פגאניות, ישראל, סיפור אישי ושאלות

[llkessem]

שאלה חשובה ומעניינת

וגם אהבתי את רוב התשובות. אישית, אני כן מתחברת בעיקר לאלים מקומיים, וגם לאלים שפולחנם התקיים בארץ (פאן, למשל) או באזור (תיאמת). לא כולם, אבל חלק. אשרה בהחלט מסתדרת לי כאלת אם כאן. מבחינתי, עבודה עם אלים מקומיים זה חלק מהותי בפגאניזם. אני מרגישה שהם צביעון מקומי של כוחות אוניברסליות, כך שאני מניחה שאילו הייתי חייה בארץ אחרת, הייתי עובדת עם האלים המקומיים שם, שמשקפים את התבות והאקלים המקומיים שסובבים אותי. אני רואה את עצמי כיהודייה מבחינה אתנית, ופגאנית מבחינה דתית. למה שיעניין אותי מה חושב יהוה - היהודים שואלים את עצמם מה חושבת אשרה? לדעתי חופש הדת והאמונה מגיע גם למי שנולד יהודי. אני רואה הרבה מנהגים יהודיים כפגאניים במקור, ואותן אוהבת לשלב בפולחן שלי. אופה חלות לאשרה, ומשולשים קדושים לאישתר בירח מלא אדר. מדליקה נרות בירח מתמעט כסלו לקראת יול. חוגגת את קציר החיטה ובציר הענבים בחגים שלי, ובמיוחד התחייה שמביאה רוחות הסתיו ושיבת הגשמים. שילוב של לוח השנה העברי וגלגל השנה הפגאני מסתדר לי יפה ומחבר אותי יפה לעונות המוחשיות כאן. בהקשר הזה, בכל חג פגאני אני מעלה לאתר שלי דף של הרהורי העונה, את מוזמנת לקרוא. גם עצם הכתיבה מעמיקה עבורי את ההבנה והחיבור.

 

[PaganJane]

../images/Emo51.gif אני אקרא...

 

[רובין עוטה המגבת]

שאלות מצוינות!

