ערב טוב לכולם
- פותח הנושא נוצה Sגולה
- פורסם בתאריך
גילה זילברמן
New member
../images/Emo141.gif שולם?
זהו? שולם? אני מאד שמחה. אני מעריכה את היכולת שלכם ושלך בוזיקית לסיים את זה מהר. זה רק מעיד שבנינו פה משהו חזק וטוב. משהו שיכול לשרוד סערות. נדמה לי שלכולנו יש על מה לחשוב. נמשיך הלאה
זהו? שולם? אני מאד שמחה. אני מעריכה את היכולת שלכם ושלך בוזיקית לסיים את זה מהר. זה רק מעיד שבנינו פה משהו חזק וטוב. משהו שיכול לשרוד סערות. נדמה לי שלכולנו יש על מה לחשוב. נמשיך הלאה
בוודאי ../images/Emo9.gif איני שומרת טינה ../images/Emo42.gif
ואני רוצה גם לספר לכם מה הלקח שלי מכל הסיפור הזה. ודאי יש יותר מאחד, אבל המרכזי שבהם, עבורי לפחות, זה שאני כןיכולה לבטא כעס ולהישאר בחיים!!! וזו תגלית מדהימה בשבילי. בחיים שלי לא עשיתי את זה. טוב אולי פעמיים שלוש, אבל חלמתי שתהיה לי הזדמנות לעשות את זה ולשרוד, אז הנה, אני ההוכחה שאפשר גם ככה! והבנאדם שממול גם הוא שרד. ועמד בזה. וכלום לא התמוטט. ולא שונא אותי (נכון גילה?) ולא בז לי (נכון גילה?) ושתדעו שעשיתי את זה אמנם מתוך כעס ואכזבה עמוקה, אך גם תוך שליטה ותוך ריסון עצמי, שאלמלא הייתי עושה כן, הייתי מתירה חרצובות לשוני ופוגעת וטוחנת לעפר דק את מי שנמצא מולי, כן כן, היכולת הוורבלית שלי יכולה היתה לגרום לנזק בלתי הפיך, ואני שמחה שלא עשתה זאת, אלא היתה אסרטיבית והעבירה מסר ברור וחזק. ועוד משהו. אתם יודעים, קשה לי לבקש עזרה. ותמיכה. מאז שאמא מתה סיגלתי לעצמי הרגל לסרב לעזרה, לבבית ככל שתהיה, ותמיד להסתדר בעצמי, ולעזור לאחרים, להיות במקום חזק, שנותן כוח ומקבל כוח תוך כדי. ואתם יודעים מה? הייתי צריכה אולי להיות יותר ישירה. חשבתי שזה דבילי וילדותי לכתוב סתם משהו כמו: "גילה, למה לא כתבת לי מזל טוב?" או "גילה, נפגעתי ממך" - מה שאולי היה מסיים את העניין בצורה יותר ישירה ולא סחור סחור. אבל היות שקשה לי להיות ישירה ולבקש את התמיכה הזאת, שהפעם התבקשה כל כך באיזה אייקון מסכן של פרח ליום ההולדת, נעזרתי בציניות ובעוקצנות כדי להביא זאת למודעותה של גילה. כן, זו הדרך שלי. לא יודעת להיות ישירה ולהגיד "הכאבת לי" "פגעת בי" וכד'. יכולתי פשוט לבקש, אבל משום מה זה נראה לי כל כך מכוון, התעלמות כל כך מזלזלת ופוגעת, שהרגשתי צורך לפגוע בחזרה, כדי להדגיש את חומרת העניין בשבילי. כך או כך, יצאתי מחוזקת ועם המון תמיכה מהאנשים פה שאני כל כך אוהבת ומחבקת וניזונה ממילותיהם. אז אני את שלי למדתי, ואנסה להיות יותר ישירה בעתיד. לא מבטיחה שזה יצליח. אבל מבטיחה לנסות. אני מקווה שגם את, גילה, למדת מזה, שכן כולנו בני אדם, פסיכולוגים או לא, ולכולנו רגשות ועלינו להיות מודעים אליהם קודם כל כבני אדם, אחר כך כאנשי מקצוע. זו דעתי. ואחרון אחרון חביב - טפיחה על השכם לעצמי, על האומץ והתעוזה ללכת עם הלב, ללכת עם הכעס ולא לפחד. אני משערת שלעובדה שמדובר במימד וירטואלי ישנו משקל רב בפרשה, אך מי יתן ואקח זאת גם לחיים, ולא אפחד להביע את דעתי גם אם לא ינעם לצד השני, וגם אם עליי להילחם ולא לוותר. מתפללת לאלוהים שיתן לי את הכוח להתאזן, להרגע, לבטוח בתחושותיי, ולזרום. וגם לא לצפות לכלום (לא כל כך אפשרי, אבל רצוי לתרגל). תודה לכולכם.
