פדיון ימי חופשה בתום עבודה

[y a u l a]

פדיון ימי חופשה בתום עבודה

פדיון ימי חופשה בתום עבודה
שלום רב, עקב שינוי פעילות במקום העבודה, אני נאלצת לסיים את עבודתי במקום לאחר 14 שנים. תלוש המשכורת האחרון שקיבלתי עבור חודש יולי 2005 הראה כי לזכותי עומדת יתרת ימי חופש בגובה של כ- 90 ימים. מעסיקי טוען כי לא חלה עליו חובת תשלום ימי החופשה היות והחוק אומר שאסור לצבור ימי חופש וכי על העובד לנצלם עד תום, או לחילופין יכול לצבור עד 5 שנים לאחור. אני טוענת כי היות והעבודה אצלנו מאוד אינטנסיבית, קשה היה לקחת את כל מכסת ימי החופשה השנתית, ובכל סיום שנת כספים, באסיפה כללית לאישור מאזן, אף אחד לא דאג להזכיר את עניין ימי החופשה, לא דאגו למחוק יתרת ימים שלא נוצלה ועצם רישומם של הימים בתלוש המשכורת, שהינו מסמך משפטי לכל דבר, מוכיח כי אכן אלו הם ימי החופשה הנצברים שעל המעסיק לשלמם עם תום עבודתי במקום. שאלתי היא – האם אני נלחמת לשוא או שמעסיקי מנסה את כוחו ואם אתעקש ואעמוד על זכותי, אקבל את כל מכסת הימים הרשומים בתלוש השכר האחרון? בתודה על תשובתך. יעל

 

[גליה שמילוביץ עוד]

צבירת חופשה

פדיון ימי חופשה בתום עבודה
שלום רב, עקב שינוי פעילות במקום העבודה, אני נאלצת לסיים את עבודתי במקום לאחר 14 שנים. תלוש המשכורת האחרון שקיבלתי עבור חודש יולי 2005 הראה כי לזכותי עומדת יתרת ימי חופש בגובה של כ- 90 ימים. מעסיקי טוען כי לא חלה עליו חובת תשלום ימי החופשה היות והחוק אומר שאסור לצבור ימי חופש וכי על העובד לנצלם עד תום, או לחילופין יכול לצבור עד 5 שנים לאחור. אני טוענת כי היות והעבודה אצלנו מאוד אינטנסיבית, קשה היה לקחת את כל מכסת ימי החופשה השנתית, ובכל סיום שנת כספים, באסיפה כללית לאישור מאזן, אף אחד לא דאג להזכיר את עניין ימי החופשה, לא דאגו למחוק יתרת ימים שלא נוצלה ועצם רישומם של הימים בתלוש המשכורת, שהינו מסמך משפטי לכל דבר, מוכיח כי אכן אלו הם ימי החופשה הנצברים שעל המעסיק לשלמם עם תום עבודתי במקום. שאלתי היא – האם אני נלחמת לשוא או שמעסיקי מנסה את כוחו ואם אתעקש ואעמוד על זכותי, אקבל את כל מכסת הימים הרשומים בתלוש השכר האחרון? בתודה על תשובתך. יעל

צבירת חופשה
כעיקרון, המחוקק אסר על צבירת חופשה. אולם מתיר לעובד בהסכמת המעביד לקחת רק שבעה ימי חופשה במהלך שנת העבודה ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות. לדעתי, שניכם טועים: 1. אם המעסיק הסכים לצבירה או יותר נכון, לא סירב בפועל, את רשאית לצבור. אולם, הצבירה צריך שתעשה עפ"י חוק היינו, לא ניתן לצבור יותר מהקבוע בחוק. עליך לבצע חישוב לכמה באמת ימי חופשה צבורים את זכאית עפ"י חוק (לדעתי, זה לא יוצא 90 יום). 2. תיכף יבוא יוסאריאן ויחלוק עלי ויגיד שמותר לך לצבור הכל מאחר והמעסיק לא אמר לך שאסור . אני כמובן, כפי שהבנת, ממש לא מסכימה עימו. דמי חופשה

 

[יוסאריאן]

בטח שאני חולק...

צבירת חופשה
כעיקרון, המחוקק אסר על צבירת חופשה. אולם מתיר לעובד בהסכמת המעביד לקחת רק שבעה ימי חופשה במהלך שנת העבודה ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות. לדעתי, שניכם טועים: 1. אם המעסיק הסכים לצבירה או יותר נכון, לא סירב בפועל, את רשאית לצבור. אולם, הצבירה צריך שתעשה עפ"י חוק היינו, לא ניתן לצבור יותר מהקבוע בחוק. עליך לבצע חישוב לכמה באמת ימי חופשה צבורים את זכאית עפ"י חוק (לדעתי, זה לא יוצא 90 יום). 2. תיכף יבוא יוסאריאן ויחלוק עלי ויגיד שמותר לך לצבור הכל מאחר והמעסיק לא אמר לך שאסור . אני כמובן, כפי שהבנת, ממש לא מסכימה עימו. דמי חופשה

בטח שאני חולק...
מנהלת הפורמולה שוב טועה. יש פסיקה ברורה שהחובה לתת חופשה היא על המעביד ושהעובד לא אמור להינזק מכך שהמעביד לא קיים את החובה הזו.

 

[גליה שמילוביץ עוד]

וכבר אמרתי לך שאני מצאתי פסיקה

בטח שאני חולק...
מנהלת הפורמולה שוב טועה. יש פסיקה ברורה שהחובה לתת חופשה היא על המעביד ושהעובד לא אמור להינזק מכך שהמעביד לא קיים את החובה הזו.

וכבר אמרתי לך שאני מצאתי פסיקה
קצת שונה........ נכון שאם המעביד ישב בחיבוק ידיים ושתק לעניין הצבירה אזי המשמעות היא שהעובד רשאי לצבור. אבל, הוא לא רשאי לצבור מעל מה שמותר עפ"י חוק. לא את כל ימי החופשה שהיו לו אי פעם. מותר לו לצבור כאילו המעסיק הסכים לצבירה.

 

[יוסאריאן]

אז תביאי תפסיקה הזו...

וכבר אמרתי לך שאני מצאתי פסיקה
קצת שונה........ נכון שאם המעביד ישב בחיבוק ידיים ושתק לעניין הצבירה אזי המשמעות היא שהעובד רשאי לצבור. אבל, הוא לא רשאי לצבור מעל מה שמותר עפ"י חוק. לא את כל ימי החופשה שהיו לו אי פעם. מותר לו לצבור כאילו המעסיק הסכים לצבירה.