אלה ללא ספק שאלות שההתחבטות איתן עזרה לעצב את דרכי הרוחנית. אני פנתיאיסט - מה שאומר שאני מאמין שהכל אלהים. בתוך המכלול הזה קיימים גופים וישויות שאיתם ניתן ליצור אינטראקציה (בני-אדם, חיות, צמחים וגם ישויות שניתן להגדירן כאלים ואלות). אני חושב שמערך האלים של תרבות מסוימת מגדיר באפן המדויק ביותר את הערכים וההיסטוריה של אותה תרבות ובמיוחד את הטבע והאקלים המקומי של המקום בו היא צמחה. לכן, טבעי ונכון לי לעבוד עם אלים מקומיים, שמקורם בתרבות העברית והכנענית, כאלים שמתארים את המיתוס ההיסטורי שלי ואת הטבע והאקלים המקומי שסביבי. כאלה הם, למשל, אשרה, יהוה, ניכל, ירח, בעל ומות. במקרים ספציפיים, אני בוחר לעבוד עם אלים שמתארים תכונות שנוכחות בי ובסביבתי, שאינם נמצאים בפנתאון המקומי (דִיקֶה היוונית והאיש הירוק, למשל). שאלת הלאום היא שאלה מֻרכבת. מושג הלאום אינו מובן מאליו - הוא המצאה אירופאית של המאה ה-18, והוא קשור קשר ישיר לפירוק מסגרת ההתייחסות הקהילתית בעקבות המהפכה התעשייתית. ליהדות, שקדמה למושג הלאום, יש יחס אמביוולנטי אליו: מצד אחד הקהילות היהודיות בגולה היוו מסגרת התייחסות קהילתית שבה לו היה צֹרך בהגדרה לאומית. מאידך, בעקבות תנועת ההשכלה, הושפעו היהודים מתהליכי הלאומיות באירופה, והחלו להתייחס ליהדותם כלאום, או להתייחס לעצמם כבני-לאום אירופאי שדתם היא יהדות. בקיצור, מושג הלאום לא מתלבש בדיוק על ההגדרה שלי "מיהו יהודי", ולכן זאת שאלה שקשה לענות עליה. התשובה שאני הייתי בוחר היא שאני ישראלי, יהודי, ציוני ועברי - ושכל ההגדרות האלה קשורות. יהודי - כי זאת היא מסורתי ואני חלק ממעגל התיחסות של יהודים ברחבי העולם. ישראלי - כי אני אזרח ישראל, ובוחר לחיות בה ולהתמודד על דמותה כמדינה. ציוני - כי אני מאמין שישראל היא מקומם של היהודים, כי אני מאמין בשחרור העם היהודי (כחלק משחרור כלל העמים) ע"י בחירה בעיצוב חיים בונים ויצרניים בארץ ישראל, במדינת ישראל. עברי - כי אני דובר וחי בעברית, והתרבות העברית לדורותיה היא מרכיב חשוב בזהות שלי. אני מאמין ועובד עם יהוה, בראש וראשונה כאל השבטי שלי ושל אבותי, אלהי ישראל. יש לו גם מופעים נוספים, שמשתלבים זה בזה: אל החסד (שמבוטא באפן יפה בתהלים כ"ג), שופט צדק ואל לוחם (יהוה צבאות). המופעים האלה גם מגדירים באפן מֻרכב יותר את התכונות שלו, אבל אם הייתי צריך לפרוט אותן הייתי אומר: סבלנות, ראיה לעֹמק ולמרחק, חסד, חמלה, מנהיגות, אִרגון, אֹמץ, צדק, זעם והתמדה מעורבת בעקשנות. חשוב לי להבהיר שאלה פניו כפי שאני רואה אותו וכפי שאני מבין ממסֹרת ישראל. יהודים אורתודוכסים יראו אותו אחרת, אבל אני מכוון לגלגול מֻקדם יותר בהיסטוריה שלו. לשאלתך, אל הכנעני ויהוה אינם אותו אל. מקורו של יהוה הוא במדבר, אולי באדום. יכול להיות ששרידים לכך נשתמרו בסיפור יציאת מצרים. העברים שחיו בארץ זיהו אותו, או מזגו אותם, לעתים, עם בעל הדד או עם אל הכנעניים (ויש לכך כל מני אזכורים. כדאי לקרוא בהקשר הזה את התזה של משה יהלום, בספרו "המיתוסים הכנעניים של התנ"ך"), אבל הוא אל נפרד. הוא התבדל יותר ככל שהתחזקה תודעתם של העברים כעם נבדל משאר הימים, כמובן שביתר שאת בגולה. כמו שכתבתי מקודם, אני מכוון ליהוה שלפני הגלות. יהוה שהעבודה איתו התבצעה במסגרת קונטקסט פגני לחלוטין. לכן, ברור לי שטבעי מבחינתו הפגניזם. מעבר לכך, אני חושב שחשוב להדגיש את מקומו וחשיבותו של האדם ובחירותיו. אין חוק אלהי - בטבע אין מותר ואסור. המוסר הוא המצאה אנושית (חשובה, טובה וראויה), ולכן על האדם להתמודד עם הבחירות שלו בעצמו. בגלל זה אני חושב שהדיבר השני ועוד חוקים ממין זה הם חוקים אנושיים שאין להם תֹקף לעבודתי הרוחנית, אלא אם אני מקבל אותם עלי. לשאלת המקורות הפגניים של היהדות, אפשר לומר שאמונות, מנהגים וחגים בנויים כמו בצל - שכבות-שכבות. בגרעינה של היהדות, אפילו היהדות האורתודוכסית המונותיאיסטית הפטריארכלית הגלותית, נמצא המקור העברי של הדת (שנשען בתורו על אמונות כנעניות). דתם של העברים, כאומה שחיה על האדמה ומהאדמה, היא פגנית לגמרי. חלק חשוב מעבודתי הרוחנית הוא הצפת האלמנטים הפגניים במנהגים היהודיים. למשל: חנוכה כחג של אור ואש המסמל את נצחון האור בזמן האפל ביותר בשנה, בשילוב עם חגיגות סיום הפקת שמן הזית. פורים כחג פריון . פסח כחג תחילת קציר השעורים והולדת הטליים. שבועות כחג סוף קציר השעורים וראשית קציר חטים, ואיסוף ביכורי פרות הקיץ. סוכות כחג אסיף התבואה ופרות הסתו. חוץ מזה, יש אלמנטים נוספים בחיי הרוחניים שמגיעים מהיהדות: קידוש השבת והתיחסות לארון הספרים היהודי כמקור רלוונטי, אך לא מחייב, לחיי הרוחניים.