ואני רוצה גם לספר לכם מה הלקח שלי מכל הסיפור הזה. ודאי יש יותר מאחד, אבל המרכזי שבהם, עבורי לפחות, זה שאני כןיכולה לבטא כעס ולהישאר בחיים!!! וזו תגלית מדהימה בשבילי. בחיים שלי לא עשיתי את זה. טוב אולי פעמיים שלוש, אבל חלמתי שתהיה לי הזדמנות לעשות את זה ולשרוד, אז הנה, אני ההוכחה שאפשר גם ככה! והבנאדם שממול גם הוא שרד. ועמד בזה. וכלום לא התמוטט. ולא שונא אותי (נכון גילה?) ולא בז לי (נכון גילה?) ושתדעו שעשיתי את זה אמנם מתוך כעס ואכזבה עמוקה, אך גם תוך שליטה ותוך ריסון עצמי, שאלמלא הייתי עושה כן, הייתי מתירה חרצובות לשוני ופוגעת וטוחנת לעפר דק את מי שנמצא מולי, כן כן, היכולת הוורבלית שלי יכולה היתה לגרום לנזק בלתי הפיך, ואני שמחה שלא עשתה זאת, אלא היתה אסרטיבית והעבירה מסר ברור וחזק. ועוד משהו. אתם יודעים, קשה לי לבקש עזרה. ותמיכה. מאז שאמא מתה סיגלתי לעצמי הרגל לסרב לעזרה, לבבית ככל שתהיה, ותמיד להסתדר בעצמי, ולעזור לאחרים, להיות במקום חזק, שנותן כוח ומקבל כוח תוך כדי. ואתם יודעים מה? הייתי צריכה אולי להיות יותר ישירה. חשבתי שזה דבילי וילדותי לכתוב סתם משהו כמו: "גילה, למה לא כתבת לי מזל טוב?" או "גילה, נפגעתי ממך" - מה שאולי היה מסיים את העניין בצורה יותר ישירה ולא סחור סחור. אבל היות שקשה לי להיות ישירה ולבקש את התמיכה הזאת, שהפעם התבקשה כל כך באיזה אייקון מסכן של פרח ליום ההולדת, נעזרתי בציניות ובעוקצנות כדי להביא זאת למודעותה של גילה. כן, זו הדרך שלי. לא יודעת להיות ישירה ולהגיד "הכאבת לי" "פגעת בי" וכד'. יכולתי פשוט לבקש, אבל משום מה זה נראה לי כל כך מכוון, התעלמות כל כך מזלזלת ופוגעת, שהרגשתי צורך לפגוע בחזרה, כדי להדגיש את חומרת העניין בשבילי. כך או כך, יצאתי מחוזקת ועם המון תמיכה מהאנשים פה שאני כל כך אוהבת ומחבקת וניזונה ממילותיהם. אז אני את שלי למדתי, ואנסה להיות יותר ישירה בעתיד. לא מבטיחה שזה יצליח. אבל מבטיחה לנסות. אני מקווה שגם את, גילה, למדת מזה, שכן כולנו בני אדם, פסיכולוגים או לא, ולכולנו רגשות ועלינו להיות מודעים אליהם קודם כל כבני אדם, אחר כך כאנשי מקצוע. זו דעתי. ואחרון אחרון חביב - טפיחה על השכם לעצמי, על האומץ והתעוזה ללכת עם הלב, ללכת עם הכעס ולא לפחד. אני משערת שלעובדה שמדובר במימד וירטואלי ישנו משקל רב בפרשה, אך מי יתן ואקח זאת גם לחיים, ולא אפחד להביע את דעתי גם אם לא ינעם לצד השני, וגם אם עליי להילחם ולא לוותר. מתפללת לאלוהים שיתן לי את הכוח להתאזן, להרגע, לבטוח בתחושותיי, ולזרום. וגם לא לצפות לכלום (לא כל כך אפשרי, אבל רצוי לתרגל). תודה לכולכם.
