ערכים ע"פ ליבוביץ'

[u r i el]

ליבוביץ מביא דוגמה של

"שני השופטים שיש בידם אותם תנאים, וזה אומר : אני רואה את טובת הילד כך, וזה פוסק שטובת הילד אחרת"

כלומר, מאחר שמדובר בטובת הילד ששני השופטים מעוניים בה, יתכן ששופט אחד יפסוק אחרת מהשני "מפני שכל אחד פוסק לפי שיקול הדעת שלו ואין לשיקול זה כל קשר סיבתי עם שיקול הדעת של האחר".

המילים המודגשות מיוחסות לליבוביץ ע"פ הכתוב בספר 'מה שלמעלה ומה שלמטה' שבו נדון עניין הערכים והרצון בהרחבה.

אם דברי ליבוביץ מביאים אותך לכלל 'הרמת גבה' או נראים לכאורה כסותרים את עצמם, אינך בודד בתחושה זו, אולם כאמור כל מרכיבי הגותו של ליבוביץ מתנקזים והולכים ליעד אחד מסויים, וכל האמצעים מקדשים את אותו היעד - עבודת ה' ע"פ תפיסתו הדתית/פרטית.

 

[iricky]

במקרה הזה אין שום סתירה ואפילו לא הרמת גבה

אלא זו דוגמה ומשל למה שכתבי קודם. כאן אפשר לומר שלנגד שני השופטים עומד הערך של טובת הילד, ובזה אין שום שיקול דעת, משום שהם מחויבים לכך על פי החוק. שיקול הדעת נכנס לפעולה רק בשלב שבו כל שופט חייב להכריע כיצד אותו הערך מתגלם במציאות. הואיל ו"טובת הילד" איננו מושג אובייקטיבי הרי בהכרח כל שופט יכריע לפי שיקול דעתו ולפי העדפותיו שלו ולפי הבנתו שלו מהי "טובת הילד" בנסיבות ובאפשרויות המציאותיות שלפניו.

 

[u r i el]

מושג הערך

של ליבוביץ מוגדר מזוויות רבות,שלא בהכרח הכרחיות כולן יחד באותו המקרה. ערך ע"פ ליבוביץ הוא למשל מה שאדם מוכן לשלם עבורו מחיר ולעתים כל מחיר וע"פ הגדרתו של ליבוביץ הכרעה ערכית גם אינה תלויה בידע.
אם לנגד שופט עומד הערך של טובת הילד ובנוסף השופט מחוייב לחוק לא יתכן להיות מחוייב לחוק מבלי לדעת אותו ולא ניתן להכריע מהו הטוב ביותר לילד במצב עניינים נתון - אלא ע"פ שיקול הדעת. הערך כרוך יחד עם ישומו לפחות ע"פ ההגדרה שערך הוא מה שהאדם מתאמץ להשיגו, למשל עבודת ה' או החתירה לעשיית צדק. בדוגמה הנ"ל מתחייבת הרמת גבה ומתגלה סתירה לאור הגדרה נוספת אחרת שליבוביץ נותן לערך : שעמדה ערכית איננה מושפעת מבחוץ וכן שאין לה הנמקה. עמדתו הערכית של השופט גם מנומקת וגם מושפעת מהחוק שאותו הוא חייב לדעת.

 

[iricky]

נמצא שבדוגמה שהבאת

לא מדובר על ערך של ממש, או שהערך הוא בעצם שמירה על החוק.
הטענה שלא ייתכן להיות מחוייב לחוק מבלי לדעת אותו היא טענה של קש, שהרי לא ייתכן גם להיות מחויב לעבודת השם מבלי לדעת מהי עבודת השם. וזה נכון לכל ערך. אי אפשר להיות מחויב לערך מבלי לדעת אותו ומבלי לדעת למה אתה מתחייב.
אני מוכן לשלם בשביל ללקק גלידה אבל ליקוק גלידה אינו הערך שלי.

"דע, שלעולם לא יעלה בידך להגיד את דבריך באופן שימנע את האפשרות שיובנו שלא-כהלכה; לעולם ימצא מישהו שיבינם שלא-כהלכה" (ליבוביץ מצטט את פופר)

 

[u r i el]

ולכן

אין זה נכון, אפ' לשיטתו המבולבלת של ליבוביץ, לטעון שהכרעה ערכית איננה תלויה בידע, ושאין לה הנמקה כפי שהדוגמה לעיל מוכיחה - שהיא אגב לקוחה מארסנל הדוגמאות של ליבוביץ עצמו.
תורת הערכים של ליבוביץ היא קונסטרוקציה אפולוגטית רווית סדקים ובקיעים שעניינה ל"טהר" את הרציונליזם האמוני דתי שלו מאגדות העם כגון זו שאלהים יורד על סיני וכד' שהוא כידוע מבקש לפסול אותן מכל וכל כגורמים ל'קבלת עול תורה ומלכות'.