 

[PaganJane]

../images/Emo51.gif../images/Emo45.gif

אני עדיין מתחבטת לגבי השאלות שהעלתי בשרשור הזה, אבל אני מזדהה מאוד עם חלק גדול מהדברים שכתבת. תודה רבה, ג'יין

 

[llkessem]

איזה כיף!

אני תמיד נהנית מההגיגים שלך, איזה כיף שנכנסת! היה לי טוב ליזכר במקור כל התפישה של "לאום", תופעה יחסית חדשה בהסטוריה האנושית, ותודעה שגוררת הרבה מלחמות ושפיכות דמים כאשר היא מתעוררת לראשונה. זה עושה אותי עוד יותר שלמה עם ההזדהות שלי כיהודייה מבחינה אתנית, לא לאומית.

 

[טלה בר]

שלום ג'יין

אני עונה לך כי חשוב לי שיהודים ישראלים יבינו את משמעות הפגאניות, בייחוד זו הקשורה בארץ ישראל. אני בת לעם היהודי אבל לא מאמינה באל היהודי או בכל אל אחר ואיני סוגדת לשום אלים. מצד שני, מי שרוצה בארץ לסגוד לאלים כלשהם מוטב שיתקשר לאלים, ובמיוחד לאלות, הכנעניות, ובמיוחד לאשרה-עשתורת ולענת. הפגאניות דוגלת בקשר עם הטבע ואין כמו האלות והאלים הכנעניים קשורים במיוחד בטבע הישראלי המיוחד. אם את מחפשת ביהדות קשר פגאני תסתכלי במיוחד באופי של החגים, שבהם בולט מאוד הקשר גם עם הטבע וגם עם החקלאות. אם הנושא מעניין אותך תוכלי לקרוא את שני המאמרים שכתבתי והופיע באתר האייל הקורא בשם "חגי כנען בישראל". תוכלי למצוא באתר הזה הרבה מאמרים שלי בנ ושאים מיתולוגיים, וכן מאמרים וסיפורים באתר ויקה-ישראל.

 

[neophile]

עשתורת וענת

זה כמו אפרודיטה ואתנה.. לפחות בשבילי

 

[טלה בר]

אלות

כפי שהיערתי בתגובה השנייה ששלחתי, יש הבדלים מקומיים בין דמויות אלוהיות שונות, אבל אמנם גם אפרודיטה וגם אתינה נוצרו במזרח התיכון כך שיש כאן דמיון מסויים. בכל אופן, שתי האלות שהזכרת הן מורכבות מאוד מבחינה התפתחותית, ובמקורן שונות בוודאי ממה שידוע עליהן במיתולוגיה היוונית הקלאסית. אפרודיטה, שעלתה מקצף הגלים בקפריסין, היתה מסתבר אלת ים, וככזאת אלת פריון גדולה (הים נחשב לאחד ממקורות הפריון הגדולים ביותר בעולם). אבל משום מה היא התמחתה באהבה יותר מכל אלה ידועה אחרת, בוודאי יותר מכל אלה כנענית שהיא, כולן הרבה יותר בסיסיות באופיין. היא היתה גם אלה אם, מאחר שהיתה אמו של אל ה"סקס" ארוס. יש שמקשרים את שמה של אתינה עם זה של ענת (בלי להתחשב בהבדלים שבין א ל-ע, שלא קיימים בשפות אירופיות). היא ביסודה אלת מוות, ואמנות המלחמה שלה מקשרת אותה ישירות עם ענת, שהיתה ה"רוצחת" הגדולה, וככזאת היא גם קשורה בחכמה, שמקומה המיתולוגי הוא בשאול. מעניין לציין שבמיתולוגיה הכנענית אין אלוהות הקשורה בחכמה, משום מה... כך שבסיכום, יש להעמיק באופיין של כל האלות האלו כדי למצוא את הדמיון והשוני שביניהן.

 

[neophile]

אל ובעל חדד?

