עשיית עושר שלא במשפט
המונח: עשיית עושר, או עשיית עושר ולא במשפט, הוא שם כללי למספר עילות תביעה משפטיות שלא נופלות במסגרת דיני החוזים, דיני הנזיקין או מערכת דינים אחרת. עשיית עושר הוא ענף משפטי, שעומד בין דיני החיובים לבין דיני הקניין. דיני עשיית עושר בישראל מעוגנים בחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979. החוק הוא דוגמה לחקיקה ראשית במסגרת החוק הישראלי המבוססת על עקרונות המשפט העברי. מקור שם החוק הוא מהתנ"ך, מירמיהו, י"ז, י"א: "קורא דגר ולא ילד - עושה עושר ולא במשפט." החוק מחייב את מי שהתעשר שלא כדין, על חשבון מישהו אחר, להשיב את ההתעשרות לבעליה. עילה זו דורשת מספר דרישות יסוד: • התעשרות: מדובר על גידול בכמות נכסיו של הנתבע, כולל אפשרות עתידית להתעשרות. • שלא כדין: זה יכול להיות בניגוד לחוק, לתקנות, לפסיקה וכדומה. • על חשבון המזכה: אם יש מצב של "זה נהנה וזה לא חסר", כלומר שאדם אחד הרוויח ואחר לא הפסיד, אזי אין להשיב את ההתעשרות. החוק מאפשר גם לאדם הפועל להצלת גופו או רכושו של חברו לדרוש החזר הוצאות פעולתו. פרופ' דניאל פרידמן, בספרו העוסק בנושא זה, כותב (בין היתר) שהחזר ההוצאות צריך לכלול גם שכר ראוי למציל, במטרה לתמרץ הצלה. במסגרת החוק יש סעיפים שמטרתם לאזן בין העקרון המנחה לחריגים ולפיכך בתי המשפט בישראל נדרשים באופן תדיר לפרשנות החוק לאור טענות של צדדים בהליכים משפטיים לשימוש עקרון החוק או להפרתו על ידי הצד הנתבע. בחוק נעשו שימושים רבים בענפי משפט שונים כגון דיני קניין רוחני, "לפי תפיסתי, חוק עשיית עושר ולא במשפט הוא בעל תחולה משנית (סובסידיארית), ובניגוד לדעה המקובלת כיום, אין לראות בו מקור של דוקטרינות כלליות החלות בכל מקום, כל עוד אין הוראה מפורשת נוגדת." במסגרת הצעת חוק דיני ממונות מתוכננים שינויים בדיני עשיית עושר. בין השינויים מכניסים את השכר הראוי למי ששומר על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של האחר, מבלי שהיה חייב כלפיו בחוזה. האם טענה כזאת יכולה להוות כתביעת הגנה בתביעה מול דרישת עורך דין "צמא דם" שמנצל את החוק היבש לעשיית כסף? תודה אדם הובר
המונח: עשיית עושר, או עשיית עושר ולא במשפט, הוא שם כללי למספר עילות תביעה משפטיות שלא נופלות במסגרת דיני החוזים, דיני הנזיקין או מערכת דינים אחרת. עשיית עושר הוא ענף משפטי, שעומד בין דיני החיובים לבין דיני הקניין. דיני עשיית עושר בישראל מעוגנים בחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979. החוק הוא דוגמה לחקיקה ראשית במסגרת החוק הישראלי המבוססת על עקרונות המשפט העברי. מקור שם החוק הוא מהתנ"ך, מירמיהו, י"ז, י"א: "קורא דגר ולא ילד - עושה עושר ולא במשפט." החוק מחייב את מי שהתעשר שלא כדין, על חשבון מישהו אחר, להשיב את ההתעשרות לבעליה. עילה זו דורשת מספר דרישות יסוד: • התעשרות: מדובר על גידול בכמות נכסיו של הנתבע, כולל אפשרות עתידית להתעשרות. • שלא כדין: זה יכול להיות בניגוד לחוק, לתקנות, לפסיקה וכדומה. • על חשבון המזכה: אם יש מצב של "זה נהנה וזה לא חסר", כלומר שאדם אחד הרוויח ואחר לא הפסיד, אזי אין להשיב את ההתעשרות. החוק מאפשר גם לאדם הפועל להצלת גופו או רכושו של חברו לדרוש החזר הוצאות פעולתו. פרופ' דניאל פרידמן, בספרו העוסק בנושא זה, כותב (בין היתר) שהחזר ההוצאות צריך לכלול גם שכר ראוי למציל, במטרה לתמרץ הצלה. במסגרת החוק יש סעיפים שמטרתם לאזן בין העקרון המנחה לחריגים ולפיכך בתי המשפט בישראל נדרשים באופן תדיר לפרשנות החוק לאור טענות של צדדים בהליכים משפטיים לשימוש עקרון החוק או להפרתו על ידי הצד הנתבע. בחוק נעשו שימושים רבים בענפי משפט שונים כגון דיני קניין רוחני, "לפי תפיסתי, חוק עשיית עושר ולא במשפט הוא בעל תחולה משנית (סובסידיארית), ובניגוד לדעה המקובלת כיום, אין לראות בו מקור של דוקטרינות כלליות החלות בכל מקום, כל עוד אין הוראה מפורשת נוגדת." במסגרת הצעת חוק דיני ממונות מתוכננים שינויים בדיני עשיית עושר. בין השינויים מכניסים את השכר הראוי למי ששומר על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של האחר, מבלי שהיה חייב כלפיו בחוזה. האם טענה כזאת יכולה להוות כתביעת הגנה בתביעה מול דרישת עורך דין "צמא דם" שמנצל את החוק היבש לעשיית כסף? תודה אדם הובר