אז תביאי תפסיקה הזו...
בינתיים - קחי ציטוטים: "אשר לחופשה הסטטוטורית, פסקנו שחובה על המעביד ליתן את החופשה, ואם לא הוכח מתן החופשה, או סירובו של העובד לקחתה, או אי- לקיחת החופשה מסיבה התלויה בו והיא בלתי-סבירה, אין לראות באי-לקיחת החופשה צבירה בלתי-חוקית, או ויתור עליה". דבע לט/2-31 הודיה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' רפאל שרעבי פד"ע יב 391, עמוד 406. וגם: "טענתו של בא-כוח המערערים שהמשיבה קיפחה את זכותה למלוא החופשה לשנת 1965/1966, או לחילופין, לחלק הימנה, מבוססת על פירוש מוטעה של הסעיף 7(א) לחוק. מבקש בא-כוח המערערים לראות בסעיף זה הטלת חובה על העובד, לקחת חופשה שנתית בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה (סעיף 6 לחוק), ואם לא לקח העובד את החופשה תוך התקופה האמורה, רואים אותו כצובר חופשה בניגוד לאיסור המפורש בסעיף 7, והוא מפסיד את תקופת החופשה כולה. לחילופין, ניתן לראות לטענתו את שתיקתו של המעביד כהסכמה מכללא לצבירה, ועל העובד להפסיד לפחות את שבעת הימים שהיה מחובתו לקחת ולא לקחם. 9. אין ממש בטענה האמורה, כי אין העובד יכול "לקחת" חופשה שאינה ניתנת לו. החובה למתן חופשה מוטלת על המעביד, והוא חייב לתיתה תוך המועד הקבוע בסעיף 6 לחוק, ואם אינו ממלא את חובתו הוא עובר עבירה שהוא נענש עליה (סעיף 28(א) לחוק). המעביד הוא המסדיר את מועדי החופשות של עובדיו, כשם שהוא מסדיר את ימי העבודה ואת שעות העבודה והמנוחה, כפוף להוראות החוק. גם לא ייתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי חופשותיו כפי רצונו, ויהרוס את סדרי העבודה במפעל. המעביד הוא "הנותן" חופשות, ואף קובע את מועדי החופשות כפוף למתן הודעה של 14 יום מראש על תחילת החופשה כאמור בסעיף 9(א) לחוק, בהביאו בחשבון כל האפשר גם את רצון העובד בנדון, באשר מובן כי ככל זכות וחובה יש להפעיל גם את החובה האמורה באופן סביר ויחסי עבודה טובים מחייבים הבנה והתחשבות הדדיים גם בעניין החופשה, והמעביד יביא בחשבון ככל האפשר גם את רצון העובדים בנדון. מטובתם של העובד והמעביד כאחד שהעובד יטול את חופשתו מדי שנה בשנה, ויחליף כוח, וישוב רענן לעבודתו. על-כן קבע המחוקק בסעיף 6 לחוק את החובה ליתן את החופשה תוך פרק זמן מוגדר, וברצותו למנוע מהעובד לדחות את לקיחת החופשה, אסר המחוקק בסעיף 7 לחוק צבירת חופשה בלתי-סבירה, אפילו בהסכמת המעביד. אם צבר בניגוד לחוק מקפח העובד את זכותו לחופשה שהיה עליו לקחת במועד הנכון, - וזוהי הסנקציה המוטלת עליו על-ידי החוק כדי להביאו לכך שיקח את החופשה במועדה. אולם כאמור אין הוא יכול "לקחת" מה שלא ניתן לו, ואין הוא יכול לצבור מה שאינו יכול "לקחת". לשון אחרת, סבורים אנו שצבירה חייבת להיות מדעת, מרצון מפורש לדחות את לקיחת החופשה שניתנת לו, מעבר לזמן המותר על-פי החוק. אין רצוננו לומר שיש להביא בחשבון ידיעה או אי-ידיעה של הזכות, הניתנת על-פי החוק, אלא שאין לייחס לעובד רצון לצבירה על-ידי שתיקה ואי-עמידה על זכותו לצאת לחופשה. כיוון שהחובה ליתן את החופשה וקביעת מועדה הם על המעביד, מזכותו של העובד לחכות עד שהמעביד יתן לו את החופשה המגיעה לו על-פי החוק, אך אין כפיה מתיישבת עם יחסי עבודה תקינים, ומכל מקום בוודאי ובוודאי שאין להעניש את העובד על שלא נקט באמצעי כפיה. מאידך, אם ניתנה החופשה והעובד מסרב לקחתה, או אינו לוקח אותה מסיבה התלויה בו, ואינה סבירה, הוא מקפח את זכותו לחופשה, כפוף לכך שבהסכמת המעביד הוא זכאי לצבור חופשה באופן הקבוע בסעיף 7 לחוק. לא הוכח מתן החופשה, וסרובו של העובד לקחתה, או אי-לקיחתה מסיבה התלויה בו והיא בלתי-סבירה, אין לראות באי-לקיחת החופשה צבירה בלתי חוקית, וכוויתור על חופשה או על חלק הימנה.". דבע לא/3-1 ישראל בראדון נ' שמחה ג'רד פד"ע ב' 121, עמוד 128.

 

[y a u l a]

אני לא מכירה את שניכם, אבל אני

וכבר אמרתי לך שאני מצאתי פסיקה
קצת שונה........ נכון שאם המעביד ישב בחיבוק ידיים ושתק לעניין הצבירה אזי המשמעות היא שהעובד רשאי לצבור. אבל, הוא לא רשאי לצבור מעל מה שמותר עפ"י חוק. לא את כל ימי החופשה שהיו לו אי פעם. מותר לו לצבור כאילו המעסיק הסכים לצבירה.