תודה רבה על המידע ויש לי שאלה נוספת .. מי הם "אל" ו"בעל-חדד" ? בקצרה כמובן. מה ההבדל בינהם ? דעתי האישית היא שסגידה לאלים ולאלות לא התחילה מהעם שאמונתו היתה מוגבלת לרוחות למינהן ("שאמאניזם") אלה מהמקדשים כשהם קשורים קשר הדוק ליחס שבין מספרים ולמוזיקה כביטוי של יחס זה כל סיפורי הבריאה הולכים בערך כך:

"1. Before the beginning was the Nonexistent Chao, balanced in Oblivion by the Perfect Counterpushpull of the Hodge and the Podge. 2. Whereupon, by an Act of Happenstance, the Hodge began gradually to overpower the Podge -- and the Primal Chaos thereby came to be. 3. So in the beginning was the Primal Chaos, balanced on the Edge of Oblivion by the Perfect Counterpullpush of the Podge and the Hodge. 4. Whereupon, by the Law of Negative Reversal,** the Podge swiftly underpowered the Hodge and Everything broke loose. 5. And therein emerged the Active Force of Discord, the Subtle Manifestation of the Nonexistent Chao, to guide Everything along the Path back to Oblivion - that it might not become lost among Precepts of Order in the Region of Thud. 6. Forasmuch as it was Active, the Force of Discord entered the State of Confusion, wherein It copulated with the Queen and begat ERIS, Our Lady of Discord and Gross Manifestation of the Nonexistent Chao. 7. And under Eris Confusion became established, and was hence called Bureaucracy; while over Bureaucracy Eris became established, and was hence called Discordia. 8. By the by it came to pass that the Establishment of Bureaucracy perished in a paper shortage. 9. Thus it was, in accord with the Law of Laws. 10. During and after the Fall of the Establishment of Bureaucracy was the Aftermath, an Age of Disorder in which calculation, computations, and reckonings were put away by the Children of Eris in Acceptance and Preparation for the Return to Oblivion to be followed by a Repetition of the Universal Absurdity. Moreover, of Itself the Coming of Aftermath waseth a Resurrection of the Freedom-flowing Chaos. HAIL ERIS! 11. Herein was set into motion the Eristic Pattern, which would Repeat Itself Five Times Over Seventy-three Times, after which nothing would happen.​

 

[טלה בר]

אלים וסגידה

לדעתי, יש פה סכימה מובנית הרבה יותר ממה שעלה במוחם של קדמוני ה"אדם הנבון", שאפשר לומר, "זרם" עם הטבע ולא עסק בהגדרות וקטגוריות, כפי שנהוג אצלנו בהתאם לשיטות מדעיות למיניהן. אני לא יודעת בדיוק מהו ההבדל בין "אלוהויות" ל"רוחות" - כולם מייצגים כוחות טבע שונים באופנים שונים, ואולי מיינו אותם בהתאם לחוזק התופעות הטבעיות ולא יותר. קדמונינו פעלו הרבה יותר לפי אינטואיציה מאשר לפי שיטה מדעית כלשהי, אפילו בתקופת התלמוד, בראשית ימי הביניים אפשר עוד לראות את התופעה הזאת, ועד לתקופת הרנסאנס של סופם. זוהי הטעות הבסיסית של הפילוסופים והאנתרופולגים הצרפתיים - לוי ברויל ולוי שטראוס, שייחסו לאדם הקדמות את הלוגיקה של זמנם. אל היה אבי האלים והתגלם בדמות של פר. משמעות שמו בעברית היא "כוח" וזו היתה תכונתו העיקרית, בעיקר הייתי אומרת כוח פיזי. אשתו של אל היתה אתרת ימים בשפה הכנענית, או אשרה-עשתורת בעברית, שבשיטה הכוללת נחשבה לאלה האם הגדולה. היא היתה גם אמם של בעל ("אדון"), ענת ומות ("מוות"). בעל, בשמותיו הרבים, נחשב לבנו של אל, כלומר הוא היה אל זוטר שלימים עלה לגדולה ותפס את מקומו של אביו כראש האלים. בשם הדד הוא היה אל הסערה והגשמים; בשם דגון הוא היה אל הדגן הצעיר (מות היה אל הדגן הבשל, היבש), בשם זבול הוא היה אל הצפון, ועוד שמות ותפקידים שאני לא זוכרת כרגע בדיוק. האל היהודי ירש את תכונותיהם גם של אל וגם של בעל לפני שנעשה עליון על כל האלים ולבסוף אל יחיד.

