בימים האחרונים אני שומעת
יותר מדי סיפורים על אנשים מלוכלכים
שהקנאה והסכסכנות מעבירות אותם על דעתם.
בכל מקום, בכל פינה, והמראה לא מלבב.
בוז גדול להם.
אני כבר בקושי נכנסת לפייסבוק כי נמאס לי לקרוא חוסר פרגון, למשל.
אני כבר לא מקשיבה לאנשים שמדברים אתי
ואני יודעת שמאחורי הגב הם אומרים עלי דברים אחרים.
עור של פיל וירטואלי חייבים כדי לנשום עמוק ולומר:
כל מה שאומרים עליי זה לא אני.
אני יודעת בדיוק מי ומה אני.
מזל שיש כאן פינה לדבר על כך