אני לא מכירה את שניכם, אבל אני
מוכרחה להודות שהעליתם לי חיוך גדול על הפנים

גליה, אני מוכרחה להודות שאני "ייקית פוץ" אמיתית, ולכן גם קראתי את החוק

את צודקת בטענתך, אולם החוק אומר מפורשות כך: "אם העובד צבר ימי חופשה בניגוד לחוק עלול העובד לקפח את זכותו לחופשה שהיה עליו לקחת במועד הנכון. הרציונל העומד מאחורי כלל זה היא לעודד עובדים לצאת לחופשה שנתית על מנת שיוכלו לרענן את כוחותיהם. על מנת שעובד יאבד את ימי החופשה הצבורים לזכותו, על המעביד להראות כי נתן לעובד האפשרות לצאת לחופשה, וכי העובד סירב לקחתה או אי לקיחתה נבעה מהסיבה התלויה בעובד והיא בלתי סבירה. יודגש, כיהחובה להוציא את העובד לחופשה חלה על המעביד. אם המעביד מונע מהעובד מלנצל זכות זו, אין הצדקה למחיקת מכסת החופשה הצבורה"... במקרה שלי, היות ומקום העבודה שלי לא מאפשר העברת כרטיס שעון עובד עם כניסתנו ויציאתנו ממקום העבודה, דאגתי למלא טבלת ימי חופשה ומחלה וללא כל קשר להעברת הנתונים בתום כל חודש, הייתי דואגת להעביר את הטבלה במלואה בסוף כל שנה, לרואה החשבון לשם בדיקת ימי החופשה הנצברים למול הימים הכתובים בתלוש המשכורת. אני מוכרחה לציין גם כי לאורך כל השנים, כשראיתי (אני והעובדת הנוספת שאיתי) שעברנו את מכסת ימי החופשה המאושרים בחוק, דאגנו מיוזמתנו להעלות סוגיה זו בפני ההנהלה, ותשובתם תמיד היתה כי עלינו להסיר כל דאגה מלבנו היות ובסיום עבודתנו מה שייצבר לזכותנו יינתן לנו. ואני יודעת שעל זה כבר נאמר, מילים כמו חול.... אבל בכל זאת, נראה לי מוגזם לבוא היום ולהגיד שכל מה שכתוב בתְּלוש המשכורת, תָּלוש מן המציאות.. אגב, אם אהיה יותר פוצית מייקית, הפסיקה בדבר חוק ההתישנות לגבי ימי חופשה פוסקת כי: "האם מעביד רשאי לאסור צבירת חופשה, והאם האיסור חייב להיות מפורש ? סעיף 7 בחוק חופשה שנתית קובע: "אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות". מן האמור לעיל עולה, כי החופשה ניתנת לצבירה רק בהסכמת המעביד. נשאלת השאלה: האם הסכמת המעביד חייבת להיות מפורשת, או שאפשר להסיק, שהמעביד אישר לעובד לצבור חופשה שנתית, אם הוא לא אמר מפורשות, שהנו אוסר צבירת חופשה ? בפסיקה נקבע, כי במקרה, שבו לא ניתנה חופשה לעובד, ולא הוכח, כי הוא סירב לקחתה, אין לראות באי לקיחת החופשה צבירת חופשה לא חוקית, או ויתור עליה, או על חלק ממנה, והעובד יהיה זכאי למלוא ימי החופשה, בגין שנת העבודה שבה לא יצא לחופשה, בגבולות תקופת ההתיישנות (דב"ע לא/ 1-3 בראדון ישראל נ' שמחה ג'רד, פד"ע ב, 121). מן הפסיקה לעיל עולה, כי מעביד, אשר "יושב בחיבוק ידיים", ייראה כמעביד שהסכים לצבירת חופשה, שכן הוא שנותן חופשה לעובדיו, והעובד חייב להמתין עד שמעבידו יוציא אותו לחופשה. לסיכום, מעביד רשאי לאסור על העובד צבירת חופשה במפורש. כמו כן המעביד חייב לנהל מעקב על צבירת החופשה של כל עובד, ולחייב את העובד לצאת ולנצל חופשה בפועל, על מנת שלא תישאר צבירה של ימי חופשה לזכותו." ואת זה לקחתי מ- http://work-gsob.haifa.ac.il/shil2/jsp/general/Article.jsp?aid=258&cid=4 אז עכשיו אני יותר טועה?! יותר צודקת?! או סתם יותר מבולבלת...

רק עשי לי טובה, אל תגידי לי שאני יותר

כי את זה אני כבר יודעת מזמן...

ושוב תודה על תשובתך. יעל

 

[שיר ורד]

תגובה

אני לא מכירה את שניכם, אבל אני
מוכרחה להודות שהעליתם לי חיוך גדול על הפנים

גליה, אני מוכרחה להודות שאני "ייקית פוץ" אמיתית, ולכן גם קראתי את החוק

את צודקת בטענתך, אולם החוק אומר מפורשות כך: "אם העובד צבר ימי חופשה בניגוד לחוק עלול העובד לקפח את זכותו לחופשה שהיה עליו לקחת במועד הנכון. הרציונל העומד מאחורי כלל זה היא לעודד עובדים לצאת לחופשה שנתית על מנת שיוכלו לרענן את כוחותיהם. על מנת שעובד יאבד את ימי החופשה הצבורים לזכותו, על המעביד להראות כי נתן לעובד האפשרות לצאת לחופשה, וכי העובד סירב לקחתה או אי לקיחתה נבעה מהסיבה התלויה בעובד והיא בלתי סבירה. יודגש, כיהחובה להוציא את העובד לחופשה חלה על המעביד. אם המעביד מונע מהעובד מלנצל זכות זו, אין הצדקה למחיקת מכסת החופשה הצבורה"... במקרה שלי, היות ומקום העבודה שלי לא מאפשר העברת כרטיס שעון עובד עם כניסתנו ויציאתנו ממקום העבודה, דאגתי למלא טבלת ימי חופשה ומחלה וללא כל קשר להעברת הנתונים בתום כל חודש, הייתי דואגת להעביר את הטבלה במלואה בסוף כל שנה, לרואה החשבון לשם בדיקת ימי החופשה הנצברים למול הימים הכתובים בתלוש המשכורת. אני מוכרחה לציין גם כי לאורך כל השנים, כשראיתי (אני והעובדת הנוספת שאיתי) שעברנו את מכסת ימי החופשה המאושרים בחוק, דאגנו מיוזמתנו להעלות סוגיה זו בפני ההנהלה, ותשובתם תמיד היתה כי עלינו להסיר כל דאגה מלבנו היות ובסיום עבודתנו מה שייצבר לזכותנו יינתן לנו. ואני יודעת שעל זה כבר נאמר, מילים כמו חול.... אבל בכל זאת, נראה לי מוגזם לבוא היום ולהגיד שכל מה שכתוב בתְּלוש המשכורת, תָּלוש מן המציאות.. אגב, אם אהיה יותר פוצית מייקית, הפסיקה בדבר חוק ההתישנות לגבי ימי חופשה פוסקת כי: "האם מעביד רשאי לאסור צבירת חופשה, והאם האיסור חייב להיות מפורש ? סעיף 7 בחוק חופשה שנתית קובע: "אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות". מן האמור לעיל עולה, כי החופשה ניתנת לצבירה רק בהסכמת המעביד. נשאלת השאלה: האם הסכמת המעביד חייבת להיות מפורשת, או שאפשר להסיק, שהמעביד אישר לעובד לצבור חופשה שנתית, אם הוא לא אמר מפורשות, שהנו אוסר צבירת חופשה ? בפסיקה נקבע, כי במקרה, שבו לא ניתנה חופשה לעובד, ולא הוכח, כי הוא סירב לקחתה, אין לראות באי לקיחת החופשה צבירת חופשה לא חוקית, או ויתור עליה, או על חלק ממנה, והעובד יהיה זכאי למלוא ימי החופשה, בגין שנת העבודה שבה לא יצא לחופשה, בגבולות תקופת ההתיישנות (דב"ע לא/ 1-3 בראדון ישראל נ' שמחה ג'רד, פד"ע ב, 121). מן הפסיקה לעיל עולה, כי מעביד, אשר "יושב בחיבוק ידיים", ייראה כמעביד שהסכים לצבירת חופשה, שכן הוא שנותן חופשה לעובדיו, והעובד חייב להמתין עד שמעבידו יוציא אותו לחופשה. לסיכום, מעביד רשאי לאסור על העובד צבירת חופשה במפורש. כמו כן המעביד חייב לנהל מעקב על צבירת החופשה של כל עובד, ולחייב את העובד לצאת ולנצל חופשה בפועל, על מנת שלא תישאר צבירה של ימי חופשה לזכותו." ואת זה לקחתי מ- http://work-gsob.haifa.ac.il/shil2/jsp/general/Article.jsp?aid=258&cid=4 אז עכשיו אני יותר טועה?! יותר צודקת?! או סתם יותר מבולבלת...