 

[gwizard]

מעניין לציין

דגון, זבול, בעל ושאר האלים הכנענים משום מה כל הזמן מוצגים בספרי פנטזיה ומשחקי מחשב כאלוהויות אופל ורשע. מעניין למה הם נטפלו דווקא אליהם. מישהו יודע ?

 

[טלה בר]

בלי ספק

בהשפעת דעתה של הדת היהודית המתבטאת בתנך במלה הכוללת והמשפילה "אלילים". הפגאניות וכל הדמויות הקשורות בה הם האנתימה הקשה ביותר ליהדות והנושא שבה היא נלחמה ונלחמת עדיין כל השנים בגלל ההשקפה המנוגדת בתכלית בין קיומו של אל עליון אחד ומופשט לאלוהויות רבות הקשורות בטבע. האל היחיד הוא מעל לטבע ולכל העולם הפיזי ולכן אינו יכול להשלים עם קיומן של אלוהיות מהסוג הפגאני, והדרך הטובה ביותר לבסס את ההתנגדות הזאת היא לשכנע את מאמיניו ברשעותן של אלוהויות הטבע.

 

[PaganJane]

../images/Emo51.gif אני אקרא את המאמרים שכתבת.

 

[טלה בר]

אני מקווה

שתיהני.

 

[gwizard]

תשובותי

אני נולדתי להורים יהודים ועליתי ארצה לפני 17 שנה בגיל 11, אבל אין לי שום זיקה לארץ ישראל או לאליה המקומיים. אני עובד בעיקר עם הפנתאונים היווני והמצרי וגם אי אילו יישויות פה ושם אבל ללא שום קשר לאיזור. אני מניח שאם ההורים שלי לא היו חילוניים לחלוטין המצב היה אחרת. מבחינתי האדמה היא אחת, לא משנה באיזו מדינה אני נמצא. החלוקה למדינות ושבטים היא חלוקה אנושית ואין לה שום משמעות מבחינת אמא אדמה אשר אחת היא לכולם. אלים זה סיפור אחר לגמרי כי הם נוצרו ע"י האנשים לפי חלוקה איזורית. אני לא מגדיר את עצמי יהודי, אלא וויקאני כי מבחינתי יהדות היא השתייכות דתית ומבחינת לאומנות צריך לומר ישראלי. אישית אני לא עובד את האלים של דתות הספר אבל אני גם מכיר בקיומם כי הם אגרגורים ולפיכך קיימים כל עוד אנשים מאמינים בהם. אין לי שום בעיה עם רבגוניות של אמונות שונות ואני חושב שזה טוב שיש הרבה דתות ואמונות כי כך כל אחד יכול לבחור את הנתיב הנוח לו. חג שמח

 

[PaganJane]

../images/Emo51.gif

 

[Justin Angel]

