נפלא.
ובכן,
ימים כמו היום הם ימים בהם כל הסו-קולד עדינות ונימוס שלי עפים מהחלון.
אני שונאת את כולם היום.
כולם.
כו-לם.
קילו עגבניות ראשון ושני מוקדש ל2 חברות סלולריות בזויות.
כשהייתי לקוחה שלהם במשך 3 שנים- לא העיפו מבט לכיווני.
("אבל אין לי קליטה! אתם מבינים? אין לי קליטה. אני משלמת לכם על שירות שאתם לא נותנים לי..")
והם שלחו אותי לחפש את החברים שלי פעם אחר פעם.
אבל היום, כשאני כה רוצה להשתחרר משלשלאות הברזל החונקות שלהם - הם אוחזים בי בטלפיהם המטונפות ולא נותנים לי לעזוב.
5 ימים תמימים שאני בשיחות איתם ועם החברה השניה,
כל אחד מעביר את האחריות על השני
ועדיין- שום דבר לא מתבצע.
כבר שבוע שלם שאני משלמת לשתי חברות סלולריות ביחד,
ואף אחת מהן לא נותנת לי שירות.
קילו שלישי מוקדם לחברים שלי, שב364 ימים מתוך השנה אני מעריצה אותם ומברכת על הנוכחות שלהם בחיי.
אבל היום אני חייבת לומר להם:
חברים יקרים, די לקחת אותי כמובן מאליו. די.
אני לא חייבת לאף אחד שום דבר. לא קניתם אותי, אני לא שייכת לכם ולא עובדת אצלכם. אז די, בבקשה.
(ואני יודעת, אין משפט יותר מאוס מהמשפט הזה.
אבל זה הקיטור שלי, ולכן אמרתי אותו בכל זאת.)
קילו רביעי ומקסים מוקדש לחברת ביטוח, שלא אזכיר את שמה, רק אציין שזה מתחרז עם "ביגוד סדיר", שחייבה אותי במאות שקלים בחודשיים האחרונים,
למרות שבסוף ספטמבר טענו בפניי בפה מלא שאני כבר לא לקוחה שלהם ולא מכוסה יותר.
אז מילא אם רק הייתם מפסיקים לבטח אותי, מבלי לידע אותי.
זה מרגיז מאד, אבל מתגברים.
או מילא אם הייתם ממשיכים לבטח אותי וממשיכים לחייב אותי מבלי לשאול אותי. גם זה מרגיז, אבל גם על זה מתגברים.
אבל גם להפסיק לבטח וגם להמשיך לחייב?
למה? למה? ועוד ביום המעצבן הזה מכל הימים?...
קילו חמישי מוקדש לאדם אשר לא מבין את הרמז.
זו חוצפה להשתמש במידע שלי מבלי שאני נתתי אותו, או אישרתי את הנתינה. זו חוצפה. אני לא יכולה לעבור הלאה על דבר כזה.
וזה יכול להיות מהסיבות הכי טובות בעולם,
וזה גם מחמיא (בנסיבות מסוימות), כשברור שהיה מעורב מאמץ בעניין,
אבל זו לא דרך נכונה לפעול. זה מרגיז ופולשני ולא נעים.
לסיכום-
עזבו אותי, באמאשלכם.
אין לי כוח לאף אחד.
זהו.
פרקתי.
תודה.
http://www.youtube.com/watch?v=N3JFwd1bk4Q