רק עשי לי טובה, אל תגידי לי שאני יותר

כי את זה אני כבר יודעת מזמן...

ושוב תודה על תשובתך. יעל

תגובה
לדעתי אינך צריכה לחשוש מאי הסכמה של המעביד לצבירה. עצם זה שהצבירה מופיעה בתלוש המשכורת המופק ע"י המעסיק מהווה הוכחה לכאורה שהסכים לצבירה. זאת ועד , מאחר ומעולם לא פנה אליך בכתב או בעל פה בדרישה לצאת לחופשה כדי להקטין את הצבירה, מהווה הוכחה שזו אכן היתה כוונתו ואין מדובר כאן בטעות טכנית של אי הפקדה ברישום. הנושא היחידי בסימן שאלה, הוא המחלוקת שבין גליה ליוסריאן, האם בכלל היית רשאית לצבור יותר ימים מהמוגדר בחוק. במקרה זה, שהצבירה הופיע בתלוש המשכורת שלך, ובמיוחד שהמעביד אמר לך בעל פה שאין לך מה לדאוג לגבי החופשות אני מסכים אם יוסריאן. אבל, במידה והמעביד לא היה מעדכן בתלוש המשכורת את הצבירה המלאה, אלא מנהל אך ורק פנקס חופשות במשרדיו והיה מוחק אחת לשנה ימי חופשה מעבר לצבירה המותרת, אזי היית מפסידה ימים אלו.

 

[יוסאריאן]

היא לא היתה מפסידה...

תגובה
לדעתי אינך צריכה לחשוש מאי הסכמה של המעביד לצבירה. עצם זה שהצבירה מופיעה בתלוש המשכורת המופק ע"י המעסיק מהווה הוכחה לכאורה שהסכים לצבירה. זאת ועד , מאחר ומעולם לא פנה אליך בכתב או בעל פה בדרישה לצאת לחופשה כדי להקטין את הצבירה, מהווה הוכחה שזו אכן היתה כוונתו ואין מדובר כאן בטעות טכנית של אי הפקדה ברישום. הנושא היחידי בסימן שאלה, הוא המחלוקת שבין גליה ליוסריאן, האם בכלל היית רשאית לצבור יותר ימים מהמוגדר בחוק. במקרה זה, שהצבירה הופיע בתלוש המשכורת שלך, ובמיוחד שהמעביד אמר לך בעל פה שאין לך מה לדאוג לגבי החופשות אני מסכים אם יוסריאן. אבל, במידה והמעביד לא היה מעדכן בתלוש המשכורת את הצבירה המלאה, אלא מנהל אך ורק פנקס חופשות במשרדיו והיה מוחק אחת לשנה ימי חופשה מעבר לצבירה המותרת, אזי היית מפסידה ימים אלו.

היא לא היתה מפסידה...
גם אם המעביד היה נוהג כמו שרשום בסוף ההודעה של שיר ורד, אז העובדת לא היתה מפסידה את הימים, כי המעביד צריך להוכיח שהוא נתן חופשה. וזה שהוא מוחק ברישומים שלו את הימים - זה לא היה מספיק כדי להוכיח שהוא נתן חופשה.

 

[y a u l a]

דווקא פה אתה לא מדייק בדבריך.

היא לא היתה מפסידה...
גם אם המעביד היה נוהג כמו שרשום בסוף ההודעה של שיר ורד, אז העובדת לא היתה מפסידה את הימים, כי המעביד צריך להוכיח שהוא נתן חופשה. וזה שהוא מוחק ברישומים שלו את הימים - זה לא היה מספיק כדי להוכיח שהוא נתן חופשה.

דווקא פה אתה לא מדייק בדבריך.
החוק אכן מאפשר למעביד למחוק ימי חופשה שנצברו מעל המכסה המותרת בחוק, אולם כדי למחוק את הימים הללו על המעסיק לתת התראה של כ-90 יום מראש ולאפשר לעובד לקחת ימי חופשה בתקופה זו. במידה והעובד לא ייקח את ימי החופשה עד לימים המותרים לצבירה על פי החוק, אז רשאי המעסיק למחוק את הימים הנוספים וזאת כמובן ללא הודעה נוספת. במקרה כזה, אני מניחה שגם אם עובד לא יכול היה לקחת ימי חופשה מטעמי עבודה או מטעמים פרטיים, החוק יהיה לצד המעסיק ולא לצדו. אבל אם מדובר על המקרה שלי - זה כמובן לא היה כך... חן חן יוסאריאן

יעל

 

[יוסאריאן]

דווקא?