אמצע חורף שמח

יש לי התאכבות של מים על הלאפטופ מרוב הקור, זה בטח אומר משהו בקשר למזג האוויר וגלגל השנה. אני חושב שהשאלות שלך שואלות בהרחבה את מה שאפשר לסכם ב-"נו, אז אתה פאגאן בישראל?". הרי מזה ומהרקע התרבותי המאוחד שלנו כל השאלות האלו מגיעות. אני יהודי וגאה בזה. התרבות הקלטית הייתה תרבות שבטית. הדרך הכי טובה להבין מה זה אומר זה אם אני אשאל אותך מה את עושה מחר, מה את מקווה שיהיה מצב החשבון בנק שלך ב-10 לחודש, מה התכנון שלך לחופשות לחצי שנה הקרובה ומה את מאחלת לילדים שלך 7 דורות קדימה? התרבות שלנו היום היא כל-כך מרוכזת ב"כיבוי שרפות במצב אוטומטי", כמו רובוטים קטנים שרצים ממקום למקום לתקן דברים שנשברו רק כדי לגלות שהם נשברו כי לא הבנו מספיק איך הם מתחברים ביחד מהתחלה. אמנו הגאיה שחולה היום, התרבות הצרכנית שלנו והיחס המנוכר בתרבות שלנו בין בני-אדם הם רק דוגמאות לכאלו דברים גדולים שנשברו כי לא הרכבנו אותם נכון. ואז פתאום שמנחיתים כזאת שאלה של - תחשוב 7 דורות קדימה. שלא אתה, שלא המעשים שלך, שלא החברים שלך, ולא השנאה שלך ולא האהבות שלך - כל אלו כבר לא משנים. נשכחים עם הרוח ונקברו מתחת לאבנים העומדות. ואז ברור שמה שבאמת משנה זה לא מה אכלנו בבוקר, אם נתנו לשנאה להשתלט עלינו לבוקר אחד או אם עזרנו לזקנה לחצות את הכביש. זה לא הפעולה הבודדת שמשנה. זה הדרך שבה החיים שלנו זורמים, בסינרגיה עם שאר האורגניזמים בכוכב הזה, בשילוב עם אמנו גאיה ובאופן קבוע ומתמשך. הנהר לא נמדד בנקודה אחת בלבד, אלא בזרימה לאורכו. לא נשפיע באופן ישיר 7 דורות קדימה, אבל אם ניצור הלך רוח ונכין את הדרך - אולי ניתן לילדים של הילדים של הילדים של הילדים של הילדים של הילדים של הילדים שלנו סיכוי גם לחיות את החיים. זה הרי כל מה שאפשר לעשות כל-כך קדימה. לאור זה, אני גאה להיות יהודי בדם ובלאום. השבט שלי, שרד יותר מ-3,000 שנה. העם המדברי הקטן שלי שרד ועבר אימפריות כבירות כמו רומא, והעותמנאים ואומות שונות באירופה שניסו להכחיד אותנו, ובסופו של דבר כולם קרסו תחת משקלן. אבל אנחנו, קטנים וזריזים וחכמים היינו כמו ג'ון בארליקורן. קברנו אותנו, צמחנו מחדש, כרתו אותנו מהברכיים, הלקו אותנו בשוטים, טחנו את עצמותינו בין אבני רייכים, שמו אותנו בכד ושתו את דמנו - ובכל זאת נצמח מחדש עם הזרעים שעפים ברוח. הדת שלי לעולם לא הייתה יהודי, אז אני לא מרגיש שוויתרתי על חלק מהזהות שלי. בשום שלב המס שפתיים ששילמתי לאלוהי השלמונים והטקסים והמחוות הריקות שעשיתי בשמו, לא באמת היו דת. הם היו כי הם היו, אבל בלי רגש, ובלי אמונה ובלי אהבה ובלי מסירות לאלים, זה לא דת. לא המרתי את דתי מיהדות כי אף פעם לא באמת הייתי יהודי. לא חוויתי התרגשות במהלך תפילה מעל דפים עם שחור ולבן, לא הרגשתי את החיים עוברים בי בהנחת תפילין ונחמה פורטא הביאה לי תפילת הקדיש מעל הקברים הרבים שעמדתי מעליהם. לא חשבתי על יהווה כאל אף פעם, אני במצב של "אתה בצד שלך של המרגש משחקים, ואני בצד שלי". זה הזמן שבו הגלגל מתהפך, לפחות בשבילי. בו יהווה מתחיל להישכח בדיוק כמו שהאלים האהובים שלי נשכחו שהגיע זמן להיקבר מתחת לגלגל. קרוננוס יודע שהגלגל בסופו של דבר תמיד יסתובב, בין אם זה לקח 1,500 שנה לקלטים להיקבר מתחתיו ובין אם זה ייקח 2,000 שנה ליהווה להיקבר מתחתיו. ככה, שאני מתוך רגשי כבוד לאבותיי ואמהותיי של השבט הכביר שלי, בוחר לא לפנות או לחקור את יהווה. אם