בנושא 'ערכים' פיזר ליבוביץ סטיקרים רבים, חלקם מתקבלים על הדעת ומתיישבים זה עם זה וחלקם לא.

 

[רועי החושב]

מתוך שלא לשמו של הערך- בא לשמו

המודל שאני משווה לנגד עיני הוא של "אחרי המעשים הולכים הלבבות".
אדם בוחר בערך מכיוון שמעשיו נמצאים מלכתחילה בחפיפה עם פעולה ערכית כלשהי.
התחלת המעשים יכולה לנבוע גם מתשוקות בהמיות. זה כלל לא משנה מאין נובעת הפעולה אלא מה שמשנה הוא הפעולה עצמה שהאדם עשוי לאהוב ולכן לחייב את מטרתה. מטרת הפעולה הופכת אז לערך.
אבן הנגף בהתרחשות כזו היא שמכיון שהאדם אוהב את הדרך ולא את המטרה ולכן לאו דווקא ימצא דרכים חדשות ויעילות יותר להגשים את המטרה.
אם, לדוגמא, אדם שלא ראה מצלמה מימיו יתרגל משחר ילדותו לצייר באופן ריאליסטי, תתפתח בו אהבה לציור ריאליסטי, והערך של מטרת הפעולה- הריאליזם, יוחזק בעיניו כמחויב. אם לפתע יראה מצלמה, הוא לאו דווקא יתלהב להחליף את אמנות הציור שלו בצילום, למרות שמבחינה מסויימת- הציור יכול להחליף את הציור. למה לא יתלהב- כי אהבתו נתונה לפעולה, והדיבורים על ערך הריאליזם הם, אולי, רציונליזציה לאהבת הפעולה, לאהבת אמנות הציור שלו.
לכן אני לא מקבל שיש בכלל ערכים שמשפיעים על פעולות האדם. לא היה מעולם ולא יכול להיות ערך שמשפיע באמת על פעולת האדם. אהבת האדם נתונה לא לאובייקטים (ערכים הם אובייקטים) אלא לפעולה שבה הוא מגשים את כוחותיו. שאיפת כל אורגניזם היא לפרוק את כוחו בפעולה שממצה את יכולותיו באופן אופטימלי. כל הערכים הם הקרנה של פעולות מענגות מהבחינה של מיצוי היכולת. מיצוי היכולת מעניק תחושת עוצמה והרצון לעוצמה הוא הקונאטיב של החיים.

 

[Myrath]

תודה על תגובתך המעשירה

סופו של דבר לא חושב שירדתי לסוף דעתך. תוכל לתת דוגמה שלא ביחס לכישור או תחביב, אלא ביחס לערך? איך אפשר להשליך את שאמרת על אדם המאמין בציונות או בהומאניזם?

 

[מני אה]

העבודה נגזרת מהאמונה והרצון

נראה לי

 

[רועי החושב]

-----------------------

כל שאני טוען הוא שמטרות הן אמתלה לפריקת כוח הפעולה באופן אופטימלי.
המטרה אינה סיבת הפעולה אלא רק נתון שנכנס למשתנה בנוסחה לפריקת כוח הפעולה.
הנוסחה היא הצורה ואילו המטרה היא החומר ולכן הנוסחה היא סיבת המעשה ואילו המטרה היא בסך הכל חומר בערה שיכול להיות מוחלף בחומר אחר, במטרה אחרת תוך שימור הצורה, הנוסחה של המעשה.
האדם הוא יצור של הרגלים שמותכים באש המצרף של פעולות הנותנות תחושת עוצמה, הוא לא יצור של ערכים.
ניקח לדוגמא את הקזוס בלי. אמתלה למלחמה- ובדוגמא קונקרטית- ערך ארץ ישראל השלמה. ישנם אנשי אלימות שחפצים בהמשך הרגל האלימות שלהם ומייצרים מטרות מופרכות כמו "ארץ ישראל השלמה" על מנת להמשיך להיות במצב מלחמה בו הם חשים שהם מגשימים את יכולותיהם.