דווקא פה אתה לא מדייק בדבריך.
החוק אכן מאפשר למעביד למחוק ימי חופשה שנצברו מעל המכסה המותרת בחוק, אולם כדי למחוק את הימים הללו על המעסיק לתת התראה של כ-90 יום מראש ולאפשר לעובד לקחת ימי חופשה בתקופה זו. במידה והעובד לא ייקח את ימי החופשה עד לימים המותרים לצבירה על פי החוק, אז רשאי המעסיק למחוק את הימים הנוספים וזאת כמובן ללא הודעה נוספת. במקרה כזה, אני מניחה שגם אם עובד לא יכול היה לקחת ימי חופשה מטעמי עבודה או מטעמים פרטיים, החוק יהיה לצד המעסיק ולא לצדו. אבל אם מדובר על המקרה שלי - זה כמובן לא היה כך... חן חן יוסאריאן

יעל

דווקא?
אם המעביד מאפשר לעובד לקחת את החופשה והעובד לא מסכים, אז (ורק אז) המעביד יכול למחוק חופשה שנצברה. במקרה כזה הוא לא צריך לתת התראה של 90 ימים הוא יכול להוציא את העובד לחופשה בהתראה של 14 ימים.

 

[y a u l a]

אני חושבת שאנחנו מדברים על אותו דבר

דווקא?
אם המעביד מאפשר לעובד לקחת את החופשה והעובד לא מסכים, אז (ורק אז) המעביד יכול למחוק חופשה שנצברה. במקרה כזה הוא לא צריך לתת התראה של 90 ימים הוא יכול להוציא את העובד לחופשה בהתראה של 14 ימים.

אני חושבת שאנחנו מדברים על אותו דבר
רק במעגלים אחרים.. כוונתי הייתה שמעביד לא ימחק ימי חופשה לעובד אם לא נתן לו התראה של 90 יום מראש ובכך מאפשר לו לקחת ימי חופש כדי לנצל את זכותו על פי חוק. במידה והעובד יבחר שלא לקחת את ימי החופשה, אז יש בידי המעביד הזכות למחוק את הימים הנוספים מעבר לאפשרות הצבירה שעל פי חוק. פשוט, לא?!

יעל

 

[יוסאריאן]

זה לא אותו דבר.

אני חושבת שאנחנו מדברים על אותו דבר
רק במעגלים אחרים.. כוונתי הייתה שמעביד לא ימחק ימי חופשה לעובד אם לא נתן לו התראה של 90 יום מראש ובכך מאפשר לו לקחת ימי חופש כדי לנצל את זכותו על פי חוק. במידה והעובד יבחר שלא לקחת את ימי החופשה, אז יש בידי המעביד הזכות למחוק את הימים הנוספים מעבר לאפשרות הצבירה שעל פי חוק. פשוט, לא?!

יעל

זה לא אותו דבר.
אין שום חוק שמחייב התראה בת 90 ימים מראש לפני הוצאה לחופשה.

 

[y a u l a]

נכון. אבל יש חוק שמחייב התראה

זה לא אותו דבר.
אין שום חוק שמחייב התראה בת 90 ימים מראש לפני הוצאה לחופשה.

נכון. אבל יש חוק שמחייב התראה
לפני מחיקת ימי החופשה הנצברים. וזה ההבדל הקטן..

 

[גליה שמילוביץ עוד]

יעל - אני מסירה בפניך את הכובע

אני לא מכירה את שניכם, אבל אני
מוכרחה להודות שהעליתם לי חיוך גדול על הפנים

גליה, אני מוכרחה להודות שאני "ייקית פוץ" אמיתית, ולכן גם קראתי את החוק

את צודקת בטענתך, אולם החוק אומר מפורשות כך: "אם העובד צבר ימי חופשה בניגוד לחוק עלול העובד לקפח את זכותו לחופשה שהיה עליו לקחת במועד הנכון. הרציונל העומד מאחורי כלל זה היא לעודד עובדים לצאת לחופשה שנתית על מנת שיוכלו לרענן את כוחותיהם. על מנת שעובד יאבד את ימי החופשה הצבורים לזכותו, על המעביד להראות כי נתן לעובד האפשרות לצאת לחופשה, וכי העובד סירב לקחתה או אי לקיחתה נבעה מהסיבה התלויה בעובד והיא בלתי סבירה. יודגש, כיהחובה להוציא את העובד לחופשה חלה על המעביד. אם המעביד מונע מהעובד מלנצל זכות זו, אין הצדקה למחיקת מכסת החופשה הצבורה"... במקרה שלי, היות ומקום העבודה שלי לא מאפשר העברת כרטיס שעון עובד עם כניסתנו ויציאתנו ממקום העבודה, דאגתי למלא טבלת ימי חופשה ומחלה וללא כל קשר להעברת הנתונים בתום כל חודש, הייתי דואגת להעביר את הטבלה במלואה בסוף כל שנה, לרואה החשבון לשם בדיקת ימי החופשה הנצברים למול הימים הכתובים בתלוש המשכורת. אני מוכרחה לציין גם כי לאורך כל השנים, כשראיתי (אני והעובדת הנוספת שאיתי) שעברנו את מכסת ימי החופשה המאושרים בחוק, דאגנו מיוזמתנו להעלות סוגיה זו בפני ההנהלה, ותשובתם תמיד היתה כי עלינו להסיר כל דאגה מלבנו היות ובסיום עבודתנו מה שייצבר לזכותנו יינתן לנו. ואני יודעת שעל זה כבר נאמר, מילים כמו חול.... אבל בכל זאת, נראה לי מוגזם לבוא היום ולהגיד שכל מה שכתוב בתְּלוש המשכורת, תָּלוש מן המציאות.. אגב, אם אהיה יותר פוצית מייקית, הפסיקה בדבר חוק ההתישנות לגבי ימי חופשה פוסקת כי: "האם מעביד רשאי לאסור צבירת חופשה, והאם האיסור חייב להיות מפורש ? סעיף 7 בחוק חופשה שנתית קובע: "אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות". מן האמור לעיל עולה, כי החופשה ניתנת לצבירה רק בהסכמת המעביד. נשאלת השאלה: האם הסכמת המעביד חייבת להיות מפורשת, או שאפשר להסיק, שהמעביד אישר לעובד לצבור חופשה שנתית, אם הוא לא אמר מפורשות, שהנו אוסר צבירת חופשה ? בפסיקה נקבע, כי במקרה, שבו לא ניתנה חופשה לעובד, ולא הוכח, כי הוא סירב לקחתה, אין לראות באי לקיחת החופשה צבירת חופשה לא חוקית, או ויתור עליה, או על חלק ממנה, והעובד יהיה זכאי למלוא ימי החופשה, בגין שנת העבודה שבה לא יצא לחופשה, בגבולות תקופת ההתיישנות (דב"ע לא/ 1-3 בראדון ישראל נ' שמחה ג'רד, פד"ע ב, 121). מן הפסיקה לעיל עולה, כי מעביד, אשר "יושב בחיבוק ידיים", ייראה כמעביד שהסכים לצבירת חופשה, שכן הוא שנותן חופשה לעובדיו, והעובד חייב להמתין עד שמעבידו יוציא אותו לחופשה. לסיכום, מעביד רשאי לאסור על העובד צבירת חופשה במפורש. כמו כן המעביד חייב לנהל מעקב על צבירת החופשה של כל עובד, ולחייב את העובד לצאת ולנצל חופשה בפועל, על מנת שלא תישאר צבירה של ימי חופשה לזכותו." ואת זה לקחתי מ- http://work-gsob.haifa.ac.il/shil2/jsp/general/Article.jsp?aid=258&cid=4 אז עכשיו אני יותר טועה?! יותר צודקת?! או סתם יותר מבולבלת...