ורק אם כדי לא להפריע להם. התרבות המאמצת שלי היא תרבות שבטית. בשם האלים, אני יושב וקורא כל סיפור קלטי לפחות 3 פעמים! כל טריאדה! הופך כל אבן שמצויירים עליה קווי ה-Ogham! אז את האלים שהיו כאן בתקופת אבות ואמהות, אני לא אטרח להכיר? את אלו שפאנאטים דתיים מהשבט שלי שברו להם את המזבחים (יהושע שהרס את מזבחי האלות), אלו שהנשים בשער בכו אליהם (דמוז), אלו שבשמם הוקרבו ילדים רכים לאש (מרדוך). מצד אחד, האלים שלי הם קלטים. מצד שני, אני יהודי שגר בארץ ישראל. איזה מן פספוס היסטורי זה יהיה אם הדרואיד הזה לא יגיד שלום לאלים שהכירו את אלו שזרעו את זרע שבטו? תפיסה שבטית הולכת לא רק על התרבות השבטית של אחרים, אלא גם על שלנו. יחסית קשה לי מאוד לגשת לאלים שהם לא קלטים, זה פשוט עניין של כבוד. בתור התחלה יש את האספקט של מחקר אקדמאי. כמו שאני לא מגיע לאל קלטי לפני שאני יודע עליו הכל, זה לא מכובד לדבר עם אל שומרי, או בבלי או אשורי בלי לחקור עליו. למשל, אני לא הייתי מעיז לפנות לאיפונה אלת הסוסים בלי קודם לבצע את כל המחקר על איפונה הגאלית (מכתבי יוליוס קיסר ודרך הפסלונים הרבים שנמצאו שלה) ולפני שביצעתי מחקר על מאכה האירית (דרך המחזורים האיריים) ולפני שלמדתי על רהייהאנון הוולשית (דרך המבינוגיון). והמחקר הוא יותר מלקרוא, הוא להבין. הלמידה האקדמאית היא רק התחלה, היא אמורה לשתול זרע, אבל דרך מחשבות מקוריות אנחנו צריכים לגרום לו לצמוח. אז אני אגש לאיננ בלי מחקר? לאנליל? לדמוז רועה צאן הרקיע? לסין? ל-כי? לאישתר? לאישכר? עוד פי שניים כי לא אלו האלים שלי. אני לא יכול לצפות או לבקש מהם שיהיו שם בשבילי, אני לא חי בדרך החיים שלהם ולא מקריב בשבילם דבר. זה לא אני להגיע לאל בלי לתת לו את הכבוד שמגיע לו. אני לפני שאני ניגש לכל אל ישירות מנסה להכיר אותו ולבוא אליו מוכן ללמוד ממנו ולא ללמוד אותו. יש תקופות שבהן זה רלוונטי יותר ורלוונטי פחות, אבל האלים המזרח-תיכוניים הקדומים תמיד חלק מהדת שלי. בלי להבדיל בין תרבויות, כולם רלוונטיים, אבל צריך לגשת אליהם בזהירות ויראה. הנה למשל פוסט משיוויון האביב (מרץ) 2005 שבה באמת יכלתי לתת לאיננה ולתמוז תשומת לב כמו שראוי לאלים: חזור ישוב דמוז אלינו (שיוויון האביב). מבחינת ספרות, אני צריך משהו שמדבר עליי אישית. אאל"ט בקישורי הפורום נמצא ספר שהמלצתי עליו לפני 4 שנים - "בימים הרחוקים ההם". שהוא אחלה משקולת נייר, אבל מבחינת איכות התרגום אני בהחלט בטראומה ממנו ואני לא מתכנן קריאה חוזרת. היקף המידע מפצה, אבל לא הייתי קורא אותו פעמיים. עוד ספר טוב, הוא "האלה ענת" בתרגום דוד קאסוטו שמחוץ לדפוס כבר 30 שנה. אישית, הייתי צריך מקרא כדי להבין מה קאסוטו אומר בעברית, אבל סה"כ זה ספר טוב. ההמלצה הכי טובה שלי היא לכתבי טשרניחובסקי. הוא תרגם את האנומה אליש, סיפורי גילגמש ומגוון מיתוסים ואפוסים אחרים מהתקופה והעמים האלו. והאיכות היא - טשרניחובסקי. כלומר, מצויינת, קריאה מאוד ועדיין עם נופך מאוד ספרותי. לי יש רק את "כרך ו'" של תרגומי טשרניחובסקי, אז אני לא יודע אם יש לו עוד עבודות שרלוונטיות לשאלה. כמובן, המקור הכי טוב זה פשוט לבחור סיפור, לקרוא את הטקסטים המקוריים הכתובים אליו (דרך האינטרנט יש המון גישה ללוחות טיט המקוריים בתרגומים טובים לאנגלית) ואז להתחיל לקרוא פרשנות. בהצלחה,

 

[PaganJane]

../images/Emo51.gif ג'סטין

היה לי מאוד חשוב לקרוא את התשובה שלך.