גילה זילברמן
New member
לא שונאת ולא בזה ../images/Emo140.gif
אני חושבת שהמרחב הוירטואלי מאפשר לנו להתנסות וללמוד. לפעמים ההתנסות הזו כואבת. לפעמים האנונימיות מאפשרת להשתחרר מעכבות ולבטא רגשות בעצמה שלא היינו מבטאים במציאות היומיומית. אני קוראת את מילותייך "גילה למה לא כתבת לי מזל טוב?" ו "גילה, נפגעתי ממך" ולמרות שהן נכתבות עכשיו, כביכול, כלאחר מעשה, הן נוגעות בי. נוגעות בי היכן שהתגובות הכועסות לא יכלו לגעת. הן מבהירות לי דברים, שהתגובות שניסו לפגוע, לא הצליחו להעביר. אני שמחה שכתבת זאת כך. גם אם זה בדעבד. לילה טוב בוזיקית
אני חושבת שהמרחב הוירטואלי מאפשר לנו להתנסות וללמוד. לפעמים ההתנסות הזו כואבת. לפעמים האנונימיות מאפשרת להשתחרר מעכבות ולבטא רגשות בעצמה שלא היינו מבטאים במציאות היומיומית. אני קוראת את מילותייך "גילה למה לא כתבת לי מזל טוב?" ו "גילה, נפגעתי ממך" ולמרות שהן נכתבות עכשיו, כביכול, כלאחר מעשה, הן נוגעות בי. נוגעות בי היכן שהתגובות הכועסות לא יכלו לגעת. הן מבהירות לי דברים, שהתגובות שניסו לפגוע, לא הצליחו להעביר. אני שמחה שכתבת זאת כך. גם אם זה בדעבד. לילה טוב בוזיקית
נוצה Sגולה
New member
בוזי
נדהמת מהעוצמה , מהיופי האצילי, מהעוז והאמת הנקייה שבך, תמיד ידעתי שזכיתי כשהכרתי אותך... עכשיו למדתי כמה זכיתי, כמה יש לי ללמוד.. ואולי, אולי עשיתי משהו טוב בדרך .. כי קיבלתי אותך <אגואיסטית שכמותי> יש לך יכולת מופלאה לגעת בכאב, להשאר עם הראש שקול.. לתאר לעצמך ולעולם כל רגע שאת חווה כאילו הוא חווה איתך.. את פשוט מ ד ה י מ ה!!!
נדהמת מהעוצמה , מהיופי האצילי, מהעוז והאמת הנקייה שבך, תמיד ידעתי שזכיתי כשהכרתי אותך... עכשיו למדתי כמה זכיתי, כמה יש לי ללמוד.. ואולי, אולי עשיתי משהו טוב בדרך .. כי קיבלתי אותך <אגואיסטית שכמותי> יש לך יכולת מופלאה לגעת בכאב, להשאר עם הראש שקול.. לתאר לעצמך ולעולם כל רגע שאת חווה כאילו הוא חווה איתך.. את פשוט מ ד ה י מ ה!!!