רק עשי לי טובה, אל תגידי לי שאני יותר

כי את זה אני כבר יודעת מזמן...

ושוב תודה על תשובתך. יעל

יעל - אני מסירה בפניך את הכובע
על הברורים והידע. אני חזרתי לא מזמן הביתה מיום של פגישות וכמעט שלא הייתי במשרד כך שלא יכולתי לחפש פסיקה. בכל מקרה, גם אם נניח לרגע שאת צודקת ושיוסאריאן צודק, האם את מתכוונת להגיע לבית הדין או שהיית רוצה להמנע מכך. אם את מנסה להמנע מזה, אני מציעה לך לשקול אפשרות להתפשר עם המעסיק. לבדוק לכמה ימי חופשה את זכאית במידה ומדובר על פדיון החופשה שמותר לצבור עפ"י חוק. לראות מה הפער בין מה שאת דורשת לבין מה שכולנו כאן בפורום מסכימים שמגיע לך בכל מקרה (בלי קשר לויכוח) ולנסות ולהתפשר. אם את מתכוונת לא לותר בכלל, אז את יכולה לקחת את הפסיקה שאספת עד כה ואת מה שיוסאריאן צירף לך ולתבוע בלי קשר לדעתי או לפסיקה שאני עשויה להביא לך.

 

[y a u l a]

../images/Emo9.gif ראשית תודה ../images/Emo48.gif

יעל - אני מסירה בפניך את הכובע
על הברורים והידע. אני חזרתי לא מזמן הביתה מיום של פגישות וכמעט שלא הייתי במשרד כך שלא יכולתי לחפש פסיקה. בכל מקרה, גם אם נניח לרגע שאת צודקת ושיוסאריאן צודק, האם את מתכוונת להגיע לבית הדין או שהיית רוצה להמנע מכך. אם את מנסה להמנע מזה, אני מציעה לך לשקול אפשרות להתפשר עם המעסיק. לבדוק לכמה ימי חופשה את זכאית במידה ומדובר על פדיון החופשה שמותר לצבור עפ"י חוק. לראות מה הפער בין מה שאת דורשת לבין מה שכולנו כאן בפורום מסכימים שמגיע לך בכל מקרה (בלי קשר לויכוח) ולנסות ולהתפשר. אם את מתכוונת לא לותר בכלל, אז את יכולה לקחת את הפסיקה שאספת עד כה ואת מה שיוסאריאן צירף לך ולתבוע בלי קשר לדעתי או לפסיקה שאני עשויה להביא לך.

ראשית תודה

שנית, אין לי שום כוונה להגיע לבית הדין משום שאני באמת רוצה לזכור את 14 השנים היפות במקום עבודתי, ולא את החודש האחרון המעיק.. אבל, מצד שני ממש לא בא לי להפסיד את מה שבאמת מגיע לי, ואפילו על פי תקדימי פסיקות שונות ממשפטים דומים. אני חייבת לציין כי היום ניתנה לי אפשרות לפשרה. אם אסכים לפשרה אקבל 40 ימי חופשה, כאילו לא נלקחו בשנת 2005, 2004 ו-2003. לצערי, קשה לי מאוד להסכים היות ובשנים הללו הקפדתי לקחת ימי חופשה גם כשהסתכלו עלי בעין עקומה. ובכלל, מבדיקה של מנהל הכספים במקום עבודתי התברר לי כי על פי חוק, או תקדים (שלצערי אין לי אותו כרגע ביד) במקרה של התיישנות, יש לי מלא הזכות לקבל את יתרת ימי חופשה של חמש שנות העבודה האחרונות, כך שבכל מקרה מעסיקי מנסה להגיע לפשרה שאינה הוגנת לכל הדעות, ולכן.. ממש לא בא לי לוותר... ואם יורשה לי קצת נימה אישית, מעבר לחוק ה"יבש" - אין לי מושג מה קורה במקומות עבודה אחרים, אני יודעת כי במקום עבודתי גם כשהיינו עובדים שעות נוספות, למשל בימים של פעילויות מיוחדות יכולנו לסיים את עבודתנו בשעה 01.30 בלילה, כשהתחלנו אותה בשעה 08.30 בבוקר שלפני, לא קיבלנו אף פעם תשלום עבור שעות נוספות היות ואצלנו זה לא היה מקובל. מצד שני, גם אף פעם לא קיבלנו למחרת יום חופשי, כי תמיד היתה עבודה רבה ואינטנסיבית שחייבה אותנו להימצא במשרד.. או במקרה של נסיעות עבודה לחו"ל, היינו צריכים לעמוד על זכותנו לקבל הוצאות אש"ל, וכדי שמקום העבודה לא יצטרך לשלם עבורנו מעבר למה שרצה, תמיד הסכמנו לקבל אש"ל בגובה שאינו מחייב בתשלום מס. ובשלוש או ארבע השנים האחרונות, אפילו את הקפה היינו קונים לבד ולא כהוצאה משרדית, היות שרואה החשבון טען כי היות ואנו מלכ"ר ועלינו לשלם על כך הוצאות עודפות בגובה 90%, נצטרך להסתפק בקפה נמס עלית, שהוא הזול ביותר, ולא במה שאנחנו רגילים לשתות בבית. מיותר לציין שקשה להתרגל למשהו בגלל ההוצאה העודפת שצריך לשלם בגינו, ולכן הקפה נקנה על ידנו. כמובן שבמקרה של ישיבות במשרד, תמיד ביקשו כולם את הקפה ה"יקר", כי נס קפה של עלית הוא "פודרה עם עובש" (כך הגדיר אותו מנהלנו). כנ"ל היה לגבי הוצאות נסיעה ברכבנו הפרטי לישיבות שנעשו בירושלים למשל, כשמשרדנו ומקום מגורינו במרכז הארץ (אזור ת"א). או לגבי כיבוד למשרד, או אוכל במקרים של עבודה סביב השעון, שהצגתי קודם לכן. לכן אני חושבת שאם לאורך כל השנים ידעו להנחית מכות קטנות, ואנו ידענו לספוג אותן רק כדי לשמור על המקום (שהיה אהוב ואהוד על כולנו), היום המקום חייב לתת לנו את מה ששייך לנו בזכות. אני אפילו יותר מאשמח אם תוכלי למצוא לי גם את פסיקה שיכולה לעזור במקרה שלי. כמובן שאכתוב מכתב ואציג את טיעוניי + הפסיקות שנאספו עבורי ועל ידי, ויותר מלקוות לטוב ולהתפלל להצלחתי, אני מניחה שאין לי הרבה מה לעשות.. גליה, יוסאריאן, שיר ורד ואם פספסתי מישהו נוסף אתו הסליחה - אני מודה לכם על העזרה הרבה וכמובן על האומץ שהוענק לי באמצעותה, בשמירה על זכותי החוקית לגבות את "חובי". תודה מעומק הלב. יעל

