשים בו עד מאד, יוותר על ההשתתפות בו בגללי (ותתפלאי גילה כמה היו מוכנים לעשות את זה לו רק הייתי מבקשת זאת מהם) ואני לא. אני לא, בגלל שזה לא קשור. ואני לא רוצה שייפגעו. ובחיים לא הייתי מספרת לך את זה כי אני לא בן אדם גאוותן. אלמלא הגיעו מים עד נפש. אני לא רוצה לגרור גולשים אחרים ל"מאבקים" מטופשים ביננו. ברוך השם לא חסרים פורומים אחרים בהם אני פעילה (נכון, לא כמו פה, אבל תמיד יש עוד) וישנם עוד אתרים נפלאים, לא רק תפוז (אם כי תפוז הוא המועדף עלי), וכגולשת די חדשה, אני בטוחה בקסם האישי שלי וביכולת שלי להתחבב על אנשים - הן הוכחתי זאת מעל לכל ספק. שוב, סליחה על חוסר הצניעות, אבל איני יכולה עוד. באמת שזה לא מגיע לי. אני מאחלת לך המון הצלחה בהמשך ניהול הפורום המקסים הזה שיש לך פה, והוא אכן מקסים ואני אוהבת אותו מאוד, אבל במציאות הנוכחית איני רואה את עצמי בתוכו. איני סוגרת בפני את האופצייה לבקר כאן בעתיד, כשהרוחות ישככו. אוהבת אתכם מאוד. מאחלת לכם רק טוב. גם לך גילה. רק טוב.