מלאכית בקריז האחת
New member
פשוט מדהים....
לקרוא את השרשור מתחילתו ועד סופו ולראות מה הפורום הזה גורם כאן לאנשים זה נפלא.
לקרוא את השרשור מתחילתו ועד סופו ולראות מה הפורום הזה גורם כאן לאנשים זה נפלא.
ל"בוזיקית"- מכתב שנשלח......
שלום לך קראתי את שרשרת תגובותייך בנושא יום ההולדת שלך (מזל טוב) והייתי רוצה להביע את דעתי לאחר "שנרגעו קצת הרוחות". כאדם שלא מכיר אותך הרגשתי ממש את הפגיעה שלך ואפילו אם היית מייצגת מישהו אחר שמגיב כך, ניתן היה להתרשם שהיתה פגיעה מאוד גדולה ואכזבה ממישהו שמכירים. חשוב לי לציין שלכל אחד הזכות, ואולי גם החובה להביע את אכזבתו לאחר שהיו לא ציפיות לקבל משהו, ציפיות שלא נתמלאו. זאת במיוחד בחברה נאורה ומתקדמת. אי אפשר להתווכח עם האמיתיות ואותנטיות של תחושת פגיעה כזאת כמו שאי אפשר להתווכח עם צערו של אדם ועם כעסו של אדם, הכל לגיטימי. השאלה הגדולה מה אנחנו עושים לאחר שאנחנו מרגישים פגיעה כזאת? האם אנחנו רוצים להרוס את האדם שפגע בנו? האם אנחנו שומרים בלב? האם אנחנו רוצים ופועלים להרוס את מי שפגע בנו? האם אנחנו פונים לאדם שפגע בנו ומשתפים אותו? האם יש פגיעות שאנחנו יכולים לסבול ולעבור לסדר היום מבלי להגיב או שזה פשוט לא עוזב אותנו, האם אנחנו יודעים להגיב באופן חד מימדי ובעוצמה רבה על כל פגיעה או שאנחנו יודעים ומכירים כמה דרכים להידבר ולהוציא את הדברים המעיקים על מנת להשתחרר ......אלו שאלות שלעניות דעתי צריך לבדוק אותנו כי אופן התגובה שלנו מעיד על הדרך בה אנחנו מתמודדים וכל התמודדות שלנו עשויה או עלולה לשפר את הרגשתנו ולמחוק את הפגיעה או לגרום לנו נזק או לגרום לנו להישאר עם תחושת הפגיעה ולא להכיר דרכים יעילות יותר עבורנו. כעת הייתי רוצה להתייחס למה שקרה כאן- לפי הבנתי כמובן. החוכמה לדעתי הינה לבדוק למה אנחנו נפגעים כל כך וממי אנחנו נפגעים ןממי לא...... "האמא של הפורום"- לדמות האמא יש הרבה יותר משמעות מאשר לסתם אדם זר ברחוב. למען אימא אנחנו משתדלים יותר על מנת לזכות ביחס טוב ממנה והערכה. אנחנו משקיעים יותר ומתאמצים יותר ולכן יש לנו יותר ציפיות ממנה. אבל! מה לעשות?.....גם אימא אינה מושלמת ואינה ממלאה את כל ציפיותינו, לפעמים היא חסרה ולפעמים היא עסוקה ולפעמים היא חושבת אחרת.את זה אנחנו יודעים כאנשים בוגרים, למרות שהצורך הזה קיים בתוכנו תמיד. אנחנו לפעמים שוכחים שגם אימא היתה פעם ילדה ולאימא יש גם דמות של אימא שקיימת בליבה ובמוחה. אבל תמיד אנחנו זוכרים שאימא תמיד עושה "הכי טוב שהיא יכולה" ומבינה למען ילדיה. כבוגרים אנחנו יודעים שאפשר לקבל את אימא גם כשהיא טועה ולגלות סלחנות וסובלנות. מהכרותי עם גילה (שמועות מקולגות) היא ידועה כאדם צנוע וכמטפלת רגישה ואיכותית שמעניקה ועוזרת למטופליה רבות, ובשמחה אשלח אליה אנשים לטיפול. ולסיכום- שתיכן כצוות אתן צוות נהדר שמשלימות אחת את השנייה. תודה לאל אנחנו אנשים בוגרים שיודעים לדבר ישירות האחד עם השני. וגם אם כל זאת היה "משחק של דמויות אחרות"....לדעתי זה אוניברסלי. בהצלחה לכולם ושאלו תהאנה הבעיות שלנו. אלון