 

[שיר ורד]

אם תצליחי למצוא רישום של שעות

ראשית תודה

שנית, אין לי שום כוונה להגיע לבית הדין משום שאני באמת רוצה לזכור את 14 השנים היפות במקום עבודתי, ולא את החודש האחרון המעיק.. אבל, מצד שני ממש לא בא לי להפסיד את מה שבאמת מגיע לי, ואפילו על פי תקדימי פסיקות שונות ממשפטים דומים. אני חייבת לציין כי היום ניתנה לי אפשרות לפשרה. אם אסכים לפשרה אקבל 40 ימי חופשה, כאילו לא נלקחו בשנת 2005, 2004 ו-2003. לצערי, קשה לי מאוד להסכים היות ובשנים הללו הקפדתי לקחת ימי חופשה גם כשהסתכלו עלי בעין עקומה. ובכלל, מבדיקה של מנהל הכספים במקום עבודתי התברר לי כי על פי חוק, או תקדים (שלצערי אין לי אותו כרגע ביד) במקרה של התיישנות, יש לי מלא הזכות לקבל את יתרת ימי חופשה של חמש שנות העבודה האחרונות, כך שבכל מקרה מעסיקי מנסה להגיע לפשרה שאינה הוגנת לכל הדעות, ולכן.. ממש לא בא לי לוותר... ואם יורשה לי קצת נימה אישית, מעבר לחוק ה"יבש" - אין לי מושג מה קורה במקומות עבודה אחרים, אני יודעת כי במקום עבודתי גם כשהיינו עובדים שעות נוספות, למשל בימים של פעילויות מיוחדות יכולנו לסיים את עבודתנו בשעה 01.30 בלילה, כשהתחלנו אותה בשעה 08.30 בבוקר שלפני, לא קיבלנו אף פעם תשלום עבור שעות נוספות היות ואצלנו זה לא היה מקובל. מצד שני, גם אף פעם לא קיבלנו למחרת יום חופשי, כי תמיד היתה עבודה רבה ואינטנסיבית שחייבה אותנו להימצא במשרד.. או במקרה של נסיעות עבודה לחו"ל, היינו צריכים לעמוד על זכותנו לקבל הוצאות אש"ל, וכדי שמקום העבודה לא יצטרך לשלם עבורנו מעבר למה שרצה, תמיד הסכמנו לקבל אש"ל בגובה שאינו מחייב בתשלום מס. ובשלוש או ארבע השנים האחרונות, אפילו את הקפה היינו קונים לבד ולא כהוצאה משרדית, היות שרואה החשבון טען כי היות ואנו מלכ"ר ועלינו לשלם על כך הוצאות עודפות בגובה 90%, נצטרך להסתפק בקפה נמס עלית, שהוא הזול ביותר, ולא במה שאנחנו רגילים לשתות בבית. מיותר לציין שקשה להתרגל למשהו בגלל ההוצאה העודפת שצריך לשלם בגינו, ולכן הקפה נקנה על ידנו. כמובן שבמקרה של ישיבות במשרד, תמיד ביקשו כולם את הקפה ה"יקר", כי נס קפה של עלית הוא "פודרה עם עובש" (כך הגדיר אותו מנהלנו). כנ"ל היה לגבי הוצאות נסיעה ברכבנו הפרטי לישיבות שנעשו בירושלים למשל, כשמשרדנו ומקום מגורינו במרכז הארץ (אזור ת"א). או לגבי כיבוד למשרד, או אוכל במקרים של עבודה סביב השעון, שהצגתי קודם לכן. לכן אני חושבת שאם לאורך כל השנים ידעו להנחית מכות קטנות, ואנו ידענו לספוג אותן רק כדי לשמור על המקום (שהיה אהוב ואהוד על כולנו), היום המקום חייב לתת לנו את מה ששייך לנו בזכות. אני אפילו יותר מאשמח אם תוכלי למצוא לי גם את פסיקה שיכולה לעזור במקרה שלי. כמובן שאכתוב מכתב ואציג את טיעוניי + הפסיקות שנאספו עבורי ועל ידי, ויותר מלקוות לטוב ולהתפלל להצלחתי, אני מניחה שאין לי הרבה מה לעשות.. גליה, יוסאריאן, שיר ורד ואם פספסתי מישהו נוסף אתו הסליחה - אני מודה לכם על העזרה הרבה וכמובן על האומץ שהוענק לי באמצעותה, בשמירה על זכותי החוקית לגבות את "חובי". תודה מעומק הלב. יעל

אם תצליחי למצוא רישום של שעות
עבודתך בפועל, תוכלי לדרוש תשלום שכר בגין שעות נוספות (לתקופה של עד 7 שנים אחורנית). אם נקבל את הטענה, שלמעביד זכות למחוק ימי חופשה מעבר לתקופת הצבירה המוגדרת בחוק, אזי הצעת המעביד כמעט הוגנת ואם הוא יצרף גם את ימי החופשה של שנת 2002 היא תהיה בהחלט הוגנת. שימי לב , שנת חופשה היא מ 1/4 עד ל 31/3. לגבי יתר הנקודות שציינת, לא נראה לי שיש עילה לתביעה.

 

[y a u l a]

אם רק רציתי, אין לי בעיה לעשות

אם תצליחי למצוא רישום של שעות
עבודתך בפועל, תוכלי לדרוש תשלום שכר בגין שעות נוספות (לתקופה של עד 7 שנים אחורנית). אם נקבל את הטענה, שלמעביד זכות למחוק ימי חופשה מעבר לתקופת הצבירה המוגדרת בחוק, אזי הצעת המעביד כמעט הוגנת ואם הוא יצרף גם את ימי החופשה של שנת 2002 היא תהיה בהחלט הוגנת. שימי לב , שנת חופשה היא מ 1/4 עד ל 31/3. לגבי יתר הנקודות שציינת, לא נראה לי שיש עילה לתביעה.

