ולכן הם תמיד שם
אם אתה מתייחס למושא התודעה כישנו ולא איננו אז הוא תמיד שם , אז הוא גם לא "צץ" מעולם ואם כך , הוא גם לא "יעלם" מעולם ובשל כך, המסקנה הלוגית שהוא אינו תופעה (בהגדרה) . לא בטוחה שהבנת את הטיעון שלו (שאגב , הוא לא טיעון שלו, אלא הוא שאב זאת מהרקליטוס שטען לאחדות הניגודים : היש והאין ) . לגבי העץ והחלום: פרמנידס לא התכחש לעולם של רשמי חושים- הוא הילך בו . רק מבחינה לוגית , הוא טען שהעולם אינו כפי שהוא נראה . העולם כשלעצמו (זה כבר ביטוי מאוחר- של קאנט) . עולם הלוגיקה , עולם של מסקנות ומתמטיקה מביא אותנו לתובנות על העולם . בעוד רשמי החושים מטעים אותנו. תראה, במשפט "היש שינו והאין איננו" הוא לא חידש דבר .יש האומרים שהוא ניסה לענות להרקלייטוס בשם הלוגיקה ולהוכיח לו עד כמה הלוגיקה שונה מעולם רשמי החושים. בעוד שהרקלייטוס טען לאחדות הניגודים שהאין והיש הם חלק מהשלם , פרמנידס לקח את הטיעון הזה צעד אחד קדימה: אם האין איננו והיש ישנו , אז יש רק יש . והוא השליך זאת על העולם בטיעון הבא: העולם נברא או שהוא נברא 1) יש מאין כלומר מהאין . 2) או שהוא נברא מהיש. את אפשרות 1 הוא שלל עפ"י שהאין איננו ולכן העולם נברא מהיש . כלומר הוא לא נברא לעולם. הוא תמיד , תמיד היה שם ולכן למעשה אין תופעות בעולם (כי תופעה בהגדרה שלה היא משהו שנברא מהאין ונעלם לאין - ברת חלוף) . עכשיו- מנק' מבט לוגית זה נכון . אם אתה תיתן לי דוגמאות על עצים, פרחים, הולדה, מוות - קפצת קפיצה ויצאת מנק' המבט הלוגית וזה כשל כשלעצמו.
