מתי מירי איננה?
בטח יש לה יום וחצי חופשיים בשבוע... דברי עם רינת, כשמירי לא בסביבה - אולי תצאו לטייל או משהו... זה אגב רעיון נחמד - הליכה ספורטיבית משותפת של חצי שעה או שעה ביום הולכים ומדברים.... בדרך חזרה, מחזירים את הקלוריות עם ארטיק או גלידה
בכל מקרה, שיחה ביום שמירי איננה ורינת לא יכולה ישר לרוץ אליה ספרי למירי איך את מרגישה... שאלי אותה באופן ישיר מה עושה את הזמן עם מירי לכל כך כייפי ומה כל כך קשה לה בבילוי שלה איתך... ועוד דבר, וזה חשוב!!!!! את
לאאאאאאאא שואלת אותה אם היא רוצה לעשות את זה גם מחר זה נתון - אתן מבלות יחד!!! ואתן עושות דברים ששתיכן יכולות להפיק מהם הנאה... זה לא קורה מהיום למחר, בטח יהיו עוד הרבה דמעות... תחזרי ושתפי - אנסה להנחות אותך איך להתמודד עם הקשיים... זה בסדר לומר לה: "אני אימא שלך וזה מעליב אותי שאת מעדיפה לבלות עם מירי. אני אוהבת אותך, ורוצה שיהיה לך הכי טוב בעולם אני יודעת שטוב לך עם מירי, אולי בגלל שהיא כולה שלך, אני אוהבת את עבודתי ואני שמחה שמצאתי לך כזאת מירי אוהבת אבל... אם אני צריכה לבחור בינך לבין העבודה שלי, את מנצחת בלי מאמץ... אני מרגישה שהתרחקת ממני וחשוב לי שנהיה קרובות... אני מתכוונת לעשות שינוי ביחסים שלנו זה דורש מאמץ של שתינו... מירי עובדת אצלנו. היא מקבלת כסף כדי להיות איתך. אני שמחה שמצאתי עובדת טובה שכל כך אוהבת אותך ושאת אוהבת אותה אבל... כשהיא תפסיק לקבל משכורת או כשהיא תתחתן, היא תעזוב... אני כאן - הייתי ואהיה בעתיד. אם לא נצליח לשפר את יחסינו בתנאים הקיימים (כשאני עובדת ויש לנו את מירי לעזרה), אחליף עבודה, נוותר על מירי ובטח נחיה ביתר צמצום אבל הקשר שלי איתך חשוב יותר!!! מה את חושבת שאפשר לעשות כדי שנוכל ליהנות ביחד?" משהו כזה... תקלטי את רוח הדברים... אל תצטטי. רק תתחברי לכאב שלך בבטן ודברי אליה משם...
שולחת לך בינתיים
ים לחיזוק ולנחמה. מחכה לך קצת דרך, אבל אין מחיר לפרס
התאור שלך הזכיר לי את התקופה הראשונה שהתחלתי בפרוייקט הזה עם יהונתן. בעיקר רבנו -
עכשיו זה כייף והתכנים נעשו יצירתיים יותר... סבלנות, זה יבוא...
נוסף לעידוד