אם רק רציתי, אין לי בעיה לעשות
רישום של שעות עבודה נוספות. אבל האמת היא שאין לי שום רצון לעשות זאת, אף על פי שאני יודעת שאם זה החוק, אוכל לתבוע את זכותי לכל יום ויום. כמובן שגם לגבי יתר הדברים אין לי כוונה לתבוע, היות שעשיתי אותם תוך הכרה מלאה ורצון. אבל, ככל שעוברים הימים/שעות, אני פשוט לא מוכנה לוותר על ימי החופש שלי, ואני תקווה כי אוכל לספר לכם בקרוב מה עלה בגורלם.. אנא החזיקו לי אצבעות להצלחה

תודה רבה לכולכם על העזרה, והתמיכה. והמון תודה גם לעומדת בראשכם

יש לכם פורום נפלא והכי חשוב, מקצועי. יעל

 

[NormanD]

היבטים משפטיים יש לכאן ולכאן

ראשית תודה

שנית, אין לי שום כוונה להגיע לבית הדין משום שאני באמת רוצה לזכור את 14 השנים היפות במקום עבודתי, ולא את החודש האחרון המעיק.. אבל, מצד שני ממש לא בא לי להפסיד את מה שבאמת מגיע לי, ואפילו על פי תקדימי פסיקות שונות ממשפטים דומים. אני חייבת לציין כי היום ניתנה לי אפשרות לפשרה. אם אסכים לפשרה אקבל 40 ימי חופשה, כאילו לא נלקחו בשנת 2005, 2004 ו-2003. לצערי, קשה לי מאוד להסכים היות ובשנים הללו הקפדתי לקחת ימי חופשה גם כשהסתכלו עלי בעין עקומה. ובכלל, מבדיקה של מנהל הכספים במקום עבודתי התברר לי כי על פי חוק, או תקדים (שלצערי אין לי אותו כרגע ביד) במקרה של התיישנות, יש לי מלא הזכות לקבל את יתרת ימי חופשה של חמש שנות העבודה האחרונות, כך שבכל מקרה מעסיקי מנסה להגיע לפשרה שאינה הוגנת לכל הדעות, ולכן.. ממש לא בא לי לוותר... ואם יורשה לי קצת נימה אישית, מעבר לחוק ה"יבש" - אין לי מושג מה קורה במקומות עבודה אחרים, אני יודעת כי במקום עבודתי גם כשהיינו עובדים שעות נוספות, למשל בימים של פעילויות מיוחדות יכולנו לסיים את עבודתנו בשעה 01.30 בלילה, כשהתחלנו אותה בשעה 08.30 בבוקר שלפני, לא קיבלנו אף פעם תשלום עבור שעות נוספות היות ואצלנו זה לא היה מקובל. מצד שני, גם אף פעם לא קיבלנו למחרת יום חופשי, כי תמיד היתה עבודה רבה ואינטנסיבית שחייבה אותנו להימצא במשרד.. או במקרה של נסיעות עבודה לחו"ל, היינו צריכים לעמוד על זכותנו לקבל הוצאות אש"ל, וכדי שמקום העבודה לא יצטרך לשלם עבורנו מעבר למה שרצה, תמיד הסכמנו לקבל אש"ל בגובה שאינו מחייב בתשלום מס. ובשלוש או ארבע השנים האחרונות, אפילו את הקפה היינו קונים לבד ולא כהוצאה משרדית, היות שרואה החשבון טען כי היות ואנו מלכ"ר ועלינו לשלם על כך הוצאות עודפות בגובה 90%, נצטרך להסתפק בקפה נמס עלית, שהוא הזול ביותר, ולא במה שאנחנו רגילים לשתות בבית. מיותר לציין שקשה להתרגל למשהו בגלל ההוצאה העודפת שצריך לשלם בגינו, ולכן הקפה נקנה על ידנו. כמובן שבמקרה של ישיבות במשרד, תמיד ביקשו כולם את הקפה ה"יקר", כי נס קפה של עלית הוא "פודרה עם עובש" (כך הגדיר אותו מנהלנו). כנ"ל היה לגבי הוצאות נסיעה ברכבנו הפרטי לישיבות שנעשו בירושלים למשל, כשמשרדנו ומקום מגורינו במרכז הארץ (אזור ת"א). או לגבי כיבוד למשרד, או אוכל במקרים של עבודה סביב השעון, שהצגתי קודם לכן. לכן אני חושבת שאם לאורך כל השנים ידעו להנחית מכות קטנות, ואנו ידענו לספוג אותן רק כדי לשמור על המקום (שהיה אהוב ואהוד על כולנו), היום המקום חייב לתת לנו את מה ששייך לנו בזכות. אני אפילו יותר מאשמח אם תוכלי למצוא לי גם את פסיקה שיכולה לעזור במקרה שלי. כמובן שאכתוב מכתב ואציג את טיעוניי + הפסיקות שנאספו עבורי ועל ידי, ויותר מלקוות לטוב ולהתפלל להצלחתי, אני מניחה שאין לי הרבה מה לעשות.. גליה, יוסאריאן, שיר ורד ואם פספסתי מישהו נוסף אתו הסליחה - אני מודה לכם על העזרה הרבה וכמובן על האומץ שהוענק לי באמצעותה, בשמירה על זכותי החוקית לגבות את "חובי". תודה מעומק הלב. יעל

היבטים משפטיים יש לכאן ולכאן
כנראה. מבחינה פרקטית אני חושב שפשרה של פדיון 40 ימים בפועל היא מצויינת. אני מכיר הרבה מקרים דומים שהיו מתים לקבל פשרה כזו. נ.ב. - גם אני מעדיף קפה מגורען...

 

[y a u l a]

הלואי שההסכמה ביני ובין מעסיקי

היבטים משפטיים יש לכאן ולכאן
כנראה. מבחינה פרקטית אני חושב שפשרה של פדיון 40 ימים בפועל היא מצויינת. אני מכיר הרבה מקרים דומים שהיו מתים לקבל פשרה כזו. נ.ב. - גם אני מעדיף קפה מגורען...

הלואי שההסכמה ביני ובין מעסיקי
(אפשר לומר לשעבר...) תהיה מהירה ודומה בדיוק כמו ההסכמה ביננו על כוס ה

יעל