שלום לך קראתי את שרשרת תגובותייך בנושא יום ההולדת שלך (מזל טוב) והייתי רוצה להביע את דעתי לאחר "שנרגעו קצת הרוחות". כאדם שלא מכיר אותך הרגשתי ממש את הפגיעה שלך ואפילו אם היית מייצגת מישהו אחר שמגיב כך, ניתן היה להתרשם שהיתה פגיעה מאוד גדולה ואכזבה ממישהו שמכירים. חשוב לי לציין שלכל אחד הזכות, ואולי גם החובה להביע את אכזבתו לאחר שהיו לא ציפיות לקבל משהו, ציפיות שלא נתמלאו. זאת במיוחד בחברה נאורה ומתקדמת. אי אפשר להתווכח עם האמיתיות ואותנטיות של תחושת פגיעה כזאת כמו שאי אפשר להתווכח עם צערו של אדם ועם כעסו של אדם, הכל לגיטימי. השאלה הגדולה מה אנחנו עושים לאחר שאנחנו מרגישים פגיעה כזאת? האם אנחנו רוצים להרוס את האדם שפגע בנו? האם אנחנו שומרים בלב? האם אנחנו רוצים ופועלים להרוס את מי שפגע בנו? האם אנחנו פונים לאדם שפגע בנו ומשתפים אותו? האם יש פגיעות שאנחנו יכולים לסבול ולעבור לסדר היום מבלי להגיב או שזה פשוט לא עוזב אותנו, האם אנחנו יודעים להגיב באופן חד מימדי ובעוצמה רבה על כל פגיעה או שאנחנו יודעים ומכירים כמה דרכים להידבר ולהוציא את הדברים המעיקים על מנת להשתחרר ......אלו שאלות שלעניות דעתי צריך לבדוק אותנו כי אופן התגובה שלנו מעיד על הדרך בה אנחנו מתמודדים וכל התמודדות שלנו עשויה או עלולה לשפר את הרגשתנו ולמחוק את הפגיעה או לגרום לנו נזק או לגרום לנו להישאר עם תחושת הפגיעה ולא להכיר דרכים יעילות יותר עבורנו. כעת הייתי רוצה להתייחס למה שקרה כאן- לפי הבנתי כמובן. החוכמה לדעתי הינה לבדוק למה אנחנו נפגעים כל כך וממי אנחנו נפגעים ןממי לא...... "האמא של הפורום"- לדמות האמא יש הרבה יותר משמעות מאשר לסתם אדם זר ברחוב. למען אימא אנחנו משתדלים יותר על מנת לזכות ביחס טוב ממנה והערכה. אנחנו משקיעים יותר ומתאמצים יותר ולכן יש לנו יותר ציפיות ממנה. אבל! מה לעשות?.....גם אימא אינה מושלמת ואינה ממלאה את כל ציפיותינו, לפעמים היא חסרה ולפעמים היא עסוקה ולפעמים היא חושבת אחרת.את זה אנחנו יודעים כאנשים בוגרים, למרות שהצורך הזה קיים בתוכנו תמיד. אנחנו לפעמים שוכחים שגם אימא היתה פעם ילדה ולאימא יש גם דמות של אימא שקיימת בליבה ובמוחה. אבל תמיד אנחנו זוכרים שאימא תמיד עושה "הכי טוב שהיא יכולה" ומבינה למען ילדיה. כבוגרים אנחנו יודעים שאפשר לקבל את אימא גם כשהיא טועה ולגלות סלחנות וסובלנות. מהכרותי עם גילה (שמועות מקולגות) היא ידועה כאדם צנוע וכמטפלת רגישה ואיכותית שמעניקה ועוזרת למטופליה רבות, ובשמחה אשלח אליה אנשים לטיפול. ולסיכום- שתיכן כצוות אתן צוות נהדר שמשלימות אחת את השנייה. תודה לאל אנחנו אנשים בוגרים שיודעים לדבר ישירות האחד עם השני. וגם אם כל זאת היה "משחק של דמויות אחרות"....לדעתי זה אוניברסלי. בהצלחה לכולם ושאלו תהאנה הבעיות שלנו. אלון
גילה זילברמן
New member
ואוו !
אני לא מכירה אותך אבל אני מאד מתרגשת לראות את המאמץ ואת התגובה שכתבת. אני חושבת שהיא מאד עוזרת לכולנו.
אני לא מכירה אותך אבל אני מאד מתרגשת לראות את המאמץ ואת התגובה שכתבת. אני חושבת שהיא מאד עוזרת לכולנו.
ועוד שיר מדהים לסיכומו של שירשור
לא יודע מה לומר לא רציתי להכאיב. את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב. הסירי כעס מליבך ונסי למחול אל תכי ילד בקרבך הוא שלך למרות הכל. גם ההבטחה, גם כוחה, גם רוחה, לו היית את כף ידך על צוארי מניחה, לא הייתי עוד מתבייש שביקשתי סליחה. איש חכם היה נשמר ויודע שתלכי. איש טיפש עם לקח מר מקווה שתסלחי. זכרי לי חסד נעורי את אמונתי כאן מולך מוטלים שברי, בואי ואחי אותי. את ההבטחה, את כוחה, את רוחה. לו היית את כף ידך על צווארי מניחה לא הייתי עוד מתבייש שביקשתי סליחה. לא יודע מה לומר לא רציתי להכאיב את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב.
ולסיכומו של שירשור ../images/Emo79.gif
לא יודע מה לומר לא רציתי להכאיב. את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב. הסירי כעס מליבך ונסי למחול אל תכי ילד בקרבך הוא שלך למרות הכל. גם ההבטחה, גם כוחה, גם רוחה, לו היית את כף ידך על צוארי מניחה, לא הייתי עוד מתבייש שביקשתי סליחה. איש חכם היה נשמר ויודע שתלכי. איש טיפש עם לקח מר מקווה שתסלחי. זכרי לי חסד נעורי את אמונתי כאן מולך מוטלים שברי, בואי ואחי אותי. את ההבטחה, את כוחה, את רוחה. לו היית את כף ידך על צווארי מניחה לא הייתי עוד מתבייש שביקשתי סליחה. לא יודע מה לומר לא רציתי להכאיב את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב.
לא יודע מה לומר לא רציתי להכאיב. את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב. הסירי כעס מליבך ונסי למחול אל תכי ילד בקרבך הוא שלך למרות הכל. גם ההבטחה, גם כוחה, גם רוחה, לו היית את כף ידך על צוארי מניחה, לא הייתי עוד מתבייש שביקשתי סליחה. איש חכם היה נשמר ויודע שתלכי. איש טיפש עם לקח מר מקווה שתסלחי. זכרי לי חסד נעורי את אמונתי כאן מולך מוטלים שברי, בואי ואחי אותי. את ההבטחה, את כוחה, את רוחה. לו היית את כף ידך על צווארי מניחה לא הייתי עוד מתבייש שביקשתי סליחה. לא יודע מה לומר לא רציתי להכאיב את היום שכבר נגמר אין לי דרך להשיב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.